החגים, כך מלמד הניסיון, הינם זמן שונה משאר השנה. במיוחד כאשר הם מגיעים במרוכז, זה אחר זה, ללא רחמים... באופן אישי אני מאד אוהבת את החגים, את החופש שהם מייצרים בכמה רבדים של החיים: חופשה של הילד מבית הספר, (לא צריך להכין סנדביצ'ים) חופשה שלי מעבודה (או אפילו חשיבה על עבודה), היכולת להיפגש עם אנשים, גם משפחה, לקרוא ספרים, לראות סרטים, הכל בקצב איטי ונפלא.

אלא שמתוך סקרים ומאמרים המתפרסמים מעת לעת עושה רושם שאינני מודל מייצג. רבים שונאים את החגים על שום "הביחד" שהם מביאים עם המשפחה, עם בן הזוג, עם הילדים...

לא מעט מקרי פרידה וגירושים מתחילים דווקא לאחר החגים. מינון "הביחד" גבוה מידי ושורף לא מעט פיוזים בין בני זוג. במרבית המקרים אותם בני זוג כבר יודעים שזה צפוי לקרות ובעצם הפאסיביות שלהם, נוותנים לדברים להתפתח , להידרדר ובסופו של יום להתפוצץ.

ואני שואלת - למה לא להתחיל טיפול מונע כבר לפני?

אנו מכינים מראש את הבגדים שלנבש, את המזון שנאכל, אז למה שלא נכין גם את "הביחד" הנכון לנו?

בליווי הנכון, בפגישה אחת או שתיים עם יועץ או מגשר, יבואו לידי ביטוי הציפיות של כל צד, תוך התחשבות הדדית, למילוי ומימוש הציפיות עולה הסיכוי לעבור את החגים בשלום. הכוונה היא ממש לרדת לפרטים ולסגור מראש היכן מעבירים את ימי החג, עם מי, באיזו פעילות, מתי אפשר לקחת "פסק זמן" בהסכמה ועוד.

כל זה יביא את הצדדים נינוחים הרבה יותר שכן כל אחד ידע שגם רצונותיו נלקחים בחשבון, גם אם לא בערב המסויים הזה, הרי בערב אחר. היכולת שלנו לשתף פעולה כאשר אנחנו יודעים שיש הדדיות, עולה עשרת מונים.

גישור. זה הסיפור.

תחשבו על זה.