תקציר זכויות נוער בפלילים/ משטרת ישראל. קטין המעורב בפלילים זוכה ליחס של אזרח ששגה ולא של עבריין מועד, תוך שמירה על זכויותיו. בנסיבות מסוימות, ייגנז חומר החקירה נגד הקטין בהליך חקירתי של "אי-תביעה" (א.ת.). מטרתו של הליך זה, לאפשר את חקירת הקטין תוך הימנעות מרישום פלילי (מתיוג הקטין). עובדי הנוער מוסמכים בהכשרה מיוחדת ופועלים בלבוש אזרחי, ברכב מוסווה, ביחידות נוער נפרדות ובשיתוף פעולה מלא, עם גורמי חינוך וטיפול בקהילה. ההתמקצעות בעבודת הנוער במשטרה הביאה להבחנה בין חוקרים, פקחנים, עובדי מניעה, רכזי מודיעין נוער ותובעי נוער. הפקחנים ועובדי המניה מהווים "עיניים" ו "אוזניים" של יחידות הנוער בשטח. תפקיד עובדי המניעה הוא לאתר קטינים על סף התדרדרות, לקיים קשר עם שירותי רווחה ומוסדות חינוך, לבצע פעולות הסברה ולהפעיל בני נוער מתנדבים, לשיתוף פעולה עם המשטרה. תפקיד הפקחנים הוא לחשוף פעולות פליליות המבוצעות על ידי קטינים, לעקוב אחר התנהגות עבריינים מועדים ולסייע לרשויות המטפלות בנוער בסיכון, נעדרים וקטינים שברחו ממעונות חסות. תהליכי חקירת קטינים חוקי הנוער אינם כוללים הסדרים והוראות ביחס לחקירת קטינים ע"י המשטרה, אולם מתוך מודעות לצרכים המיוחדים של קטינים, קבעה לעצמה המשטרה הנחיות וכללים מיוחדים בעניין זה ועל פיהם היא נוהגת. לפי הנחיות אלה בכל תחנת משטרה ימונו עובדי נוער, שיעסקו בחקירת נוער, פקחנות ומניעת עבירות. עובדי הנוער הם שוטרים שקיבלו הכשרה והדרכה מיוחדת לצורך עבודה עם בני נוער וילדים. קטינים החשודים בביצוע עבירה ייחקרו, ככל האפשר, ע"י עובדי נוער בלא מדים. ככל שניתן, תתבצע החקירה בשעות היום, בזמן שהקטין אינו במסגרת חינוכית או תעסוקתית, בחדר חקירות נפרד לקטינים, בלא נוכחות עדים או נחקרים בגירים. ככלל תפקידה של המשטרה למנוע עבירות ולגלותן, לתפוס את העבריינים ולתובעם לדין. יחד עם זאת, בעבירות קלות רשאי קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה, להורות שלא לחקור בעניין העבירה ולסגור את תיק החקירה מחוסר עניין לציבור, תוך שהוא שוקל את חומרת המעשה, נסיבותיו, נסיבות ביצוע העבירה הקשורות בקרבן המעשה ושיקולים רלוונטיים נוספים - ביטחוניים, מדיניים או ציבוריים שונים. במקרה כזה ייגנז חומר החקירה בהליך חקירתי המכונה א.ת. (אי תביעה), שמטרתו לאפשר את חקירת הקטינים תוך הימנעות מתיוג הקטין כעבריין. משמעות הדבר, שהקטין לא יעמוד לדין בגין אותה עבירה ופרטיו האישיים לא יופיעו במאגר הממוחשב של המשטרה. נקיטה בהליך זה היא חד-פעמית ומחייבת הודאת הקטין, הבעת נכונותו להתנצל בפני הנפגע ולפצותו וכן, התרשמות החוקר שהקטין לא יחזור ויבצע עבירות. במידה וישתנו הנסיבות ויחזור הקטין לבצע עבירות, ניתן יהיה לפתוח מחדש את התיק ולנהל חקירה פלילית, שעלולה להסתיים בהעמדה לדין. כל זאת בשת"פ ותיאום עם קצין מבחן לנוער. חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך - 1960 חוק זה חל על כל ה"קטינים", המוגדרים בחוק כמי שטרם מלאו להם 18 שנה. החוק מכוון לדאוג לשלומם של קטינים נזקקים באמצעות פקיד סעד (עובד סוציאלי שיש לו סמכויות מיוחדות), ובית המשפט. חוק זה מאפשר לפקיד סעד לקבל גם עזרה מתאימה מהמשטרה. חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א - 1971 חוק זה עוסק בסמכויות בית המשפט לנוער, סדרי הדין, דרכי הענישה והטיפול, ביחס לקטינים ברי אחריות פלילית (בני 12 ומעלה) שניתן להעמידם לדין, אם עברו עבירה. החוק קובע למעשה "מסגרת" לעבודת המשטרה עם קטינים ולשיתוף הפעולה שלה עם שירות המבחן לנוער. ההתייחסות בחוק זה לקטינים אשר עברו עבירות פליליות, שונה מאוד, בעניינים רבים, מההתייחסות לעבריינים מבוגרים, וההגנה על זכויותיהם של קטינים רחבה בהיקפה. חוקים נוספים הקשורים לדרכי טיפול והתייחסות לנוער בנוסף, ישנם עוד חוקים העוסקים, כולם או חלקם, בקטינים והקובעים את דרכי הטיפול וההתייחסות המיוחדים אליהם, ואלה העיקריים שבניהם; חוק העונשין, התשל"ז - 1977, סימן ו1 - פגיעה בקטינים ובחסרי ישע בסעיפי חוק אלו ישנה התייחסות מיוחדת לתקיפה, גרימת חבלות, התעללות ועבירות מין בקטינים. החוק מטיל עונשים חמורים על מי שעובר עבירות כאלה כלפי קטינים, וחמורים במיוחד, אם אלה שעוברים את העבירות הם האחראים על הקטינים (למשל: הורים). חוק זה מטיל חובה על כל מי שיש לו חשד סביר או שהורה או אחראי על קטין ביצע בו עבירה כזו, לדווח לפקיד הסעד או למשטרה. חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו - 1955 חוק זה קובע את דרכי הטיפול בקטינים עד גיל 14 , אשר מעורבים כעדים, כחשודים או כנפגעים, בעבירות הקשורות במעשים מיניים ובעבירות אלימות של הורים כלפי ילדיהם או של אדם אחראי אחר, כלפי הילד שעליו הוא אחראי. בעבירות מסוימות של אלימות חמורה, חל החוק גם על עדים ונפגעים עד גיל 12. חוק זה קובע שחקירת קטינים אלה תיעשה ע"י חוקר ילדים אזרחי ממשרד הרווחה, אשר הוכשר במיוחד לכך ואשר בסמכותו גם לקבוע, האם קטינים אלה יעידו בביהמ"ש או שהוא יעיד במקומם. החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 חוק זה נועד לתת עזרה מיידית במקרים של אלימות בסביבה משפחתית, ומאפשר לביהמ"ש לתת "צו הגנה", שמטרתו להגן על נפגע האלימות. צו זה יכול לאסור על האדם האלים להיכנס אף לביתו שלו זכויות ילדים ונוער כל זכויות האדם מוקנות גם לילדים, אולם לעתים הן מצומצמות או מוגבלות ולעיתים רחבות יותר, הכל בהתאם לצורך להגן הגנה מיוחדת על הילדים. בשנת 1989 קיבל האו"ם אמנה המגדירה את זכויות היסוד של הילדים וחובת המדינות השונות לכבד את הזכויות הללו. עד 1995 הצטרפו לאמנה יותר מ- 170 מדינות. מדינת ישראל אישרה אמנה זו בשנת 1991. הזכויות שהאמנה מונה ב- 54 סעיפיה, מבוססות על שלשה עקרונות מרכזיים:
חלק מהזכויות המוקנות לילדים זהה לזכויות של מבוגרים, מהם עיקרי זכויותיהם של ילדים ונוער בעת חקירה, מעצר ובהליך המשפטי?
חקירה על פי הנחיית המשטרה, חובה לאפשר נוכחות הורים מעצר
שפיטה וענישה: קטין המואשם בביצוע עבירה, פרסום ברבים: חל איסור לפרסם כל דבר העשוי
|