כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חובת דיווח- למה לעזאזל אנחנו לא מדווחים?

    3 תגובות   יום חמישי, 24/4/08, 03:53

    בעקבות אירוע, אשר לעניות דעתי בהחלט יכול להיחשב כאירוע חריג ומזעזע, בו הייתה מעורבת ילדה בת 14, השוהה במסגרת חינוכית חוץ ביתית, ב"אירוע מין" עם מספר נערים "מרצונה החופשי", ואשר לטעמי לא טופל כראוי, עלתה לראשי השאלה- מהי חובת דיווח, על מי חלה החובה ובאילו מקרים חייבים אנו לדווח? במסגרת מאמר זה לא תידון השאלה העקרונית- מוסרית-פסיכולוגית האם ילדה בת 14 יכולה באמת לבחור להיכנס למערכת יחסים מינית מרצונה, אלא מטרתו של מאמר זה לעורר מודעות לנושא הדיווח, חשיבותו ומקומו בחברה שלנו היום.

    חוק העונשין, הקודקס הפלילי של מדינת ישראל, המגדיר את ה"עשה" וה"אל תעשה" בסעיף 368ד מנחיל חובה מיוחדת במינה- חובת הדיווח.  הסעיף מגדיר ארבעה מצבים בהם חלה חובת הדיווח על אנשים ומוסדות שונים, ובכן; חובה ראשונה חלה על כל אדם,
    ללא כל התייחסות לקרבתו של אדם זה לקטין, לדווח בהקדם האפשרי למשטרה ו/או לפקיד הסעד באם יש לו יסוד סביר לחשוב שנעברה עבירה (עבירת זנות ותועבה, עבירה של סיכון החיים והבריאות, עבירת מין, עבירה של נטישה או הזנחה, עבירה של תקיפה או התעללות ועבירה של סחר בבני אדם), לפני זמן קצר (זמן קצר קיבל פרשנות רחבה וחל לא רק על תקופה מיידית טרם הדיווח) בקטין, או בחסר ישע (חסר ישע: אדם שבגלל גילו, מחלתו או מגבלתו גופנית או נפשית, ליקוי שכלי, או מכל סיבה אחרת לא יכול לדאוג לעצמו), ע"י האחראי עליו, (האחראי: הורה או מי שעליו האחריות לדאוג לקטין, בן משפחתו של הקטין שמלאו לו 18 ואשר איננו חסר ישע, מי שהקטין נמצא אצלו והוא מעל לגיל 18 ויש ביניהם יחסי תלות או מרות).
    מי שמפר חובה זו – דינו מאסר שלושה חודשים.

    חובה שנייה חלה על רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או אדם העוסק במקצוע פרה רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון או מוסד שבו נמצא הקטין, ואשר אגב עיסוקם היה להם יסוד סביר לחשוב שנעברה בקטין עבירה ע"י האחראי עליו, ידווח בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה.
    המפר חובה זו- דינו מאסר שישה חודשים.

    חובה שלישית חלה על האחראי על הקטין. כאשר לאחראי על הקטין יש יסוד סביר לחשוב שאחראי אחר על הקטין עבר בו עבירה, חובה עליו לדווח ללא דיחוי למשטרה או לפקיד סעד.
    המפר חובה זו- דינו מאסר שישה חודשים.


    *בשנת 2007 תוקנו ההוראות (בהמלצת המועצה הלאומית לשלום הילד) ונוספו להן שלוש חובות ייחודיות חדשות. חובות אלו באו בעקבות מצב בלתי מתקבל על הדעת, מצב אשר "אישר" שתיקה רועמת כאשר הפגיעה בקטין נעשתה ע"י קטין אחר, וכאשר בעלי מקצוע אשר ידעו על הפגיעה לא יכלו לעשות מאומה עקב החיסיון החל עליהם מתוקף תפקידם.
    והן;

    חובה על כל אדם, ללא קשר לקרבתו ו/או מחויבותו לקטין, לדווח בהקדם האפשרי למשטרה או פקיד סעד, באם היה לו יסוד סביר לחשוב כי נעברה בקטין עבירת מין בידי בן משפחה שטרם מלאו לו 18 שנים.
    המפר חובה זו- דינו מאסר שלושה חודשים.

    חובה על רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או אדם העוסק במקצוע פרה רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון או מוסד שבו נמצא הקטין, ואשר אגב עיסוקם היה להם יסוד סביר לחשוב שנעברה בקטין עבירת מין בידי בן משפחה שטרם מלאו לו 18 שנים, לדווח בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה.
    המפר חובה זו- דינו מאסר שישה חודשים. חובה על האחראי על הקטין
    או חסר ישע לדווח מיידת למשטרה או פקיד הסעד באם היה לו יסוד סביר לחשוב כי נעברה בקטין עבירת מין בידי בן משפחה שטרם מלאו לו 18 שנים.
    המפר חובה זו- דינו מאסר שישה חודשים.  
    חובה רביעית חלה על מנהל או איש צוות במעון או במוסד או במסגרת חינוכית או טיפולית אחרת בה נמצא הקטין. על הנקובים לעיל לדווח למשטרה או לפקיד סעד בהקדם האפשרי באם נעברה בקטין עבירת מין (אונס, בעילה אסורה בהסכמה, מעשה סדום, יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל, מעשה מגונה, עבירת מין במשפחה ובידי אחראי על חסר הישע), או עבירה של גרימת חבלה חמורה (תקיפת קטין וגרימת חבלה חמורה), או עבירת התעללות (התעללות גופנית, נפשית או מינית בקטין).
    המפר חובה זו- דינו מאסר שישה חודשים.
     

    * יש לשים לב  כי בחובה הרביעית לא נדרש יסוד סביר לחשוב שהקטין נפגע, והדבר לטעמי מציין את העובדה כי על המנהל או איש צוות חלה החובה גם כאשר הוא בעצמו אינו יודע על הפגיעה או שאין לו הוכחות ברורות לקיום הפגיעה, אלא דבר הפגיעה הובא לו בצורה עקיפה, חלקית, ולמעשה נודע לו על הפגיעה בדרך כלשהי, ואין זה משנה מי המקור ומה מהימנותו. מנהל המקום בו שוהה הקטין ו/או איש צוות במקום לא נדרשים לידיעה ו/או מחשבה על העניין, אלא חלה עליהם חובה ברורה וחד משמעית כי ברגע שנודע להם על פגיעה בקטין, עליהם להודיע מיידית לגורמים המטפלים.

    כמובן שאין החובות המצוינות לעיל חלות על הקטין עצמו או קטין אחר, (אדם אשר טרם מלאו לו 18 שנה).

    אני בדומה לכב' השופט (בדימוס) אלי שרון, סגן נשיא בתי המשפט לנוער חושבת כי מקום להגביל פטור זה ולהגדיר גיל מסוים של הקטין אשר ממנו והלאה לא יחול הפטור והקטין יצטרך לדווח לרשויות על הפגיעה בקטין אחר. וכך נאמר;  "כך יוצא, שחובת דיווח אינה חלה על קטין שהוא אחיו של הקטין הנפגע או חוסה עימו באותו מוסד, וכל קטין שנוכח בשעת המעשה וראה  במו עיניו את ביצוע העבירה. לדידי, לעניין זה היה מקום להגביל את הפטור אך ורק לילדים שטרם מלאו להם ארבע- עשרה שנים". (אלי שרון, "נוער בפלילים שפיטה, ענישה ודרכי טיפול" עמ' 9).

    בכל הקשור לחובת דיווח במערכת החינוך חוזר מנכ"ל משרד החינוך תש'ס/א2 קובע, כי מוסדות החינוך נכנסות תחת הגדרה המצוינת בחובה הרביעית, כאמור לעיל. כמו כן בחוזר מצוין כי חובת הדיווח על פי חוק העונשין גוברת על חובת החיסיון המקצועי של אנשי צוות המחויבים בחיסיון זה. והחוזר אף מציין, כי לחובת הדיווח יש גם רציונאל חינוכי, הרתעתי וטיפולי-שיקומי. הדיווח חיוני לשם הפסקת הפגיעה וההגנה על קרבנות פוטנציאליים, והוא משמש שלב ראשון בתהליך שיקומו של הפוגע.

    כמו כן, בחוזר צוין לעניין פגיעה של קטינים אשר אינם ברי עונשין, קרי בני פחות מ-12 שנים, כי למרות שגיל זה הינו מתחת לגיל האחריות הפלילית, עדיין יש חובת דיווח, והדיווח במקרה זה יהיה לפקיד סעד עפ"י חוזר זה.  
     ככל שהדבר נוגע לבתי המשפט, גם הם נרתמו למאבק וכבר בשנת 2007 הרשיעה כב' השופטת דורית שפירא אם בהפרת חובת הדיווח והזנחת ילדים, וגזרה עליה 36 חודשי מאסר מהם 18 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, והעמידה את האם במבחן למשך 18 חודשים מיום השחרור.
    (
    מדינת ישראל פמת"א ע"י ב"כ גב' יפית עמרן – מתמחה. המאשימה נ. ג. ד פלונית ע"י ב"כ עו"ד תילאווי ס.צ. הנאשמת).

    תיקון החוק והתייחסות רצינית של מערכת בתי המשפט מראה כי לא ניתן להתעלם יותר, לא ניתן לעבור בשתיקה על פגיעה בילדינו, ואין זה משנה מי הפוגע.

    כיום אין מקום יותר לסלחנות וותרנות, ואל לנו שהחדשות היומיומיות על ההתעללות בקטינים יהפכו לשגרה ומלבד צצץ בשפתיים ונדנוד הראש לשלילה לא נעשה עוד דבר. עלינו לעמוד על המשמר תמיד, לבדוק ולהקשיב, כי אולי אנחנו, כן כל אחד מאיתנו, יוכל למנוע את אירוע ההתעללות המזעזע הבא! 

    בברכה
    תמר טסלר, עו"ד
    מנהלת פורום זכויות הילד והתלמיד באתר הפורומים המשפטיים
    www.lawforums.co.il .
    מנהלת קהילת זכויות ילדים ונוער ב-
    TheMarker café .

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/11/08 19:07:

      ערב טוב והרבה בריאות, איני מאחל לכם שתעברו אלימות כלשהי, ובמיוחד שלא מעשה של "עבירת מין" שנעשית בכם, כזו שמתוארת לפי החוקים והתקנות ומכתב המנכ"ל של משרד החינוך- כפי שמביאה עו"ד טסלר. איני מאחל לכם שתצטרכו להתלבט אם להודיע על "עבירת מין כנ"ל" לכאורה(זה המינוח המקל ופוטר מעונש ועבירה על החוק)- כפי שמביאה לעינינו עו"ד טסלר. המצחיק הוא וההומור הסאטירי בכל ההבאה לאור הזו - שהחומר הזה נקרא, גם על ידי אנשים תמימים ונאיביים, בד בבד עם עוברי עברות כאלו לכאורה - וולהם, למיטב ידיעתי מקדישים זמן והנאה מהקריאה, ורואים בזה "משהו כמו סיפורי אגדות של האחים גרים או כריסטיאן -הנס-אנדרסן". למה זה כך ולא אחרת? לדעתי האישית- חוק שלא רוצים ליישם, ומערכת בקרה מתה שאינה כלל בנמצא בארץ, לא יכולים להוות תחליף להבנה של מרבית הציבור, של מרבית העדות והמיעוטים המרכיבים את מדינת ישראל ומערכות המינהל שבה.  החוק אפילו "מתחשב בשופטים ובמשטרה"- בכך שהוא מביא להם דין "אחיד" של - ששה חודשי מאסר כ"מקסימום"- ובפועל זה אף לא המינימום. קחו למשל את המקרה של הסבא שהו-האבא החוקי של הילדה רוז. עד שלא עברו כ 3 חודשים מהיעלמותה- לא התחילו לחפשה. רק עם התעוררות והזדעזעות הארץ כולה , באה המשטרה בכוחות מתוגברים בנחישות ודבקות במטרה למצוא את הראיות והאמת על רוז- רק אז נחשף הציבור לזוועה הזו - במשפחה שהיא אכן בעייתית, מלכתחילה, בלשון זהירה. כעת- כשהגויה ישנה, הועברה ונקברה כדין בצרפת- הארץ בה ידעה עזרה מהרשויות- עדיין איננו רואים או שומעים כי המשפט מתנהל לו כבר, או שיש פסק דין שמחייב את הפוגעים ומרצחים של ילדה- בשר מבשרם.  מי בודק, מבקר, מבצע השוואות בזמן – אמת של ה "עשיה של רשויות המינהל" של העובדת-סוציאלית(שכירת עירייה ו/או עובדת חברה מופרטת שבחוזה עם העירייה), של המשטרה על אגפיה השונים- ובעיקר של היועץ המשפטי לממשלה(שדן עם הפרקליטות על הצורך להגיש תביעה שראויה בראיות מאשימות)ושל מערכת בתי המשפט ו"המומחים שבימ"ש ממנה?? כן השאלה ארוכה. התשובה- מתוך השיר ששרים הגשש החוור בתוכניתם הראשונה: אף אחד לא קם- ומפה ושם אין אף בן אדם שקם ומודיע.... כן, ילדה בת 14 שמקיימת "מרצונה האישי בהסכמתה"- יחסי מין –של-אורגיה, היא פטורה מלהודיע על כך- להורים, למחנכים, לעו"ס, למשטרה, אף אחד לא מוכן לשמוע אותה מלבד ההורים במקרה הטוב. ובגלל שהיא "פטורה מששה חודשי מאסר"- המדינה והחברה ה"מהוגנים לכאורה" מעבירים אותה טראומות ודרך ארוכה של "חשיפה בחדרי- חדרים" שאחר כך מתברר שהפרטיות של הילדה ושל המשפחה- לא נשמרו.  ההליך הוא כל כך מסורבל, כל כך מטריד, שכמוהו כאונס נוסף לילדה בגיל כזה. וזו – רק דוגמה אחת. איני מאמין ש"מסיפורים" נפדה את הציבור ואת הנפגעים הקטינים. בלי שיותר ויותר בעלי מקצועות הוראה והדרכה, שוטרים/חוקרים ועו"סים יכנסו לעבי הקורה ויצאו לבצע את השינויים הדרושים בתחושות הציבור, אין סיכוי שהחוקים הללו יהיו יותר "מאות מתה בגנזך" , ורק תתפוס מקום ב"כתבי החוק הלא מיושמים בישראל". בעבר – כשהתנדבתי בסיוע הדדי לאבות לשמור על קשרים עם ילדיהם גם מחוץ לבית – גיליתי שבימ"ש מוכן וערוך ליתן פטור – גם לאלו שהתרשלו ביודעין ומתוך כוונה להרע לקטין. גיליתי גם שה"מומחים של בימ"ש לענייני זכויות הילד" הם מפרים את החוקים בידיעת בימ"ש, ועוד מקבלים שכר על כך. נוכחתי גם שעו"ד הממונה על הסיוע המשפטי (במשרד המשפטים ומתוגמלת ממנו)- מרמה כדרך-עבודה-סדורה, את בימ"ש , וגם כשהכול יודעים את השתייכותה הפוליטית שאינה ניטראלית – אין מרבים להזים את טיעוניה.  לכן – אני מציע שנפעל , כאן, בקהילה זו ונעזר גם בקהילות אינטרנטיות אחרות – להקמת גוף שמפקח על ביצועי הוראות וחוקים אלו  גם ב"רשות המבצעת" וגם ב"רשות השופטת" וגם ברשויות לאכיפת החוק. לא יודע איזה דמות ומינהל צריך בשביל גוף כזה- אך ברור לי שיזמה ברוכה של אזרחים – יכולה להועיל.   
        30/9/08 08:54:

      ואני שואלת, מה קורה אחרי שמדווחים?

      מה עושה פקידת הסעד או המשטרה?

      כיצד מטפלים?

       

        28/8/08 08:06:

      אז למה באמת לא מדווחים?

      אנשים רבים, למעשה חלקים גדולים מציבור האנשים שהם כיום בוגרים, נפלו בעצמם קורבן לאלימות או להתעללות ברמה כזאת או אחרת בילדותם; אם כבר אז הם ראו את כל העולם מתעלם ממה שעובר עליהם -- את האמא שותקת ולא עושה כלום כשהאב השיכור מכה את הילדים כל ערב, את המורה מתעלמת מהפנסים הכחולים בעיניים, את הרופא בקופ"ח מתעלם מסימנים המחשידים להתעללות מינית וכו' -- אנשים אלה הפנימו כבר אז מסר שקשה מאוד לעקור; מסר של סלחנות להתעללות, מסר של פסיביות, של צביעות, של חוסר אונים מול עוול. את המסר הזה הם נושאים איתם כל חייהם, וכשהם נתקלים בעוול בבגרותם, הם עושים בדיוק את מה שהם ראו בבית ובביה"ס כשהם עצמם היו ילדים: מגלגלים עיניהם השמימה -- ועוברים לסדר היום. 

      לכן, לא מספיק להעביר חוקים. יש צורך במערכת הסברה ציבורית רחבת היקף, שתשנה את הגישה התבוסתנית-פחדנית-מיתממת-פסיבית שרבים מאיתנו התרגלו אליה ולמדו אותה בשחר ילדותם. יש צורך להפיץ בציבור את המידע שאת מציגה כאן, מידע שרבים מהאנשים שמידע זה נוגע אליהם לא לומדים עליו, לא יודעים עליו, לא מדברים עליו ולא שומעים עליו.