יום שני, 14/1/08, 21:36
| שיקרתי לה ושוטטתי. שיקרתי לעצמי והלכתי. סבתי, סבתי והעיר סביבי , ולא מצאתי דבר שיניח את דעתי , לא מצאתי מנוח בשום כפור לילי. הצצתי באלפי דלתות מבלי להשאיר יד רגל או חותם. כשטמפרטורת גוף שלי שידרה אותות מצוקה מקפיאים ה |
יום שבת, 12/1/08, 04:03
| זה התחיל בג'וינט שגולגל עוד בפונטו ההיא שקיבלתי מחברת התקשורת הלחוצה שחשבה שאם היא תיתן לי מכונית ועוד כמה ג'ובות אני אצליח לשמר את הקרטל שהיא בנתה בכל כך מעט זיעה במהלך השנים, מהר מאוד הסתבר לי שבדש בורד ניתן להניח קוף מנגן |
יום ראשון, 6/1/08, 17:18
| זמן אף פעם לא היה לו, שניות עבורו היו מועקה אחת תמידית, כל תיקתוק של שעון מזדמן הפך את נשמתו ללחוצה יותר, לבנה יותר והפכפכה הרבה יותר. בעצם זמן וציבות תמיד היו רחוקים ממנו. תמיד הוא היה הרועד , ככ |
יום שישי , 4/1/08, 06:06
| ייסוריה של המידה הטובה. ב4 לפנות בבוקר הזעירה השכימה קום, ובגניחות בכי זעירות העירה גם את ייסוריה שלה. הניסיונות העקרים שלה להרגיע מי מהם את הזעירה או את הייסורים עלו בתוהו שמאפיין את חייה. זעקות הזעירה הלכות והתגב |
יום רביעי, 2/1/08, 07:50
| למה שקט פה הבוקר?...תלחצו ותדעו. נושא רגיש, אני יודע, בקפה הנושא הזה בכלל טעון ומלא אמוציות.כן אני יודע. ויש סיכוי ממשי אפילו שחלק מהמעורבים גם קוראים את הפוסט הזה ממש בדקות אלו. אז לפני |
יום שלישי, 1/1/08, 19:57
| חודש בעקבות המחאה המחודשת שמובילה מאי...עלי והצליחי, אני כבר נכנעתי. החיים שלי אפופים, אפופי רעש,אפופי אורות,אפופי מזימות וכן ,בעיקר אפופי עשן, בדרך כלל (שזה אומר עד לפני שנתיים) החיים גם התנהלו במין מסלול מוגדר |
יום שלישי, 1/1/08, 07:27
| נכתב בעקבות השוקולד של הקפה זה קורה לו בכל שעה , המניע תמיד שם, הכל עניין של הזדמנות. הדבר הזה פועם בתוכו בעצם כל הזמן כמו הר געש פעיל בסיציליה, האתנה הפרטית שלו. כמעט כל מכונית שחולפת לידו בכביש |
יום שבת, 29/12/07, 13:08
| ניהליזם ניהליזם אמורה היתה להיות בעיניים של גוף רדוף הורמונים בן 16 כתפיסה הפילוסופית העיקרית של חייו, בטח ובטח אם אותו הנער היה משוטט השכם וערב בחנויות תקליטים שחורות עם חולצות של kreator או של obituary ובמקרה הגרוע באמת sp |
יום חמישי, 27/12/07, 07:29
| כשהעיניים של מריה חדרו את דיוגו בפעם הזו הוא כבר הבין. הוא הבין שזו הפעם האחרונה שהוא יצליח לעמוד בפני החודרנות הזו , הוא ידע שהמבט המיוסר ,העצוב,הדואב והכואב פיזית ונפשית הוא מבט שבעוד כמה חודשים כבר לא יהיה חי ועצוב, רק מת ודומ |
יום רביעי, 26/12/07, 20:59
| "כולם כולם נוסעים רחוק..מחפשים עתיד מתוק ורק אני בבוקר קם בלי תחתונים נוסע אל הים" כן כן, אני מעוות שירים באופן סדרתי, ולא לא לא ממש בדרכי אל הגלים. מה שכן אני באמת בלי תחתון. אני בלי תחתון כי יש |
יום רביעי, 26/12/07, 14:48
| לז'אקו יש עסק מסוכן ליבוא מחטי פטיפון, הוא מעביר את המחטים מגרמנייה דרך הולנד לישראל. כמובן שהוא מבריח אותם דרך רשת סבוכה של מרגלים פטיפוניים המאומנים בהחזקה רקטלית של מחטים תוך כדי שיטוטים ללא נתיב ברחבי אירופה המערבית |
יום רביעי, 26/12/07, 12:09
| פוסט זה נכתב תחת השפעות שונות ומשונות, כל האמור בפוסט זה אינו מעיד על הכותב ועל חייו היוםיומיים, לפוסט זה אין פואנטה, לא לכל דבר בחיים יש.... עיכוב הוא הדרך,הוא הסימן. כל עיכוב הוא סימן לקלעים,ללחשן שמתחת לבמה |
floret
בתגובה על שדים בלי שדיים
ננהגל
בתגובה על מגש הכסף\ אלתרמן לחרמנים
ננהגל
בתגובה על רגע בחיים או רגע לחיים..