וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחם הַיּוֹם. 
וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. ויּאמַר: אֲדנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. 

שלום לכולם ! 

אם נתרגם את הסיפור ונתייחס אל כל הדמויות כאל מצבים פנימיים, נפשיים שמתרחשים בתוכנו, בתהליך ההתפתחות הרוחני שלנו, כפי שמסופר בספר הזוהר, נראה כי : 
פרשת וירא מסמלת את נקודת המפגש בין שלושת כוחות הנפש הפועלים בתוכנו: 
כוח קו ימין שנקרא יצר טוב - הרצון להשפיע. 
כוח קו שמאל שנקרא יצר רע - הרצון לקבל. 
כוח קו האמצעי , המאזן בין שניהם, שמהווה את הבחינה הממוצעת בין שניהם, ונקרא רצון לקבל על מנת להשפיע. 
נשאלת השאלה, מדוע אנו לא פועלים עם כוח אחד בלבד ? מדוע אנו צריכים שלוש כוחות, ששניים מהם כל כך מנוגדים, כמו הרצון להשפיע לעומת הרצון לקבל ? 
נשאל מהו טבעו האמיתי שלנו ?! האם הוא משפיע ? מקבל ? או חצי- חצי - גם להשפיע וגם לקבל? 
הטבע האמיתי שלנו הוא רצון לקבל .שזה אומר, שמהות האדם היא כלי, רצון, חיסרון, שמטרתו היא להתמלא בתענוג. 
אם כך, מהו הכוח השני שפועל בנפשנו ,שנקרא רצון להשפיע, או אברהם, או תכונת חסד ? מאיפה קיבלנו עוד כוח שהפוך בטבעו מטבענו ? 

הכוח השני- הרצון להשפיע—הוא תכונת הבורא, שמצטרפת לטבעו הבסיסי של האדם ומלווה אותו במסעו. היא מכוונת את האדם למצב הנכון, כלומר להשגת ייעודו והגשמתו האמיתית שהיא השגת הטוב המוחלט. זוהי תכונה שמחלצת את האדם ממציאות ה"פטה–מורגנה" שהוא הזוי בה. האדם בדורנו, כמו מהלך במדבר ב -"כחום היום", השמש שורפת והוא מחפש מים ומוצא רק אשליות מנופצות. רגליו מדממות ומוחו שמח, שבוי הזוי בטריפ האגו של ה"אין עוד מלבדי" 
ולכן : וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלנֵי מַמְרֵא האדם צריך עזרה והכוונה. 
הוא צריך את נקודת האור שמאירה אליו מתוך החושך, וזה מה שפגש אברהם- את מדרגת האור. 
למה בממרא? כתוב בזוהר: ( זהר וירא י''ז הסולם): "וירא אליו ה' באלוני ממרא שואל, למה באלוני ממרא ולא במקום אחר? ומשיב, אלא משום שממרא נתן לו עצה על ברית מילה שלו. כי בשעה שאמר הקב''ה לאברהם, שימול את עצמו, הלך אברהם להיוועץ עם חבריו". 

חבריו של אברהם, הם אותם שלוש כוחות שבאדם, שהאדם מברר ונועץ בהם. היועצים האלה נקראים ענר ,ממרא ואשכול. 
ברית המילה מסמלת את כריתת העורלה, שמסמלת את הסרת הרצון לקבל האנוכי מעצמו שבזה הוא משיג את תכונת הבורא, שהיא השפעה. אברהם שהלך קודם לענר, שיעץ לו לא לכרות ברית עם תכונת ההשפעה, כי הוא יצער את עצמו, (מה יצא לך מלהשפיע?) כאשר הלך להיוועץ בממרא , הוא יעץ לו כן לכרות ברית , כן לכרות את האנוכיות לטובת ההשפעה ואברהם שפעל לפי הצעתו של ממרא, זכה לגילוי האור . 

"וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח-הָאהֶל, כְּחם הַיּוֹם" : אוהל מלשון כיסוי לרצון לקבל, פתח האוהל, שהאדם מכסה על רצונותיו לקבל והוא - בפתח הרצון להשפיע . כְּחם הַיּוֹם במצב שהרצון לקבל מתגלה ורוצה להתמלא באופן ישיר, כמו השמש החזקה שעלולה לשרוף אם אין הגנות- כיסוי. 

וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. 
אמרנו... שלושת הכוחות בנפש האדם, שאותם צריך לאזן. 

"אֲדנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ--אַל-נָא תַעֲבר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ". משפט זה פונה לאדם לקחת "מים" שהם תורה ושאיתה "ירחץ את רגליו". 
הכוונה היא שהאדם ישטוף את תמונת עולמו , שרואה רע , שרואה חיסרון במציאות "והישענו תחת העץ " ושיסמוך את תפיסת המציאות שלו על מציאות האמונה", שאמונה היא נקראת צל. 

לסיכום: 
התורה מסודרת על פי המבנה הנפשי של האדם והיא מובילה אותנו בשלבים, שלב אחר שלב, מדרגה אחר מדרגה, בהבאת מצב האיזון בין הכוחות בנפשנו. כוח הקבלה וכוח ההשפעה. כוח הנברא וכוח הבורא, כוחות אלו מביאים אותנו למצב של חיבור מאוזן. 

בפרשת ”בראשית“ למדנו את תחילת בריאת הרצון של האדם לרוחניות. 
בפרשת ”נח“ הכנסנו את הרצון הזה לרחם רוחנית, שנקראת תיבה, על מנת להגן על הרצון הזה מפני רצונות אגואיסטים. 
בפרשת "לך –לך" עזבנו את האנוכיות שנולדנו איתה. 
בפרשת "וירא" אנו נוסעים אל תכונת ההשפעה - אל קו ימין / קו החסד / קו הבורא. 

שבת שלום ומבורך 

צחי חרמון בן דוד 

המורה הרוחני במרכז מלכות- המרכז להתפתחות פנימית דרך הקבלה 
ביפו העתיקה. 

077-5566103