כותרות TheMarker >
    ';

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    תכנים אחרונים

    6 תגובות   יום שישי , 12/11/10, 16:49

    משנת 2002, אני עורך קמפיינים דינמים מיום הולדת או חתונה  ועד מרכז מבקרים בסין שכלל: 40 מיליון מבקרים. רבבות  ידיים וראשים, שיתפתי מתוך מטרה אחת ש"לכל אדם יש ייחודיות האמורה להשתלב עם הכלל" בדרך לאחד.

    וכל זה מתוך הנחת יסוד שכהלך אני רק בדרך או כמו שפיקאסו הגדיר זאת: "מעולם לא סיימתי אף ציור." (והוא צייר כתשע אלף ציורים).

    בדרך (והיא ארוכה) נתקלתי מחד בברוני הפרסום המתנשאים המוכנים בגלל כבודם האבוד (כי "מי שרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו") להעתיק בשביל לחסוך שקל  ומאידך בחיוך תמים של ילד על זרועות אימו שגם נטל חלק ביצירה המשותפת. אני חייב לציין שהחיוך של הילד נתן לי את הכוח וההשראה ללכת בדרכי כי מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך וזה עורר בי את הטריגר  לכתיבת סיפרי "בין אור לחושך" שיצא לאור ולא לחושך בסין. כידוע כוח הצמיחה מגיעה דווקא מהמעמקים, זרע שמונח על פני הקרקע לא יצמח.  לכן יעצתי לחבריי, תתחברו ל"אני" שלכם בדרככם מבלי להסתכל על השכנה ממול, כי ה"אני" הוא חלק אלוה או כמו שהלל אמר "אם אני כאן כולם כאן".

     

    ''

    http://cafe.themarker.com/image/1008232/

    ''

    ''

    ''

    ''

    דרג את התוכן:
      55 תגובות   יום חמישי, 4/11/10, 12:59

      אנשים ונשים (מזל שלא טף:) אוהבים להיות נשלטים וההפך. מאין בא הסעיף הזה, שלא מופיע בספר הפרופילים של צה"ל? כל היום הם מחפשים עוזרת בית ופתאום בא להם לעשות (למה לא אומרים מנקים:) פנלים ? חחח, עבדים כבר היינו לפרעה במצריים ולפתע תוקף אותנו רגש של געגועים לפרך? ועוד איפה בא הסעיף, בחדר הכי חשוב, חדר המיטות?


      התשוקה ליסוד

      ביסוד פני הדברים כל  דבר בעולמנו שואף, משתוקק ורוצה לחזור אל השורש "כל הנחלים זורמים אל הים" כי משם הם באו ולעניות דעתי (והיא ענייה:) זאת הסיבה שהילדים קשורים בדר"כ לאימא ביתר שאת (ביחס לאבא).  וזאת  הסיבה שחזרנו לארץ  ולא לאוגנדה  כי מכאן באנו וקיימות עוד  עוד הרבה דוגמאות לעיקרון זה כי זה יסוד בהבנת הנמצא...


      עולם של ניגודים

      האדם בנוי משתי קצוות מנוגדים - "בשבילי נברא כל העולם" מחד ומאידך - "אני ואפסותי עוד" לכן יש לו את הצורך הטבעי  לחזור אל השורש של עבד או מלך.


      הטיפול – שיטת יישור הברזל הכפוף

      אם רוצים ליישר ברזל כפוף צריך לכופפו  לצד שמנגד ואז לאזנו. אז אם נולדת עבד שחק אותה איזה זמן מלך ואז תחזור למיצוע- אמצע ואם אתה חש מלך אז ההפך...  על תורת האיזון שלי: הנזיר שקנה פרארי.



      "כי מעפר באתי ואל העפר אשוב" עפר:)

      www.dc4u.net

       

      דרג את התוכן:
        14 תגובות   יום שישי , 29/10/10, 02:29

        "שלושה דברים באים בהסח הדעת, מציאה (מקבילה לטוב)  עקיצת עקרב (מקבילה לרע או למוות) ו..."


        תמיד סברתי שמזל שהמציאה באה בהסח הדעת ולא כפופה לדעתנו הקטנה אחרת היינו מוצאים בוץ:)


        כלומר כשרואים עשיר זאת לא מציאות הכפופה לשיכלו ו/או לאסטרטגיה מסוימת, אלא למציאה שבאה בהסח הדעת, ועל זה כתב  שלמה המלך "לא לחכמים לחם" וכאן נכנס האיזון החברתי הנצרך, כי אם העושר היה נחלתם של החכמים בלבד, היינו מוצאים את עצמנו נשלטים על ידם בצורה טוטאלית. האיזון החברתי של עולמנו דורש תמהיל של עניים חכמים ועשירים שלא  וגם זה לא בהכרח.


        המקרה הנדיר של הפרופסור הארכיאולוג,  אהוד נצר הפגיש את המציאה מחד  (הוא עמד מאחורי גילוי הקבר של הורדוס בהרודיון והתיאטרון של הורדוס)  ומאידך שם הוא מצא את מותו  במקום מציאתו.


        אם תנסו לבחון אמירה זאת תגלו שהיו לכם מצבים שטרחתם ולא מצאתם את הרצוי והיו מצבים שלפתע הופתעתם במציאה שבאה בהסח הדעת.


        אשמח לקבל משוב על מציאה שמצאתם בהסח הדעת וזה יכול להיות, חבר, בית, פרוייקט, מקום עבודה ומה לא.

         

        www.dc4u.net

         

         

        http://cafe.themarker.com/image/1810986/

        דרג את התוכן:
          18 תגובות   יום שלישי, 26/10/10, 19:35

          את נשמה ואני גוף אז איך חיים את זה?

          אמא אדמה ואבא שמיים, אז איפה האיזון?

          השמים הם שם והאדמה כאן אז איפה שביל הזהב?

          את שם ואני כאן בנמצא אז איפה המיצוע?

          לי תמיד חם ולך קר, אז שנלך על פושר?

          הפשרה מקררת אותי ואותך מחממת אז נתפשר על 24 מעלות בצל?

          את אשה ואני גבר אז איפה התמהיל?

          את ברכב ואני הלך אז לאן נגיע?

          את חושבת שזה שם ואני כאן, אז זה בוויסקי?

          הדרך ארוכה וקצרה אז שנרחף?

          את בלבן ואני בשחור אז שנפגש באפור?

          את בקלאסי ואני ברוק כבד, אז נרקוד שנות ה-80?

          שערך ארוך ושלי קצר אז נפגש בתספורת  קארה:)?

          את נגד צ'אט ואני בעד אז שאשלח יונת דואר?

          אז אנחנו ניגוד שמשלים לעבר הנצח...או רק כזה המעורר מתרדמת ההרגל של חיי השעה?!

           

          © 2010, כל הזכויות שמורות לעפר אלוני ואני רגיש וספונטני ליצירותיי:)

           

          www.dc4u.net

          דרג את התוכן:
            9 תגובות   יום שישי , 15/10/10, 07:49

            1. בין אור לחושך 2. ההצלחה שווה לסך המאמצים המשותפים של אלפי דורות. (ראו על סוד ההצלחה בהרצאה מס .4).


             1. בין אור לחושך- ביום הולדתנו אנחנו עוברים ממצב של חשכה (סוג של מערה) למציאות חדשה ששם מחכים לנו בכיליון. המעבר החד שבין העולמות של מעי האם למציאות החדשה, מעורר את הנולד וכן את הסובבים אותו, כי בעצם כל ניגוד מעורר. וכדי להדגיש את המעבר שבין העולמות אספר משל, פעם שכנו שני תאומים במעי אימם, אחד היה טיפוס מאמין בעולם שמעבר והשני הטיפוס הסקפטי שמאמין רק במה שעיניו רואות. ומה עיניו ראו? מציאות חשוכה שלא לדבר שאת הספקת מזונם הם צרכו דרך חבל הטבור ולא פיהם ובכלל הייתה שם צפיפות אוכלוסין שגרמה להם מדי פעם לבעוט בביטנה של אימם. והיו שם ברחם (מלשון רחמים) ויכוחים בין המאמין לזה שלא. המאמין: "אתה יודע אחי (והם עוד לא התגייסו  ל"גולני") כשנולדים יש שמים, מים, שמש, ובכלל צורת האכילה שלנו תשתנה, נשב במסעדת גורמא ונאכל עם פה סגור ועוד בסטייל שלא לדבר על זה שנעשן  (כי אם נדבר על עישון יעצרו אותנו, אפילו כאן:)  , אה כן ויש שם גם מס הכנסה ומע"מ." והספקן: "אתה מוטרף אחוי (הוא היה סוג של ערס כבר שם)  איך ייתכן תראה מה קורה כאן באמת!?" והמאמין חשב בליבו (ולא בשיכלו) שיש ספקנים שאפילו שיראו מלאך עומד על שולחן ביתם לא יאמינו. ואז   באמצע הוויכוח ובהסח הדעת, כדרכן של מציאות, נולד המאמין לחיקם של משפחתו האוהבת ואילו הספקן נשאר במחשכים ואף ישב "שבעה" על אחיו שנעלם. - ובמאמר מוסגר שהוא לא כ"כ מוסגר,תתארו לכם את ההפרש שבין עולמנו לעולם הבא, בטח הפער גדול יותר- הכורים בפרו עברו חוויה כזאת בקטנה כי הם היו ספונים במכרה עם זיכרון של מה באמת רץ כאן על סמך ניסיונם בעבר.


            2. ההצלחה - רובינזון קרוזו לא הצליח כי הוא חיי בבדידותו להבדיל מההצלחה ששווה לשת"פ. אני יודע שקשה לקבל עובדה זאת במדינה שכולם יו"ר, מנכ"לים וגאונים של אימא שלהם בלבד. אבל השת"פ של חילוץ הכורים הוכיח זאת. אז אם מערבבים תמהיל עם  שתי תובנות אלו נקבל תוצאה המכתיבה לנו להאמין שהביחד שלנו זה סוד הצלחתנו (וזה נוגע גם ליורו , לדולארים ופראנקים שוויצרים ). 


            להרשמה לפרוייקט התקווה:

            http://www.facebook.com/group.php?gid=243714485205&ref=ts


            ואליך גולש יקר, קראת? קיבלת?  תגיב. כי מה זה לשבת בבית ולהקליד שת"פ ביחס לקידוח של אלף מטר?!

            www.dc4u.net


            http://cafe.themarker.com/image/735562/


            רק הביחד שלנו, עשוי להביא לשיחרורו של שליט, ראו דוגמית צ'ילה.


            ''


            הקונספט שמנסה להוכיח את ערך האחדות


            ''


            יוצרים את הביחד


             

            דרג את התוכן:
              11 תגובות   יום חמישי, 30/9/10, 18:24

              הוראות המשחק:הכלים, מכונת אמת וחוזה שלום. על המשתתפים: יושבים באולם המליאה באו"ם ומחוברים באמצאות האוזניות למכונת אמת ומחזיקים את ידי שכניהם לספסל (כמו בטיולים של ביה"ס היסודי). הדרך: המזכ"ל באן קי-מון, מסובב את החוזה שלום כמו ברולטה לא רוסית (מגולגל עם גומיה) לפתע החוזה מצביע על הערבי, הוא שואל את הערבי, אמת או שלום? הערבי (לא מגולח כמו בחסמבה) מופתע  מעוצמת השאלה ועונה  אמת! המזכ"ל: האם זה נכון שאתם רוצים לזרוק את היהודים לים? הערבי: נכון, אבל נארגן להם מציל. נציגי האומות מחייכים בנימוס (כי הם למדו לאכול עם פה סגור, אפילו אנשים). המזכ"ל ממשיך במשחק ומסובב את החוזה שמצביע על הישראלי, הוא פונה לישראלי אמת או שלום? הישראלי (עם חיוך ציני בזווית הפה, עם מנטליות שהוא יודע הכול) משיב שלום. המזכ"ל: האם רוב הישראלים רוצים שלום? הישראלי: כן, עובדה שבכל שיחת טלפון הם אומרים שלום ואפילו  מה נשמע :) המזכ"ל מגלה שיש סתירה בין האמת לשלום ומעלה להצבעה את הנושא....תוצאת ההצבעה, אם הערבי יכבד את עצמו ואת המליאה ויתגלח והישראלי יהיה פחות ציני, אז יש סיכוי לשלום ובשלב זה נדחה את סוגיית האמת על פני השלום, אחרת נצטרך להכניס את כולם כאן לבית כנסת, מנזר או למסגד...


              שר החוץ "העולם צריך לדעת את האמת המרה..."  "אמרתי מה שרוב הישראלים חושבים..."

              מבלי להיכנס לשמאל או ימין כי אני בדיוק במרכז על המ"מ :) לפחות עובד על זה, ראו על "הנזיר שקנה פרארי"  אני רוצה כאן ועכשיו להתייחס פילוסופית לנאומו של שר החוץ.

              ונתחיל מהמחשבות של הישראלים,  אז ככה, המחשבות בדר"כ מטעות כי רוב הטעויות החמורות באות מהשכל (אבל זה כבר שייך לשיעורי בהבנת הנמצא) לכן אומרים "אל תבלבל לי את המוח" ולא את הלב, כי את הלב לא ניתן לבלבל ובכלל מהות האדם היא ליבו ולא שיכלו ותאמינו לי שזה למזלנו.


              "לא לחכמים לחם"  החכם באדם, שלמה המלך

              ובכלל איפה היו כל הגאונים בנפילה האחרונה של בורסות העולם? ולמה המרצים לכלכלה לא מיליארדרים? והאם היו שניבאו  על איזו שהיא  מלחמה למרות תקציבי העתק שהולכים למודיעין? בקושי החזאי יודע מה יהיה מזג האוויר מחר. ובכלל הדברים הטובים והרעים באים בהיסח הדעת (וזה גם למזלנו, כי אם המציאה הייתה פועל ישיר של דעתנו אז היינו מוצאים בוץ ולא מציאות) כי העולם הוא מלשון נעלם ובסביבה של העלם אנחנו חיים.


               

              אז מה היה לנו, אמת או שלום?

              כתוב שרק לעתיד לבוא האמת והשלום יאהבו וכנראה שעכשיו הם רק בשלב ההיכרות ומדי פעם יוצאים או נכנסים : ) ולכן במצב צבירה שלנו מותר לשקר משום דרכי שלום וזה אומר כשיש ניגוד אינטרסים בין האמת לשלום, השלום עדיף ואולי בגלל עובדת החיים,  שאנחנו צרים מלהכיל את האמת, לדוגמא אם היינו רואים את כמות החיידקים המקיפה אותנו בחיי השעה היינו מקבלים התקף לב ומוח, או אם היינו שומעים באספת הורים מה "המורה עליזה" חושבת עלינו לא היינו מגיעים לבית הספר.

              נכון שזה נשמע שטחי לא לחיות את האמת ורק את השלום, אבל כעיקרון אני נגד חפירות ארכיאולוגיות  העלולות לגרום להצפה של חומרים לא רצויים. ובמקום עכשיו לעשות עוד משאל עם יקר על אמת או שלום אני מציע פשוט להחליף את המשחק אמת או חובה לאמת או שלום ואז נדע מה רוב הישראלים חושבים.

              ובכלל אם כבר רוצים לדבר על האמת אז בואו נתחיל עם השורש, יש אלוהים או אין? כי אם אין אז אין גם אמת מוחלטת ואם יש, אז יש לנו הרבה עוד מה לעשות.

              דרג את התוכן:
                10 תגובות   יום רביעי, 22/9/10, 05:55

                השעון הוא המצאה אנושית , הגורמת להסתיר את הנצח אז בואו נבטל אותו ולא נזדקן:) וכשישאלו אותך מתי אתה מגיע? תענה אני בדרך וזאת תשובה שנכונה בכל מקרה גם אם מגיעים בזמן. ובעצם לעולם לא נאחר וגם הויכוח הציבורי של בעד ונגד  יתמוסס, אז אתם בעד או נגד?

                www.dc4u.net

                 

                                                                           

                http://cafe.themarker.com/image/871820/

                מעל למזל, המשחק שיצרתי על מערכת הזמנים והמזלות

                 


                דרג את התוכן:
                  9 תגובות   יום ראשון, 19/9/10, 01:19

                  למרות סגירת השערים בצאת יום מכיפור, ניתן להשחיל פתק עם בקשה נוספת. תתארו לכם ארמון עם מלך אמיתי( ולא שסופג רכיליות כמו מלכת אנגליה) שנותן הזדמנות לנתיניו פעם בשנה לבוא אליו ולשטוח את בקשותיהם, ובא לשם אחד עם זיכרון קצר ומביא "רשימה למכולת" ולאחר זמן הוא נזכר שבעצם יש לו "רשימה לסופר" "שיהיה" כמו שהיהודים אוהבים להגיד:) ובכל זאת מתחשב המלך והולך לקראתו...

                  תפיסת עולם זאת קרויה, פיתקא טבא = פתק  טוב, שהיא  מושג של חסד שגם כאשר נראה כי כלו כול הקיצין ואפילו "חרב חדה מונחת על צוארו ואל ייתיאש מהרחמים". כלומר למרות גמר החתימה ישנו עוד שביב של תקווה שניתן לעשות לו "נפנף" ולזכות לעולם טוב יותר תחת השמש...          

                  הזמן של הפיתקא טבא (בארמית) הוא בהושענא רבה שאחרי חג הסוכות.   

                  http://cafe.themarker.com/image/1779857/

                  אז שתהיה לך גמר יצירה טובה ולא רק...

                  וזה מזכיר לי פוסט, אני לא אוהב לגמור כי זה נגמר:

                  http://cafe.themarker.com/post/1643998/

                   

                  חברים שיש להם אקספלורר 8, אנא הוסיפו תגובה דרך עורך טקסט מתקדם.

                  _______________________________________________________

                  התקבל בדואר ולא בפוסט:

                   

                   

                  ''
                  מאתצדף-1
                  תאריך : יום ראשון, 19/9/10,
                  \08:26

                  מצליחה להיכנס ולא מצליחה להגיב

                  _

                   

                   

                   

                  _______________________________________________________

                  ''
                  תאריך : יום שני, 20/9/10, 19:14

                  ערב טוב..

                   

                  ניסתי כמעט את כל האפשרויות להגיב..

                  ולא הצלחתי..

                  אוףף....ואני כל כך רציתי..

                  אז אכתוב לך כאן..

                  עשיתי העתק-הדבק..

                  תגובה :

                  הקפה כאן מתחיל לעצבן אותי..
                  לא טקסט מתקדם..
                  ונאדה כוכבים...

                  אכן ליל הושענה רבה זו עוד הזדמנות..
                  אחת אחרונה..
                  אח"כ  תבוא חתימה בטבעת המלך..

                  חתימה טובה,ומועדים לשמחה .

                   

                   

                  דרג את התוכן:
                    17 תגובות   יום רביעי, 25/8/10, 01:27

                    http://cafe.themarker.com/image/1733222/
                    http://cafe.themarker.com/image/1733193/

                    הודעה לעיתונות ממשרד החוץ: העולם יוצר "שנה טובה" באינטרנט
                     
                    משרד החוץ בקמפיין דינמי ליצירת ברכת שנה טובה מגולשי העולם

                    משרד החוץ משיק קמפיין דינמי לקראת ראש השנה היהודי וקורא לגולשים באתרי המשרד ובאתרי השגרירויות הישראליות ברחבי העולם לקחת חלק פעיל ביצירת ברכת שנה טובה מיוחדת.

                     

                    לקראת ראש השנה אגף תקשורת והסברה של משרד החוץ האחראי על הפעלת אתר ההסברה הרשמי של מדינת ישראל חבר ליוצר הרב-תחומי - עופר אלוני המייסד של חברת DC4U.net  ויוצא בקמפיין אינטרנטי מיוחד, במסגרתו מוזמנים כל גולשי האינטרנט המבקרים באתרי המשרד והנציגויות (מדובר על כ-80 אתרים ולמעלה מ-7 מיליון גולשים מדי שנה) להשתתף ביצירת ברכת שנה טובה ייחודית על ידי הקלקה על הבאנר ומיקום יונת השלום שלהם שמייד תופיע ותשא עימה את דגל המדינה ממנה הם באים. כל הגולשים יוכלו לתרום את חלקם ליצירת ברכת שנה טובה שעם סיום יצירתה תכיל אלפי יונים צחורות ועימן שלל דגלי אומות העולם ,בתצורה ייחודית כך שתבטא את תרומתו של כל גולש וגולש לקמפיין.

                     

                    מדובר על טכנולוגיה שיווקית פרסומית מקורית שפותחה על ידי אלוני וחברו שוולוב  המציגה חדשנות בעולם הפרסום האינטרנטי ונחשפת בימים אלה גם באתר הרשמי של מדינת ישראל – האתר  של משרד החוץ.

                    המימד הייחודי המתווסף כאן הוא הזמנתם של הגולשים בכל רחבי העולם להוסיף אלמנט עיצובי משלהם ובכך להטביע את חותמם האישי ולהשפיע על היצירה הסופית.  מסגרות הציור הסופי עם זאת, נקבעו מראש על פי הקונספט ההסברתי הקריאטיבי של משרד החוץ כאשר אליהם מתווספת טכנולוגיה מיוחדת המאפשרת לאינסוף גולשים לתרום את חלקם ליצירה, במקביל, כשהתוספת הייחודית של כל גולש היא גלויה ושקופה לכל יתר הגולשים ,באון ליין ובכל האתרים בהם מופיע הבאנר.  

                     

                    ע"פ ניסיון שנצבר בקמפיינים קודמים, שעשו שימוש בטכנולוגית הפרסום של DC4U.net , ישנו גידול יעילות הקמפיין בשיעורים של מאות אחוזים , וכן נמצא כי אחוז המשתתפים האקטיביים בקמפיין -הבוחרים לצייר על הבאנר, עבר את  50% תגובה ביחס לקמפיינים רגילים באינטרנט

                    ראש מדור האינטרנט במשרד החוץ , אמיר שגיא, ציין כי הכוונה בקמפיין הנוכחי היא מעבר להגדלת מספר הגולשים באתרי המשרד ואתרי הנציגויות הישראליות בעולם, גם להציג באופן בולט ולהביא לידי ביטוי את כמות הגולשים ומגוון המדינות מהם הם מבקרים באתר. אתר משרד החוץ באנגלית, שבו מבקרים כ-17,000 איש מדי יום, מהווה מקור מידע ייחודי גם לאלפי גולשים רבים מהעולם הערבי והמוסלמי ובכללם ממדינות עימן לישראל אין יחסים רשמיים. שגיא הוסיף כי "הברכה שתיווצר על ידי הגולשים לאתר תישמר ותהווה יצירת אינטרנט ייחודית בעלת מסר שתביע את התקווה לשלום בעולם כולו". 

                     

                    משרד החוץ הישראלי, שהיה מוביל בין משרדי החוץ בעולם לעשות שימוש בעולם הוירטואלי של האינטרנט והקים כבר למעלה מעשור את אתר אינטרנט שלו בשירות ההסברה הישראלית בעולם, ממשיך גם היום להוביל בתחום וממצב עצמו בחזית הטכנולוגיה האינטרנטית באמצעות שיתוף פעולה עם הכוחות היצירתיים והמיוחדים הפועלים בעולם ההייטק והאינטרנט הישראלי ,כדוגמת היוצר עפר אלוני וחברת www.dc4u.net

                     

                    דרג את התוכן:
                      45 תגובות   יום רביעי, 23/6/10, 22:07

                      לעיל הדרך של קמפיין דינמי, לזכר אמירתו של פאבלו פיקאסו: "מעולם לא גמרתי אף ציור".

                       

                      את מדור של זיקוק הנפתח בשיאו וכבה אחרי שניה?!

                      דרכך  נרמסה ע"י אנשי השטח השיטחיים.

                      המטרה הפכה אותך  לסוס שוטף במלחמה.

                      את חושבת שזה שם וכשהגעת "אז לא זה שם"?!

                      הדרך היא מטרה שהרי אין שלמות.

                      השלמות היא חיסרון כי אז מאבדים לדעת את הדרך,

                      רק התקווה שהיא צורך נפשי שלא ניתן למימוש פיזי, יכולה לשמש את ההולכים...

                      בישיבתך - גמירתך  הגעת לסך שהוא לא משהוא ביחס לאינסוף.

                      הבנת למה אני לא אוהב לגמור? כי זה נגמר!

                       


                       

                         להצטרפותך לעבר התקווה:

                       http://www.facebook.com/group.php?gid=243714485205&ref=mf

                       

                      דרג את התוכן:
                        20 תגובות   יום ראשון, 13/6/10, 16:52

                        הסיבה שהעולם כ"כ נמשך למשחקי כדורגל ולמונדיאל היא הזכרת השיתוף שבן המדינה, האוהדים והשחקנים לעבר ההצלחה המשותפת או הגול. אתה צופה ממבט ציפור (או עכבר, תלוי כמה השקעת בכרטיס) על אסטרטגיה  של שת"פ הבא לידי ביטוי במסירות,  אז נכון שיש חלוץ מרכזי וכמעט שלא יוצא שהמגן תוקע גול, אבל גם לקטן האוהדים יש מניות בהצלחה. וכמה סימלי שסיפיווה טשאבלאלה שחקן דרום אפריקה הפקיע את הגול הראשון במונדיאל 2010, ולא צעק אני, אני ואני אלא הוא ארגן עם שותפיו לגול  ריקוד משתף.  (ראו לעיל צילום AP  .)

                         

                         

                        למה אנחנו לא במונדיאל?

                        שורש הבעיה שלנו כאן בנמצא,  זה החילוק והפרוד שבננו. עד שלא נתחבר חיבור חברי  בד בבד עם שמירת הייחודיות , אין לנו סיכוי להגיע לפתח המשחקים.

                         

                         

                        מדינה של פראיירים

                        בחיי השעה בארץ אנחנו חיים את חיי הפירוד וחילוק, אתה רואה עו"ד שמלשין על הלקוח שלו, אתה נחשף למאבק בן מוזיקאים על מזרחית או מערבית, אתה בא לחברה גדולה עם רעיון והיא עלולה (ולא עשויה) לשדוד אותך וכמות המפלגות בכנסת מזכירה לנו זאת השכם והערב.

                         

                        לכן המבנה המנטלי הממוצע, של שחקן בקבוצה ישראלית בנוי עלהתלבטות  ומחשבות שלא  קשורות  לעצם המשחק. ובמקום שיקול אסטרטגי תכליתי, צפות  לו מחשבות של וואדי אלן –  "אני עובד אצלך?" "למה מי אתה?" " אבא שלי שוטר ויש לו אקדח:) ו"אתה כזה קטן" והשיא שהרס לנו ת'צורה "אני לא פריאר של אף אחד". אז לתשומת ליבכם ולא שכלכם הנתינה היא השיא והמושג פרייאר הוא אם כל חטאת (כביכול גם בעצם כתיבת שורות אלו אני הפריאר שלקפה דה מארקר ושלך,  כי אני לא מקבל תמורה למאמציי בכתיבתי  ובכל זאת ולא היא. ע.א) .

                         

                         

                        מדינה של גאונים וחבל

                        מצד אחד כולכם גאונים (וזה לא בציניות) ומאידך לך תחבר גאונים למטרה משותפת? אין לזה סיכוי, כי האגו הוא המפריד. ומכאן  הביטוי "סוכת שלום" כי רק כשהאדם יוצא מהקרמיקה והג'קוזי שלו לדירת ארעי הוא יכול להתחבר לחברו ולערך השלום. כי החומר  הוא הגורם לתחרות ובמילא לפרוד.

                         

                         

                        בדיחה עצובה

                        פעם בא מבקר לאי נידח ומוצא שם יהודי, בבדידות של רובינזון קרוזו ועם שני בתי כנסת, שואל המבקר למה שניים? משיב המתבודד, באחד אני מתפלל ולשני אני לא נכנס.

                         

                         

                        אז מה היה לנו?

                        התשובה להצלחה לא קשורה לגאונות, גם הרכבי הקבוצות במונדיאל, לא נישען על שחקן על או תת, אלא על ערך השת"פ, המסירות , ההכרה באחדות של הקבוצה ואוהדה  ולכן גם המשחק מעורר, כי הוא מזכיר לנו שאנחנו כ"כ קרובים להצלחה והיא כאן בנמצא, רק צריך להנמיך את האגו ולהכיר בעובדה שלבד אתה כלום ואז אולי יש לנו סיכוי ולא רק בכדורגל...

                         

                         

                        רוצה להצליח? הירשם עוד עכשיו.

                        אז אם את/ה מזדהה עם קורבנות המחלוקות שזה אנחנו ורוצה להצטרף לבית שבו אנשים מאמינים בשיתוף, הקלק והירשם לביחד שלנו, המוצפן בערך התקווה:

                        http://www.facebook.com/group.php?gid=243714485205&ref=mf 

                         

                         

                         איתכם עפר

                         

                         

                        דרג את התוכן:
                          17 תגובות   יום חמישי, 3/6/10, 13:24

                          כשבני ישראל יצאו ממצרים היו מצריים שברשותם נשארו סוסים למרדף המפורסם. והשאלה מדוע אותם סוסים לא מתו עם שאר מקנה מצרים בעשרת המכות? והתשובה, שהיו מצריים שהיה להם ניצוץ של אמונה (בעקבות עשרת המכות) ולכן הסוסים שלהם ניצלו,  אך ביום פקודה של פרעה  אותם מצרים שינו את עורם והניצוץ שבהם כבה  ו/או אז הם גייסו את רוחם ובמילא גם את סוסהם. 

                          אותו עיקרון היה צריך להנחות את האסטרטגיה  בהשתלטות  על האניה התורכית עם פעילי שלום/ מלחמה, מחק את המיותר או הוסף:) כי הטוב שבנחשים רצוץ ראשו- רש"י.

                           

                           

                          בצילום: "עלי הזית" של "פעילי השלום":)

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            code2hope

                            מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

                            פרופיל

                            הקו א-ל התקווה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS