להלן המכתב ששלחתי לחברי כנסת בעניין חוק זכויות היוצרים החדש
עדכון 1: מכתב זה נשלח לחברי הכנסת הבאים: זבולון אורלב, מיכאל איתן, גלעד ארדן, אבישי ברוורמן, זהבה גלאון, נאדיה חילו, דב חנין, משה כחלון, גדעון סער, אופיר פינס-פז, אביטל קולט, ראובן רבלין ורונית תירוש.
עדכון 2: המכתב נשלח גם אל: עו"ד עמית אשכנזי ממשרד המשפטים (היחיד שהחזיר תשובה מפורטת עד כה) ואל מזכירות ועדת הכלכלה של הכנסת.

לכבוד,
חה"כ :
הכנסת, ירושלים

שלום רב,

בימים אלה עוסקת הכנסת בחקיקת חוק זכויות יוצרים חדש שיחליף את החוק המנדטורי הישן. אני פונה אלייך בשם קהילת הכותבים הישראלים בוויקיפדיה, ובשם חברי עמותת ויקימדיה-ישראל (עמותה בהקמה), אשר עוקבים בעניין רב ובדאגה אחר הדיונים בהצעת החוק. הדאגה נובעת מכך שהצעת החוק כפי שהתגבשה לקראת הדיון בקריאה שנייה במליאת הכנסת, לא זו בלבד שאינה מקלה את עולן של זכויות היוצרים על מי שמעוניין להשתמש ביצירות בתום לב ולמען מטרה ראויה, אלא אפילו מטילה מגבלות חדשות שלא היו מקובלות עד כה.

החוק הקיים קובע את מועד תפוגת זכויות היוצרים על 70 שנה מיום מות היוצר, אבל מוציא מכלל זה תקליטים וצילומים (סעיפים 19 ו-21 בחוק הישן), שזכויות היוצרים עליהם פגות 50 שנה מיום יצירת התשליל ("נגטיבה"). החרגה זאת הופיעה גם בתזכיר הצעת החוק התשס"ד 2003 בנוסח הבא:

"סעיף 41: תקופת ההגנה על יצירה אורקולית היא חמישים שנה מהמועד שבו היצירה פורסמה ברשות בעל זכויות היוצרים; לא פורסמה היצירה חמישים שנה ממועד יצירתה, תהיה תקופת ההגנה חמישים שנה ממועד יצירתה.

סעיף 42: תקופת ההגנה על תקליט ועל יצירת צילום היא חמישים שנה ממועד היצירה" [1].

בדברי ההסבר לסעיף 42 בתזכיר נאמר:

"מוצע להשאיר תקופה זו ללא שינוי. יצירות צילום, על אף ערכן האומנותי, שונות מיצירות אחרות בכך שלעתים קרובות הן מתעדות את המציאות, ולתיעוד זה חשיבות ציבורית מיוחדת בחלוף הזמן. האיזון המתחייב בין הרצון לתמרץ את היוצר לבין אינטרס הציבור הוא שונה, אפוא, מהאיזון הקיים ביצירות אחרות, ולכן גם מוצע להשאיר את התקופה הקבועה כיום, הקצרה יותר מתקופת ההגנה על יצירות אומנותיות אחרות."

על אף כל זאת, בהצעת החוק שתוגש בקרוב לקריאה שנייה במליאת הכנסת, ההחרגה לגבי צילומים ותקליטים אינה מופיעה. בישיבת ועדת הכלכלה מיום 6 בפברואר 2007 אומר עו"ד עמית אשכנזי ממשרד המשפטים במפורש:

"לפי האמנות הבינלאומיות, אנחנו מחויבים לתת הגנה במשך 50 שנה אחר מות היוצר. בסעיף זה מדינת ישראל החליטה לחרוג מהסטנדרט הבינלאומי ונתנה 70 שנה. זה הדין הקיים, חוץ מאשר לגבי צילומים. זה נעשה לפני כמה שנים. אנחנו חשבנו שכמדיניות ראויה זה היה צריך להיות קצר יותר. זה היה צריך להיות 50 שנה כדי להעביר את היצירות האלה לשימוש הציבורי הפתוח. אבל מאחר ויש מציאות מסוימת שבה ליוצרים יש 70 שנה לאחר מותם, אמרנו שלא נפתח את הדבר הזה עכשיו ונשארנו ב-70 שנה. גם את הצלמים העברנו לאותם 70 שנה." (פרוטוקול מס' 179 מישיבת ועדת הכלכלה 6/2/2007).

מה שעולה מדבריו של עו"ד עמית אשכנזי הוא שמשרד המשפטים, בניגוד לעמדתו הראשונית, החליט שלא להקל על הציבור בעניין זכויות היוצרים (דבר שיש אפשרות לעשותו), ואף החליט להכביד את העול. אם לדעתו של עו"ד עמית אשכנזי יש לכבד את ההסדר הקיים לגבי סופרים ומשוררים, מדוע אין לכבד את ההסדר הקיים לגבי צלמים?

למרבה הצער, היינו עסוקים מאז חודש דצמבר האחרון במיסוד קהילת הכותבים הישראלים בוויקיפדיה באמצעות עמותה, והליכי הקמתה עדיין לא הסתיימו. מסיבה זו לא היינו ערניים מספיק, ולא השתתפנו בישיבת ועדת הכלכלה בחודש פברואר. מסתבר ששינוי התזכיר נעלם גם מעיניהם של המשפטנים באיגוד האינטרנט הישראלי. בפגישה שנערכה בינינו לבין איגוד האינטרנט הישראלי, ביקשתי מעו"ד מי-טל גרייבר שוורץ להעלות את הנושא בישיבת ועדת הכלכלה, אולם איחרנו את המועד – הוועדה לא הייתה מוכנה לשוב ולדון בסעיף הזה בהצעת החוק.

נראה אם כן, שהאפשרות היחידה לשמור על ההסדר הקיים (לכל הפחות) היא להגיש הסתייגות לחוק בעת הדיון בו בקריאה שנייה במליאת הכנסת. אני פונה אלייך, גברתי חברת הכנסת, בבקשה להגיש הסתייגות כזו. אם אין באפשרותך לטפל בנושא, אודה לך אם תוכלי להפנות אותי לחבר/ת כנסת אחר/ת המוכן/ה לעסוק בכך.

בתודה,
דרור קמיר,
חולון