כותרות TheMarker >
    ';

    מדיה חברתית 2011

    ארכיון : 4/2010

    5 תגובות   יום חמישי, 22/4/10, 08:54
    "מדיה חברתית" - שם משפחה לאוסף כלים טכנולוגיים באינטרנט המאפשרים שיתוף תכנים. באמצעות כלים אלו הכח ברשת עובר מבעל האתר / החברה לקהל הגולשים, להמונים. תכנים לצורך זה הם: טקסט, צילומים, סרטוני וידאו ועוד. בין הכלים השונים של מדיה זו נמצא : בלוגים, אתרי ויקי, אתרי אחסון תמונות וסרטונים, רשתות חברתיות ועוד. 

     

     

    נוכחות במדיה חברתית מאפשרת לכם כעסק להקשיב לקהל היעד שלכם, להפגין זמינות עבורו, ליצור עימו קשר דרך שיחות , מתן תשובות על שאלות, יעוץ. מעבר לכך אתם יכולים לבנות קבוצת עניין שסבה סביב תחום עיסוקכם ומקדמת אותו בעקיפין. מדיה חברתית היא בעצם עוד ערוץ שיווקי שעליכם להשתמש בו כחלק מתוכנית שיווק העסק שלכם. חשוב להבין שמדיה חברתית אינה ערוץ המייצר מכירות ואף לא בהכרח "לידים". מדיה חברתית מקבילה ליחסי ציבור מבחינת האפקט אותו היא יוצרת. היא מפתחת את שם המותג (בין אם זה מוצר או אדם), מעוררת תשומת לב, מייצרת באזז, מחברת אתכם ישירות לקהלכם (מתן שרות דרך טוויטר?) ומניעה קהלים ממקום למקום ברשת (האם תרצו עוד כניסות לאתר שלכם?).

     

     

    בכדי לעסוק במדיה חברתית חברה זקוקה לתוכנית פעולה המגדירה בעיקר: מה המסר, קהל יעד , כלים לשימוש, אמדנים למדידה. יש להגדיר בעל תפקיד בחברה אשר ירכז את הנושא וינהל את הגורמים העוסקים בזאת או, שיטפל בכל הנושא בעצמו (ישנם מודלים המגדירים אופן פעילות). אפשר אף להוציא פעילות זאת מחוץ לארגון, לקבלן משנה, אך זכרו: איש מדיה חברתית אותו תבחרו, בין אם הוא פנים-ארגוני או ספק חיצוני, יידרש לייצג את החברה. הוא יידרש לדבר בשמה, לכתוב תכנים בשמה ואולי לתת פתרונות בשמה. איש זה יתקשר ישירות עם לקוחות קיימים או פוטנציאליים. יש להיות בטוחים לחלוטין שהאדם אשר יבחר יעמוד בכל הקריטריונים הללו. מדיה חברתית היא הרבה דברים אך, דבר אחד היא לא: היא לא כה פשוטה כפי שהיא נראת ! האדם העוסק בה צריך להבין לעומק את הגלגלים המניעים ולא רק איך לפתוח עמוד בפייסבוק, פרופיל בלינקדאין, או בלוג בקפה דה-מרקר.

     

     

    בחודשים אפריל- מאי בלבד , חברת אפקטיבה מעניקה הנחה ייחודית למנויי הבלוג "מדיה חברתית בעסקים" על הקורס שילוב טכניקות אינטרנטיות והטמעתן בשיווק המודרניעל מנת לזכות בהנחה ייחודית זו לחברי בלוג "מדיה חברתית בעסקים", שילחו עכשיו מייל עם בקשת הרשמה ואפנה את פרטיכם ישירות למנהל הקורס  לפרטים נוספים.

     


    דרג את התוכן:
      17 תגובות   יום רביעי, 21/4/10, 07:49

       

      כיצד אישה יכולה לדעת שאכן הצליחה. מה האמדנים לפיהם היא בוחנת את פעולותיה, השגיה. האם לפי הבעל עימו התחתנה, האם על פי ילדיה,האם על פי עבודתה. האם בכלל אמדניה שונים מאמדנים של גבר. בסופו של יום כשתניח ראשה על הכר ותסכם את היום, לפני פגישת מחזור של התיכון או כשהיא הולכת לבקר את חמותה, מה קובע האם תוכל להרים ראשה בגאון ולומר שעשתה זאת.
      מי קובע?

       

      התחתנת, סיימת תואר, עשית ילדים, התחלת תואר שני, השגת קידום בעבודה, הפסקת תואר שני בגלל לידת הבן השני. רצה מאספת הורים להגשת דוח למנכ"ל, ובלילה עדיין מתכתבת עם הלקוח הגדול של החברה בארה"ב.מגיעה לסוף השבוע בשבריר נשימתך האחרון. רצית לנקות את הבית אתמול כפי שהתחייבת לעצמך, כל יום חמישי, אך לא היה לך כח . מנסה ביום שישי כשהבעל הולך למשחק הכדורסל עם חבריו להספיק לנקות כי בערב מגיעים חברים להתארח. לא יתכן שיראו את שכבת האבק שגידלת בשרב האחרון שהיה השבוע. מסתכלת לרגע על עצמך בראי, לאחר ששטפת את הכלים, סידרת את חדרי הילדים והסלון, ניקית אבק מ"המקומות שרואים"  ו"העברת סמרטוט", מסתכלת ועיניך יורדות מטה. הבטן , הבטן הזו , מאיפה באה? איך מ"המותניים הכי צרים בכיתה" כשהיית בתיכון הגעת לדבר הזה?

       

      ממהרת לרחוץ מעליך את השבוע שחלף , מתלבשת בזריזות ושמה איפור. וכאן מול המראה, בעודך מורחת איילינר וסומק, את פתאום חושבת על אותה נערה צעירה לפני גיוס שכל העולם היה לפניה. שהבחירה היתה גדולה מידי בכדי שתוכל להחליט מה היא רוצה. ועכשיו העפעפיים כבדות, הבטן הזו שמעצבנת אותך, השיער,אוח השיער, לא היה לך זמן ללכת לצבוע אותו והנה יש את שומעת את הפעמון מצלצל.

       

      מורחת מהר את השפתון, אוספת את השיער בסיכה, צועקת ליוסי שיצא מהמקלחת כי ה"יעקובים" הגיעו, מסתכלת מבט אחרון בראי, ורצה לפתוח את הדלת.

      דרג את התוכן:
        26 תגובות   יום רביעי, 14/4/10, 10:04

        יש לי הפריבילגיה (המעט "מפוקפקת" ניתן לומר)  להגיע לגן למסירת הצאצאית לבושה בטרנינג.

        כל ההורים אצים , רצים בלחץ להתמודד עם הפקקים הצפויים, לבושים ליום עבודה מלא פעילות משרדית (ברובם)

        רק אני יורדת מביתי בניחותא רבה, צועדת מספר מטרים ספורים עם האוצר שלי תוך המשך שיחת הבוקר ונוחתת בגן.

        ההבדל ביני לבין שאר ההורים מאד בולט. הם ממהרים "לזרוק את הילד" ואני פוסעת בניחותא ,

        הם לבושים בבגדי "עבודה" ומאופרים ואני אה...בטרנינג.

         

        אני עובדת בבית.  יש לי פגישות והרצאות אבל את הבוקר אני לרב מקדישה לעבודה בבית. אלו השעות הכי טובות, הכי מרוכזות, הכי אפקטיביות כי היום אצלי מאד קצר. הכל צריך להתרכז בין שעת הקימה שלי 0630 לבין שעת האיסוף מהגן 16:00.

        אחרי האיסוף אני גם לא עונה לטלפונים ומשתדלת למעט בגישה למחשב

        (אם יש לי חשק ,כח  או צורך אחזור לעבוד לאחר לאחר השעה 20:00) .

         

        ולמה אני מספרת את כל הסיפור הארוך והמתיש הזה...

        חוויתי הבוקר דיאלוג מצחיק עם הגננת שלי.

        הגננת, עלי לציין, מדהימה, נאורה, המבוקשת ביותר בכל האזור בו אני גרה.

        היא יודעת שאני חד הורית ויודעת שאני עצמאית.

        אז היום בבוקר היא שואלת / מבקשת שאצטרף כ"הורה מלווה" לחגיגת יום העצמאות שתתקיים מחר בבוקר.

        אמרתי לה בעדינות שאני לא יכולה כי , אני עובדת (!)

        אז, בטבעיות ונחמדות רבה וכנה היא אומרת לי :

        "אבל את בבית, לא?"

        ואחר כך הוסיפה: "זה בסך הכל לשעתיים וחצי" 

         

        טוב, בשלב זה לא ידעתי אם לצחוק או להסביר בשיא הרצינות ש:

        "נכון , אני בבית, אבל אני עובדת

        מה פה לא מובן?

        האם עבודה בבית לא נחשבת "עבודה" ? 

        האם כשעובדים בבית אין לו"ז לעמוד בו?

         

        אני יכולה להבין אותה, לכאורה אני בבית, לכאורה אין לי בוס ושעותי בידי

        אני יכולה להחליט שאני תולה עכשיו כביסה או תופסת תנומה קצרה אם מאד בא לי.

        חלומו של כל שכיר. גם אני הייתי שכירה פעם. 

        אבל זה לא ממש ככה.

        כי כשיש עסק שצריך להרוויח. זה לא משנה שאין לי בוס, אני הבוס של עצמי , וזה יכול להיות גרוע יותר.

        זה לא משנה שאני לא נוסעת למשרד, המשרד אצלי בבית... ולא אין לי זמן לנהל שיחות מיותרות בשעות האלו. 

        מסתבר שלא לכאורה ,כעצמאית, אני אולי עובדת קשה יותר.

         

        האם יש מסקנה מכל זה? (אף פעם לא ללבוש טרנינג/ לבא תמיד עם איפור/ להראות ממהרת ולזרוק את הילד/ לשים קצוץ/ ....)

         

        זהו עד כאן, אנקדוטה קטנה לבוקר של יום רביעי.

        יום מקסים לכולכם 

        גילה גדעון 

        דרג את התוכן:
          7 תגובות   יום שני, 5/4/10, 12:10

          מאז שכתבתי את הפוסט "דרוש גבר לשת"פ", פוסט שסיפר על פגישה עסקית שהייתה לי עם גבר שהפכה את הקערה על פיה למפגש אישי, מאז אותו פוסט, המשפט "דרוש גבר" נתקע לי בראש. בין אם ככותר טוב לסדרת פוסטים או בין אם כמעורר מחשבות אישיות טורדני. לא הצלחתי להחליט : האם אכן טעיתי במסלול שהלכתי בשנים האחרונות? אולי באמת יש אי שם גבר שלא טרחתי למצוא או לתת לו צאנס.

           

          אימי ,יאמר לזכותה, עדיין מנסה לבחון זאת בכל מפגש שלנו. אמנם, עם השנים למדה לעשות זאת באלגנטיות ותחכום ראויים להערצה, אך המטרה נשארה זהה:

          "מה, באמת טוב לך לבד?"

          "לא משעמם לך לפעמים?"

          לפני הרבה שנים משפטים אלו נשאלו עם הרבה ספקנות וכעת הם נשאלים רק לוודא הריגה. הרי התשובה כבר ידוע. "לא"

           

          אז, האם "דרוש גבר? "

          מערכות היחסים שלי שנמשכו שנים היו בשנות העשרים. במהלכן, ניסיתי כל וריאציה החל מקטנים ממני במספר שנים ועד גדולים ממני ב...עשרים שנה' ,תושבי ישראל או תושבי ניכר (נו טוב, עבדתי באל על, היו לי כרטיסי טיסה בחינם). אני חושבת שאי שם בשנות ה- 30 שלי הגעתי למסקנה שהזן שלי (עדיין לא עמדתי על טיבו אך הוא בודאות הסתעפות אבולוציונית של הזן הנשי) והזן הגברי אינם מתערבבים. כמו שמן ומים. כמובן, יזיזים תמיד היו (מי שלא יודע מה זה שירים יד...וילך לשבת בפינה להתבייש). וכמובן (אני שומעת את מחשבותיכם), היה גם יזיז ספציפי שהייתי שמחה לשנות את הסטטוס שלו ל"קבוע", צפוי לא? 

          אבל עאפס, הרצונות של שני הצדדים כמו נועדו ,על ידי כוחות יקום נסתרים, להמשיך לזרום כשני נהרות מקבילים לים.

           

          לאור העובדה שמעולם לא הייתי מהילדות  שדמיינו חתונה עם שמלה לבנה קצפתית, אולם מפואר,אלפי מוזמנים, ריקוד רומנטי עם חתן קסום, פרישה לירח דבש חלומי באיים הקריבים שיתחיל זוגיות קסומה לעולם ועד... לאור זאת, לא ממש מוצאת עצמי מתאכזבת מהתוצאות.

          כי אם אני שואלת

          "דרוש גבר?"

          אז הקונוטציה המיידית למילה גבר מעלה לי את המשפטים:

           

          מישהו שיתקן לי את השקעים הרופפים שלהחשמל.

          מישהו שידע לעזור עם התקלה באוטו.

          מישהו שיתקין לי את הראוטר

          מישהו שיעזור לי לשלם את החשבונות.

          מישהו שידע לתת פידבק מאוזן למחשבות שלי.

          מישהו שיהיו לו מחשבות מעניינות משלעצמו (כאחת עם הפרעת קשב וריכוז תאמינו לי שלעניין אותי זה אתגר שמעטים הצליחו להתמודד עימו)

          מישהו שיחמם את המיטה בחורף (נו טוב ,טוטו הכלב נפטר)

          מישהו שיקח אחריות על החיים האלו כי לפעמים נראה לי שהם קצת גדולים עלי

          מישהו שאני יודעת שידע לעשות את הכל"בסדר"

           

          אז, ברמת גן, קומה שניה, גרה אישה מאד עצמאית שמנסה לעשות הכל לבד, והרבה פעמים מצליחה. יש בדירה גם ילדה קטנה, הכלב כבר נפטר,החתולה פוטרה ודג קרב אחד שנאסף ברחוב לאחר שמשפחה אחרת פיטרה אותו.

          אז האם "דרוש גבר?"

           

          מה אתם אומרים ?

          גבר דורש יחס, מקום פיזי ומקום וירטואלי במחשבות. גבר דורש שישקו אותו, יפנקו אותו, יאכילו אותו וילטפו אותו...(מזכיר משהו?)

          אז אולי אקנה כלב חדש שיחמם את המיטה,אקח חשמלאי לתקן את התקלות, רו"ח אמין ופסיכולוג. כך בסוף היום שכולם יתפזרו לבתיהם , ולי יהיה את השקט שאני כה אוהבת. כי אם תהיו לרגע ריאליים, איך בכלל אפשר לחשוב שגבר אחד יכול למלא את כל הפונקציות שאני צריכה ?

           

          אז אם אעשה סיכום קטן :מה שאני יודעת כל חיי, כל אישה כמעט מגלה לאחר 10 שנות נישואין ואז, או שממשיכה להתפשר או שמתגרשת. אז לי היה קצת יותר קשה כי עשיתי את הכל לבד...אבל לפחות ידעתי שאני בשליטה מלאה על ה"סבל"שלי...אין לאף אחד אחר נגיעה בענין.

           

          אז האם "דרוש גבר?"

          אני ממשיכה להתלבט... 

           

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום שני, 5/4/10, 12:08

            טוב , אז העניין הוא כזה...

            מאז שכתבתי את הפוסט "דרוש גברלשת"פ", פוסט שסיפר על פגישה עסקית שהייתה לי עם גבר שהפכה את הקערה על פיה למפגש אישי, מאז אותופוסט, המשפט "דרוש גבר" נתקע לי בראש. בין אם ככותר טוב לסדרת פוסטים אובין אם כמעורר מחשבות אישיות טורדני , לא הצלחתי להחליט : האם אכן טעיתי במסלול שהלכתיבשנים האחרונות? אולי באמת יש אי שם גבר שלא טרחתי למצוא או לתת לו צאנס.

             

            אימי ,יאמר לזכותה, מנסה לבחון זאת בכלמפגש שלנו. אמנם, עם השנים למדה לעשות זאת באלגנטיות  ותחכום , אך המטרה נשארה זהה:

            "מה, באמת טוב לך לבד?"

            "לא משעמם לך לפעמים?"

            לפני הרבה שנים משפטים אלו נשאלו עםהרבה ספקנות וכעת הם נשאלים רק לוודא הריגה. הרי התשובה כבר ידוע. "לא"

             

            אז, האם "דרוש גבר? "

            מערכות היחסים שלי שנמשכו שנים היובשנות העשרים. במהלכן, ניסיתי כל וריאציה החל מקטנים ממני במספר שנים ועד גדולים ממניב...עשרים שנה. אני חושבת שאי שם בשנות ה- 30 שלי הגעתי למסקנה שהזן שלי (עדיין לאעמדתי על טיבו אך הוא בודאות הסתעפות אבולוציונית של הזן הנשי) והזן הגברי אינם מתערבבים. כמו שמן ומים. כמובן, כמובן. יזיזים תמיד היו (מי שלא יודע מה זה שירים יד...וילךלשבת בפינה להתבייש). וכמובן (אני שומעת את מחשבותיכם) , כן , היה גם יזיז ספציפישהייתי שמחה לשנות את הסטטוס שלו ל"קבוע", צפוי לא?

            אבל עאפס, הרצונות של שני הצדדים כמונועדו ,על ידי כוחות יקום נסתרים, להמשיך לזרום כשני נהרות מקבילים לים.

             

            לאור העובדה שמעולם לא הייתי מהילדות  שדמיינו חתונה עם שמלה לבנה קצפתית, אולם מפואר,אלפי מוזמנים, ריקוד רומנטי עם חתן קסום, פרישה לירח דבש חלומי באיים הקריביםשיתחיל זוגיות קסומה לעולם ועד... לאור זאת, לא ממש מוצאת עצמי מתאכזבת מהתוצאות.

            כי אם אני שואלת

            "דרוש גבר?"

            אז הקונוטציה המיידית למילה גבר מעלה לי את המשפטים:

             

            מישהו שיתקן לי את השקעים הרופפים שלהחשמל.

            מישהו שידע לעזור עם התקלה באוטו.

            מישהו שיתקין לי את הראוטר

            מישהו שיעזור לי לשלם את החשבונות.

            מישהו שידע לתת פידבק מאוזן למחשבותשלי.

            מישהו שיהיו לו מחשבות מעניינות משלעצמו (כאחת עם הפרעת קשב וריכוז תאמינו לי שלעניין אותי זה אתגר שמעטים הצליחו להתמודד עימו)

            מישהו שיחמם את המיטה בחורף (נו טוב ,טוטו הכלב נפטר)

            מישהו שיקח אחריות על החיים האלו כילפעמים נראה לי שהם קצת גדולים עלי

            מישהו שאני יודעת שידע לעשות את הכל"בסדר"

             

            אז, ברמת גן, קומה שניה, גרה אישה מאדעצמאית שמנסה לעשות הכל לבד, והרבה פעמים מצליחה. יש בדירה גם ילדה קטנה, הכלב כבר נפטר,החתולה פוטרה ודג קרב אחד שנאסף ברחוב לאחר שמשפחה אחרת פיטרה אותו.

            אז האם "דרוש גבר?"

             

            מה אתם אומרים ?

            גבר דורש יחס, מקום פיזי ומקום וירטואליבמחשבות. גבר דורש שישקו אותו, יפנקו אותו, יאכילו אותו וילטפו אותו...(מזכירמשהו)

            אז אולי אקנה כלב חדש שיחמם את המיטה,אקח חשמלאי לתקן את התקלות, רו"ח אמין ופסיכולוג. כך בסוף היום שכולם יתפזרו לבתיהם , לי יהיה את השקט שאני אוהבת. ולמה בכלל אפשרלחשוב שגבר אחד יכול למלא את כל הפונקציות שאני צריכה.

             

            ואם אעשה סיכום קטן :מה שאני יודעת כל חיי כל אישהכמעט מגלה לאחר 10 שנות נישואין ואז, או שממשיכה להתפשר או שמתגרשת. אז לי היה קצתיותר קשה כי עשיתי הכל לבד...אבל לפחות ידעתי שאני בשליטה מלאה על ה"סבל"שלי...אין לאף אחד אחר יד בענין

             

            אז האם "דרוש גבר?"

            אני ממשיכה להתלבט... 

             

            דרג את התוכן:

              פרופיל

              גילה גדעון
              1. שלח הודעה
              2. אוף ליין
              3. אוף ליין

              ארכיון

              פיד RSS

              אפקטיבה | "מדיה חברתית" "מנהל סחר אלקטרוני"

              אפקטיבה | "מדיה חברתית" "מנהל סחר אלקטרוני"

              IsraelLifeStyle.com

              מתוך הבלוג "מדיה חברתית"

              מתוך בלוג מסחר אלקטרוני