ביום חמישי נאמר לי על ידיי הרופא במחלקה הפנימית, שאימי תצטרך לעבור דיאליזה 3 פעמים בשבוע, והיות שהיא מושכת צינורות, ויכולה לגרום לעצמה נזק של איבוד דם, הוחלט שהיא לא תשתחרר הבייתה, אלא למוסד,

לא הבנתי מי נגד מי? איזה צד הוא הרופא בעניין משפחתי פנימי? והאם יש לו זכול לקבוע דבר כזה?

הודעתי לו חד משמעית שאימי כן חוזרת לביתה, ואני איתה, ונערך בהתאם,

יום שישי בבוקר כשהגעתי לבית החולים נאמר לי מהבחורה ששומרת עם אמא, שהרופא היה והודיע שאימי משתחררת הבייתה,

לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, רופא אחד אומר כך, והשני אומר אחרת,

בקשתי לשוחח עם הרופא והוא אמר, מבחינתינו אמך קיבלה עזרה, דיאליזה, כרגע אין צורך להמשך טיפול, היא עושה שתן, ולגשת יום ראשון לרופא המשפחה, להמשך טיפול, אני רואה שאימי מקבלת חמצן, אז אמרתי לרופא אין לי מכשיר חמצן בבית, ואני לא ערוכה למצב החדש,מה עליי לעשות? הרופא הלך ולא ראיתי אותו, עד שהגיע רופאה תורנית, ואז בדקו לאימי חמצן, ואמרו שלא ישחררו עם רמת חמצן כזו, הודעתי שאין לי מכשיר בבית, אז בכלל אין על מה לדבר,

לא מובן לי, החלטות קיצוניות כאלו,מיום אחד לאחר, אנני יודעת מה עליי לעשות כרגע, והאם עליי לשחרר את אימי ביום ראשון?

ממש אני מבולבלת, מפוחדת, ועייפה מאוד,המצב כבר לא כשהיה ,התבשרתי שיש לאימי אלצהיימר, אי ספיקת כליות, אי ספיקה בלב,

מה אעשה? אני חסרת אונים, ולא הייתי רוצה להביא את אימי הבייתה, ואחר יום או יומיים להחזירה לאישפוז,

אילנה פונטיאק