כותרות TheMarker >
    ';

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    תכנים אחרונים

    40 תגובות   יום רביעי, 6/1/10, 11:51

    רות בצומת  חייה - בת מצווה שלה - בחרה לשתף את משפחתה וחבריה, ליצירה אחת  - "מזכרת של אהבה*" המביעה את הצורך בשת"פ, בד בבד עם ה"אני" שלה, לעבר ההצלחה...

     

    אתם מוזמנים לקחת חלק בהצלחתה בתגובותכם...

     מיותר לציין (ובכל זאת אציין:) שהציור תלוי בסלון ביתה של רות וכל מבקר בביתם מצביע על חלקו ביצירה המשותפת.

     

    * "מזכרת של אהבה" מיועד לארוע אישי להבדיל מ"קמפיין דינמי" שנועד לארוע כלכלי.

    דרג את התוכן:
      70 תגובות   יום שבת, 26/12/09, 22:14

      מה בין אור לחושך?

      מה בין לבן לשחור?

      מה בין האחד למורכב?

       

      מה בין הנשמה לגוף?

       

      מה בין מלך לעבד?

       

      מה בין הנאצל לשפל?

       

      מה בין השורש לענף?

       

      מה בין התמימות לשכל?

       

      מה בין גאולה לגלות?

       

      מה ביננו למוות?

       

      "ואנחנו מה?"

       

      עולם מלשון נעלם!

      דרג את התוכן:
        120 תגובות   יום חמישי, 17/12/09, 23:29

        כשאני ב"אני" ואת בתוכך וההפך.

         

        כשאני בחושך ואת באור וההפך.

         

        כשאני מדבר ואת מחרישה וההפך.

         

        כשאני במדבר ואת בים וההפך.

         

        כשאני בטיסה ואת בהתרסקותך וההפך.

         

        כשאני בחוץ (ובקור) ואת בפנים וההפך.

         

        כשאני בליבי ותמימותי ואת בשכלותך וההפך.

        כשאני בעפרי ואת בגאון וההפך.

        אז איך נפגש, אם את מזגזגת, וזה סודק?

         

        ולאלה המחפשים את הניצוץ האופטימי הוא מצוי בסדק, כי אין דבר שלם יותר מלב שבור:)


        (שיר השירים בגירסה עכשווית)

        דרג את התוכן:
          86 תגובות   יום חמישי, 10/12/09, 17:32

           "לא באתי לחדש דבר אלא להזכיר לכם נשכחות" היא אמירה של הספר "מסילת ישרים" המלווה אותי לאורך ורוחב  השנים... משפט זה תרם לי בחיי התוכן,  בחיפוש בסביבתי הקרובה וחסך לי כרטיס טיסה, למזרח הרחוק והקרוב וכן עמידה מיגעת בדיוטי פרי...           

          מלבד תרומתה של אמירה זאת בחיי הרוח שלי הוא אף תרם לי לחיי החומר. שהרי בעבודתי כמאמן, מורה, איש קונספט ופרסום,המלצתי ללקוחותיי שעדיף בקמפיינים להישען על ההזכרה מאשר לחדש חידושים זרים הדורשים הטמעה יקרה בנפשו של הצרכן.           

          גם חיבור זה נולד בסביבה מוכרת לכל אחד מאתנו, כי השמש מכה על כל הבתים בשווה (לכן אין טענה של קופחתי)  ומדוע יש בתים שמוארים יותר? הכל תלוי בניקיון החלונות. אז בואו ננקה את חלונותנו...

          דרג את התוכן:
            79 תגובות   יום שבת, 5/12/09, 19:41

            זה היה מסוג הלילות האפלים שבתוכו הופיעה הזריחה...

            זריחה של ניצוץ שבכוחו יכול לשנות, את הצורה ליצירה ועשייה.

            הם זרמו כגלים והתנפצו על המזח עם תחושה של עוד לעבר הנצח...

            הם התנתקו מהאפל ומחיי השעה  לעבר חוף מבטחים לעולם שכולו טוב.

            תוך כדי ומבלי משים, הוא חש שנקודה קטנה של אור המצויה אי שם מעבר,

            מאירה לו את התובנה ש"האדם ידע את חווה...".

            דרג את התוכן:
              41 תגובות   יום ראשון, 1/11/09, 05:18

              אם מנתחים ניתוח גרפי את מבנה צלב הקרס, מגלים שיש בו נקודה מרכזית מוחשית ממשית,  שאליה הקווים מתנקזים, להבדיל ממגן הדוד,  שאמנם גם לו יש נקודה מרכזית אך שלא נראית, המזכירה את נקודת המגוז (מצורף סרטון) והסיבה מצביעה על תפיסת עולם השונה במהות.

               כידוע, בראש המפלגה הנאצית עמד היטלר, סמל לבשר ודם עם תמהיל של גאווה שלא ידעה שובע - "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" עם דורסנות של "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החייל הזה". ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, במגן דוד יש נקודה מרכזית המעידה על האחד הנעלם מעיני בשר ודם. האחד הנעלם משקף תפיסת עולם האומרת שהאדם יצעד תמיד, בדרך לשלמות מבלי להשלימה,  כי השלמות לא כאן בנמצא אך היא מהווה גורם ממריץ ומניע,  ומכאן התנגדותו של שמואל הנביא למינוי מלך ואם כן מוטלים עליו האיסורים "לא ירבה לו סוסים...   ולא ירבה לו נשים...   ולא יסור לבבו, וכסף וזהב לא  ירבה לו מאד"

               

               הנאציזם העמידו בנקודה ובשאיפה המרכזית את האדם - המנהיג - היטלר, למרות הנאמר "מה אנוש כי תזכרנו?" ה"על אדם" שימש להם השראה,  ושם בעצם הם כרתו את הכרת של שורש התקווה שהיא ניסתרת. 

               

               האדם מוגדר כהלך שהולך מחיסרון להשלמה, ובאופק שלו חייבת להיות תקווה שהיא צורך נפשי שלא ניתן למימוש פיזי להבדיל מלייחל. התקווה היא הדרייב, הממריץ את האדם לעבר השלמות "והלכת בדרכיו" שהיא מעבר להשגת ידנו, אך יוצרת חיות אפילו בנימי גופנו, ומשמשת כגורם ממריץ לקומת האדם, לעבר החיבור האישי אינטימי שלו עם סביבתו החברתית, על מנת ליצור את ההצלחה שהיא הזריחה של החיים, הקשורה בקשר ישיר לחיבור החברתי במימדים אינסופיים...

               

               עפר, הקרוי ע"ש מורדת גטו ורשה 

               


              ההרצאה באוניברסיטת חיפה על האסטרטגיה אל נקודת המגוז

              ''

              פרק 1) ההרצאה מלווה בקמפיין דינמי- הקו אל התקווה, לפרק 2)

               

              ''

               

               

              © 2009, כל הזכויות שמורות  לעפר אלוני

              דרג את התוכן:
                31 תגובות   יום ראשון, 25/10/09, 23:00

                כששואלים ילד למה אתה אוהב את אמא שלך? הוא עונה ככה! כי זאת אהבה שאינה תלויה בדבר. כי אם הילד (ויש גם בוגרים כאלה:) היה עונה שבגלל שהיא בבלונד אז מה יקרה אם היא תחליף לשחור? או אם הילד היה אומר בגלל שיש לה 4 על 4, אז איפה תבוא לידי ביטוי אהבתו בשעה שהיא תעבור לאופניים?

                כלומר, בשורש קיימים שני סוגי אהבה בלבד. אהבה התלויה בדבר בטל הדבר בטלה האהבה ואהבה שאינה תלויה בדבר בטל הדבר אבל האהבה אינה בטלה לעולם, כמו שכתוב "בחייהם ובמותם לא נפרדו" כלומר האהבה אינה תלויה במקום בזמן ואפילו לא בחיים או במוות.

                מעניין שחז"ל ציינו כדוגמא לאהבה שאינה תלויה בדבר דווקא בשני גברים, שאול ויהונתן כמוזכר לעיל "בחייהם ובמותם לא נפרדו" והסיבה שבין גבר לאשה תמיד תהיה סיבה הקשורה לגוף וגופנו מצוי כאן לזמן מוגבל (כ- 80 שנה לא כולל מע"מ:) לכן יש צורך להתחבר ולממש סוג אהבה זאת, כאן ועכשיו וכך היא מאבדת מניצחיותה.
                את היסוד לנושא ניתן לראות בפר' נח ופר' לך לך.. בפר' נח אלוהים בוחר בנח כי הוא היה איש צדיק תמים בדורותיו, סוג של אהבה שתלויה בדבר ואילו באברהם לא נאמרה כל סיבה בבחירתו. למה? ככה!  ולמזלנו אחרת מצבנו היה בכי רע ולא בכי טוב:). את המסר  הזה ניסתי להעביר לנהג מונית ערבי שטען שאלוהים עזב אותנו בגלל חטא העגל!? לשאלתי, אם הוא היה נוטש את בנו בגלל הלהיטות אחר דולרים, יורו או פרנקים שוויצרים הנהג החריש אבל צפר בזמבורה  שלו ואולי בשביל האיזון לשתיקתו הלא רועמת ? 

                 

                והסיפור: פעם היה מלך שאהב שיהללו אותו כל בוקר, בא שר החוץ ואמר לו אתה הכי יפה, שר הפנים אמר לו אתה הכי עשיר וכו' ואז בא שר סורר שאמר למלך שיש לו אף ארוך, מיד ציווה המלך לתלות את השר החצוף ויום לפני גזר הדין שאל המלך את השר הסורר, למה קיללת אותי? אמר לו השר, אני היחיד שבירכתי אותך, השר שאמר שאתה יפה הצביע על תכונה אחת טובה שלך אבל בכל השאר אתה טיפש עני וכו' ואילו אני הצבעתי רק על תכונה אחת רעה שלך שהיא אף ארוך אבל בכל השאר אתה מושלם.

                לכן כתוב "לא משבחים אדם בפניו כי מתוך שבא לשבחו בא לידי גנותו" וזה מחזיר אותנו לככה, שזה השורש ללמה אנחנו אוהבים/ קשורים/ או מחוברים.

                דרג את התוכן:
                  21 תגובות   יום ראשון, 18/10/09, 23:17

                  כידוע ההשראה- המוזה,  יכולה לבוא בשני אופנים (ראו מילון או תשאלו את המורה עליזה) מהפנימיות או מהחיצוניות. לעניות דעתי (והיא עניה:) רש"י  מפרש בפרשת נח  שני פרושים לפסוק:  "צהר תעשה לתיבה"-   יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה. 

                   מדוע רש"י נזקק לשני פרושים סותרים? ויש לומר שאם היינו מסתפקים בפרוש חלון,  תיבת נח הייתה חשוכה שהרי  היה מבול מחוץ לתיבה ובמילא מעונן לא חלקית:)

                  אלא שרש"י רצה לדבר על ההשראה העשוייה לעורר את האדם מתרדמת ההרגל, מתוך פנימיותו האישית "האני"  אפילו  בבדידותו וגם מתוך ההתחברות לחיצוניות, אפילו בשעה שהוא מוקף במבול וגלים המאיימים להטביע אותו.

                  זאת נקודת האחיזה של האדם בהבנת הנמצא. ההשראה יכולה להאיר  את "האני" הייחודי שלו למרות המבול של הדעות והאופנות  השונות בחיי השעה. 

                  הסתירה שמצד אחד כל אחד הוא ייחודי ואין בילתו ומנגד החברה דורשת התחברות חברתית כאשר השונה כיביכול מאיים על השלמות החברתית, דורשת מאיתנו את שביל הזהב ש"לכל אדם יש ייחודיות האמורה להשתלב עם הכלל."

                  דרג את התוכן:
                    46 תגובות   יום שלישי, 13/10/09, 15:27

                    מלחשים שהוא לא עשה למען השלום?!  מחפשים את מעשיו בחדרי חדרים. שלום זה סוג של תקווה ותקווה לא ניתנת למימוש פיזי והתשובה היא שאנחנו תמיד בדרך אל... כשם שהשלום הוא נגזרת למושג שלמות  ואין שלמות בעולם ולא רק שאין, אלא שבכל מקום שנאמר "וישב" - סוג של ביטוי לשלמות בתורה-  ישר אחריו נאמר לשון צער. "וישב יעקב" מיד מתחיל הסיפור המצער על יוסף ואחיו "וישב העם" ואחרי הישיבה פורצת מגפה ועוד.... גם הפס' בבראשית "לפתח חטאת רובץ" משקף גישה זאת, שפרושו מתי דבק ההעדר – החיסרון בתינוק, בשעה שהוא מגיע לשיא בשלותו רגע לפני יציאתו לאוויר העולם ולכן בגלל שלמותו דבק בו החיסרון – החטאת, כלומר האדם במהותו הוא הלך ההולך מחיסרון להשלמה מבלי להשלימה, "אני קם מהכסא כי אני רוצה להשלים את צרכיי,  בקפה , קורנפלקס  ומניות?!    

                     

                    אובמה קיבל פרס נובל לתקווה

                     

                    אובמה בנאום ההכתרה שלו הכריז:  "ביום הזה אנו מתכנסים מכיוון שבחרנו בתקווה על פני הפחד, באחדות המטרה על פני הקונפליקטים והמחלוקת". אובמה הלך על קמפיין של תקווה שהיא צורך נפשי שלא ניתן למימוש פיזי להבדיל מלייחל. ובאמת ביום היבחרו חגגו גם בסין את תקוות המין האנושי לזריחה משותפת.  לכן התגובה של הקהלים והתקשורת אתמול "מה הוא עשה בשביל הפרס נובל?" נובעת מחוסר הבנת הנמצא.  כי תקווה לא קשורה למעשה (שהוא השלב התחתון בסדר של, בריאה יצירה ועשיה) אלא ללבבות הכמהים לאחדות. וברגע שאובמה נבחר והדליק את התקווה על זה הוא ראוי לפרס נובל לשלום.

                    "אני מקווה שתהיה לי תקווה" זאת מטרת התקווה, להבדיל מהמושג לייחל המדבר על מימוש פיזי כגון: אני מייחל לבית, רכב ושכטה. וכאן בעצם ובמהות משיק המושג תקווה עם השלמות. כשם שאין שלמות ולמרות זאת אנחנו שואפים אליה... כך אין התקווה מושגת בפיזיות של החיים. ולכן בטלה דעתם של המילינים הטוענים כנגד פרס נובל לשלום לאובמה.  

                     

                     

                    נפנף לניצוץ

                     

                     אובמה הוא האיש שעשה "נפנף" לניצוץ של  התקווה. זה התפקיד היחיד של מנהיג ולא  התעסקות בחיי השעה של מי אמר למי ולמה? הנפילה של המושג ציונות, באה לידי ביטוי בחלום  של להקים בית יהודי. אז הקמנו ויש לנו אפילו קרמיקה, ג'קוזי וארבע על ארבע (לי במקרה לא ע.א) אבל איפה החלום והתקווה של להיות בדרך אל?!  

                     

                     

                    מטרתנו למקד את הרצון הייחודי שלנו לתקווה משותפת

                     

                    מהו סוד הצלחתה של חברה גדולה אם לא יכולתה לאתר מראש את נקודת התקווה  של רצונות רבים ושונים?! היורו, המטבע האירופאי, משגשג בזכות האיחוד הארופאי – שבמסגרתו נגוזו ונעלמו המטבעות הלאומיות השונות לתקווה משותפת. כלכלתה של ארה"ב (ארצות שהתאחדו תחת הברית) נסקה בזכות יכולתם של האמריקאים  להציב לעצמם חזון לאומי משותף המעורר השראה לתקווה. כלכלתה של ארה"ב נפלה לאחרונה בגלל חוסר האמון החברי. לעומת זאת, לאילו הישגים הגיעו, האסקימואים, החיים בקהילות קטנות ומבודדות במרחבי הקרח של אלסקה. אין זה מקרה שהישגיהם דלים, שכן הציוויליזציה היא פרי כל המאמצים הקהילתיים המשותפים של דורות רבים, וכאשר הקהילות קטנות ומבודדות והשיתוף של התקווה, כמעט שאינו קיים, קשה לצפות לפירות איכותיים. בכל מהלך שמעורבים בו קהלים גדולים, רבי משתתפים, סוד ההצלחה הוא משיכתם – או   המשכותם – של קווי רצונותיהם השונים של המשתתפים לתקווה  אחת, משותפת. זה התפקיד שממלאת בחיינו "התקווה". היא איננה טעות ואיננה אשליה. היא שיעור בהבנת הנמצא. מטרתנו למקד את הרצון הייחודי שלנו לתקווה משותפת. אל תחפשו את התקווה במגירה, בבוידם או בחיי השעה, התקווה  נמצאת בקו האופק מעבר להשגתנו המוחשית אבל היא מצוייה בליבנו הפועם בקצב החיים.   

                     

                     



                     

                    על הדרך של הבנת הנמצא

                    "לא באתי לחדש דבר אלא להזכיר לכם נשכחות" היא אמירה של הספר "מסילת ישרים" המלווה אותי לאורך ורוחב  השנים... משפט זה תרם לי בחיי התוכן,  בחיפוש בסביבתי הקרובה וחסך לי כרטיס טיסה, למזרח הרחוק והקרוב...מלבד תרומתה של אמירה זאת בחיי הרוח שלי הוא אף תרם לי לחיי החומר. שהרי בעבודתי, המלצתי ללקוחותיי שעדיף להישען על ההזכרה מאשר לחדש חידושים זרים הדורשים הטמעה יקרה בנפשו של הצרכן. גם טור זה נולד בסביבה מוכרת לכל אחד מאתנו ונועד לעורר את הקורא מחיי השעה במושגים המצויים כאן בנמצא.

                    דרג את התוכן:
                      8 תגובות   יום שישי , 9/10/09, 17:19

                      ממליץ בחום וגם בקור (כי הניגוד יוצר את הריגוש:) לבקר בעיר הנגצ'ו hangzhou שבסין. בחלק המערבי של העיר ישנו אגם ענק במימדים סיניים. העיר נחשפה ע"י התייר הראשון בעולם, מרקו פולו שכינה אותה כ"גן עדן". זאת אחת הערים היפות שבסין והיא נחשבת לאתר תיירות לסיניים. בעיר הוקם הקניון הגדול בעולם עם קונספט של וונציה. כן תוכלו לחסוך כרטיס לאיטליה  ולנסוע לסין ולחוות את וונציה Tow In One. אחת התחושות המצמררות בביקורי זה היה לחוות את הניגודים שבמזג האוויר ובמזג האנשים, תחושה שנתנה לי השראה לספר שכתבתי בעיר הנגצ'ו ושיצא לאור בסין (בשפה האנגלית וסינית). לא אשכח את ביקורי בתחנת הרכבת של העיר כאשר מיליוני עיניים מלכסנות הביטו בי כזר, באותה שעה חשתי כילד אובד שלא יכול לפנות אפילו לשוטר כדי שימצא לו את ביתו (תושבי האזור לא יודעים אנגלית). התחושה של אפסות האדם, ביחס למימדים הענקיים של סין ובהשאלה פילוסופית ביחס לגלקסיה הייתה שווה את הביקור. 

                       

                      בצילום לעיל וונציה בסין
                      קישור: "בין אור לחושך - מפגש התובנות שבין החכם הסיני לחכם היהודי" יצא לאור hangzhou שבסין. (בסינית ואנגלית)

                      דרג את התוכן:
                        57 תגובות   יום חמישי, 1/10/09, 22:50

                        פתח דבר.

                        אנחנו קובעים את דעותינו ועמדותינו תוך השוואה בלתי פוסקת בין דברים שווים ונבדלים, בהבדל דק, או עבה - וחשיפת המשותף והשונה. מדוע אנחנו מתאמצים לערוך את ההשוואה/ההבדלה הזאת? לא רק בהבדלה, אלא אף בהשוואה, אנחנו יוצרים איזו מחיצה בין הדברים המושווים, ומציבים אותם זה לצד זה. המחיצה שיצרנו אינה נותנת לנו לערבב בין הדברים, מבליטה את הייחוד של כל אחד ואחד מהם ומסייעת לנו להבין טוב יותר את פשרם. מחלת ההרגל מקהה את עינינו ומטשטשת את ראיית הניגודים וגילויי הייחודיות  הקיימים בעולם הסובב אותנו.הטשטוש הזה הוא סם שינה, המפיל תרדמה על הבנתנו. לכן תיקנו חז"ל לאזכר במוצאי שבת, בברכת חונן הדעת, את ההבדלה שבין האור לחושך. כי אם אין דעת – הבדלה מניין?! כשהחושים מתקהים, רק החריג ויוצא הדופן מצליח לחדור אל תודעתנו. רק הקיצוניות - בהבדלים, בניגודים - עוברת את מסך האטימות שירד עלינו. לא במקרה מכנה העברית בשם נער את האדם בצעירותו, בשנים שבהן ערנות מוגברת היא התכונה המאפיינת אותו (נערי וערני הן אותה מילה עצמה, בשינוי סדר האותיות). תקוותי היא שהקריאה בספר זה, על מתכונתו המיוחדת, תהיה עבור הקורא לאירוע אשר יעיר אותו מתרדמת ההרגל ויפקח את עיניו לראות את האור, דווקא מתוך  החושך המקיף ארץ.


                         הספר

                        (עמ' ברקע אפור)

                        האור והחושך, היום והלילה, הלבן והשחור - אינם אלא משלים לרז, שאליו ננסה להגיע במסע שיתקיים בין דפיו של הספר הזה. למה "רז"? כי בחוכמת המספרים של הגימטריה - היא הנומרולוגיה העברית - רז שווה אור (=207). ואין זה דבר של מה בכך, שאור ורז שווים. שהרי באור - הדברים גלויים וברורים וברז - הם סתומים ונסתרים.


                        (עמ' ברקע לבן)

                        אפשר להאיר חדר בשתי דרכים שונות: על ידי הצבת מקור של אור - בתוכו,

                        או על ידי פתיחת חלון באחד מקירותיו. בפרשת נח, בספר בראשית, כתוב:  "צהר תעשה לתיבה". רש"י מביא בפירושו שתי דעות: הראשונה - שכוונת הכתוב היא לחלון הנפתח אל העולם החיצון ושואב ממנו את אורו. השניה – שאין הצהר אלא אבן יקרה, הזורחת בחשיכה. החלון איננו מקור האור. הוא רק נותן לאור לעבור דרכו  ולהאיר לנו. האבן הטובה היא עצמה מקור של אור.

                        (עמ' ברקע שחור)

                        מי העומדים נגד האור? החושך, הענן, הערפל. החושך הוא העדר האור - ומניעתו. הענן אינו מבטל את האור. הוא רק מכסה אותו, מסתיר אותו מאיתנו, מפריע לו להגיע אלינו.והערפל? הערפל מטשטש את האור, גורם לו להתפזר, לאבד את מיקודו ואת עוצמתו.

                        (עמ' ברקע אפור)

                        שמעתי משל של חכמים: מעשה במלך שהיו לו שני שרים. האחד - שר האור, השני - שר החושך. ורבו שני שרים ביניהם. אמר שר האור: "אני אשלוט ביום, אתה  – שר החושך - תשלוט בלילה". אמר שר החושך: "לא, כי אני אשלוט גם בלילה וגם ביום. כל היממה תהיה שלי". קרא להם המלך. אמר המלך לשר האור: "יהי כדברך. היום יהיה תחומך". ולשר החושך אמר: "תחומך יהיה הלילה – ואת גבולו לא תעבור". מלחמת החושך באור משל הוא למלחמת הרע בטוב. הרע מבקש מאז ומתמיד להשתלט על הכל, להשחית כל חלקה טובה.

                        הוא מנהל, ללא לאות, מלחמת חורמה בכל גילוי של חסד, מנסה לחסל כל קרן אור. כמוהו כשר החושך, המבקש להחשיך את היממה כולה, להשליט אפי?לה על העולם.

                        (עמ' ברקע לבן)

                        מתוק האור – אומר קוהלת – וטוב לעיניים. החיוב שבאור גלוי לעין:

                        הוא מאיר את דרכנו, מרחיק ספקות מליבנו, שכן בזכותו הכל הופך ברור ופשוט.  האור מחמם את ליבנו - והוא גם ביטוי לתחושה הטובה המציפה אותנו בשעת שמחה, שבה "אורו פנינו".לא במקרה היה האור – הביטוי התמציתי של כל הטוב שבעולם – הדבר הראשון שברא אלוהים אחרי בריאת השמיים והארץ: "יהי אור"

                        (עמ' ברקע שחור)

                        החושך לא רק שאינו מסייע לנו בדרכנו, הוא מנסה להכשיל אותנו על כל צעד ושעל. הוא מעוור את עינינו, המאבדות בגללו את כושר הראיה. ומה שחמור עוד יותר,  הוא מטעה ומבלבל: בחושך אנו רואים צל הרים כהרים והדימיונות האלה מבהילים, מולידים פחדים, עצב וקדרות. לכן "יקחו אופל" הוא לשון של קללה, כי האופל, החושך, הוא משל לרוע.

                        (עמ' ברקע אפור)

                        החכם באדם  סיפר לי על עיר קטנה ואנשים בה מעט. יום אחד בא אל העיר מלך גדול וטיפש, הקיף אותה בחומה ובנה עליה מבצרים גדולים. והיה באותה עיר קטנה  ילד קטן ומסכן, אך חכם - והוא – הילד הקטן – הציל את העיר ואת אנשיה מצרת המלך הגדול והטיפש. והכל - בהארת שכלו, הלא היא חוכמתו כשם שהאור מאיר לנו את אשר לפנינו,  כך החוכמה מאירה את חיינו

                        ומורה לנו את הדרך שבה עלינו ללכת. זהו יתרון האור על החושך. אם נדליק נר קטן באולם אפל,  מעט האור ידחה הרבה מן החושך.כך די בחוכמה מועטה לגבור על טפשות ובורות רבה.

                        (עמ' רקע לבן)

                        השמש אינה מקפחת אף אחד: היא מאירה לכל וחודרת לכל פינה במידה שווה, אם רק אין מתחבאים מפניה. אז איך זה שיש, בכל זאת, בתים שחדריהם מוארים יותר, וכאלה שחדריהם מוארים פחות?!במה זה תלוי? בניקיון החלונות! ככל שהחלונות צחים יותר, כך רב יותר האור החודר דרכם. גם אור הגנוז – האור של בורא עולם – מאיר לכל אדם במידה שווה. אם ננקה את חלונות ליבנו, ייכנס בהם האור הזה, מזון הנשמה - ונאיר את פנינו לכל.

                        (עמ' רקע שחור)

                        אוי לאוטמים את חלונות ליבם,  והאור אינו מוצא מסילות אל נפשם פנימה. לא רק שאת דרך הישר אין הם מסוגלים לראות, הם קוראים לרע - טוב, ולטוב- רע, לחושך- אור,  ולאור- חושך. בפיהם המתוק יכונה מר, והמר- מתוק. קורים של עכביש, קורים של הזנחה ועזובה  הולכים ומתעבים על חלונות נפשם, וככל שנמשכת אריגת הקורים האלה פחות ופחות שמש חודרת פנימה, פחות ופחות אור, והחשיכה בפנים הולכת ומעמיקה

                        (עמ' רקע אפור)

                        שיכור המגשש את דרכו בחשכת הלילה  אינו מביט לאחוריו. הוא נועץ עיניים במה שלפניו. דומה השיכור לכסיל ההולך במסלול חייו ואינו טורח להביט לאחור, לבחון את עברו וללמוד ממנו. כמאמר המלך שלמה, החכם באדם:"והכסיל בחושך הולך" לעומתו, החכם - עיניו בראשו. הוא בודק את שהיה  ומפיק ממנו לקח טוב על שעתיד להתרחש. ראשו, הגבוה באיבריו,

                        הוא מגדלור המאיר לו את דרכו.

                        (עמ' ברקע לבן)

                        אור החוכמה הוא היפוכה של חשכת הסכלות. אם ניעזר בו כדי להאיר לנו את דרכנו,  הוא יורה לנו לדעת היכן מסתתרת האמת,  ויסיר את הספקות המייסרים מליבנו. אז נראה את השביל (זה תמיד יהיה רק שביל, שכן לא רבים הם אלה ההולכים בו) השביל הנכון, הישר – המוליך אל המטרה, המטרה שהיא אור החיים.

                        (עמ' ברקע שחור)

                         

                         

                         

                        השחור הוא התגלמות החושך, שהוא משכנו של הרוע. העורב השחור- העוף המתאכזר לצאצאיו – הוא נציגו הנאמן של הרוע. השחור הוא ביטוי להסתר הפנים, אך יש שהוא גורם לכך בעצמו - כשחור ענני הסופה המסתיר את השמש. ולפי שהחושך והשחור מסמלים את הרע, עלינו להאבק נגדם ולצמצם אותם.

                         

                        (עמ' רקע אפור)

                        כל יש המצוי בעולמנו – יש בו איזו תועלת שהיא הטעם לבריאתו ולקיומו. גם בחושך – יש מן החיוב. עם רדת ערב, בחסות החשיכה, נרדם העולם ומחדש בשינה את כוחו. באפילת הלילה צפו חכמי ישראל בכוכבי השמיים וחישבו את העיתים והזמנים. גם בגונם האפור, הנוטה לשחור, של השמיים, יש מן החיוב .אפור זה הוא מהצבעים המיטיבים עם העיניים ומחזקים את הראיה.

                        אילו היה צבעם של השמים לבן וצחור היה הדבר פוגע בעינינו ומפריע לראייתנו. וראו זה פלא: האישון השחור של העין הוא שקולט את האור

                        ואת הצבעים המקיפים אותנו, בכל רגע ורגע.

                        (עמ' ברקע לבן)

                        האותיות השחורות מכסות  על הלבן שבדף ומסתירות אותו מעינינו.

                        אם נגרד מעט את קצה האות השחורה - יתגלה לעינינו לובן הדף שמתחתיו.

                        אך הדף הלבן, הנקי, החלק אינו אומר לנו דבר. רק באות השחורה,

                        הכתובה על הרקע הלבן, רק בה יש חוכמה ויש אמירה

                        (עמ' ברקע שחור)

                        כיצד ייראה עולם שאין בו לא חושך ולא רוע,

                        עולם שכולו טוב ומאיר? זה יהיה עולם מוזר. לא יהיה בו איש שנוכל לקרוא לו "איש טוב",  כי טוב הוא מי שנוהג אחרת מן הרעים אשר סביבו. כשם שהבהיר נקרא כך, על הרקע הכהה המקיף אותו ומבליט את בהירותו. אם אין רע, לא נדע להעריך את הטוב. לא במקרה, הרגע שלפני בוא הזריחה הוא גם הרגע שבו החושך העמוק ביותר

                        (עמ' רקע אפור)

                         


                         

                        כאור הזורח אחר חשכת הלילה, כך אנחנו חשים בטוב שבתוכנו

                        דווקא לאחר מעשה רע שעשינו. אנו חשים צער של חרטה ואי נוחות

                        על מעשינו הרעים. לעומתם, המעשים הטובים, הבאים מעומק מליבנו, גורמים לנו לשמחה אין קץ. בגלל הרע המכסה  את הנקודה הטובה והמאירה שבתוכנו,

                        נדרש מאיתנו מאמץ גדול להוציא את הטוב שבנו מן הכוח אל הפועל. אך המאמץ הזה כדאי. אם יעלה הדבר בידינו, נכיר בעצמנו את האדם מאיר הפנים, שהוא הלוחם האמיתי בחושך. כשנתבונן אל תוך ליבו של הלוחם בחושך, נגלה כי ליבו מלא אהבה – אהבת האדם ואהבת העולם. ודעו  כי בזכותו יורדים גשמים בעולם ולמענו נברא העולם ובשבילו גנז בורא העולם את אור הגנוז, שיתגלה לעתיד לבוא. ומדוע גנז בורא העולם את האור?

                        כי האור, כשנעלם, הביא לעולם בהסתלקותו את החושך, שהוא הרע.

                        והלוחם בחושך משיב לעולם את אורו. איך נלחמים ברע? הופכים בו את האותיות: את ה"רע" הופכים ל"ער". הסוד הוא - ערנות. זו הערנות שתמריץ אותנו לתור אחר הטוב, אחר האור – שהוא הרז שאותו חיפשנו במסע הזה.

                         

                        עפר ע"ש מורדת גטו וורשה

                         

                          למעלה עטיפת הספר ובתמונה למטה  העיצוב פנים של עפר אלוני למרכז המבקרים בסין.

                         

                        (עטיפה אחורית)

                         

                        אסטרטג רב תחומי,  מרצה בעולם החינוך, יוצר רב תחומי בעולם החינוך, הפרסום והשיווק, יזם והממציא של המושג והשיטה - קמפיין דינמי, מעצב  פנים עם דרך של  אמירה ותוכן שזה הבסיס והשורש שהרי בעשרה מאמרות נברא העולם. מייסד החוג הרב תחומי - הבנת הנמצא, החושף  את הבנת השורש המעיד  על ענפי העץ, בתחום: אמוני, חברתי, תרבותי כלכלי ושיווקי.

                         

                        ההתמחות : אסטרטג, יוצר, מעצב ומשווק קונספטים עם אמירה ותוכן.

                         

                        ממציא, מייסד, ובעל זכויות יוצרים של שיטת הקמפיין הדינמי ב-live ובאינטרנט שיטה טכנולוגית שנבחרה לייצג את ישראל בפסגת המידע העולמית של האו"ם באינטרנט ובמיחשוב- wasis

                         

                        הקמפיין הדינמי- השיטה החברתית תרבותית שיווקית הופקה עד היום לחברות ישראליות בסין, באו"ם-  בפסגת המידע העולמית בנושא אינטרנט ומיחשוב, בארה"ב בכנס המדיה השנתית, משרד רה"מ בכנס העיתונות הזרה,  משרד האוצר, משרד החוץ, משרד התמ"ת, משרד התקשורת, משרד הרווחה, מכון היצוא, עיריית בית שמש, אוניברסיטאות חיפה, הבינתחומי הרצליה, תגלית,  לבנק הפועלים, למאה המשפיעים של דה מארקר, ועידת ישראל לעסקים- עיתון גלובס, ועידת ישראל לנדל"ן- מעריב,  לאופנועי קוואסקי, לחברת hp, כנס רופאים של התאגיד השוויצרי-  ROCHהשקת משרדי רמפ"ל, השקת ארגון רוח טובה, הכנס השנתי של  האיגוד לרפואה פיזיקלית ושיקום,  קניון עזריאלי ואפילו בחתונה, בר מצווה ויום הולדת בבר ירושלמי אפל...  

                        עפר קרוי על שם מורדת גטו וורשה- סרנקה = עפרה (אחות של אימו ז"ל) שהשאירה בווילנה בת - שלא נמצאה עד היום-  ובאה לגטו ורשה אך ורק  כדי  למרוד ולהתחבר עם חבורת מרדכי אנילביץ'  נגד תפיסת עולם נאצית  דורסנית...  ושם נהרגה בבונקר המפקדה עם אקדח ביד... 

                        עפר אלוני הוא יוצר רב תחומי המשלב  אנושיות בעולם השיווק והפרסום. סבר פלוצקר במאמר מקיף  הגדיר את תפיסת עולמו של עפר "שיווק פעל פני אנוש" 


                        תורתו השיווקית של עופר נשענת על האמירה –לא באתי לחדש לכם דבר, אלא להזכירכם את ששכחתם (ע"פ הרמח"ל). מדובר בתפיסת עולם המנסה לדבר אל כולם כאחד, ללא פילוח לקהלי יעד.
                        פיטר דרוקר, הסבא והמייסד של עולם השיווק בארה"ב, אמר שלהמצאות הקטנות ביותר – והגדולות ביותר - אין קהל יעד. המחברת של הרי פוטר טענה שלא כיוונה לקהל יעד, למרות הצלחת ספריה.

                        עפר אלוני ייסד את שיטת dc4u.net , המשלבת בין הגדרת הציוויליזציה כסך כל המאמצים הקהילתיים של אלפי דורות – לבין תרומתו של היחיד, שבלעדיה אין הציוויליזציה יכולה להתקיים ולהתקדם.


                        שיטתו של עפר אלוני- dc4u.net ייצגה את ישראל בוועידה האחרונה של wasis –פיסגת המידע העולמית שנערכה בחסות האו"ם. השיטה משתפת רבבות של מבקרים בארועים פומביים ושל גולשים באינטרנט ליצירה אחת משותפת. אחוז התגובה של הקהלים הנחשפים לשיטת ה- dc4u.net שבר שיא של הקלקות באינטרנט. הממוצע העולמי של המקליקים על הבאנר בפרסום באינטרנט עומד על 0.03%.. בשיטת dc4u.net מגיעים ל-15%!
                        שיטה זאת הופקה לפרטיים , חברות כלכליות ולמדינת ישראל, בארועים כגון: כנס רה"מ, ארה"ב- כנס העתונות, סין-תערוכת אקספו, בנק-כנס עובדי בה"פ, תערוכת רכב, השקת מוצרים ומשרדים, וכן לארועיים פרטיים כגון: חתונות ובר מצווה... 

                        עפר כתב את הספרים: בין אור לחושך, נקודת אחיזה בהבנת הנמצא, הנזיר שקנה פרארי מאמריו: מניפסט שיווקי חברתי, הפרספקטיבה של החיים ומאמרים בתחום פילוסופיה חברתית-כלכלית.

                         

                        © 2009, כל הזכויות שמורות לעפר אלוני

                        דרג את התוכן:
                          68 תגובות   יום חמישי, 24/9/09, 16:05

                          בהופעה  האחרונה של לאונרד כהן בלונדון, הוא שאל את הקהל "יודעים איפה הסוד?" כשברקע שרות המלוות, שרון רובינסון והאחיות ווב את הפיזמון החוזר חסר המשמעות: do the dam dam.  ולאונרד ממשיך להקשות על הקהל "אתם רעבים לדעת?" כןן! משיב הקהל העצום המצטרף לליווי. והמלוות מלוות ומלוות בשלהן :do the dam dam.

                          ו / או אז, מצביע "הכהן הגדול" בקולו הסדוק מהחיים ומהמתים על עצם הליווי, שעולה מהמקהלה המלווה אותו בחיבור החברתי.

                          וה"אני" שלך ושלי מתחברים להבנת הנמצא, כי לא בשמים היא ולא מעבר לים כי אם בחיבור הלבבות. ובלב אין  מילים ודיבור מלשון דבר וממשות ולא הגיון צרוף וגם לא  מכניזם מתנשא, רק אקורד אחד משותף המחבר בנמצא שלו, את המקהלה האנושית שלנו לזריחה של החיים המצויה במרתף האפל של מגדל השירים. כי הסוד מצוי בשיתוף ובבייחד שלנו.

                           

                          ובשולי הפוסט (שזה סוג של כותרת:) רציתי להזכיר שהשירים המפורסמים של לאונרד כהן, "הלוליה" ו"מי באש" נשענים על מקורותנו ראו פוסט בנושא על: מדונה, מטריקס וז'אן פול סארטר 

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            code2hope

                            מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

                            פרופיל

                            הקו א-ל התקווה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS