כותרות TheMarker >
    ';

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום חמישי, 26/12/13, 15:12

    המענה בלינק:

    http://www.dc4u.net/sarenkaofer.html

    הרמז בתמונה:

     

    ''



    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שבת, 14/12/13, 22:13

      ''

       

       

      לאתר הרשמי: http://www.dc4u.net/sarenkaofer.html

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום שלישי, 10/12/13, 14:22

         שיקחו אותנו  ואת צאצאנו "כצאן לטבח" לאינטרס הפרטי שלהם...
        *הזיכרון הוא מהות האדם "מה אנוש כי תזכרנו" זו הייתה השאלה הראשונה ששאלו המלאכים את הבורא בבריאת האדם...

         

        "רק אם נעשה טיפול שורש - של ההיסטוריה (הגנובה) שלנו , העלים ילבלבו ונוכל להנות מהפירות..."


        ''

        ניתוח הציור: 

        1.   נקודת המגוז ... בצד ימין של הציור -  למרד גטו וורשה  (באישי- על קומת האדם) ובצד שמאל - למהפכה הצרפתית (בחברתי).

         

         נקודת המגוז או ההעלמות, משקפת את ניסיונותיהם של ציירים בתקופת הרנסנס לתת תחושת מציאות ותלת מימד לציור הדו-מימדי. לשם כך פיתחו טכניקת ציור המקנה תחושת עומק שהיא הפרספקטיבה. על מנת ליצור עומק בציור, מציירים נקודת העלמות ו/או מגוז במקום כלשהו על הנייר, ומשם מושכים קווי מיתאר היוצרים את העומק בציור, ובהשאלה גם בחיים...

         

        2. הציור תחום בשני מלבני  זהב -  יש הסבורים כי "חתך הזהב" נחשב באמנות כפרופורציה המושלמת והיפה ביותר שאדם יכול לתארומה היה יותר אסטטי ממרידות אלו?!

         

        הספירלות המחברות את שתי נקודת המגוז נושאות בתוכן את רוח האדם למרות הניסיונות חדשים לבקרים להקים לנו "גטו מנטלי" הנשען על האינטרס הצר...

         

        הפוקוס שלי על האנדרטה לזכר מורדי גטו וורשה, "בדמייך חיי", של הפסל נתן רפפורט


        ''
        הערה: לשיטתי גיל זאת מנטליות ולא שאלה של מספר...אני מכיר בני זקנים בני 20...


        בחזית, נערי מרד גטו וורשה אשר מרדו, פרצו וסללו את הדרך למרד הנעורים, למרטין לותר קינג, ולעבר התקווה העכשווית...וכנגד, ברקע, הזקן הנרגן בחיוך ציני, במבע של "ראיתי כבר הכל ו
        לכן אני יודע הכל", הנכנע לכח המשיכה ולהרגל של כ"צאן לטבח", ביטוי המבטא גם היום את הכניעה להרגלים של "קומת האדם" (באישי) ועד ל"גטו המנטלי", שעליו שולטת "משטרת הזיכרון" (בחברתי)

         

         (התגובה שלך כאן, עשוייה לתרום למציאת מאיה, בתה של שרנקה, מעוררת מרד גטו וורשה, כי חזקה שאין פרסום חוזר ריקם - "אבן מקיר תזעק וכפיס יעננה" https://www.youtube.com/watch?v=3EEy5wwve6Y)

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שישי , 6/12/13, 08:45

          תודה לכתב הנמרץ, עופר אדרת  מעתון הארץ, המתנתי לחשיפת שרנקה ומאיה 70 שנה (!) למרות שאני בן 16...

           

          לכתבה באתר הארץ:

          http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2182463#

           

          ''

           

           

          ''

           

          ''

           

           

          ''

           

          ''

          מכתבים אבודים שהתגלו שופכים אור על חייה של אחת מגיבורות מרד גטו ורשה

          קופסת מתכת שמצא עפר אלוני מתל אביב בבוידעם של אביו חשפה אותו לסיפורה הנשכח של דודה שרנקה. המכתבים והתמונות שמצא שם סייעו לו לשרטט מחדש את קורות חייה של הצעירה מפולין, שמסרה את בתה התינוקת לאימוץ לפני שנכנסה לגטו הנצור, שם נהרגה לצד מפקד המרד, מרדכי אנילביץ’

           

           

          ב־19 באפריל 1948, במלאת חמש שנים למרד גטו ורשה, נחנכה בבירת פולין האנדרטה לזכר המרד, שנוצרה בידי האמן נתן רפפורט. אלפי בני נוער, פרטיזנים וניצולי שואה, לצד נציגי העם היהודי וממשלת פולין ומשלחות מכל העולם, צעדו במפגן לאורך רחובות העיר החרבה אל המקום שבו פרצה אש המרד.

          מול האנדרטה התקהלו אלפים. רבנים עטופי טליתות נשאו ארון קודש ובו טליתות שנאספו באושוויץ. נציגים מפולין, מיהדות העולם ומארץ ישראל נאמו. רגע השיא נרשם כששר החינוך הפולני הסיר את הלוט מעל המצבה לצלילי תזמורת הצבא וחשף לעיני העולם את האנדרטה, שהפכה לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם זיכרון השואה, ועוד יותר מכך עם זיכרון הגבורה.

          הפסל של רפפורט מורכב משבע דמויות חסונות, שפורצות מתוך להבות. הדמות במרכז הפסל היא ככל הנראה מרדכי אנילביץ’, מנהיג המרד. שאר הדמויות נותרו אנונימיות בקרב הציבור הרחב, בכללן האשה חשופת החזה, המחזיקה בידיה תינוק, שניצבת מאחורי אנילביץ’. דמותה מזכירה את האשה בציור המפורסם של הצייר הצרפתי אז’ן דלקרואה, “החירות מובילה את העם” ‏(1830‏). בציור הצרפתי האשה מחזיקה בדגל צרפת; בפסל של רפפורט - היא אוחזת בתינוק.

           

           

          65 שנה לאחר מכן, בחודש אפריל האחרון, במלאת 70 שנה למרד, שוב התכנסו אלפים ברחבת האנדרטה. גם הפעם באו למקום נציגים מישראל, מהעולם היהודי ונכבדים מפולין. אדם אחד לא הורשה להיכנס למתחם והורחק בידי המשטרה, ככל הנראה מחשש שיפר את הסדר הציבורי בעת הטקס. היה זה עפר אלוני, יוצר רב־תחומי משכונת פלורנטין בתל אביב, שביקש, לדבריו, “להאיר את כל לוחמי מרד גטו ורשה שצונזרו”. אלוני טוען כי הוא יודע את שמם וסיפורם של האשה והתינוק שהונצחו באנדרטה של רפפורט.

          אם השערתו של אלוני נכונה, הרי שרפפורט הנציח בפסל את דודתו, רחל זילברברג, המכונה “שרנקה”, ואת בתה התינוקת מאיה, שאותה מסרה לאימוץ לפני שנכנסה לגטו הנצור כדי לחבור למורדים וללחום לצדם עד מותה. עפר קרוי על שם דודתו. שרנקה, בפולנית, היא איילה, עפרה.

          המפנה בחייו של אלוני אירע בפברואר 2012, לאחר שאביו עבר דירה מכיכר המדינה בתל אביב לשכונת רמת אביב בצפון העיר. בעת העברת החפצים נמצאה בדירתו הישנה קופסת מתכת. “פתחנו אותה ויצא משם אוצר", אומר אלוני. "במשך שנים ידעתי שאני קרוי על שם דודתי שרנקה, אחותה של אמי רות, שנפטרה לפני 28 שנה. אבל רק לאחרונה נחשפתי לסיפור שלה”.

          בקופסה הוא מצא מכתבים בפולנית שכתבה דודתו לאמו, לצד תמונות ישנות שתיעדו את השתיים. “הם היו מונחים בתיבה שהיתה כאבן שאין לה הופכין במשך 69 שנים. זה אוצר היסטורי, אישי וחברתי, שהונח בתיבה מתכתית ישנה ושחוקה שנמצאה בתל אביב”, אמר. “צופן התקווה” הוא קרא לתגלית שלו. “אוצר, שהכיל תוכן מצמרר של מכתבים וצילומים, הקשורים בתקווה”.

          לדברי אלוני, אחת התמונות בתיבה היתה ממצא נדיר של ממש: המקור של הצילום המפורסם, שצולם בל”ג בעומר 1937 בוורשה, שבו נראים אנילביץ’, שרנקה, משה דומב ואחרים (בעמוד משמאל). אלוני אומר כי אמו, רות, נתנה את הצילום הזה לפסל רפפורט, ובהשראתו יצר את האנדרטה המפורסמת בוורשה. אם נכון הדבר, ייתכן שהאשה בפסל היא אמנם דודתו שרנקה, והתינוקת - בת דודתו, מאיה, שאותה הוא מחפש.

          רוח הפולניות

          מאז שמצא את הקופסה הנשכחת אלוני מסרב להירגע. המסע שלו בעקבות התגלית לקח אותו לספרים, למוזיאונים ולארכיונים בישראל, בוורשה וברחבי העולם, והפגיש אותו עם אנשים ששמעו על שרנקה, הכירו אותה או פגשו בה. לאחר שאסף חומר רב על הדודה האבודה, הוא החל לחפש גם את בת דודתו, מאיה. “מצאתי מציאה, והתברר שיש לי בת דודה. זה לא סתם סיפור להתענג עליו - יש פה משהו מאוד מעשי. היא צריכה להיות בת 72. זה ריאלי למצוא אותה”, הוא אומר.

          בינתיים, בעזרת הגניאולוג עו”ד רוני גולן, הוא הצליח לאתר את תעודת הלידה של מאיה, ובסיוע עוזרת המחקר, מיכל ברמן, הוא הופך כל אבן בניסיון לאתר את בת הדודה האבודה. “אין יום שאנחנו לא עובדים על זה”, הוא מעיד.

          התחקיר של אלוני איפשר לו לספר מחדש סיפור שנדחק לשולי ההיסטוריה - סיפורה של רחל זילברברג. היא נולדה ב–5 בינואר 1920 בוורשה, לאלכסנדר ‏(סנדר‏) ומאשה, יהודים דתיים בעלי חנות מכולת ברחוב נובוליפי 34. כינוי החיבה שדבק בה, “שרנקה”, ניתן לה בשל היותה קטנה ומלאת חיים.

          היא היתה צעירה ספורטיבית ואידיאליסטית, שלמדה בגימנסיה “יהודיה” והצטרפה ל”שומר הצעיר”, שם היתה מדריכה אהובה וחברה בגדוד “בחזית” לצד מרדכי אנילביץ’. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היא עברה לליטא בעקבות פעילותה בתנועה. בחלק מהזמן הסתתרה במנזר “האחיות הקטנות” ביער, המרוחק כשישה קילומטרים מווילנה. היא שהתה עם קבוצה של כ–20 חברים שהחליטו למרוד, בהם אבא קובנר, שקרא משם: “לא נלך כצאן לטבח”.

          המכתבים ששלחה שרנקה לאחותה רות, אמו של אלוני, שהצליחה לעלות לארץ ישראל, הם עדות היסטורית מרתקת לחייה של צעירה יהודייה מפולין של לפני המרד. קריאה בהם נעה בין אופטימיות לפסימיות.

           

           

           

          כך, ב–10 ביוני 1940, היא כותבת לה: “אצלנו החיים זורמים, איך לומר, בניחותא. אנחנו עובדים, לפעמים בבית, לפעמים בעיר. נעים כאן מאוד. האווירה השתנתה, אפילו אני מרגישה שהחיים כאן לגמרי נסבלים, ומיום ליום המצב משתפר. כך או כך חיים, וזה בכלל לא טרגי. נו, מתרחצים בנחל או באגם, משתזפים, מתפעלים מיפי הטבע במלוא הדרו. אי אפשר שלא להתפעל משקיעה נהדרת או מרשרוש המים השקט בנחל. זה בלתי אפשרי בכלל שהמקום פה לא ימצא חן בעיני מישהו”.

          בהמשך המכתב היא חולקת עם אחותה את געגועיה לפולין, וחושפת את הנפש הקרועה בין היותה יהודייה ציונית לבין חיבתה למולדת. “לפעמים אני מתגעגעת לפולין, לשפת האם המוכרת, לשיחה בפולנית הקרובה ללבי. חוץ מזה, אותן מסיבות ביום א’, עם מוזיקה וריקודים בשדה הפתוח. את יודעת... אני מתגעגעת לרוח הפולניות. היא חסרה לי, אני חיה בה ואוהבת אותה. אני מרגישה סנטימנט לשיר הפולני ולשפה הזאת, שכאן מתייחסים אליה בעוינות מופגנת. הם לא אוהבים לשמוע פולנית, למרות שכולם כאן יודעים את השפה. ואילו אני, בכל רגע כזה מתמרדת ורוצה דווקא לדבר ולשיר בפולנית. אני אוהבת את פולין, למרות שאני שונאת את מה שהיה. ומה שהיה, זה הרי לא היה העם הפולני, זה היה חלק אחר ואסור להאשים בכך את העם. אני כועסת. כועסת שמחייבים אותי לאבד את הפולניות שבה אני חיה ושבה עדיין לא הפסקתי לחשוב את מחשבותי”.

          האווירה משתנה מקצה לקצה במכתב אחר, שמתוארך ל–20 במאי ‏(השנה לא מצוינת‏). “אני מודאגת בגלל השתיקה של קרובינו מוורשה וחוששת לשלומם. כתבתי להם גלויה היום. עבר כבר חודש ללא סימן חיים. עד עכשיו הרי היו כותבים לעתים קרובות מאוד. כפי שאת רואה, המצב בעולם נעשה גרוע מיום ליום. הגרמנים מנצחים”, כותבת שרנקה לאחותה. “כל הזמן נעשה לי עצוב יותר... חבל לי על פולין... במציאות הרי אין הבדל, אם אדם נהרג בחזית או נופל כקורבן של פוגרומים. אני מתכוונת אלינו, היהודים. ובכל זאת, עלינו להחזיק מעמד. תפקידנו ההיסטורי עדיין לא נגמר...”.

          בת המורדים

          בן זוגה של שרנקה היה משה קופיטו, חברו הטוב של אנילביץ’. ב–20 בפברואר 1941 נולדה לשניים בת בעיר וילנה. שמה היה מאיה. שמה הפולני היה ידוויגה סוגק. זוהי בת הדודה האבודה של אלוני. שבועיים לאחר הלידה שלחה שרנקה מכתב לאחותה רות, שבסופו בישרה לה על הולדת בתה: “חבל שאת לא יכולה לראותה. היא יפהפייה וכל כך מתוקה, שאפשר למות”, כתבה שרנקה. “שמה מאיה. האם השם מוצא חן בעינייך? עכשיו היא ישנה לה, אבל בלילה היא מופיעה לנו בקונצרטים ולא נותנת לישון... הילדונת שלנו היא מתוקה ללא סוף... היי בריאה וכתבי הכי מהר והכי הרבה שאפשר. ואל תשכחי גם למסור דרישת שלום ממני לכולם. דרישת שלום ממשה וממאיה הקטנטנה שלנו, שרנקה שלך”.

          קופיטו, בן הזוג של שרנקה, נרצח בידי הגרמנים כשיצא לקנות חלב למאיה התינוקת. לאחר מכן מסרה אותה שרנקה לבית יתומים. “מאז נעלמו עקבותיה של מאיה, בת המורדים”, אומר אלוני.

          בהמשך נקראה שרנקה על ידי הנהגת התנועה לשוב לפעילות בוורשה. חייקה גרוסמן, חברת המחתרת ולימים חברת כנסת בישראל, נשלחה להחזירה. שרנקה התחפשה לבתה, אף שהיתה מבוגרת ממנה. “הפעם באתי לוורשה לא בגפי. באתי עם שרנקה. את שרנקה היה עלי להעביר מווילנה לוורשה, אחרי האסון שאירע למשה קופיטו, החבר שלה. החלטנו להעבירה למשפחתה בוורשה ולצרפה שם לפעולה”, כתבה גרוסמן בספרה האוטוביוגרפי “אנשי המחתרת”, שיצא לאור ב–1950 ("ספריית הפועלים").

          בינואר 1942 נכנסה שרנקה לגטו ורשה מצוידת בשתי משימות: לספר לתושבי הגטו את מה שראו עיניה בפונאר ליד וילנה, שם נרצחו יהודים באופן שיטתי, ולעורר ולהניע את המרד בנאצים מתוך הגטו. “יום אחד נקראנו לאסיפת הגדוד, לפגישה עם שליחה שהגיעה מגטו וילנה. אני חושבת ששמה היה שרנקה ‏(או אולי רחל?‏). כולנו ישבנו על הרצפה ולפנינו אשה צעירה, כבת עשרים ושתיים, שבשערותיה זרקה כבר שיבה. באור הדמדומים נראתה יפה ואצילה, ובעיניה מבט כבוי”, כך תיארה חברת השומר הצעיר מגטו ורשה, עליזה ויטיס שומרון, את הפגישה עם שרנקה.

          לפי עדותה של ויטיס שומרון, הכותבת על כך בספרה “נעורים באש” ‏(הוצאת מורשת, 2002‏), שרנקה הפיצה בגטו את בשורת המרד. “באתי לספר לכם ולהזהיר אתכם. יש לנו ידיעות בטוחות על חיסול גטאות בכל מזרח פולין, באוקראינה ובליטא”, אמרה להם. “אנו החלטנו להתגונן, הנוער שנותר בגטו החליט לא ללכת כצאן לטבח. מחציתנו יישארו בגטו, והשאר ינסו לפרוץ דרך אל הפרטיזנים”.

          משה דומב, חבר השומר הצעיר מפולין, שהיה בגדוד יחד עם אנילביץ’ ושרנקה, סיפר בהרחבה על חלקה של שרנקה בהתנעת המרד בספרו “שמלצובניק”, שיצא לאור ב–2000 בהוצאת מורשת. בספר העלילתי הוא תיאר את נאומי התוכחה שנשאה בפני חבריה לתנועה: “’במה אתם עוסקים, מה קורה איתכם’?! התפרצה בחמת זעם בפגישה הראשונה במעון התנועה. ‘אתם שרויים בעולם של דמיונות’? - התריסה בחריפות. ‘העם מושמד והולך, ואתם משחקים במשחקי נדמה־לי, מסיחים דעתכם מהמציאות’?... היטלר זומם להכחיד את יהודי אירופה, והגרמנים מבצעים זאת בצורה שיטתית ומתוחכמת. גם תורה של ווארשה יגיע! האם לא חודר לתודעתכם שצריך להתכונן להתנגדות ולמות בכבוד על ידי מאבק כלשהו? אתם חיים בגן עדן של כסילים, עוצמים עיניים ומשלים עצמכם כמו כל אלה המצליחים לחמוק זמנית מהתופת ומשכנעים עצמם: לנו זה לא יקרה’...”.

          בספר מתאר דומב חילופי דברים קשים בין שרנקה לאנילביץ’. “כשהוא העלה את נושא האידיאולוגיה ודרכי החינוך בתנועה, היא התעוררה ופרצה במלוא חרון לבה והתריסה כנגדו: ‘אתה מרדים את הנוער ומונע ממנו לראות את המציאות ובסופו של דבר יובל כצאן לטבח יחד עם היהודים המשלים עצמם ש’לנו זה לא יקרה’... ‘נמות! נמות! נמות!’ - זעמה. ‘אך השאלה היא איך נמות. האם נמות ללא כבוד, ללא התגוננות? נשאיר מאחורינו בושה וכלימה? האם נמיט חרפה על עצמנו ועל הדורות הבאים? ההיסטוריה תדון אותנו לדיראון עולם!’”

          שרנקה בזה לפוליטיקה, למשחקי הכוח ולמאבקים בין הארגונים והתנועות היהודיים השונים שפעלו בוורשה. לבסוף, כשהוחלט לצאת למרד, הסבירה: “אנחנו, קומץ צעירים, החלטנו נחושה: הגרמנים ישלמו בדמם בעד דמנו וחיינו. יהודים לא יילכו עוד לקרונות בלי התנגדות, ננקום את כבודנו הנרמס!” כפי שצוטטה בספרו של דומב.

           

           

          אפליה פוליטית

          המרד פרץ ב–19 באפריל 1943, ערב פסח, לאחר שהחלה אקציית החיסול של הגטו. הוא נחשב להתקוממות העירונית הראשונה באירופה הכבושה בידי הנאצים ולהתקוממות הגדולה ביותר שביצעו יהודים בשואה. במרד השתתפו חברי אי”ל ‏(ארגון יהודי לוחם‏) בפיקודו של מרדכי אנילביץ’, שחבריו השתייכו לתנועות הנוער של השמאל, ואצ”י ‏(ארגון צבאי יהודי‏) בפיקודו של פאוול פרנקל, איש בית”ר.

          באתר “יד ושם” מתואר המרד במילים הבאות: “הגרמנים הופתעו מגילויי ההתנגדות של הלוחמים ושל תושבי הגטו שהתבצרו בבונקרים ובמקומות מחבוא. עמדות הארגון היהודי הלוחם היו פרושות בכל שטח הגטו, ואילו אנשי האיגוד הצבאי היהודי ריכזו את לחימתם בכיכר מורנובסקה ובלמו את ניסיונותיהם של הגרמנים לפרוץ פנימה. לאחר חמישה ימי לחימה החלו הגרמנים בהצתה שיטתית של בתי הגטו והוא הפך למלכודת אש ליושביו. כחודש ימים ויותר נאבקו יהודי הגטו בגבורה”.

          שרנקה נפלה בבונקר מתחת לבית ברחוב מילא 18 ב–8 במאי 1943. כפי שמתואר בספר “שואת יהודי אירופה” בעריכת פרופ’ ישראל גוטמן, הגרמנים הקיפו את המקלט הראשי של הארגון הלוחם ברחוב מילא 18 על כל חמשת מבואותיו. כמאה לוחמים וכמאתיים אזרחים שהו שם. רוב חברי הארגון נפלו במחבוא זה, ובראשם המפקד מרדכי אנילביץ’. חלקם התאבדו. אחרים נפגעו מהמוקש ומהרימונים שהשליכו הגרמנים.

          שרנקה “נפלה ונשקה בידה”, כתב מלך ניישטט בספר “חורבן ומרד של יהודי וארשה” שיצא לאור כבר ב–1946 (הוצאת ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י). שמה של שרנקה חקוק ברשימת 51 משתתפי המרד שמונצחים על מצבה קטנה שנקבעה במקום.

          אלוני, האחיין של שרנקה, סבור שנעשה עוול לדודתו ולאחרים שהשתתפו במרד כמוה ולא זכו לתהילת עולם. הוא ודאי אינו היחיד שחש כך. גם אחרי 70 שנה, סיפור מרד גטו ורשה ממשיך לעורר רגשות עזים של כעס, קנאה ויריבות בקרב רבים וטובים ששמותיהם נקשרו בו.

          בשנים האחרונות פועל שר הביטחון לשעבר, משה ארנס, לתיקון “עוול היסטורי”, כדבריו, שנקשר במרד. הוא חורש את הארץ במסע הרצאות שמבוסס על ספרו, “דגלים מעל הגטו” ‏(“ידיעות אחרונות”, 2009‏), ומסביר לכל מי שרוצה לשמוע, כי גם פאוול פרנקל ואנשיו נדחקו מחוץ לספרי ההיסטוריה ממניעים פוליטיים - משום שהיו בצד הימני של המפה.

          “זהו העיקרון הבולשביקי ששלט בארץ כאשר השמאל היה בשלטון. עשו מניפולציה של ההיסטוריה, העלימו את מעשיו של פאוול פרנקל על אף חשיבותם”, אמר בחודש שעבר בהרצאה בשדמה שבגוש עציון. “גם האקדמאים, שמהם ניתן היה לצפות שיחקרו ויגיעו למסקנות הנכונות, היו קשורים לממסד. לא היתה להם נכונות להגיע אל האמת והפעילות האקדמית שלהם תאמה זאת”.

          לדבריו, לוחמי המרד, “צביה לובטקין, אנטק צוקרמן ועוד עשרות אחרים, נמלטו דרך תעלות הביוב, הגיעו ארצה, כתבו ספרים וסיפרו את מחצית הסיפור. לא נותר מי שיספר את הסיפור המלא”.

          פועלו של ארנס נושא פרי. בשנה שעברה, בשיתוף פעולה בין ממשלת ישראל וממשלת פולין, הוצב בוורשה שלט הנצחה לפרנקל. השנה הונפק בישראל בול לזכרו, שמתאר את הקרב שבו נהרג, לאחר שהוא ואנשיו הניפו את הדגל הציוני ואת דגל פולין בכיכר מורנובסקי.

          לא רק חלקם של אנשי בית”ר במרד גטו ורשה הודחק במשך שנים רבות בישראל. גם משתתפים אחרים במרד מצאו את עצמם מחוץ למגרש - במיוחד אלה שלא היו ציונים, כמו אנשי הבונד והקומוניסטים. מארק אדלמן, לדוגמה, נחשב “גיבור לאומי” בפולין, אך בישראל נותר כמעט אלמוני, ודאי בקרב הדור הצעיר. אלה לא שמעו עליו בבית הספר, כנראה כיוון שהיה אנטי ציוני, שבחר להישאר בפולין ולא עלה לישראל.

          ואם שמו של אדלמן דווקא מצלצל מוכר לכמה ישראלים, ספק אם יותר מקומץ אנשים שמע על פנחס קארטין, מפקד המחתרת הקומוניסטית בגטו. קארטין הוצנח בפולין וחדר לגטו כדי להנהיג את הכוח המזוין של המפלגה הקומוניסטית. תחת השם אנדז’יי שמידט הוא הפך למפקד הארגון הצבאי של הגוש האנטי־פאשיסטי. ואולם במאי 1942, בעקבות הלשנה של סוכן גסטאפו שחדר לשורות התנועה הקומוניסטית, הוא נעצר ונרצח. רק לאחר מכן הוקם אי”ל, ואנילביץ’, שלפי פרסומים רבים היה סגנו של קארטין, מונה למפקדו.

          אלוני, שמסרב לחשוף את גילו, נולד ברמת גן וגר היום בשכונת פלורנטין בתל אביב. הוא גרוש, אב לילדים ומגדיר את עצמו “יוצר רב תחומי”, שעוסק בציור, כתיבה, שיווק, פרסום ופיתוח אפליקציות. מאז גילה את תיבת המכתבים והתמונות הוסיף לשמו את השם “שרנקה”, וברשת הוא מכנה את עצמו Ofer Sarenka. כעת הוא מתרכז במשימה אחת, שאותה הוא מגדיר: “הארת מרד גטו ורשה כפי שלא סופר מעולם, כדי למצוא את מאיה”, בת דודתו האבודה.

          תת הפרק שמוקדש לשרנקה בספרו של ניישטט מסתיים במילים הבאות: “ילדתה מאיה ניצלה ונמצאת בווילנה”. קמפיין אינטרנטי שמוביל אלוני ביוטיוב, בפייסבוק ובאתר שהקים ‏(http://exit2hope.org‏), הוא התקווה האחרונה שלו למצוא אותה. בימים אלה הוא אף מסיים את כתיבתו של ספר בנושא, בשם “צופן התקווה”.

          “ארגוני חינוך ומוזיאונים מצנזרים את שרנקה וחבריה בד בבד עם פרסומו של מרדכי אנילביץ’”, הוא מאשים. “ההיסטוריה שלנו נשענת על אינטרסים ונגיעות אישיות. כמו שהיטיב לבטא זאת ג’ורג’ אורוול - ‘מי ששולט על ההווה שולט על העבר’. האבסורד הוא, שבמקום להעלות על נס את הצד של שיתוף הפעולה והחיבור החברתי שהיה במרד, שמות הלוחמים האחרים לא מוזכרים - אולי מחשש לפגיעה בכבודו או בתפקידו החשוב של מנהיג המרד אנילביץ’”.

           

           

           

           

           

          ''

          דרג את התוכן:
            5 תגובות   יום חמישי, 17/10/13, 21:57

                   

            החוג בהבנת הנמצא

             

            ללמוד לעורר את האדם מתרדמת ההרגל בחיי השעה, בכלים יצירתיים המצויים בכל אדם באשר הוא

             

            המטרה היא הדרך

             לא באתי לחדש לך דבר רק להזכירך את ששכחת   

             

            קודם כל, הנחת יסוד - לימוד השורש

            יש ללמוד את הנחות היסוד ואת השורש  תחילה בגלל ריבוי הפרטים, החיים המקיפים אותנו  המורכבים מפרטים מרובים העלולים לבלבל בריבויים את המתבונן. לכן, עלינו לגלות תחילה את אמיתות היסוד של המציאות, כדי שאלה ישמשו לנו כלי עבודה בהבנת הנמצא במסע  של החיים ובהשאלה: כל צבעי הקשת מורכבים משלושת צבעי יסוד בלבד.  מטרתו של חוג זה היא לבנות כלי שכשנטמיע בתוכנו את תובנת הפרספקטיבה של החיים, נוכל לרכז את מהלכינו בצעידה ממוקדת לעבר יעדי חיינו ובהשגתם. 

             

             

            מטרתו של מסע זה היא להניח  כלי, אשר יזכיר (ולא יחדש)  בתוכנו את תובנת הפרספקטיבה של החיים, ו/או אז, נוכל לרכז את מהלכינו בצעידה ממוקדת לעבר יעדי חיינו והשגתם, כי  "יצירת מודעות לתקווה הוא הליך מכוון למטרה"(ניו-יורק טיימס)

             

             

                 המקרה שקרה                                                           ההוכחה להבנת הנמצא                                             

             

            שרנקה מזהירה על השואה ינואר 1942                                  עליזה ויטיס שומרון                     

             

            שרנקה מעוררת מרד גטו וורשה ינואר 1942                                  ויקיפדיה

             

            משה (בעלה של שרנקה) מזהיר על גטו וילנה           חדשות פילוסופיות - חייקה גרוסמן


            אסון התאומים 11 בספטמבר 2001                                       "הציור הנבואי"  משנת 97

             

            הסיבה  לנפילת המניות ב 2008                                              הרצאה ב 2007

             

            דיון נבואי - מי הכה את שירה מרגלית?                            עשרה ימים לפני שדודו טופז נתפס.

             

            סטיב ג'ובס נפטר ב 5 באוקטובר 2011              קניית מחשב אפל, שעות לפני מותו 

             

            הוצאת ספרי "הקו א-ל התקווה"                                           שלושים  יום בדיוק לפני המחאה

             

            שחרור גלעד שליט 18 באוקטובר 2011      -                     קמפיין לשליט ב 2007 

             

             אובמה: פרשת השבוע נתנה השראה למנהיגים  -                              ההשראה מכאן...

             

             

            החשוד בגרימת שריפת הענק: "עשו לי משפט שדה"        -                        מועל יד בסין

             

            לשתף בהתאמה אישית בגוגל                                                    קמפיין דינמי 2002

             

            שמות לוחמי מרד גטו וורשה הושמטו או צונזרו 70 שנה?!                                 צונזרו

             

            שמות הנאצים שנהרגו במרד מוצגים ב"לוחמי הגטאות" אך לוחמנו לא                 צילומי 

             

             

             

             

            ו"הנבואה" הבאה? - "קרטל שואה"

            ''

            עפר, ע"ש מעוררת מרד גטו וורשה, שההתריעה על השואה שנה ושלושה חודשים לפני מרד גטו וורשה...

             

            ''

             

            נשלח יום לפני זיכוי ליברמן מהאיפון שלי...

             

             

            ''

             

             

             

             

            http://cafe.themarker.com/image/2963053/

            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום שבת, 12/10/13, 22:34

              האם ספור השואה מצונזר, האם יתכן שנארטיב אחר של השואה איננו מקובל ואיננו מתקבל על ידי "יד ושם"?

              אם נכון הדבר שמצנזרים לנו את ההסטוריה ואת העבר,  בקרוב יצנזרו לנו גם את החיים שלנו וגם את העתיד.

              להלן סרטונים ובהם ראיונות המוכיחים את קיומו של נארטיב אחר של השואה.

              בסרטונים ספורה של שרנקה, מעוררת מורדת בגיטו ורשה.

                 

              1.      פרופ' ישראל גוטמן מתרגם את מכתבה של שרנקה, מעוררת מרד גטו וורשה, לאימי רות

              http://www.youtube.com/watch?v=NGxQKtnh80o&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q 

               

              2.      פרופ' ישראל גוטמן מעודד את עפר לכתוב את ספרו "צופן התקווה"

              http://www.youtube.com/watch?v=x2W1MlyHBQ8&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q 

              3.      פרופ' ישראל גוטמן לעפר, ע"ש מורדת גטו וורשה: "תודה על ציורך"

              http://www.youtube.com/watch?v=WG_kfiUX5eg&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q 

               

              4.      פרופ ישראל גוטמן יוצר קו אל התקווה

              http://www.youtube.com/watch?v=amqWfFSm4b8&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q 

               

              5.      פרופ' ישראל גוטמן נזכר בשרנקה

              http://www.youtube.com/watch?v=3Njr70_jVVg&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q 

               

              6.      פרופ' גוטמן לעפר, זה יפה שמצאת את זה אני לא

              http://www.youtube.com/watch?v=E_fiQaYiZIE&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q 

               

              7.      גוטמן: המנהיגים של השומר הצעיר ודרור עזבו

              http://www.youtube.com/watch?v=3n17xiYoeKo&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q 

               

              8.      פרופ' גוטמן לעפר - מוקיר ששמרת על החומר החשוב מהמרד...

              http://www.youtube.com/watch?v=DDqJOCHGCEw&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q 

               

              9.      פרופ' ישראל גוטמן: "זה אתם יודעים זה אני לא ידעתי"

              http://www.youtube.com/watch?v=JreiGeCeW5A

               

              10.  יש רק עוד חבר אחד (אריה וילנר) שחזר (מלבד שרנקה) יש לכם חומר נדיר ביותר

              http://www.youtube.com/watch?v=2HwBm2GDC2A&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q

               

               

              11.   פרופ' ישראל גוטמן, על חשיבות הספר "צופן התקווה" למציאת מאיה, ובכלל...

              http://www.youtube.com/watch?v=PWZamamkCIs&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q

               

              12.  פרופ' מתתיהו מינץ, על חלקה החשוב ביותר של שרנקה למרד גטו וורשה....

              http://www.youtube.com/watch?v=X6cwDNdf1jA&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q

               

              13.  איך יודעים ששרנקה "נפלה ונשקה בידה" (ספר הפרטיזנים) ביטוי נדיר, שלא נאמר על הרבה  לוחמים?!

              http://www.youtube.com/watch?v=b8VjfVmfVos&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q

               

              14.  פרופ' ישראל גוטמן: "מה שהספקתי לקרוא זה הרבה מאד שטויות וחוצפה"

              http://www.youtube.com/watch?v=d0wMWAa5NmY&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q

               

              15.  פרופ' גוטמן: "צריך לבדוק" ולא להיות בטוחים

              http://www.youtube.com/watch?v=mpmqt5zoTNc&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q

               

              16.  פרופ' גוטמן על תערוכתו של עפר בצוותא - "אז העולם שתק ועכשיו את/ה?!"

              http://www.youtube.com/watch?v=gA-g_qM9GwA

               

              http://cafe.themarker.com/image/2963053/

              דרג את התוכן:
                7 תגובות   יום שלישי, 3/9/13, 08:30

                אם הייתי צריך לבחור ולמקד את כל הברכות לשנה הבאה במילה אחת, כפי שנהוג בדיסק און קיי:) הייתי בוחר במילה "אמון" - ומשם יצמחו לנו ענפים, החל מהמתקת סוד (שלא דולף), דרך עמידה במילה (גם בלו"ז),  וכלה בתקווה, שהיא תיקונו של עולם...עפר, ע"ש שרנקה, מעוררת מרד גטו וורשה, בשם ולעבר התקווה... 
                ''

                דרג את התוכן:
                  5 תגובות   יום שישי , 26/7/13, 00:12

                  דארווין, שפיתח את תורת האבולוציה, הבין שיש פרדוקס מהותי בטבע שמתבטא בחידת האלטרואיזם - איך ההקרבה והנתינה מתקיימים בעולם של אבולוציה הדורשת אגואיזם הישרדותי? שהרי כל הטבה היא על חשבונך...

                  לפתרון החידהhttp://www.dc4u.net/

                   

                  http://cafe.themarker.com/image/2918498/

                  דרג את התוכן:
                    8 תגובות   יום שני, 1/7/13, 10:06

                    ה"אני" המכתיב לי שורות אלו עם תחושה כשל מי שמחכה לאהובתו בשביל ודרך  ההשתוקקות, ולא למען המגע בבואה - שזאת כאותה התקווה שלא ניתנת למימוש פיזי... 

                     

                    "אם אני* כאן – הכל כאן" (בית הלל) וההסבר: רוצה רייטינג? תתחבר ל"אני" הנדיר שבך, אל תזגזג ואז יבואו כולם...

                     

                    אפילו החומר משתוקק לצורה ואת/ה לא?! החומר הראשוני בעולם היה "היולי" - "תוהו ובוהו" ומאז לא ראינו חומר ללא צורה, אבל אנשים כן?!

                     

                    אושר מלשון אישור, כשהאדם מקבל אישור למעשיו זה ניצוץ מהאושר הגדול...

                     

                    גיל וכסף זה לא מספר, זאת מנטליות...

                     

                    ההפך מתם זה מת (בהיפוך אותיות)...

                     

                    בוקר מלשון ביקר להבדיל מהלילה שלא, כי חשוך שם...

                     

                    מי שאטום ב"עין צרה" מקריב את ליבו הרחב...

                     

                    הגאון מוילנה : "מי שיודע לא אומר ומי שאומר לא יודע"

                     

                    לכולנו ישנה תמימות רק היא מכוסה, בשכלתנות טיפשית, מעצם העובדה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים...

                     

                    למה אומרים עמק השווה? ולא הר? כי הר זה אגו ולמפגש כל צד צריך להנמיך את עצמו, לעבר העמק...

                     

                    ולמה אומרים "להמתיק סוד"? מה מתוק בסוד? כי זה אינטימי ורק  בין שניים (אינטימיות)...

                     

                    "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מהעין" כי העין צרה והברכה לא...

                     

                    דרכי: לא באתי לחדש לך דבר רק להזכירך את ששכחת... כי בעצם ובמהות כולם יודעים, הם רק שכחו...ולכן הזיכרון מעורר יותר מהחידוש

                     

                    אמירתי: "אם אני* כאן – הכל כאן" (בית הלל)  הסברי: כשנפשך תתחבר ל"אני" – הקו הנדיר שבך, כולנו נצטרף אליך לעבר התקווה, שהיא צורך נפשי קיומי שלנו, כי רק "בקבץ קוויך מארבע כנפות הארץ יכירו וידעו..."

                     

                    במדינת הקומבינות שכחו מהי תקווה - צורך נפשי שלא ניתן למימוש פיזי, להבדיל מלייחל...

                     

                    כשאתה אומר ״תודה״, ועונים לך ״אין על מה״ אני מורד, כי תמיד יש על מה להודות, שזה היסוד לקומת האדם...

                     

                    הסיפורים הכי מעוררים, הם אלו שאתה לא מבין בדעת אך חש בלב...

                     

                    ולמה אומרים "מקרב לב" ולא שכל? כי השכל לא מקרב, הוא רק מרחיק בגלל הקומבינה וחוסר התמימות...

                     

                    הגטו המנטלי חמור מגטו פיזי. לגטו המנטלי אתה לא מודע, ולגטו הפיזי - רעב אתה מודע ויכול לבחור למרוד...

                     

                    האם לא אמור ההיסטוריון לנהוג כמו ארכיאולוג? כפי שפיסת חרס יכולה לתת תפנית חדשה להיסטוריה, כל שכן עדה, ספרים, מכתבים וצילומים? 

                     

                    רצונך כבודך אבל גם רצוני, אז שניפגש באמצע?

                     

                    צריך ללמד זכות כי זה לא מובן מאליו


                    "השמעני את קולך מחגווי הסלע"  של חיי השעה האטומים לנצחנצחים ועוד והרבה...


                    צריך להכיר בטוב אחרת שוקעים ברע


                    התקווה היא התנועה אחרת היינו שוקעים בייאוש ולא זזים מטר

                     

                    "שתקי ותהיא יפה" כי  השכל שלנו לא משהו, אז מה שנשאר בעולם הוא יופייך...

                     

                    והמענה לשאלה מה זה הקו א-ל התקווה? להטמיע תקווה באישי, חברתי, שיווקי, מדיני

                    1. כי התקווה היא הקמפיין על של כל הקמפיינים, היא הדרייב, המניע והאדם הוא הלך שמשתוקק ללכת...
                    2. כי הקו (האישי) שלך, הוא חלק מתקוותנו (המשותפת)

                     

                     

                    ''


                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום רביעי, 26/6/13, 23:36

                      הייתי אצל עו"ד רוני גולן - גנאולוג, שיגע ומצא, את תעודת הלידה של מאיה - הבת של שרנקה ומשה קופיטו המורדים בנאצים...וכידוע "על מציאות אין מחלוקת" (כי יש מי שמפקפק ומצנזר סיפור זה)

                       

                      ''


                      דרג את התוכן:
                        8 תגובות   יום שבת, 9/3/13, 20:53

                        "המרד לזכר המרד – אז העולם שתק ועכשיו את/ה?!"

                         
                        שמות הנופלים במרד גטו וורשה שצונזרו ע"י "הממסד השואתי והאקדמאי" בארץ (מלבד מרדכי אנילביץ', מירה פוכרר ואריה וילנר) 70 שנה! עד לרגע זה! השמות חקוקים במצבה קטנה ברח' מילא 18 בוורשה , בבונקר מפקדת המרד... כל מי שיש בידו בדל מידע, על הלוחמים העלומים מוזמן לשלוח מייל דחוף:

                        exit2hope@gmail.co

                         

                        לאחר שנה של חקירות מצאתי בהיסח הדעת, למה!!!
                         
                        Chaim AKERMAN
                        חיים אקרמן
                         
                        Malka AKERMAN
                        מלכה אקרמן
                         

                        Mordechaj ANIELEWICZ
                        מרדכי אנילביץ'

                         
                        Nate BARMESTER
                        נטה ברמסטר
                         
                        Haniek BARTOWICZ
                        הניק ברטוביץ'
                         
                        Franka BERMAN
                        פרנקה ברמן
                         
                        Tasia BERMAN
                        טסיה ברמן
                         

                        להמשך הרשימה וצילום המצבה עם שמות לוחמי החופש חדשות פילוסופיות

                        דרג את התוכן:
                          5 תגובות   יום שבת, 2/3/13, 21:15
                          "קמפיין דינמי"- המרד לזכר המרד, צייר לי נר זיכרון*

                          רקע:

                           א. ג'ורג' אורוול: "מי ששולט על ההווה שולט גם על העבר" ("1984")

                           

                          ב. בוב דילן: "ההיסטוריה היא דבר מצחיק.היא יכולה להשתנות. אירועים שהאמנו שקרו, אולי לא קרו כלל, ולהפך. ("רולינג סטון")

                           

                           ג. מרדכי אנילביץ': "המסתגל (גם לתפקידו הרם ע.א) חדל להבחין בין טוב לרע – הוא נעשה עבד בגוף ובנפש. בכל אשר יקרה אתכם, זכרו תמיד:  אל תתרגלו! אל תסתגלו! מרדו במציאות הזאת!" (לחניכיו)

                           

                           ד.  אבא קובנר: "מי ברכב ומי ברגל..." עובדה הסתלקותה ועלייתה לארץ ישראל של ההנהגה הוותיקה ושל רוב השכבה הבוגרת וכן שלא נותר אפילו שליח אחד (!) לשעה הקריטית בתוך מעגל האש...זה כרך (הספר על המרד) הגדול ורב החשיבות אך נעדרים ממנו שמותיהם של שורה של צעירים, שהם הם ההנהגה האמיתית ...שלא ברחה, אלא חזרה אל חניכה ואל מול הסכנה, והייתה למקימת המחתרות והלחימה..."

                           

                          ''
                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            code2hope

                            מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

                            פרופיל

                            הקו א-ל התקווה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS