מכתב של ילד למורה- מרגש עד דמעות
אינני מפגר מורתי
אף לא נולדתי בעייתי
לאימי הורתי
במטותא ממך
אל תטילי בי דופי
ואל תטביעי בי חותם
של נער קשה אופי
או כך סתם
סתום או מטמטם
ואל תשימיני ללעג
לעיני חברי
אם לא הכנתי כראוי מכסת שיעוריי
ואל תענשיני בעבור ספר
שלא השיגה ידי לקנות
ואל תציגיני לשלילה ב-
"אל תעשו כמותו"
אל תשחטי בעטך האדום
עד דם מחברותיי ייגר לעיניי
ונמהל בדמי השפוך
והביט בי כל דף
קודר ונזעף
והגביר בי תחושות
מעונה ונרדף

הן המורה:
לו ידעת חשת כאבי שברי הנורא
אולי אותי היית מכתירה
בכתר גבורה,
שאם נבא במשפט
אני ואת
חיי, חיי כי אצדק
בי גבירתי ברוחי אף מאבינו יצחק
שנעקד בלא יודעין
עד נגלה הבהיק לעיניו הסכין
הוא חש בחייו מוראות עקידה
אך אחת, אחת ויחידה
ואני נעקד מדי יום...
והוא שכב על גב המזבח
וחש אהבת אב מתייפח
ומלאך ליווהו מרגיע השיב המאכלת
ואיל נמצא לו לפתע הופיע
ולי, אי תוחלת?!
מאין עזר יגיע? מאין?
ולי אין מלאך להושיע, ואין לי אב
שיישא עיניו אחר איל נאחז בסבך
הידעת מיהו אבי?
האפתח בפנייך סגור לבבי?
לא! מה בצע כי אחשף בפנייך
ואחטט בפצע.
הן את אדישה היית מורתי
לא גילית עניין באורח חיי שלי
בבית אמי הורתי
למה איפה אספר לך
על אבי המכור לסמים
על מחזות בלהות
ומראות אימים
על אם בוכיה בקרן זווית
על אחותי הבכירה אחוזת עווית
על תריסר נפשות בשני חדרים
והיעדר פינה להכנת שיעורים.
הקיבה נאנקת
מרעב מפרפרת
ועוד ארוכה מורתי השרשרת

עם מטען זה האומלל
חייב אני, ניסים, להתמודד
עם איריס, עם איל
עם עודד, עם סיגל
שגורלם להם שפר
שבלי מאמץ נולדו בבית מאושר
הנתת אי פעם דעתך
על המתחולל בנפשי בבית הספר בחסותך
הידעת מורתי כי
בשל בגדי הקרוע
אתייצב לרוב אחרון במסדר
ועל כן זכיתי בתואר פרוע
רשלן ובלתי מסודר?
ידעת מדוע לא אובה,
עם כולם לסעוד ארוחת עשר
שזה לי להיחבא
ולעלעלה שם בסתר?
הידעת שאני מתבייש
לגלות לעין כל לחמי היבש
גוש לחם חסר צורה
שני זיתים וזנב דג מלוח,
כשעל המפית של חברי מופגן ה יש-
לחמניה ונקניק בכריך מרוח
ולקינוח גם אגס גם בננה
לא יחסר גם תפוח
כאן צריכים לבא שנינו לידי גילוי
הנחנק בסתר
והנהנה בגלוי
כן, מורה נאורה,
זה נורא, זה נורא,
האם עתה לך ברור
מדוע לא יתרכז ניסים בשיעור?
מדוע הוא תאב להפריע
מדוע עלבונו ייתבע במפגיע?

אך לזאת מורתי תרופת פלא גילית
המצאה נפלאה ממש גאונית
אחר כל תקרית בה מעורב ניסים,
לסלקו מהכיתה ללא היסוסים,
הדלת נטרקת,
קללה עסיסית מפי מתמלטת...

אני תרתי אחר נשמה
שתישא עבורי מעט נחמה,
אחר אדם שיושיט לי
את ידו הטובה הברוכה
ואת הצלחת מורתי
בפתרונך הטוב
להפילני הישר לזרועות הרחוב...

========================================================

לפני זמן מה, העניש אב את בתו הקטנה
על שבזבזה גליל נייר שלם מוזהב מיוחד ויקר ערך .
המשפחה חיה בדוחק וכעס האב התגבר כשגילה שבתו השתמשה
בנייר גם כדי לעטוף קופסת קרטון כמתנה לחג המולד.

ביום שלאחר מכן, הביאה הילדה את הקופסה במתנה לאביה."זה בשבילך, אבא".
האב בוש בהתנהגותו הזועמת, אבל זעמו גאה שוב כאשר ראה
שהקופסה ריקה מתוכן. הוא פנה אל בתו בטון כועס ואמר לה:
"את לא יודעת, גבירתי הצעירה, שכאשר נותנים למישהו מתנה לחג המולד
אמורים לשים משהו בתוך הקופסה?"

הילדה, עם דמעות בעיניים, ענתה לאביה: "אבל אבא, כן שמתי משהו
בקופסה. הכנסתי לתוכה המון המון נשיקות בשבילך עד שהיא התמלאה".

האבא כרע על ברכיו וביקש מהילדה שתסלח לו על כעסו הלא מוצדק.
לא עבר זמן רב, אסון נפל על המשפחה - הילדה נהרגה בתאונה.

מספרים כי אביה שמר את קופסת הזהב ליד מיטתו עד סוף חייו.
ובכל פעם שהרגיש מדוכא, עצוב או חסר כוחות הוא פתח את הקופסה
והוציא ממנה נשיקה דמיונית אותה שמה עבורו בתו,
הילדה שאהבה אותו כל כך.

כל אחד מאיתנו קיבל במתנה קופסת זהב,
מלאה באהבה מהסובבים אותנו וללא תנאים :
מההורים, מהאחים ומהילדים שלנו, מכל המשפחה.
- מחברים ומידידים .
- מפרחים , מבעלי חיים , מיופי הטבע והבריאה .
- מאלוהים
לא קיים נכס יקר יותר.

אהבת המשפחה, החברים והסובבים אותנו
היא כמו מלאכים שמעמידים אותנו על רגלינו
בכל פעם שהכנפיים שלנו לא זוכרות כיצד לעוף.

שבוע של שמחה, של רוגע ,של אהבה ,
ובעיקר שבוע של בריאות.
http://www.sup.co.il/24446247