כותרות TheMarker >
    ';

    על הפרויקט - האם, הבת ורוח הקודש - שירה ריכטר

    3 תגובות   יום שבת, 1/11/08, 20:54

    האם, הבת ורוח הקודש

     

    נשאתי תאומים עד השבוע הארבעים להריון. עור הבטן החל להיסדק ולהיקרע בשבוע השלושים ושניים. אחרי לידה "רגילה" (כלומר, ללא ניתוח קיסרי, שבו מסתיימים רוב הריונות התאומים) דמה העור במרכז גופי לזה של איש הפיל. כבר לא הייתי בהריון, אבל נראיתי בהריון. עוד לא הייתי אמא, אבל קראו לי אמא. לא יכולתי לחשוב (התשישות והנקה מחקו לי את הזיכרון); לא היו לי צורה או זהות; הייתי בלתי נראית לאחרים ולעצמי.

     

    בין הנקות רציפות לפצעים גופניים מתאחים העזתי להתבונן במה שהיה ה"גראונד זירו" של הגוף שלי. אז התעוררה האמנית שבי. מאגרים מכוערים ומתועבים של עור מצולק נהפכו לחומר עבודה מרתק ומגוון. לשתי אותו ושיחקתי בו, והשתמשתי בו כדי להביע את המעברים הבלתי ניתנים לביטוי, הלא מוגדרים והלא מוכרים שחוויתי. הגישה שלי השתנתה- משאיפה לחזור ל"גוף שלי" מהר ככל האפשר לרצון שעודפי העור יישארו מספיק זמן כדי שאספיק לצלם אותם. שנאה הפכה לאהבה.

    מה שהרגשתי היה רחוק מדימויים שגורים של הריון, לידה והורות. לא חוויתי את האושר העילאי המיתי של הבטן של דמי מור המקושטת בפרחים; לא הזדהיתי עם המדונה האלוהית המיניקה וגם לא עם סרטי וידיאו ביתיים שמראים חתיכות בשר מדמם יוצאות מתוך ואגינות; גם הדימויים הסופר ריאליסטיים והמדכאים של גופים רפויים לא תאמו את הרגשתי. החוויה שלי היתה של ארוע חזק, מדהים, נפלא ונורא, מגוחך ומעורר ענווה, שמשנה הכול ודורש הכול; כמו התנגשות חזיתית. הוא פירק את הכול, כולל הגוף, וחיבר את הכול בחזרה – אבל דבר לא נותר כפי שהיה. זאת היתה טרנספורמציה פיזית ומנטלית עמוקה, שבה נפגשו והתנגשו קצוות:

    חיים ומוות, גוף ונפש, נעורים וזקנה, יראה וגועל, אהבה ושנאה, עבר ועתיד, משיכה ודחייה, אמת ושקרים, נס ומיתוס. האירוע הזה עורר דעות קדומות עמוקות וארכאיות שאין להן הרבה קשר לחוויה עצמה. 

      

    אני מאמינה שזה תהליך שמוציא את הטוב ואת הרע ביותר בכולנו, בחושפו אמיתות כואבות – אישיות, תרבותיות, חברתיות, פוליטיות וכלכליות. זהו מבחן אופי קשה, שינוי טוטלי של מה שהיה ומה שיהיה. איבדתי כלכך הרבה והרווחתי כל כך הרבה. במהלך המעבר והשינוי הזה השתוקקתי למשהו שיתייחס באופן הולם ומכבד לעומקי המציאות שחוויתי – שלא כמו הדימויים שמצאתי סביבי, שהיו חלשים וגימדו אותה. העבודה הזו היא ניסיון למפות טריטוריה כאוטית לא נודעת. היא ניסיון לבנות גשר, למלא פער. היא היתה הסולם שעליו טיפסתי החוצה מן התהום.

     




    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/11/08 18:57:

      צטט: רינה /רביבטל 2008-11-02 22:47:55

      מדהים איך את מצליחה לפרק לגורמים את החווייה של הלידה. לא הלידה בלבד. עד הלידה. המשבריות של רגעים והתקווה והאושר ברגעים שאחרי. היכולת לחוות כל רגש וניואנסים. ייתכן שכאשר אני עצמי ילדתי הייתי צעירה מידי - ובוודאי בת דור אחר מבחינת הידע  והתובנות של המגדר. גם לי זו הייתה חוויה אדירה אך נדמה לי שלא הצלחתי להמשיג אותה. אולי אפילו לא ניסיתי. הייתי שם. נשמתי את השינויים הייתי מהופנטת וציפיתי לכל רגע של מגע וקשר עם הבת שנולדה לי.

      לא הייתה בי אותה טלטלה שאת מתארת. משהו יותר זורם, כוללני הוליסטי. אני נהייתי אמא ויש לי בת שתהיה אשה בפני עצמה.

      מעניין.

      בהצלחה לך בהורות ובעבודתך האמנותית

      רינה

       

      Quote: רינה /רביבטל 2008-11-02 22:47:55

      מדהים איך את מצליחה לפרק לגורמים את החווייה של הלידה. לא הלידה בלבד. עד הלידה. המשבריות של רגעים והתקווה והאושר ברגעים שאחרי. היכולת לחוות כל רגש וניואנסים. ייתכן שכאשר אני עצמי ילדתי הייתי צעירה מידי - ובוודאי בת דור אחר מבחינת הידע  והתובנות של המגדר. גם לי זו הייתה חוויה אדירה אך נדמה לי שלא הצלחתי להמשיג אותה. אולי אפילו לא ניסיתי. הייתי שם. נשמתי את השינויים הייתי מהופנטת וציפיתי לכל רגע של מגע וקשר עם הבת שנולדה לי.

      לא הייתה בי אותה טלטלה שאת מתארת. משהו יותר זורם, כוללני הוליסטי. אני נהייתי אמא ויש לי בת שתהיה אשה בפני עצמה.

      מעניין.

      בהצלחה לך בהורות ובעבודתך האמנותית

      רינה

       שלום רינה

      "אני עצמי ילדתי הייתי צעירה מידי - ובוודאי בת דור אחר מבחינת הידע  והתובנות של המגדר. גם לי זו הייתה חוויה אדירה אך נדמה לי שלא הצלחתי להמשיג אותה".

      ההמשגה זה העניין. וזה מכוון.

      העבודה הזו היא תוצר של ידע מגדרי נרחב. הסיפורים שמקיפים אותנו יוצרים את השקפת עולמנו.

      התנכ יצר את השקפת עולמנו כיהודים. הברית החדשה- של הנוצרים. וכו'. בטח ירגמו אותי באבנים, אבל זו דעתי.

      ההורות/אימהות היא חוויה שרק התחילה לצאת מהארון מבחינת זווית הראייה הסובייקטיבית של האם. (גם האב הגיע הזמן שיספר את האמת)בדרך כלל האם היא כלי בידי המפרסם, הפסיכולוגיה, המדינה. תמיד מוכרים משהו בעזרת הרגשות שמעורר המושג "אימא". היום מוכרים מזון תינוקות מלאכותי בעזרת דמעה של אם. דווקא בגלל שכלכך קשה להמשיג את החוויה - היה חשוב לי לנסות. היה חשוב לי לספר את הסיפור מהצד המאוד ספציפי שלי. למשל- אילולא הטקסט, אין זהות באף תמונה. זה מכוון. החוויה כולה הרגישה לי כאיבוד זהות טוטאלי, ורציתי לספר לאחרים שככה זה. אין זהות. יש משהו אחר. מה זה האחר הזה? לך יש סיפור אחר, וחשוב לספר גם אותו. בסרטים, כמעט כל סצנה של לידה היא קומית. למה? כי אי אפשר לתפוס את זה? לאחרונה יש התפתחויות בנושא. בפסטיבל הנשים ברחובות הקרינו סרט עלילתי יחיד במינו על דיכאון אחר לידה.

      בדיוק אתמול מישהו אמר לבן זוג שלי ש"לא מספרים".

      לא מספרים שהכל משתנה.

      כשמגיע תינוק.

      ומדובר בגבר.

      מה שהכי מחרפן, אמרה אישה אחרת, זה השקרים מסביב

      ההכחשה

      חשוב לקרא לדבר בשמו,

      כי כשבני האדם יתנו שם לכל חייה וכל דבר -

      יבוא המשיח.

      שירה

       

       

        2/11/08 22:47:

      מדהים איך את מצליחה לפרק לגורמים את החווייה של הלידה. לא הלידה בלבד. עד הלידה. המשבריות של רגעים והתקווה והאושר ברגעים שאחרי. היכולת לחוות כל רגש וניואנסים. ייתכן שכאשר אני עצמי ילדתי הייתי צעירה מידי - ובוודאי בת דור אחר מבחינת הידע  והתובנות של המגדר. גם לי זו הייתה חוויה אדירה אך נדמה לי שלא הצלחתי להמשיג אותה. אולי אפילו לא ניסיתי. הייתי שם. נשמתי את השינויים הייתי מהופנטת וציפיתי לכל רגע של מגע וקשר עם הבת שנולדה לי.

      לא הייתה בי אותה טלטלה שאת מתארת. משהו יותר זורם, כוללני הוליסטי. אני נהייתי אמא ויש לי בת שתהיה אשה בפני עצמה.

      מעניין.

      בהצלחה לך בהורות ובעבודתך האמנותית

      רינה

        1/11/08 22:26:

      מדהים

       

      תודה על האומץ שבו את מדברת

      בשמי ובשם נשים

       

      שנים שאני נפגש עם נשיותי

      שנים אני פוגשת נשים

      שומעת את שכתבת ותעדת

       

      כל פעם כמוך מגלה את כוחה של האומנות

      האומנות הזו הנולדת מכאב וכיאוס

       

      על העומק הטמון בעור באור

       

      תודה

      דפנה זהר

      יוצרת ומנחה נשים

      בגישה הוליסטית

       

      פרופיל

      עמיר פריימן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פרטי קהילה

      תרבות הרוח

      ברוכים הבאים לקהילת תרבות הרוח. בקהילה זו נחקור יחד את התפישות והערכים שמגדירים את החברה והתרבות שלנו, מתוך שאיפה לקחת חלק בהתפתחות רוחנית, מוסרית, ערכית ואנושית בכל השטחים ולתרום לעיצוב עתידנו. הנושאים בהם נעסוק: פמיניזם & מסקוליזם, ערכים בארגונים ובעבודה, מדע ורוח, אמנות מעוררת תודעה, רוחניות ופילוסופיה, המרקם החברתי, העצמת הרוח בחינוך והתפתחות הפרט.

      חברה וקהילה