יום שני, 14/1/08, 21:36
| שיקרתי לה ושוטטתי. שיקרתי לעצמי והלכתי. סבתי, סבתי והעיר סביבי , ולא מצאתי דבר שיניח את דעתי , לא מצאתי מנוח בשום כפור לילי. הצצתי באלפי דלתות מבלי להשאיר יד רגל או חותם. כשטמפרטורת גוף שלי שידרה אותות מצוקה מקפיאים ה |
יום שבת, 12/1/08, 04:03
| זה התחיל בג'וינט שגולגל עוד בפונטו ההיא שקיבלתי מחברת התקשורת הלחוצה שחשבה שאם היא תיתן לי מכונית ועוד כמה ג'ובות אני אצליח לשמר את הקרטל שהיא בנתה בכל כך מעט זיעה במהלך השנים, מהר מאוד הסתבר לי שבדש בורד ניתן להניח קוף מנגן |
יום ראשון, 6/1/08, 17:18
| זמן אף פעם לא היה לו, שניות עבורו היו מועקה אחת תמידית, כל תיקתוק של שעון מזדמן הפך את נשמתו ללחוצה יותר, לבנה יותר והפכפכה הרבה יותר. בעצם זמן וציבות תמיד היו רחוקים ממנו. תמיד הוא היה הרועד , ככ |
יום שישי , 4/1/08, 06:06
| ייסוריה של המידה הטובה. ב4 לפנות בבוקר הזעירה השכימה קום, ובגניחות בכי זעירות העירה גם את ייסוריה שלה. הניסיונות העקרים שלה להרגיע מי מהם את הזעירה או את הייסורים עלו בתוהו שמאפיין את חייה. זעקות הזעירה הלכות והתגב |
יום רביעי, 2/1/08, 07:50
| למה שקט פה הבוקר?...תלחצו ותדעו. נושא רגיש, אני יודע, בקפה הנושא הזה בכלל טעון ומלא אמוציות.כן אני יודע. ויש סיכוי ממשי אפילו שחלק מהמעורבים גם קוראים את הפוסט הזה ממש בדקות אלו. אז לפני |
יום שלישי, 1/1/08, 19:57
| חודש בעקבות המחאה המחודשת שמובילה מאי...עלי והצליחי, אני כבר נכנעתי. החיים שלי אפופים, אפופי רעש,אפופי אורות,אפופי מזימות וכן ,בעיקר אפופי עשן, בדרך כלל (שזה אומר עד לפני שנתיים) החיים גם התנהלו במין מסלול מוגדר |
יום שלישי, 1/1/08, 07:27
| נכתב בעקבות השוקולד של הקפה זה קורה לו בכל שעה , המניע תמיד שם, הכל עניין של הזדמנות. הדבר הזה פועם בתוכו בעצם כל הזמן כמו הר געש פעיל בסיציליה, האתנה הפרטית שלו. כמעט כל מכונית שחולפת לידו בכביש |
floret
בתגובה על שדים בלי שדיים
ננהגל
בתגובה על מגש הכסף\ אלתרמן לחרמנים
ננהגל
בתגובה על רגע בחיים או רגע לחיים..