להיות רופא בישראל

  עוד מתקופת לימודיי בתיכון , במגמה הביולוגית, חלמתי להיות רופא. תחזית זו אף נכתבה בספר המחזור שלי בתיכון ע"י חבריי שצפו שאכן לכך אני מיועד.  קשה לי להסביר את המשיכה הכמעט עיוורת שלי לתחום הזה. מה בעצם כל כך מושך במקצוע הזה ?

ללא ספק מה שעמד בבסיס ההחלטה העיקשת שלי ללמוד רפואה הוא הסקרנות הבלתי נלאית להבין את נפלאות פאר הבריאה: כיצד בנויה ופועלת המכונה המופלאה הזו הקרויה גוף האדם?

על כך יש להוסיף את הרצון לספק את היצר ה"טיפולי" שלי : מאז ומתמיד אהבתי לטפל באחרים , אם בבני אדם ואם בבעלי חיים שנפצעו או חלו. האסטרולוגים לבטח ינעצו את התנהגותי הזו בהיותי בן מזל סרטן , אותו מזל הידוע באהבתו לעזור ולטפל באחרים. 

על כל אלה יש להוסיף את העובדה שבן רופא הינו חלומה הרטוב של כל אם יהודיה ,התופסת את מקצוע הרפואה כמקצוע בטוח ומכובד, שתמיד יידרש. ובכלל ,נהוג לומר במקומותינו שיהודי- תמיד צריך שיהיה רופא בסביבת מגוריו, ואם לא רופא אז לפחות חובש, ואם לא חובש -אז מישהו שמכיר חובש.

ייתכן שגם התדמית הסקסית הרואית- של הרופאים המשתקפת מתכניות הטלוויזיה למיניהן- אף היא תורמת להתגבשות החלום הזה בלבבות בני הנוער הצעירים. דמויות כמו ד"ר ROSS וד"ר GREEN מ-ER, ד"ר שאט או ד"ר גייגר מ"שיקגו הופ" או אפילו הרופא בגרסה המיוזעת והלא-מגולחת, הלא הוא ד"ר ג'ק שפרד מ'אבודים'- שמצליחים לשלב בין אקשן יומיומי וסקס אפיל זוהר -מאד מעוררות קנאה. 

בקרב הסטודנטים לרפואה ניתן אפילו  התרשם לעתים מתחושת שליחות או ייעוד של ממש: להיות רופא משמע להיות שליחו של אלוהים ( שהוא "רופא כל בשר" ) בריפוי בני האדם.  

ואולם, המציאות הרבה פחות זוהרת:

מסלול התלאות של השואף ללמוד רפואה בארצנו מתחיל עם ניסיונו הנואש בד"כ, להתקבל ללימודי הרפואה. מבחינה פרקטית, לא ממש קל להתקבל לרפואה בארץ, ובד"כ הדבר כרוך בניסיונות חוזרים, הכוללים בחינות פסיכומטרי חוזרות ונשנות או בצוע של שנת מכינה לשיפור ציוני הבגרות.  

 בנוסף למסלול הלימודים האינסופי, הרי גם מי ששרד את לימודי הרפואה בארצנו- דרכו לא סוגה בשושנים: נכונה לו תקופת סטאז' דינאמית ומתישה במשך שנה, בה הסטאז'ר  נמצא בסולם ההיררכיה  אך ורק מעל לפועלות הניקיון , וגם זה רק ביום מוצלח במיוחד. 

לאחר מכן הרופא הצעיר יוצא לעולם האכזר והתחרותי של מציאת התמחות באחת מהמחלקות בבתי החולים. (המזוכיסטים שבקרב הרופאים אף עושים התמחות נוספת , כמו במקרה שלי).

לאחר תקופה בת מספר שנים, רוויה בתורנויות, בחינות והצגת מקרים אינסופית בפני רופאים בכירים חמורי סבר – הרופא הניצול  (שכבר אינו כ"כ צעיר, ובד"כ כבר סיגל לעצמו קרחת, כרס ומשקפיים עבות), כבר לא ממש זוכר מדוע רצה ללמוד רפואה.  

מה גדולה דאבת ליבו של מיודענו הרופא , כאשר הוא פוגש את חבריו שהלכו ללמוד ראיית חשבונות, מנהל עסקים הנדסת מחשבים או משפטים: הוא לא יצליח לקבל את משכורתם ההתחלתית גם אם יאלץ לבצע 15 תורניות מדי חודש. 

ובכלל ,לא קל להיות רופא בארצנו: בנוסף על המשכורת הנמוכה (בוודאי בהשוואה למקצועות אקדמאיים אחרים הדורשים שנות לימוד והכשרה כה ארוכות, וגם בהשוואה למדינות אחרות בעולם), העבודה הקשה , האחראיות הכבדה והמתח שבצידה,  כל אלה הופכים את המקצוע הזה לבלתי סביר לחלוטין. 

 בישראל, שבה תרבות "המגיע לי" נהפכה כמעט לחוק יסוד , תחושותיהם של הרופאים נעשות קשות יותר מיום ליום. לעתים ישנה תחושה בקרב הרופאים של כפיות טובה מצד החברה. הרופאים הופכים לפעמים להיות שק החבטות הציבורי: עדין  ניתן לראות בני משפחה עצבניים שופכים את זעמם על כל רופא שעובר במסדרון, עדין ישנם רופאים החוששים לבשר בשורה לא נעימה למשפחת החולה, או חוששים לסרב לרשום למישהו חופש מחלה, פן יעשו בהם לינץ'.

אני האחרון שמתכוון להציג את הרופאים כמלאכי שרת. ישנם הרבה רופאים מתנשאים ויהירים, ציניים וגסי רוח שלא ראוי שיטפלו כלל בבני אדם. יחד עם זאת- אנא -התאימו את תגובותיכם לאדם שמולכם. 

בשנים האחרונות, הן בארץ והן בעולם,  הרופאים גם נהפכו למטרה קלה יחסית לתביעות משפטיות. תופעה זו הכניסה את ציבור הרופאים לעמדת מגננה, המשפיעה על כל צעד והחלטה שלהם (במיוחד בבתי החולים). דבר זה מביא לכך שמתבצעות עשרות בדיקות מיותרות לחולים, שלא בהכרח קשורות למחלתם, והן לכשעצמן כרוכות בסיבוכים רפואיים. 

תחושות השחיקה והתשישות המלוות את הרופאים בשנים האחרונות, והמלוות לעתים במנגנון הגנה של ציניות מכובדת, חלחלו גם לסדרות בתי החולים החדשות המצליחות כל כך. " ד"ר האוס" הוא הרופא הכי לא אנושי והכי  אנטיפט שהוצג  עד כה בטלוויזיה: הוא לא אוהב לדבר עם החולים, וטוען כי בתשעה מתוך עשרה מקרים-  אין טעם לדבר עם החולים, כי הם משקרים. יחד עם זאת הוא רופא מאבחן מחונן ומבריק שמנסה להחזיר לרופא את כבודו, ועמדתו המורמת מעם. דווקא את המחלות הוא כן אוהב, ובמיוחד הוא אוהב להגיע לאבחנה הנכונה מאוסף מעורפל של סימפטומים . אלה רק החולים, קיבינימט, שמפריעים לו.

מאידך- דמות הרופא העשיר והמטופח  המוצגת בניפ/טאק , הלכה לקיצוניות השנייה: אלה מתפקדים כטכנאים מנוסים ודווקא מאד קשובים ללקוח שלהם. הם יעשו כל דבר למענו, ובלבד שישלשל לכיסם סכום נאה במיוחד, דבר המזכיר להפליא את פועלם ואופיים של עורכי הדין .

למרות כל הדברים שציינתי, אני חש סיפוק אמיתי מעבודתי כרופא. הרפואה היא לא רק מקצוע אלא היא אורח חיים .אישית, התמזל מזלי להיות רופא ילדים , מקצוע אידיאלי למי שרוצה לשלב בין אהבת הרפואה ואהבת הילדים . במקצוע זה, לדעתי,  הסיפוק מגיע למקסימום האפשרי : אתה עובד עם אנשים קטנים שבאופן כללי הם יותר בריאים מאשר חולים, וגם כאשר הם חולים- הם בד"כ מצליחים להבריא די מהר, באופן ברור ומוחשי .אתה גם מלווה את הילדים האלה בכל שלבי גדילתם והתבגרותם – דבר המוסיף גם תחושת נחת .

כיום יותר ויותר הורים מגיעים לרופא לאחר שבדקו באינטרנט את כל האפשרויות שייתכנו, עובדה המביאה לכך שהן אכן בטוחים כי הם יודעים מה טוב עבור ילדם טוב יותר מהרופא.הם לא מוכנים לקבל תשובות כמו "כנראה שזוהי מחלה ויראלית" או "בואו נעקוב ונראה" ... או "בואו נחכה לתשובת התרבית" .בעידן האינסטנט גם מהרופא נדרשות תשובות מיידיות ומוחלטות . רופא יקר שלי, מה, אתה באמת לא אלוהים?