וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה. אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת-עֲבָדָיו לֵאמֹר: הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב, אוֹ-אָח. וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ. וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו. וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, לֹא-יוּכַל הַנַּעַר, לַעֲזֹב אֶת-אָבִיו: וְעָזַב אֶת-אָבִיו, וָמֵת. וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, אִם-לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אִתְּכֶם--לֹא תֹסִפוּן, לִרְאוֹת פָּנָי. וַיְהִי כִּי עָלִינוּ, אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי; וַנַּגֶּד-לוֹ--אֵת, דִּבְרֵי אֲדֹנִי. וַיֹּאמֶר, אָבִינוּ: שֻׁבוּ, שִׁבְרוּ-לָנוּ מְעַט-אֹכֶל. וַנֹּאמֶר, לֹא נוּכַל לָרֶדֶת: אִם-יֵשׁאָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ, וְיָרַדְנוּ--כִּי-לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ, וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ. וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ: אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה-לִּי אִשְׁתִּי. וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד-הֵנָּה. וּלְקַחְתֶּם גַּם-אֶת-זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן--וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּרָעָה, שְׁאֹלָה. וְעַתָּה, ֹאִי אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר, אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ, קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. לא וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר--וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן--שְׁאֹלָה. כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים. וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו. כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי.

שלום לכולם


פרשת "ויגש" מתארת מפגש בין שתי דמויות ענקיות : יהודה ויוסף, על רקע הסיפור שיוסף שם את הגביע שלו בשק של בנימין . יוסף מתעקש להחזיק בבנימין כבן ערובה, שכביכול נמצא אשם בלקיחת הגביע של יוסף. כבן ערובה, אחר כך שלח שליחים שהחזירו את האחים חזרה למצריים , יהודה שהיה ערב מול יעקוב שיחזיר את בנימין חזרה: מוצא עצמו בקונפליקט חזק בעניין זה. יהודה מגולל את סיפור בנימין ויוסף. (בשלב זה יהודה לא מזהה את יוסף אבל יוסף כן מזהה את אחיו. (אנו מדברים על מצב שמעמדו של יוסף כמעמדו של המלך פרעה). בסופו של דבר יוסף מתוודע לאחיו ומזמין את כל משפחתו למצריים )


נשאלת השאלה מדוע מתעקש יוסף להביא את בנימין ועושה תחבולות כאלה ? אנו יודעים שבנימין ויוסף נולדו מאותה אם - רחל. יוסף הוא בבחינת קו שמאל ובנימין מייצג את קו ימין. יוסף צריך להשלים בו את מדרגת היסוד שנותנת למלכות (לנברא), מחוייב להשיג גם את מדרגת בנימין .
אם ננסה לתרגם את הסיפור ונתייחס אל כל הדמויות כאל מצבים נפשיים שמתרחשים בתוך האדם, בתהליך הההתפתחות הרוחני שלו, נבין את הצורך של איחוד שני הקווים הדומיננטים שפועלים בנפש האדם. אחד מהם נקרא: רצון להשפיע = בנימין והשני: רצון לקבל – יוסף. יוסף בעצמו מייצג את ספירת יסוד שמדרגתה אמורה להביא את מצב האיזון בין שני הכוחות שנקראים ימין ושמאל. יוסף הוא מבחינת קו האמצעי שמאזן בין שני הכוחות הללו. לכן יוסף שמייצג את הרצון להוסיף, לקבל - חייב לחבר אליו את בנימין שמייצג את תכונת ההשפעה , את תכונת האמונה שבאדם.


ביאור מתוך הפסוקים:

"ויגש אליו יהודה" יהודה מייצג את מלכות, שהיא בחינת הרצון שבאדם אל יוסף שהוא בחינת הקדוש ברוך הוא. יוסף הוא בחינת יסוד (כפי שבא לידי ביטוי בתכונתו לתת) שהאדם מבקש מהבורא שייתן לו את מציאות ההתקרבות האמיתית אליו, שיוכל להסתכל אל מטרת חייו האמיתית ולהשיג באמת רוחניות , על פני רצונות נמוכים.
"אל יחר באפך" דהיינו, שהאדם פונה לבורא לא בבקשות של מותרות, אלא מבקש את אור התורה ,שיתקן את אנוכיותו ,על מנת שיוכל להתקרב.
"כי כמוך כפרעה" שאין אני מבדיל בינך לבין פרעה. יוסף מייצג באדם את תכונת ההשפעה ופרעה מייצג את שיא תכונת האנוכיות שבאדם. מצב זה מייצג את הקונפליקט בין המצבים המתרחשים בתוך פנימיות האדם, שבו רצונות של קדושה מתערבבים עם רצונות של טומאה .

"היש לכם אב או אח, ונאמר אל אדני ,יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן ואחיו מת ויוותר הוא לאימו ואביו אוהבו"
"אב" הכוונה האם יש יסוד פנימי שעליו אפשר להישען ?
"בן זקונים " האם יש רצון פנימי להישען עליו?
"אח" מלשון איחוי. הכוונה: אם יש אח / חבר שאיתו או דרכו אוכל לצאת מהאנוכיות שלי..?..



כך ממשיכה הפרשה לתאר את אותם מצבים שבהם האדם מבקש לבדוק בתוך עצמו כיצד יוכל למצוא מוצא ודרך להיחלץ מאותו קונפליקט המפעם בתוכו, כיצד להיחלץ מתכונת פרעה שבתוכו... שזה מוביל אותו לפנות בבקשה ובתפילה אל בורא עולם .
יוסף, שמייצג את הבורא, מתעקש שהאדם יחשוף גם את הרצונות האגואיסטיים הכי קטנים שבו, על מנת שיוכל להגיע למצב של שלימות .

מפגש יהודה ויוסף מתאר את מפגש הכוחות המנוגדים באדם שצריכים להגיע למציאות של איזון ....כמו מצב הקוטביות בין הבורא שהוא השפעה ובין הנברא שהוא קבלה, שצריך להגיע לכדי מצב מאוזן ביניהם. באדם פועלים שני מצבים: מצד אחד אדם צריך ללכת בדרך של אמונה (בנימין) ומצד שני צריך ללכת בביקורת, בתוך הדעת בלברר את החיסרון שלו, על מנת לתקן את הרע שבו.

ההליכה בקו אחד, של קו שמאל לא מאפשרת לאדם את כח האמונה שמחזיק אותו בתהליך.
לכן, ע"מ שהאדם יגיע לאיזון בין קו ימין שבו לבין קו שמאל שבו, לכדי מציאות של הקו האמצעי, שנקרא: לקבל על מנת להשפיע - הוא מחוייב ללכת במקביל, גם בדרך של אמונה וגם בדרך של ביקורת.
זו הסיבה שיוסף מתעקש כ"כ להביא אליו את בנימין, כדי שיוכל להשיג את מציאות האיזון שנקראת: מדרגת יסוד, שתפקידה להשפיע למלכות, לנברא.

לסיכום
האדם צריך לקחת בחשבון שהוא זקוק לשני המצבים האלו: אחד אמונה: קו ימין, בנימין, השפעה, מעל הדעת, שזה מה שמחזיק אותו בתהליך להמשיך את העבודה.
המצב השני שנקרא ביקורת: גילוי החיסרון בו, שהביטוי של קו שמאל הוא הרגשה של חסרון, של קושי. תפקיד קו שמאל הוא לבנות באדם, כלים: חסרונות גדולים, תשוקה גדולה לבורא, געגועים
ו... ע"מ שלא יברח מהתהליך הוא נדרש גם לקיום מציאות האמונה בתוכו.


שבוע טוב

צחי חרמון בן דוד

המורה הרוחני של מרכז "מלכות" המרכז להתפתחות פנימית עפ"י הקבלה ביפו העתיקה

רחוב לואי פסטר 7,יפו העתיקה

077-5566103

www.malchut.co.il