כך רובנו נולדנו

רוב בני האדם החיים על פני כדור הארץ עברו לידה טראומטית. אין אנו זוכרים אותה, מאחר ומערכת ההגנה דואגת להדחיק כל זכרון העלול להפריע לתפקודנו ולהישרדותנו. קיימות וריאציות שונות התלויות במשתנים רבים לסיפור הלידה שאתה\את עומדים לקרוא כאן [כמו, מצבה הנפשי והפיזי של האם לפני ותוך כדי הלידה, תנוחת הלידה ועוד] אולם טראומה המטביעה את חותמה עלינו ומפעילה אותנו בכל חיינו הינה המכנה המשותף לכולן.

והנה הסיפור...... 

דמיין לעצמך שאתה שוכב מכורבל ונינוח על מצע חמים ורך ותחושת ציפה אופפת את גופך, שתי ידיך שלובות אל לוח חזך, ברכיך משוכות כלפי בטנך ואתה מרגיש מוגן, מנומנם ושלו. שקט שורר סביבך ודופק ליבך הולם בהרמוניה ובנחת עם סביבתך. עצום את עיניך, ממש ברגע זה ונסה להיות שם במקום קסום זה. עכשיו משפקחת אותן, דמיין לעצמך תחושת לחץ קל בבסיס עמוד שדרתך ההולך ומתגבר ודוחף בך להניע את גופך קדימה, אתה מרגיש שהגיע "הזמן", אין לך מושג או מחשבה כלשהי למה -"הגיע הזמן" ולאיזה יעד אתה מתקדם. כל שאתה חש הינו דחף עצום בכל גופך לנוע קדימה. אתה מתחיל לנוע ומיד אתה חש שאתה נמצא בתוך צינור גמיש הסוגר עליך מכל צדדיך, לוחץ את גופך מכל הכיוונים ושבתנוחת גופך זו לא תוכל להתקדם. אתה מוריד את שתי ידיך לצידי גופך בניסיון לצמצם את מימדי גופך כמיטב יכולתך ומנסה להמשיך ולנוע קדימה. אתה נע בדומה לתנועת זוחל חסר ידיים. הינך נע עוד ועוד מציית בלית ברירה ללחץ ההולך וגובר בבסיס גבך התחתון, אולם התקדמותך מועטה ופתח היציאה של הצינור קטן מאד ואינו מאפשר לך לעבור. אתה עייף מאד ותשוש מאפיסת כוחות. זה זמן רב שאתה נאבק ולחץ הקירות הסוגרים עליך הולך וגובר. תשישות המלווה בתחושת חרדה הולכת וגוברת מזדחלת בגופך. אתה מייחל לעזרה שאינה מגיעה. לפתע אתה מרגיש שחומר זר חודר לגופך, תחושת בחילה עמוקה מתפשטת בקיבתך ושליטתך על גופך הולכת ופוחתת. החרדה שחשת עד לרגע זה מתחלפת באימה מתגברת, כל גופך מסמן לך שאתה במצוקה ופעמוני אזעקה מהדהדים בראשך. בשארית כוחותיך אתה מניע את גופך בתנועה סיבובית מנסה להמשיך ולנוע קדימה כדי להיחלץ מהדפנות הלוחצים ומעיקים על כל גופך. תנועתך הסיבובית גרמה לחבל הטבור שהיה עד לרגע זה לצידי גופך להיכרך על צווארך ואתה מתחיל להיחנק. החבל חונק אותך ומפסיק לספק לך חמצן. כל שנייה עוברת כנצח ונוזלים נכנסים אל אפך ואל פיך הפעור המנסה לנשום וממלאים את ריאותיך. תחושת החרדה הקודמת מתחלפת בתחושת אימה כה עצומה עד שאתה מרגיש את מוחך רותח וזעקת ייאוש אילמת זועקת מכל תא בגופך. שמיכה עבה של חוסר ישע וחוסר תקווה אופפים אותך ואט אט הדם זורם מגפיך אל מרכז גופך, מוחך מבצע את פעולת ההישרדות האחרונה שלו ומשמר את שארית החמצן שבדמך באיברי גופך החיוניים ביותר: המוח, הריאות והלב. אתה מאבד כל תחושה של גופך מלבד מרכז גופך העליון וראשך. אתה מרגיש שהחיים אוזלים מתוכך והכרתך אובדת לך.

כאשר הכרתך חוזרת אליך, אתה מרגיש שאתה מוחזק באוויר ברגליך כשראשך כלפי מטה, מישהו סוטר לך על פניך, דוחף לך צינוריות לאפך וגרונך ואור מסמא עיניים בוהק אל מולך. אתה צורח מכאב, מבהלה ומפחד.

קולות התפעלות ושמחה רמים נשמעים סביבך. אולם אתה, אחוז אימה אתה וקפוא מקור. מישהו מנגב את גופך בחפזון ובגסות, מניח אותך על מצע מתכת קר וכורך רצועת פלסטיק בלתי נעימה למגע על ידך, מעביר אותך למשטח קשה אחר ועוטף אותך בחיתולים הדוקים עד שתנועות ידיך ורגליך מוגבלות. אתה מרגיש כגרגיר חול קטן אל מול היקום כולו. תחושת הקשר והשייכות שהייתה לך עם מקור החיים החמים ששהית בו לפני כן נעלמה ואתה מרגיש מנותק. בודד. עייף. מפוחד.

גופך דואב כולו. ליבך פועם בקצב מטורף – כרגע עברת את המאמץ הפיזי הגדול ביותר שתעבור אי פעם בכל מהלך חייך וחווית את האימה, הבדידות, חוסר התקווה וחוסר הישע העמוקים ביותר שבן אנוש עלול לחוש לאורך כל ימי חייו.

מבחינה קלינית, כמעט ומתת. אתה בוכה בקולך התינוקי מייחל להתחבר אל הרכות והחמימות ממנה יצאת, אולם אתה נלקח לאולם גדול המואר באור מסמא עיניים ומונח על מצע קר וקשה אחר, אתה שומע עוד תינוקות צורחים באימה ובוכים סביבך. בדרכך אל החיים חווית מוות מהו וזו הייתה קבלת הפנים שלך לעולם.

עכשיו, אתה הקורא מילים אלו עצום את עינך שוב ושאל את עצמך: האם ליבי רעד בי עם ליבו של תינוק זה ? האם חשתי משהו מתחושותיו ? האם סבלו נגע בי ? האם גופי אומר לי שמשהו מהחוויה שלו ממשיך ומתקיים גם בי ?