כותרות TheMarker >
    ';

    מדיה חברתית 2011

    ארכיון : 5/2010

    ביקורת על "קפה קפה - cafe cafe - מיקדו סנטר"

    "קפה-קפה"...אולי רק לקפה וגם זה לא בטוח

    4

    מסעדות ואוכל  

    15 תגובות   יום שלישי, 18/5/10, 14:35

    בי נשבעת, רציתי לכתוב פוסט קצר וספונטני שבא ישר מהלב בעניין "זמן איכות" עם ילדים. בוקר "שבועות", הילדה בחופשה מהגן ואני חושבת איך לארגן את הבוקר איתה תוך כדי שילוב קצת "עבודה". חייבת להיות קצת אפקטיבית כי הרי אני לא ב"חופש" (עצמאית), ועדיין צריך לתת לילדה תשומת לב איכותית ( לא, לשבת מול הטלויזיה כל הבוקר זה לא פתרון). אז ככה, אני יושבת עם ילדתי בת החמש ב"קפה-קפה" במרום-נווה רמת גן, מזמינה ארוחת בוקר לשתינו וכולי ציפיה לעבוד קצת לאחר שנאכל ארוחה בריאה ביחד. כבר בילינו בבית שעתיים במשחקי מיטה משולבים בתרגילי חשבון (עד20 ) תוך כדי דיגדוגים אז, אני אשב לי פה עכשיו והילדה תגלוש כאן לידי ברחבה על הקורקינט אבל, לא נותנים לי…

    לא , לא הילדה.  אלא, "קפה-קפה".

    כן "קפה-קפה" ,סניף שכונתי במרום –נווה ברמת גן. הזמנתי ארוחת בוקר פשוטה ואכשהוא  הצליחו לפשל כאן בהכל, וממש מאלצים אותי פה לעשות "ביקורת מסעדות"…

    לא,  "ביקורת מסעדות" זה לא ברזומה שלי למרות שאני מאד אוהבת לאכול…סתם פשוט מעולם לא הציעו לי (האמת שאני דווקא אנינת טעם אז, אם מישהו שם קולט את הרמז שירים את הכפפה).

    אוקיי, איפה היינו, הא…סניף שכונתי של "קפה-קפה" ברמת גן , זה לא תל אביב, זה לא נחשב מקום "בילויים", אין פה אוכלוסיית צעירים אופנתית, אין אנשי תקשורת, אין אנשי הייטק,  "בסךהכל" אנשים מהשכונה, פגישות מקומיות, בדרך מגינת השעשועים  לסניף השופר-סל, אולי דייט קטן מקומי,  אימהות בחופשת לידה, אין נשות עשירים מפונפנות המורגלות במסעדות יוקרה. אנשים "רגילים" באמצע יום שגרתי. עממי.  עדיין…להגיש חביתה שהניחוח העולה ממנה מתחבר מיידית עם המילה "חרוך"  ומבט קל בשוליה מגלה סימני חריכה (ומבט מלמטה מגלה צד שחור) זו תעוזה של  שערתי. מכירים את אלו שמספרים שאינם יודעים לבשל ואפילו חביתה מצליחים לשרוף..כי ביננו …מה זה חביתה…כמה קשה זה כבר יכול להיות ?

    אז זהו שהטבח ב"קפה קפה" בסניף מרום נווה ברמת גן, הצליחה לשרוף "אפילו" חביתה. תודו שזה דורש כשרון. אז מה חשבת טבח יקר שהלקוח ישתוק ? שפשוט יבלע מה שתאכיל אותו ?  מי לעזזל אחראי על"ביקורת איכות" במקומות כאלו? ואם חביתה אתם שורפים בגאון כה רב, אז מה עם דברים מתוחכמים יותר? אני חוששת לחשוב.

     

    אם חשבתם שכאן זה נגמר. אז לא . הייתי מצפה שאם מזמינים ארוחת בוקר בשעה 0900 בבוקר בית קפה אזכה לקבל לחם טרי "מהבוקר" , הרי זה חלק מהכייף של ארוחת בוקר:ריח הלחם הטרי, ריח החביתה, קפה חם…

    אז גם פה "קפה-קפה", מסתבר, חושבים אחרת כי, אני קבלתי לשולחן לחם דגנים שמצד אחד שלו הוא נוקשה כמו טוסט וצידו השני , אלוהים יודע… אז ביקשתי להחזיר ולהגיש "לחם טרי בבקשה"…חזרו והביאו סלסלה שניה במצב צבירה פחות קלוי אך עדיין מצב לא מזוהה לחלוטין…אז ככה, הסברה שלי אומרת שאם הלחם טרי לא היו צריכים לחמם אותו כל כך עד כדי"סמי-קלייה" . הסברה שלי גם ממשיכה ואומרת שמישהו פה הבין שאין לו לחם טרי וחימום יסתיר זאת . אז , לא חברים, כל עקרת בית יודעת שלאחר שהחם יתנדף  נישאר עם אותו הלחם של "אתמול".  א-ב לעקרות ועקרי בית. ומה שיש לי כעת בסלסה בזמן שאני כותבת מילים אלו זה לחם יבש. כשבאו לשאול אותי אם "עכשיו" הכל בסדר?… האמת שכבר דיי התיאשתי…ושתקתי.

    אפרופו- שאלה …"סלט ערבי" פשוט…  האם לא נהוג לתת ללקוח להחליט לבד האם הוא רוצה שמן זית בתוך הסלט וכמה… לא? טוב , ב"קפה קפה" במרום נווה רמת גן הניחו שכנראה אנני בנויה להחלטות כה הרות גורל ופתרו זאת לבד. הסלט הגיע עם השמן בפנים.

     

    אז לסכום : "קפה קפה" לא רציתי לעשות זאת אך, הכרחתם אותי. אמנם נהניתי בגלל המיקום שכלל רחבת החלקה צמודה לילדה בכדי שתניח לי לעבוד מעט. אך האלחוטי שלכם חבר'ה לא משהו שארוץ לספר לחבר'ה, לגבי השקעים אולי כדאי שתבדקו איזה מהם באמת גם מזרימים חשמל…אבל, הספה היתה סבבה. לגבי האוכל, אתם בטח לא תהיו המקום עליו אמליץ לארוחת בוקר, והאמת גם לא בטוחה לגבי ארוחת צהרים… וערב…

    אולי רק לקפה…אבל שמעתי שגם הבחור לידי התלונן על נס הקפה שקיבל.

    דרג את התוכן:
      5 תגובות   יום שני, 3/5/10, 12:47

      קטע מוטרף שממש הרגשתי צורך לחלוק איתכם.

       

      אתמול אימי קפצה לביקור והביאה לי  פתאום מספר טקסטים שמצאה אצל אבי במגירה. טקסטים שאני כתבתי והוא שמר אצלו.

       (יש רבים עוד שמסתובבים בבית הורי, אולי הגיע הזמן שאקבץ אותם)

      כשהייתי ילדה נהגתי לכתוב ולצייר רבות, לצערי המעיין הנובע נסתם בשל צרכי המציאות היומיומית... אבל זה עניין אחר.

       

      באחד הדפים שאימי הביאה היה טקסט מודפס על דף שכנראה נתלש מתוך עלון בית הספר, ובו פורסם שיר שלי.

      אפרופו- בימים ההם הייתי מפרסמת שירים ב"מעריב לנוער"...זה במקרה הודפס בבית הספר. :-)

       

      הנה השיר- שימו לב- נכתב כשהייתי בכיתה ו- 1, לא ברור לי מאיפה בכלל הגיתי זאת בגיל כזה. 

       

      בקרון הצוענים 

       

      בקרון הצוענים היא ישבה,

      ועל ברכיה תינוק מוטל.

      פניה היו חתומות ללא הבעה,

      רק שתי דמעו פילחו את ליבה.

       

      צעירה היתה והחיים

      עוד לא נתנו בה את אותותיהם.

       

      תינוקה כבר מזמן הלך ממנה לעולם אחר,

      ולא ישוב עוד.

       

      מרחוק נשמעה שירת הצוענים ויללת החתולים ליד הקרון.

      הבטתי בה וליבי נשבר

       

      האם כבר אין אלוהים בעולם? 

       

      גילה - כיתה ו-1 

       

       

      טוב, אז זהו, לא נגעתי בזה ולא ערכתי עכשיו למרות שמאד בער לי באצבעות.

      הקטע הוא שאני לא מצליחה לזכור מאיפה בא לי האימג' הזה... 

       

      נו, באמת אמא, איך את פתאום באה לי באמצע החיים וזורקת לי את הנוסטלגיה הזו בפנים.... 

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        גילה גדעון
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS

        אפקטיבה | "מדיה חברתית" "מנהל סחר אלקטרוני"

        אפקטיבה | "מדיה חברתית" "מנהל סחר אלקטרוני"

        IsraelLifeStyle.com

        מתוך הבלוג "מדיה חברתית"

        מתוך בלוג מסחר אלקטרוני