יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויהיו ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה, ויקרבו ימי ישראל למות,

 ויקרא לבנו ליוסף, ויאמר לו, אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי, ועשית עמדי חסד ואמת, אל נא תקברני במצרים".

שלום לכולם

כאשר אנו באים להבין ולפרש את הכתוב בתורה, אנו צריכים לקחת בחשבון את מה שמתכוונים לומר לנו, באמצעות הסיפור:
האירוע "כביכול" היה בעבר מפני שהתורה לא באה לספר לנו סיפורים על העבר של אבותינו אלא היא באה להסביר

לנו את המשל מהתורה שהוא הסיפור כפי שאנו קוראים אותו כפשט, כלומר מופשט מהפנימיות שלו . הסיפור, או

המשל , הם תמיד החיצוניות של הדבר והנמשל הוא הפנימיות של הדבר .
לכן, על מנת להבין את הנמשל אנו זקוקים למשל . כפי שבבואנו לאכול פרי אנו מקלפים את הקליפה (החיצונית) ואוכלים

את הפנים. זה אומר שעיקר העניין שלנו הוא תמיד הפנימיות ולא החיצוניות, כי החיצוניות היא רק הקליפה של הפנימיות .

 אין בזה בכדי לבטל חלילה את ערך הקליפה, שכן היא זו, ששומרת על הפרי, דהיינו על הפנימיות.

"ויחי יעקב בארץ מצרים" כאשר אנו פוגשים בתורה פרשה שנקראת "ויחי יעקב בארץ מצריים", שאם אנו באים לברר

 את משמעות החיים בארץ מצריים, לכאורה: אנו מוצאים סתירה.
מצריים מייצגת את המקום שאין בו חיים.
"מצריים" היא מלשון מיצר - ים. המלכות נקראת ים (הרצון שבאדם) שמתייחס לרצון הצר שבאדם, נקרא מצריים, או

 אנוכיות. באנוכיות אנו מבינים שאין חיות. פה עולה השאלה איך היו ליעקב חיים במקום של אנוכיות, שנקרא מצריים,

שדווקא כאשר ירד למצריים קיבל חיים ?!

אנו רוצים להבין שמשמעות הירידה למצריים הייתה על מנת להגדיל את הכלים, כלומר את הרצון לקבל שבאדם,

ולאחר שהאדם רוכש כלי =רצון , הוא בונה בתוכו יחס של תיקון מידת וגודל האנוכיות שבו . הוא יורד אל מעמקי גודל

הרצון לקבל שבו, על מנת לגלות אותו בהתחלה כאגואיסטי ולא מתוקן ואחר כך מתקן אותו למצב אלטרואיסטי .
על מנת שאדם ישיג חיים, שמציאות האור תשכון בתוכו - הוא חייב קודם להכין כלים, כלומר: רצון . מציאות מצריים

 משקפת גודל של הרצון לקבל - שכנגד גודל הכלי (הרצון ) שנבנה ,כך גודל המילוי המתוקן .

מציאות האור העליון יכולה לשכון אך ורק בכלים לא אגואיסטיים, כלומר בכלים שהפוכים מאנוכיות , שהם

השפעה/ נתינה/ אהבה .
זה בא מחוק שנקרא "חוק השתוות הצורה", שכדי לזכות באור אנו נצרכים לכלים, רצונות, שהם דומים לתכונת

 האור העליון.

מכך אנו מבינים שהאנוכיות בונה באדם את הרצון , לכן יש צורך לרדת למצריים (על האדם לחקור ולגלות בתוכו

 את האנוכיות ,לא על מנת לממש אותה, אלא על מנת לתקן אותה, ואם הוא מתקן את גודל אנוכיות של המצרי שבו,

אז הוא זוכה לאור שנקרא חיים .

לכן בפרשה כתוב פעם אחת יעקב ואחר כך כתוב ישראל. השם יעקב מגדיר את המצב הלא שלם של האדם שנקרא

קטנות וישראל מגדיר את המצב השלם של האדם שנקרא: גדלות. השם מצריים מייצג כאן את מציאות הרצון

וישראל מייצג כאן את מציאות התכונה ששולטת ברצון .

ישראל = " ישר - אל", כשאדם משיג את הקשר הישיר והמלא שלו עם הבורא באופן ישיר. את זה הוא משיג

רק אם הוא יורד למצריים שבו, יורד אל המצב הכי נמוך והכי אגואיסטי שבו . כך הוא עולה למדרגת ישראל שבו,

שכל זה מעיד על מצב הקשר בין הנברא- האדם וכוח העליון, שנקרא בורא .
השם בורא הוא מלשון בא ( ניקוד בחולם) וראה (ניקוד שורוק ב-ו) השם בורא מעיד על המדרגה הרוחנית שמעלי .
מציאות קיומה של האנוכיות טבועה בתודעה הגשמית , שקיימת בנפשו של האדם. התודעה והחשיבות של הגשמיות

מקבילה בדיוק ליחס, שאנו נותנים לקליפה, ביחס לפנימיות הפרי. תפקיד החיצוניות למות, על מנת שנוכל לממש את

הפנימיות, כלומר את הרוחניות.

כאשר אנו באים להבין את עניין המוות הגשמי, אנו יכולים לראות, שבאופן פרדוקסלי: ככל שאנו חיים יותר, כך

 אנו מתקרבים יותר ויותר אל המוות, וכאשר אנו חיים בתודעה רוחנית המצב הוא הפוך .ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו

מגלים את מציאות החיים.

פרשת ויחי מסיימת את ספר בראשית : "חזק חזק ונתחזק"

שבוע טוב

צחי חרמון בן דוד

המורה הרוחני של מרכז מלכות-המרכז להתפתחות פנימית עפ"י הקבלה ביפו העתיקה

רחוב לואי פסטר 7,יפו העתיקה

077-5566103

www.malchut.co.il