יום חמישי ואני ממהרת לבית החולים לבקר את אימי, כשהגעתי נתבקשתי לגשת לרופא, לאחר שעה לערך הרופא הגיע ואומר, שאימי משוחררת , שהיא נהייתה לחולת דיאליזה, ושעליה לעשות 3 פעמים בשבוע דיאליזה,

הברירות הם: מקום מוסדי רחוב הגפן 4, ששם יש מכשיר לדיאליזה, או הבייתה לסדר הסעות, ולהגיע 3 פעמים בשבוע לבית החולים, כדיי לקבל טיפול דיאליזה,

הבייתה אמרתי, שום מוסד, ושום כלום, ואני מבקשת ממך לציין בסיכום האישפוז, את עניין הדיאליזה, וישהיה ברור, כי אם הדברים היו ברורים, לא הייתי פה היום,

פעם שעברה אחריי חודש וחצי אשפוז שוחחרה אימי הבייתה, ולא הצלחתי לקבל עבורה שום טיפול דיאליזה, רופא המשפחה בקהילה לא הבין מדוע לא מאפשרים,

לכן אני מבקשת סדר בעניין שהכל יהיה רשום, ימים , שעות, ורק אז אלך הבייתה עם אמא,

בית החולים דואג לעצמו, על כל פיפס הם מבקשים חתימת אפוטרופוס, לא מבינה את זה בכלל,

עליתי למחלקת נרפולוגיה כדיי להסדיר עניין הטיפול, נאמר לי שמחר אביא את אימי, שעה 1700, ל 4 שעות, סדרתי עניין ההסעות,וקבעתי עם אותו נהג שיגיע מחר לקחת אותנו לבית החולים,

מה אני אמורה לעשות? אני רואה ויודעת שהמצב לא הולך ונהיה טוב, בריאותה של אימי, לא טובה, אז? אני כביתה מקווה שעושה עבורה את הטוב ביותר, זו כוונתי, מקווה שאיני חואטת לה,

אימי אישה גאה, אישה שהכבוד במקום הראשון, ויודעת אני שהייתה רוצה רק להיות בביתה שלה, ולהשוויץ שביתה מטפלת בה, אני הבטחתי לאימי שלא אוציא אותה מביתה , ושרק אני אטפל בה,

שלמה עם ההחלטה, ואנני מתחרטת לרגע, מהיום שלקחתי על עצמי לטפל באימי, חלפו כמעט 6 שנים, ואני באמת לא מתחרטת לשניה אחת על ההחלטה, אני פנויה , יש לי עזרה 4 שעות יומיות שזה באמת מקל עליי, יכולה בזמן זה ללכת לסידורים להתאוור, אין טענות בכלל, הכל בסדר, רק חבל לי על אימי שחולה מאוד, והזמן רק עושה יותר גרוע,

ככה באמצע החיים בלי כל הודעה , מוקדמת, כשהורה נופל למשכב, וחולה מאוד, מה עלינו, או עליי כילדתה, שמתיימרת להיות ילדה טובה לאימי, לעשות?

האם היה נכון להשאר איתה בבית ולסעוד אותה? האם הייתי צריכה להביא עובדת זרה?

האם להוציא מהבית היה יותר טוב?

מקווה שפעלתי נכון , כי בסך הכל חשוב לי להיות בת טובה לאימי,

אילנה פונטיאק