0 תגובות   יום ראשון, 16/12/12, 02:16

 

וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעה חולֵם, וְהִנֵּה עומֵד עַל-הַיְאור. וְהִנֵּה מִן-הַיְאור, עולות שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאות בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ. וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עולוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאור, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמודְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, עַל-שְׂפַת הַיְאור. וַתּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקּות הַבָּשָׂר, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת, יְפות הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאות; וַיִּיקַץ, פַּרְעה. וַיִּישָׁן, וַיַּחֲלום שֵׁנִית; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עולוֹת בְּקָנֶה אֶחָד--בְּרִיאוֹת וְטובוֹת. וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפות קָדִים--צומְחוֹת, אַחֲרֵיהֶן. וַתִּבְלַעְנָה, הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעה, וְהִנֵּה חֲלוֹם. וַיְהִי בַבּקֶר, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ; וַיְסַפֵּר פַּרְעה לָהֶם אֶת-חֲלומוֹ, וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעה. 
וַיּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעה, חֲלוֹם פַּרְעה אֶחָד הוּא: אֵת אֲשֶׁר הָאֱלהִים עשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעה. שֶׁבַע פָּרות הַטּובות, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטּובות, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה: חֲלוֹם, אֶחָד הוּא. וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעות הָעולות אַחֲרֵיהֶן, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת, שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים--יִהְיוּ, שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעה: אֲשֶׁר הָאֱלהִים עושֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעה. הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת--שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְכִלָּה הָרָעָב, אֶת-הָאָרֶץ. וְלא-יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן: כִּי-כָבֵד הוּא, מְאוד. וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעה, פַּעֲמָיִם--כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלהִים, וּמְמַהֵר הָאֱלהִים לַעֲשׂתוֹ. וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. 

שלום לכולם! 

אנו עדים בפרשת מקץ לפרעה אשר חולם שני חלומות מוזרים: הוא נועץ בכל חכמי מצריים ולא מוצא מי שייתן לו פתרון שמניח את דעתו. 
אז נזכר שר המשקים ביוסף שפתר לו את חלומו בכלא ומספר זאת לפרעה. פרעה מזמין אליו את יוסף ומספר לו את חלומותיו, יוסף פותר לפרעה את החלומות, ופרעה מעלה את יוסף לגדולה ומעניק לו את התואר - סגנו, שליט על כל מצריים. 
זהו הסיפור בפשטות. 

נזכיר, שאנו מחפשים את המשמעות הפנימית הרלוונטית לנו מפרשה זו. 
חלום פרעה בא להדגיש לנו את המצבים המשתנים בהתפתחות האדם בתהליך. 
שבע הפרות או השיבולים המלאות מרמזים על שבע המדרגות בכלי הקבלה של האדם. זה מעיד על מצב עלייה שבו האדם מרגיש: מילוי, סיפוק, שמחה . שהאור העליון נוכח בו וממלא אותו. האדם מרגיש את גדלות הבורא באופן מאד מוחשי ואין לאדם תענוג יותר גדול מנוכחות האור העליון בתוכו הוא מרומז במספר שבע שנים של שובע. 

שבע הפרות או השיבולים הדקות מרמזות על שבע שנות רעב, חיסרון, בצורת רוחנית. מצב שבו מרגיש האדם ריקנות וחוסר נוכחות האור בתוכו. 
מצב זה נקרא ירידה. האדם מרגיש ניתוק מהאור - מצב הפוך לחלוטין ממצבו הקודם . כמו ...לא נראה עליו שקודם היה מאושר וטוב לו. 
זה העניין ששבע שנות השובע כמו נעלמו בתוך שבע שנות הרעב : זהו העניין של שבע פרות דקות בשר שבולעות את שבע הפרות השמנות. 

שני מצבים אלה מתרחשים בנפש האדם. אנו רואים לא פעם גם בתוכנו ,שכאשר אנו מרגישים טובים ושמחי אנחנו כמו אישיות אחת וכאשר אנו עצובים או ממורמרים אנו כמו אישיות אחרת. שני מצבים קיצוניים הפוכים זה מזה. 
סיפור זה בא להמחיש לנו את התהליך ההתפתחותי שמחייב עליות וירידות, בנפש האדם. 
הרעיון שעומד מאחורי הסיפור של שבע שנים מתייחס כמובן לשבע הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. אלה הן שבע הכלים שמייצגים בפנימיות האדם את מכלול מציאות הרצון לקבל שלו, שמיוצג על ידי פרעה - שחולם את החלום. כל העניין הוא שאת הרצון הזה האדם צריך לתקן : ממצב של קבלה עם כוונה אנוכית, למצב של קבלה - שהיא בעל מנת להשפיעאהבה ללא תנאי. 
מציאות הרצון לקבל שבאדם חייבת לעבור את התיקון הזה. פרעה מייצג את הרצון שעדיין לא מתוקן שבאדם. יוסף מרמז על מדרגה שנקראת צדיק שבעזרתה האדם מבחין ומתקן את מציאות האגואיזם שבו. 
אפשר עוד להגיד שכל המציאות שלנו היא כמו חלום וזה תלוי איזה פרשנות אנו נותנים לחלום שנקרא המציאות: אם נותנים פרשנות חיובית כפי שנתן יוסף , שהאדם בזמן העלייה צריך להכין עצמו למצב הירידה. כפי שעשה יוסף עם כל התבואה של מצריים בזמן מציאות השפע - הוא שמר אותה למצב של שנות הרעב . כמו בגשמיות כן ברוחניות . 

בעל הסולם הרב יהודה אשלג זצ"ל נותן פרשנות לעניין הירידות והעליות. הוא מדמה את המצב הזה כמו אמא שרוצה לאמן את בנה ללכת בכוחות עצמו. אז היא עוזבת אותו מידיה על מנת לאפשר לו לפתח בכוחות עצמו חופש פעולה של רצון עצמאי. כך גם הבורא מתנהג עם האדם , בתהליך התיקון: על מנת להשפיע לו את כול הטוב שנועד אך ורק לנבראים, שהם: אני, אתה והוא...כל העניין הוא שהאדם רק צריך לבנות בתוכו יחס של נתינה ואהבה כפי שהבורא פועל לטובת הנברא. הבורא עושה זאת מולנו מתוך מצב של הסתרה ,שזה האופן הכי נכון להתפתחות הנשמות. 

לסיכום: 

פרעה מייצג בנו את הרצון לקבל. 
יוסף מייצג את הכוונה, את הפירוש הנכון של הרצון , יוסף הוא הכוונה של הצדיק שבתוכנו שמסוגל לפענח נכון את המציאות ולפעול איתה נכון . 
לכן פרעה, הרצון שבאדם נותן את הסמכות לפעול - בידי יוסף שבנו. 

שיהיו חלומות טובים ומלאים בשובע טוב ושמחה לכולנו .

שבוע טוב וחג אורים שמח

צחי חרמון בן דוד 

 

המורה הרוחני של מרכז מלכות - המרכז להתפתחות פנימית דרך הקבלה ביפו העתיקה 

www.malchut.co.il

דרג את התוכן: