כותרות TheMarker >
    ';

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    ארכיון : 7/2008

    30 תגובות   יום שני, 28/7/08, 16:18

    המחבר של "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" הוא ממוצא הודי שבתפיסתו הוא מתנזר מהעולם הזה לעבר הבא... ואילו אני יהודי החולק עליו במהות, כי אני  סובר  שיש להעלות  את החומר ולא להתנזר ממנו ולכן לשיטתי הנזיר אמור לקנות פרארי ולא למכור אותה...

     

     הניגודים בעולמנו:

    "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים: עת ללדת ועת למות עת לטעת  ועת לעקור נטוע עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ  ועת לבנות עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד עת להשליך אבנים  ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחוק מחבק עת לבקש ועת לאבדעת לשמור  ועת להשליך עת לקרוע ועת לתפור עת  לחשות ועת לדבר עת לאהוב ועת לשנוא עת מלחמה ועת שלום מה יתרון העושה באשר הוא עמל "...החכם באדם

     

    הקדמה: בכנס של ארגון האקדמאים, בחוג רב תחומי שערכתי שם, שאלתי את הנוכחים על הניגודים שבעולמנו -הכנס היה במקום הנמוך בעולם בים המלח- ולכן המתכנסים התעלו על עצמם*,  והם מנו מנו וספרו כמעט עד האינסוף את: השחור ולבן, חיים ומוות, רוח וגוף, יפה ומכוער, מכניזם ואנושיות, טהור וטמא, צדיק ורשע, אמונה וכפירה, בחירה והרגל, חול וקודש, אהבה ושנאה, זכר ונקבה,חיים ומוות, עשיר ועני, גבוה ונמוך, רזה ושמן, עצוב ושמח, רעב ושבע, תמים וחכם, שלם ושבור, חכם וטיפש, יום ולילה, לח ויבש, מחוספס וחלק, יצר הטוב והרע,נזיר וגרגרן, צהוב וסגול, כחול ואדום, עצל וחרוץ, גאוותן וצנוע, גבר ואשה, חי ודומם, מדבר ואילם, מלך ועבד, קצין וטירון, מורה ותלמיד, נותן ולוקח, שקיאה וזריחה, יעקב ועשיו, נטעיה ועקירה,פשטות ומורכבות, בדידות וחברה, לידה ומיתה, לטעת ולעקור, לחבק ולדחות, להדליק ולכבות, קידמה ופרימיטיביות... ולמה אני מדגיש בדרכי את הניגודים? כדי לעורר את האדם מתרדמת ההרגל ולסלול לו את הדרך לשביל הזהב העובר כגשר צר והעיקר לא לפחד כלל...

    *הצמיחה באה ממקום נמוך כתוב "כי נפול תיפול כנסת ישראל" שתי נפילות הנותנות לנו יתרון לצמיחה, כי כוח הצמיחה בא מתחת לפני הקרקע. זרע שנופל על פני הקרקע לא נובט...

    הנזיר שקנה פרארי

    מאת: עפר אלוני

    החיים כגשר שמקשר
    סיפור המגשר בין  הניגודים שבעולמנו
    מסע אל הממוצע שהוא השיא המתבקש
      

    מקרא הסיפור: כל ההדגשים מדגישים את הקשר לשורש ולתוכן 
    הרקע למצב צבירה של קצוות
    שנים חי דוד ביסורי מצפון – מושג המצביע על מצפן מקולקל – מה שהוביל אותו בהפלגה למחוזות של המזרח כמערב ולתפיסות עולם שעל פיהן האור והחושך כמשל לטוב ולרע המשמשים בערבוב מה.
    בכלל, המונח ערבוב הזכיר לו את השבתות עם ניגודים של  שמש עם תמהיל של צינה ובו בזמן ברקע – פיגוע, שקרע את השקט בשקט מצמרר, כמו שהערב מכיל בתוכו את היום והלילה בערבוביה. הוא חי את הניגודים בקצב של לד זפאלין בשירם STAIRWAY TO HEAVEN , שיר שמצד אחד מתחיל בגיטרה  אקוסטית,שנמשכת לאורך ורוחב זמן וצלילה מנופץ באחת בגיטרה חשמלית ברוק מצמרר. זה הניע אותו למחשבות ושאלות
     רוחניות על המינון  של  האיזון הרצוי בעולמו. עולמו שנעלם ב"קול המונה של רומי", מושג ששיקף את המולת העיר, שהקיפה אותו בלהט העשייה ובקור הרוח, למרות החמסינים התכופים שתקפו אותו בחיי השעה.
    הוא בילה והתבלה בחוגים שנעו כחוגה (מעצם מהותם) סביב ציר, שהיה עשוי מחומרים אציליים, נדירים כלפי חוץ, לכאורה, אבל שהיה זקוק לשימון ותחזוקה בעזרת גורמים אינטרסנטיים, שלא ידעו שובע -"אוהב כסף לא ישבע כסף"- למרות הדיאטות שהקיפו אותם בחיי השעה. שנים היו לו חלומות על מטרות, שחמש דקות לאחר שהשיגן, בזכות חתירה בלתי נלאת, שכח את ההישג כדי להסתער על המטרה הבאה. "עוד ניגוד", ציין לעצמו ביומן של  החיים.
     סדר יום שלא יכול לקרות בלילה כי חשוך שם
    סדר היום שלו היה בנוי ממערבולת ספירלית שהייתה מורכבת (ולא פשוטה) השקמה  ע"י מלכה המזכירה שהייתה מבשרת לו על עוד חוזה חתום, כשברקע החדשות מבשרות על ירידת המעו"ף שלא עף, עם תחזית ליום יפה יותר.חלונו השקיף לחצר רגועה כאילו שלא קרה כלום במאה השנים האחרונות למרות שבפנימיות שלו הוא חש בנקודת הרתיחה של החיים.
    במשרדו הוא שלט על שתי פקידות שקיבלו פקודות, שני עורכי דין שערכו את הלימוד זכות - ולא את הדין,  נהג שנהג להעדר, וסבל שסבל בשקט את הקריז שהכתיב הקצב של המשרד.
      "הדעות הישרות... והם הדעות הממוצעות הבינוניות"
    (עקנין)
    השלם את החסר כערך כי אין שלמות בעולמנו
     תמיד הוא התלוצץ עם עובדיו על האבסורד שבחיים  וציין "בכל מקום שתראו שוטר יהיה פקק, ואזור שנמצא אלוף בצבא מאובטח מרוב פרנויה כמו הדוגמא של הווארד יוז, ובקרב הפסיכולוגים תמצאו חוסר יציבות נפשית, באנשי הדת תמצאו לעיתים חוסר תמימות ובטחון באלוהים ומכאן נובעות תופעות ההשתדלות יתר, היפנים המאופקים סובלים מיציאות של קריז בקרב מגע, עורכי הדין שמייצגים אתכם סובלים מחוסר אמון בכם ומחתימים אתכם על הסכמים שסך התביעה תעבור אליהם,  אנשי השיווק לוקים בקמצנות בלתי מובנת ואילו העיתונאים הם חסרי תקשורת מינימלית עם בני שיחם, שלא לדבר (אז למה אתה מדבר? - חשב בליבו) על מי שמכר לי את הפרארי, שנוסע בגרוטאת-טרנטע", מה שנקרא הפוסל במומו פוסל.
    זה תמיד מזכיר, את התפיסה של המורה עליזה בשיעורי דקדוק בקטע של "השלם את החסר". כי החסרון יוצר כוח רצון שרץ להשלמה. במצב של שלמות היינו נשארים תמיד במצב צבירה של ישיבה , אבל ההשלמה של החסך ממריצה אותנו לקום לעבר העתיד שאמור להשלים...

     

    הארה  שבתאונה
     התאונה התרחשה בהיסח הדעת, כדרכם של הדברים הטובים וגם הרעים, חשב. מצד אחד ניתן למצוא מציאה של מיליון דולר מבלי משים - ומצד שני גם המוות שמשול לרע עלול (ולא עשוי) להפתיע. ואולי זה הצל של הריגוש שבחיים המשתקף בהיסח דעת שמפתיע וגורם לשבירה ובמילא לריגוש. כי כשראש ממשלה מחליק על ריצפה חלקה זה מצחיק יותר מהחלקה של ילד כי השבירה של מערכת הציפיות צופה להמשך הליכתו של הראש. להבדיל מבכי, שהוא חזק יותר בשעה שצעיר מת בפיגוע לא צפוי – מאשר ביחס לגוסס הדועך לאיטו... התאונה האמורה התרחשה, בשעה שהיה בדרך למסיבת סיום, ולכן הוא חשב, שזה הסוף על פי תפיסת עולמו במערכת המושגים של "בת קול". (בכלל למה היא בת, ולא בן - או לחילופין קול נטו - ערער בקול על תפיסת עולמו הוא)... הוא נכנס לצומת באדום, תוך רצון לפנות שמאלה, כאשר הרכב שבא ממולו נמעך אל מול פגושו. הכריות התנפחו וצבען הלבן נתן לו תחושה שהוא בעולם שכולו אור...למרות חטאיו שגרמו לו להחטיא את מטרותיו האישיות. הנהג הנפגע יצא מרכבו מנפנף בידיו בתנועות מאיימות, כשמפיו הוא פולט קרינה רדיו-אקטיבית ולא פסיבית ודרישה להצגת הרישיון ,ארץ, עיר, חי וצומח....וכשדוד אמר לו סטופ! הוא נעצר באות זין. מיותר לציין שהרכב נהרס כליל (למה מיותר? כי זה לא סיפור שנועד רק למוסכניקים. אולי גם, אבל לא רק....)הגרר גרר, המשטרה שיטרה והנוסעים נסעו לביתם ולא למחוז חפצם, כי החפץ התרחק במימד הזמן של החיים.דוד עם יד כפופה, מכה בראש וביטוח המקיף את הנזקים הפיזיים ולא הרוחניים, חזר אבל וחפוי לביתו, שהיווה קונטרסט לנפילתו, בגלל - או בזכות – הביתיות שבו. ביתו היה מוקף בעצים מוריקים בירוק עם דקלים מתנשאים בקטע הפיזי מדשאות מלפנים ומאחור  רימון באדום שבלט על רקע השקד הירוק וגויבה צהובה שריחה הזכיר לו את חלוף העונות.כל עונה "נדלק" פרי אחר כעין איתות לקראת העונה הצפויה ורק הלימון החמיץ פרותיו. דוד טען הסבר טעון שבגלל שהוא היה נוהג לחלוף על פניו של העץ מבלי משים וקונה את הלימון  במכולת של מזל, העץ נפגע (לא אישית, כי הוא דומם, אבל מנטלית). כי הפרי התלוי היה מכביד על הענפים והענפים על הגזע – וכך עד לשורש ולמהות, עד שלא יכול היה לשאת ולסבול זאת עוד ולכן הגיב בחדלון.

     "גדולה היא הדעה שהיא ממוצעת בין שתי הזכרות, שנאמר: כי אל דעות ה' "

    (ירושלמי, ברכות ח' ב')

    הנעורות כערך מעורר

    בכלל תפיסת הניגודים ליוותה אותו עוד משחר ילדותו עם ציוני דרך הבאים הבנויים כרשימה: בשעה שהיו מצננים את גופו שלהט מ-39 מעלות בבית ולא בצל,באמבטיה קרה עם קוביות קרח, ששטו בקצב גופו המפרפר בן קור לחום. כפיצוי היו נושאים אותו עטוף במגבת למיטת חוליו. בשנות נעוריו - כשישב על הברזלים הקרים שבקרנות הרחוב, בימים לוהטים ובבגרותו - כשבימים מושלגים בהה באורות הברקס הלוהטים מאודם, ברכבים שחלפו על פניו מבלי שוב...תפיסת החינוך של הוריו היוותה מצע לתפיסת הניגודים שלו: שליטה שקטה ביד רמה וללא מילים, בשעת הידרדרות באמצעות אטימת כל החושים, למרות שמטבעם פורצים החוצה. הרקע המוזיקלי בביתו היה של  ג'ו קוקר, שקולו המשופשף כמו ג'ינס הזכיר לו את החספוס שבעולם. הוא דאג לציין בפני מי שהיה מוכן להקשיב שמה שבנה את ג'ו קוקר זה הרקע ! זמרות הרקע ברכותן היוו בשיריו הצרודים קונטרסט לחספוסו.הוא גדל על רקע  ציוריו של לדני האיטלקי שצייר סוריאליזם נקי ברקע - ובמרכז צייר בטרוף את המושא של הציור. "שוב ניגוד בין טהרה לטרוף", לחש לקהל מאזיניו.בכלל באמנות נחרת בו מהבית  סגנון נאיבי על גבול התמימות עם מסגרת נוקשה עשויה מזהב בוהק, ברמה של גורמט ארסי.באוכל, עוד כילד, העדיף שטרודלים חמים עם גלידה קרה, ששטה מעל בנחת - בלי קשר לטמפרטורה שמתחת,  וקפה לוהט עם קצף קר, שמשמש כגורם הפתעה לחום שמבעבע מתחת.הניגודים בלבלו אותו וגרמו לו לקבל החלטות סותרות. ביום הוא חשב על הערב וכשהוא לבש שחור, הוא חשב שדווקא היום היה יותר מתאים לו, בגלל האווירה הזחוחה, לאור הצלחתו המסחרית ללכת בלבן .לבית ספר נעטף לו  סנדוויץ', שהיה מורכב מלחם יבש ביחס לתרכובת העסיסית של רטבים, נקניקים וחסה.המחברות שלו - כריכתן הייתה מנייר נטול עץ, מחוספס עד כדי צמרמורת, עם דפים שהיו עשויים מכרומו מבריק, נעים למגע. עמוד השער היה אצלו בדרך כלל מופע יצירתי וקריאטיבי, אבל עמ' 2 נכתב כבר בחוסר שליטה, שלא לדבר שמעמ' 6 ומעלה כבר קשה היה לזהות את צורת האות. הילקוט היה אמנם בסטייל Heavy Metal – אבל  ריק. למרות, או בגלל, שישב בשורה הראשונה בכיתה, לא הקשיב – וגם לא נאלץ להעמיד פני מקשיב - כי מבטי המורים דילגו מעליו אל השורות האחרונות.הוא נבחר לוועד הכיתה בגלל יופיו, אבל לעיתים החרימו אותו. החבר שלו, שישב לצידו, לא נתן לו - במובן הרחב שהוא הצר של המילה. הוא לא היה רשאי לחצות את אמצע השולחן והוא אף סימן בעיפרון קו גבול . הוא נהג להתגרות בו – "אתה רע - מלשון רעוע ביחסים איתי? או ידיד - ברמה של יד ליד, או שמא חבר מלשון חיבור?" הילדים הגדולים בגובה, שהוא גרם להם להראות נמוכים בתפיסת עולמם, איימו עליו מנטלית, כי היה נמוך, למרות החלומות שהמריצו אותו להישגיות - בעיקר בשיעורי הספורט. תמיד הוא התנחם בכך שנפוליאון ואינשטיין היו נמוכים. אולי זה מדרבן אותך להוכיח את מהותך, כשם שכלבים קטנים - נבחנים יותר, צחקו עליו.הוא חי בבועה במעין אינקובטור, שהגן עליו מציניות מתנשאת. מדי פעם היה מי שדקר אותו עם סיכה ואז היה יוצא לו האוויר (מהבועה) וזה היה משפיע עליו, כמו בלון שדפנותיו המתוחות הן קונטרסט לפתח המחט שננעצת בו - וגורמת לבלון לטוס בלי כיוון, עם פליק פלאק לאחור בטרוף עד לרגע הרגיעה. הוא היה יוצא לאספות כיתה בקפה פינתי, למרות שלא שכן בפינה. באספות היו אמנם נאספים אבל חילוקי הדעות גרמו לתחושה של פיזור דעת. מצד אחד חבורת הבנות ומנגד הבנים .
    ביומית  הם צפו בסרטי מתח שנישבר ע"י צעקות מהקהל תיזהר בשעה שגיבור הסרט (שהיה חלש) היה עלול להיות מופתע מאחור ע"י הרע שהפך את הרוע (במילה וגם במציאות) לערנות שיש בה מן החיוב. הוא אהב לצפות בסרטים מצעדים, שהדגישו בצעידתם את ה"שמאל ימין" ולראות את יד ימין מונפת במקביל לרגל שמאל וההיפך ברגל ימין. או אז הוא קיבל הארה בחושך, אשר הקיף אותו בבית קולנוע, שהקונטרסט יוצר את האיזון, כשם שהרוכב מכה בסוסו בצד ימין כשהוא רוצה שסוסו יפנה לשמאל. הוא קרה לתופעה - "ניגודים שבמיטבם יוצרים יושרה".

     

    "אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה" החכם באדם

     

     

    תעבדו על הברקסים ולא רק של הרכב...

    לפני זמן, לאחר התאונה שהיוותה ניגוד לנסיעה, הוא החליט לשים ברקס (ברמה של חרקה) לחיים שלו ובחר במהלך של נזירות. זו כללה: התנתקות מעולם המערבי ומחשבה על טיסה לחלק המזרחי של העולם, עם ניחוחות של מאכלים, שכללו הרבה קמון ועם מושגים שבדולר ליום אתה פותח וסוגר את היומית. הוא גידל שיער במימדים של הסרט "שיער". הוא התנזר כהכנה למסעו למזרח מבירות בפרט ואלכוהול בכלל, קנה גלביה הודית, גידל זקן, ניתק מגעים סקסיסטיים עם הסובבות אותו. בנוסף, הוא סגר את העסק המכניס שלו, שהכניס לו רמת חיים עם רמה ומכר את הפרארי שלו, שהיוותה רקע למפגשים חברתיים. הוא נהג להתלוצץ, כמי שהכל שלו ובשבילו עם חבריו, שהחמיאו  לו חדשות לבקרים (למה החדשות צמודות לבקרים? כי בבוקר ניתן לבקר את החדשות, להבדיל מהלילה, שבו החושך שולט ולכן קשה להבחין בפני הדברים).
    הוא התחיל לחצות את העיר בקו 4. עם נוסעים מהמעמד הבינוני פלוס. תמיד נראה לו תמוה שהם  חיפשו את היעד שלהם בתחנת אוטובוס, מוקפת בתפיסה פלקטית, בלי תוכן.
    לכן, הוא תמיד נשאר במקומו עד לתחנה הסופית, כי לסוף לפחות יש אמירה .כשנהג האוטובוס היה קורא "תחנה סופית", המושג חדר  למחשבתו של דוד על החיים  הוא חשב  שהנה גם לדברים הטובים יש סוף - ואז? הכל מתחיל מחדש, במעין לידה! או שמא הסוף של הדבר האחרון - הוא רק המשך ברצף התחנות וציוני הדרך שבחיים.
    עשהאל כמשל למהות הבנויה  מקצוות של עשיה פיזית ואל=רוח
    ביום מן הימים, כשבהה לנוכח הסוף שבתחנה, נתקלו עיניו במורה להבעה (של החיים) עשה-אל, איש שבשל צניעותו היה בור סיד שאינו מאבד טיפה.
    שנים לאחר פרדתו מעשה-אל, דוד נהג לספר שהוא כמו חור שחור, שיש בו חלל, בלי טיפה של גאווה ולכן הכל נמשכים אליו. גם הידיעות. הוא סיפר לעשה-אל את הקורות אותו, שהיו בנויות מסולמות, שבהם ניתן לעלות ולרדת, כמו בסולמות המותקנים מסביב לבניינים. הוא הדגיש את הרצון שלו לצאת ממעגל ההרגלים.  דוד לא יכול היה לשכוח את אחד השעורים של עשהאל שכותרתו הייתה "לחכות לו בסיבוב" עוד מושג המאיר את דרכו המוזרה של האדם הבאה לידי ביטוי בביטוי "ככלב השב על קיאו". הוא הביא דוגמא לסוחר גדול שיכול היה לצפות את המהלך הבא של מתחרהו כי הוא כבר "היה בסרט הזה". השיעור לווה בעשרות דוגמאות של אנשים ההולכים במעגלים ולכן יש מי שמחכה להם בסיבוב ואז ההולכים משלמים את המחיר של חוסר התקדמות כי העורב במערב  שיקלל את צעדיו של הקורבן של עצמו ולא רק... ובמילא הוא קיבל את ליטרת הצידה שלה הוא חיכה. טבע האדם הוא די טכני ואם לא נוסיף לו תמהיל של חזון ורוח נקבל דרך מעגלית הנסגרת באמירה כבר הייתי כאן.
    מקרן הפינה של הכיתה העלה אחד ממשתתפי השיעור את הרעיון להקים את המוזאון של החיים שיהיה בנוי בצורת קפיץ כדוגמאת מוזאון גוגנאיים שבנו יורק. הוא כתב קונספט כעבודת גמר שהיא רק התחלה לתפיסה מוזאונית חדשה המשתפת את המבקר בתצוגה.
    במיסד של המוזאון שהיה מתחת לקרקע הכיל את הצרכים הטבעים של האדם כגון: מסעדות , שרותי נשים וגברים , מקומות לינה ... הפיתול הראשוני של הלוליניות הקפיצי  של הבנין דיבר על לידת האדם ומצבו ברחם שמרחם על העובר ומביאו לשלמות רגע לפני הצעקה הראשונה בצאתו לאויר העולם.לאחר שלב זה  המסע של המוזאון התחיל בפסוק "לפתח חטאת רובץ" שפירושו שברגע שהתינוק מגיע לשלמות ומאחר ואין שלמות בעולמנו דבק בו העדר החיסרון ו/או אז מתחיל המאבק של הרע בטוב באדם. לאחר שלב הילדות בגיל 13 הציג המוזאון את הבחירה כערך של מהות האדם. בחלק זה בכל גרם לוליאני ניתן למבקר לבחור במספר אפשרויות הקשורות לצומת של החיים. לאחר שלב הנעורות מלשון ערנות מגיע שלב הבגרות כאשר השכלתנות נאבק בתמימות בגלל "השכנה ממול" ....
    המורה שלו להבעה של החיים אחז בידו הימנית בכוח פיזי והעביר לו תעצומה רוחנית והיא שיש כאן תחת השמש, שילוב עם שלבים, כעין מבנה של קפיץ, שבו העיגולים נראים אמנם חוזרים על עצמם, אבל עולים במעט האחד על השני. כמו צורת מוזאון גוגנאים שבניורק. כי אמנם יש רוטינות בחיים, עם חזרה במימדים של הרגלים- מלשון רגליים, שנושאות אותך למקומות לא צפויים מבחינה מחשבתית - אבל במקביל, ניתן להתגבר על שלב ההרגל, כדי שתחיה את המודעות שכל רגע חדש הוא בריאה שלא הייתה ולא תהיה שוב מבחינת לוח השנה וכנקודה בזמן.או אז, עם תוכן כזה של מודעות, תוכל לשבור הרגלים, שהם ברמה של קימה וצחצוח שיניים ולא תזדקק לנסיעות למזרח הרחוק והקרוב, שבסך הכל גורמות לשבירת ההרגל באשר הוא.... אגב אם אנחנו במזרח התיכון, הייתי שמח אם מישהו היה מצביע לי על נקודת התיכון המדויקת שהייתה יכולה להוות דוגמא ומשל, כי אני חובב אמצע ומיצוע . 
    "מזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה" (זבחים)
    מוסר שאוסר וקושר והשכל שבא בעקבות
    זה מזכיר לי, המשיך המורה להבעה של החיים, שלפני זמן הוזמנתי לסיעור מוחות במשרד פרסום, שרצה להרים קמפיין תחת הכותרת "מעל לממוצע" למהלך שיווקי - לא חשוב מאיזו עדה.בחדרו של אסטרטג המשרד נפתח דיון פילוסופי-שיווקי, האם מעל לממוצע זה השיא, או שמא הממוצע עצמו הוא השיא? לאחר דין ודברים, כשהלקוח יושב מהצד כמי שעוקב אחרי טורניר הטניס בוימבלדון, הארט-דיירקטור התוודה שהוא תמיד שאף לבית שהוא הכי...,  למכונית הכי..., למערכת הסטריאו הכי... מאחר וחשתי מאוים, הצעתי להביט במילון  במונח ממוצע. למרבה הפלא, אבן- שושן הגדיר מונ
    דרג את התוכן:
      ביקורת על המושג ביקורת

      עפר אלוני מעביר ביקורת על הביקורת

      7

      ספרים  

      13 תגובות   יום ראשון, 27/7/08, 03:57

       הטיית המילה ביקורת היא מבוקר שאז ניתן לראות  להבדיל מהלילה שלא...

      אנשים מפחדים מביקורת ומנסים לעדן את המושג בביקורת טובה, גם למושג מבקר המדינה יש קונטציה מאיימת לכאורה ומי שדבק בו המושג ביקורתי עלול להיות דחוי ולא רצוי בחברתנו ובכלל...

      אך  אם מנתחים את המושג ביקורת נמצא שהוא  הטיית המילה של המוגש החיובי- בוקר, כי אז בבוקר הכל מואר וניתן להבחנה  להבדיל מהלילה שלא...

      אז מי אמר שביקורת זה דבר שלילי, מי?

       

      דרג את התוכן:
        67 תגובות   יום ראשון, 20/7/08, 10:25

         גלעד - שמו מעיד על מהותו ובהשאלה, גל  של החיים הנושא את העדות על מאמצנו לדורות הבאים...עמידה בניסיון שלנו יהפוך לנס-דגל שהרי ההצלחה שווה לסך המאמצים הקהילתיים המשותפים של אלפי דורות. המקרה של גלעד זה עוד ציון בדרך הארוכה והמשותפת שלנו לעבר הנצחת הנצח של העם היהודי ...  גלעד נתן ממרצו לבטחוננו ואנו חייבים לו מצד הכרת הטוב, שהיא מידת יסוד בקומת האדם בשעה שהוא רוצה להקים חברה מלשון חיבור...

        אוי לרשע ואוי לשכנו- העלול להדבק במעשי הרשע 

        אל לנו להכנס  לתחרות שבין החמאס לחיזבאללה, על אליפות העולם בשיפלות, שהזוכה באליפת   יקבל את פיתחו של הגהנום. איסמעיל הניה התלהם לפני זמן כ"כלב השב על קיאו" שהרי "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". הניה יעלה  את מחיר השחרור של גלעד כדי לזכות בתחרות האמורה, אז מה? ההפקה של החיזבלה בנושא קונטאר היה בה תמהיל של נציזם והגבירה לו את התאבון? אל לנו לשחק את המשחק שלהם ולהשתתף בחפלה שלהם (ראו ערך מרדכי היהודי) כדי שלא ידבק בנו רבב מתפיסת עולמם כי אנחנו פשוט לא שם.

        סור מרע ועשה טוב

        גדול הדור הגרש"ז זצ"ל ומחשובי פוסקי ההלכה במאה ה-20, פסק על שאלה בנושא  גביר ותורם שתרם לישיבות ועוד...  ומאידך גרם לעוולות כלכליות  מצד  האחר. על כך השיב הגרש"ז שלצדקות של הגביר  אין כל ערך, עד שיסור מהרע ויחזיר את שחייב שהרי כתוב "סור מרע ועשה טוב" נמצא שאם נלך בדרך  לא דרך, יקח לנו זמן להשתחרר מהרע שידבק בנו. נקודת המבט שלנו צריכה להיות רחבה במימדים של נצח ישראל לא ישקר ולא נקודתית במשא ומתן עם איזה פושע עלוב, ולכן עלינו לחתור לשחרורו של גלעד ללא סכרים של איך נראה בעיני הצד האפל של הירח... 

         כמובן שזה לא סותר את העובדה ש"הטוב שבנחשים רצוץ ראשו" מהסיבה שלא להדבק ממנו אפילו לא לשעה

        על האסטרטגיה היהודית  שהיא ערכית להבדיל מהחיזבאללה שלא...  בפוסט עם:471 צפיות,99 תגובות,32כוכבים ב:  http://cafe.themarker.com/view.php?t=530186  

         
        דרג את התוכן:
          99 תגובות   יום חמישי, 17/7/08, 05:52
           לפני זמן  היה אסטרטג, שטען שהפסדנו במערכה (אם זה, מלשון ערך אז איך הפסדנו?) כי נאסרללה משתמש בלוחמה פסיכולוגית ועלינו להשתמש באותם כלים כדי להתמודד מולו. אז לידעתך מר אסטרטג:

          א. אני לא חושב שזה מתאים לנו להתחרות בפשעים.

          ב. האסטרטגיה שלנו היא- היה רך כקנה ולא קשה כארז, כדי שאם תבוא רוח חזקה, הקנה-סוף אמנם מתכופף לשעה, אך בחלוף הרוח  הוא מתיישר לקומתו הטבעית ואילו הארז נעקר בגלל יהירותו, זקיפותו ועקשנותו.

          ג. הניצחון הוא מלשון נצח וכך הוא נמדד ולא בתפיסה של מציאות נקודתית.

          ד. נאבד לדעת את ייחודנו... 

          ולעצם החילוק בתפיסת העולם שלנו ביחס לחיזבאלה

          כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע.

          עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו.

          עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע.

          מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע?

          תלמידיו של אברהם אבינו, אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא, שנאמר (משלי ח'): 'להנחיל אהבי יש, ואצרתיהם אמלא'.

          אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר (תהלים נ"ה): 'ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך'

          רש"י: עין טובה: שאין לו קנאה על חבירו שחביב עליו כבוד חבירו ככבודו. רוח נמוכה: עניו ושפל רוח.  נפש שפלה: שמשפיל עצמו בין אנשים ומעורב בינהם. אבל בלעם הרשע הייתה בו עין רעה. שנאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. רוח גבוהה. שנאמר מאן ה' לתתי להלוך עמכם אלא עם אחרים נכבדים מכם. נפש רחבה: שנאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב.

          אברהם אבינו היה ראש לאומה הישראלית ובלעם היה הראש שכנגד לפי שהיה נביא לאומות וכידוע הכל הולך אחר הראש כדאמרי אינשי  בא נתפוס ראש ולא רגל. אברהם ובלעם  מייצגים את מהות תפיסת העולם החושפת את ההמשך ולכן במשנה האמורה מדובר בתלמידים...

          המידות של אברהם נוטות אל הנפש ואילו בלעם מידותיו נמשכות אחרי החומר .תלמידי בלעם שהם נאסרללה, קונטאר ושות' הם אנשי דמים הרוצים לבלוע אחרים והכל מפני העדר והחסרון שדבק בהם ולכן נקראו בעלי מרמה כי המרמה היא יציאה מהתמימות שהיא מדת היושר השייכת לעמנו. אברהם היה אב המון גויים שנתן את המציאות גם לשאר האומות ואילו בלעם הפך מזה מלשון בולע עם.

          מדהים לראות את החילוק שבין שתי האומות  דווקא בשבוע שבו קראנו את פרשת בלק שבה מוזכר בלעם כמי שרצה לקלל את ישראל (כי הוא ידע את הסוד שקיימת שניה שבה השם זועם) ויצא מברך.

           

          פרקי אבות ע"פ רש"י והמהר"ל

          הצילום: עתון הארץ 17 ביולי 08

           

          מתוך שיעור של החוג הרב- תחומי, לפרטים: 052-8576401

          דרג את התוכן:
            26 תגובות   יום רביעי, 16/7/08, 04:08

            היום הרת עולם היום יעמיד במשפט אותנו  יצורי עולמים המצוי בהעלם .

             

            אם כבנים רחם, על עמנו כרחם אב על בנים

            ואם כעבדים עיננו לך תלויות עד שתעננו ותוציא כאור משפטנו איום וקדוש.

             

            ארשת שפתינו יבשה מתפילה ומנגד עיננו לחה מדמעה אל רם ונישא.

            קבל ברחמים וברצון סדר זכרונותנו  החרושים והמוטמעים בדם ויזע אל עבר תקוותנו.

              

            כי כה אמרת, מנעי קולך מבכי, ועינייך, מדמעה:

            כי יש שכר לפעולתך נאום-יהוה, ושבו מארץ אויב. ויש-תקווה לאחריתך, נאום-יהוה;

            ושבו בנים, לגבולם.

                 ע"פ תפילת ראש השנה וירמיהו הנביא  

            דרג את התוכן:
              71 תגובות   יום שני, 14/7/08, 20:53

              "הפרסום אצלכם פרימיטיבי" פסק גורו הפרסום מאמריקה, בוב גארפילד.

              מי שאמור למרוד בפרימיטיביות זאת הייחודיות שלך! ויפה שעה אחת קודם! כדי שהשחיקה בצלם האדם לא תשחוק אותך את ילדייך ושכנייך...התאגיד שרומס ומתיימר לתרום לחברה לאחר  הקמפיין הדורסני שלו בשיטת שטיפת מוח , הוא מטעה  כי אין למי לתרום אחרי מוח ששטוף באקונומיקה שצורבת לך את המוח. התשובה של הפרסום העתידי באינטרנט  ובכלל היא החיבור בין האנשים! נגמרו הימים שפינטזו  שאיזה גאון מתבודד יוביל בלי שת"פ... ככה קמה האינצקלופדיה וויקיפדיה וזאת הנוסחה  של הצלוויזציה השווה לסך המאמצים הקהילתיים המשותפים של אלפי דורות.

               

               מהו סוד הצלחתה של חברה  אם לא יכולתה לאתר מראש – ראשונה - את נקודת המפגש של רצונות רבים ושונים?! 

              בעתיד הקרוב שום עורך בודד של עיתון לא יחליט על כתבה על סמך אינטרס זה או אחר... לפני זמן  משרד הפרסום,  באומן בר רבנאי  העתיק ממני קמפיין למאזדה  והגשתי  על כך תביעה בסך  4 מיליון ש"ח -מעניין מאיפה הביטוי סך למרות המספר הגדול העשוי (ולא עלול) לבוא אחריו, אולי בגלל מציאות הנצח, שהכל מתגמד בייחס אליה?- הקמפיין שלי נשא את הכותרת העוצמה שבזרימה,  קמפיין שערכתי לפני כארבע שנים לאופנועי קוואסקי...הקמפיין האמור  נשלח למיקי בר במייל ישיר, לפני שנים (תשמרו איי- מיילים לנצח...) כדוגמית ליכולת שלי או שלא,  על מנת ליצור שת"פ עם משרדו באומן בר ריבנאי, - להלן ציטוט מדחייתו של מיקי בר שנשלח אלי במייל : "אני מעריך את כשרונותיך, מכיר חלק מעשייתך, ובטח מכיר את הדרישות מאנשי הקריאייטיב אצלנו לכן אני יודע בוודאות שאינך מתאים לעבודה במחלקה הקריאייטיבית פה – שגילה הממוצע הוא חצי משלנו..." מיקי בר מנכ"ל ושותף בבאומן בר ריבאי-

              לאחר שהזדקנתי בארבע שנים מאז פניתי אליהם , שזה דור  בפוסט מודרניזם 

                 .הם העתיקו על שעמלתי, תוך מחיקת זכויות היוצרים המיצגים את רוח האדם וייחודו

              "... השוק הישראלי יש בו סוכנויות פרסום אוליגרכיות ששולטות בשוק..." בוב גארפילד

               אחד העיתונים של המדינה  החליט  לפרסם את עצם התביעה שלי והכתבת לעיניני משפט (שמה שמור במייל ולא במערכת, כי אין לי)  שלחה לי על כך  תכתובת  באי-מייל אך כנראה שעצם הפרסום נמוג בקונספט של המפגש שבין הלקוח לעיתון ועל זה שילם קורא העיתון...כי הקורא היה יכול להתענג בקריאה של הגרסה האולטרא מודרנית של המלחמה של הקטן (שזה אני) אל מול גוליית  , במקום זה סיפרו לו סיפור על כוכב נולד 6 (לא כולל מע"מ) עם רקע של קצפת שאין לו קשר למציאות החדשותית... אך תמיד יש את הניצוץ והפעם זה היה  Nfc שהגיב ישירות באינטרנט בלי שיקולים של זרים ומערכת העלולה להכביד על החדשות העצמאיות ואולי זאת הסיבה  שלעיתון  באינטרנט יש עתיד  כי אין זמן לפוליטיקות של מי אמר למי ולמה...

               

               "אנשים צמאים לחדשות עצמאיות ונטולות אינטרסים אישיים, זה טבען של החדשות... " מוסיף הגורו  בוב גארפילד 

               "האנשים לא השתנו , הם תמיד היו ככה . פשוט רשתות הטלויזיה הגדולות נכנעות להם, כי הן היסטריות. לפני מספר שנים, כשהרשתות הבינו שגם שידור חדשות יכול להיות רווחי, הן עיוותו את כל כללי העיתונות" "והתוצאה שגם הטיימס והוושינגטון פוסט במצב של יאוש כלכלי." 

               

               אויי לקוראים לאור לילה ולרע טוב בפרסום ובכלל... 

              הייאוש של העיתונות לא  נובע מהטכנולוגיה העתידנית  אלא מחוסר תכנים  יצירתיים. בעלי העתון והעורכים  חייבים להבין ששם המשחק הוא יצירתיות עם תמהיל של תוכן המעוררת מתרדמת ההרגל (במציאות חשיפתית של 17 אלף פרסומים ליום)   אני מצוי שנים, בעולם הפרסום והשיווק ונתקלתי בתופעות אוליגרכיות שלא קשורות ליצירתיות, אלא לקשרים ומטבעם של קשרים שהם סבוכים, צפופים, אפלים וחסרי מעוף בדיוק ההפך מהמושג  של היצירתיות האמורה. לכן קיים המונח, יצא לאור ולא לחושך. ההשאלה ליצירתיות בעולם הוא האור "יוצר אור ובורא חושך" לא בכדי האור משול לטוב והחושך לרע,  אך מה לעשות  שיש המכנים את האור כחושך ולחושך אור, כפי שהטיב להגדיר זאת הרמב"ם. 

               

              האתגר

              קמפיין חברתי תרבותי שיווקי

               

               אז מה עושים?

              ולשאלת הקורא הסביר- אז מה עושים? עושים, מגיבים מדברים כי בכל דיבור יש ממשות של דבר וזה לא רק שורש של מילה...

               

              * גם הכוכב הבודד יכול להאיר את עולמנו האפל

               

               הציטוטים  של בוב גארפילד, הגורו מתוך כתבתו לאור רודריגז- גרסיא בראיון מאלף בגלובס
              דרג את התוכן:
                70 תגובות   יום חמישי, 10/7/08, 19:32

                להלן דבר תורה, לע"נ  אמי רות בת ר' אלכסנדר זכרונה לברכה,  שביום שבת הקרוב ט' בתמוז יהיה  יום פטירתה.

                הקדמה

                מאחר ואמי מורתי ז"ל, הייתה זריזה במעשי החסד שלה לכן,  אני מקדיש לה את דברי התורה המתייחסים לעשיה...

                חז"ל מגלים לנו  יסוד בתורה ובחיים, האומר  שכל מקום שנאמר "וישב"  לאחר מכן נוצרת מציאות של צער לדוגמא  בפר' השבוע בלק: "וישב ישראל בשיטים...ויחר אף השם בישראל". "וישב יעקב" התחיל הסיפור  של מכירת יוסף בנ ועוד...והשאלה מה הקשר של ישיבה לצער? מסביר המהר"ל  מפראג, שהעמל והעשיה מעידה על חסרונו של האדם אבל כשהאדם יושב הוא מעיד על עצמו שהשלים את מלאכתו (האדם קרוי מהלך כי הוא הולך להשלים את חסרונו) ואין  שלמות בעולמנו שלא דבק בה החיסרון...לכן כתוב "לפתח חטאת רובץ" ומסבירה הגמרא מתי דבק החיסרון/יצר הרע באדם? בשעה שהתינוק מגיע לשלמות בזמן היציאה ואז דבק בו היסוד שכל דבר המגיע לשלמות  דבק בו החיסרון...כלל הדבר שלחיסרון אין כח להידבק  להויה ההולכת אל ההשלמה... על-כן, עצתי תמיד תגידו לבוס שלכם עוד לא סיימתי, כי ברגע שתגידו שגמרתם  את עבודתכם, יוכלו להצביע לכם על החיסרון שבה...תמיד תהיו בדרך להשלמה...  

                פיקאסו ביטא את הרעיון לעיל באמירה "מעולם לא סיימתי אף ציור"

                עוד קו של חסד לדמותה

                אמי ז"ל הייתה מסוג האנשים שנותן שלא על מנת לקבל...לדוגמא בגסיסתה שהייתה מלווה בייסורים היא מצאה זמן ללכת עם המנקה שלה, יהודית ברחובות העיר כדי למצוא לה שמלה לחתונת ביתה. ביום פטרתה

                 מצאנו שתי מתנות (כרגיל) שהיו מיועדות לחברי אילן על לידת בנו. תשאלו למה שתי מתנות? אחת בשמה והשניה, כדי שלא יווצר מצב, שאתן מתנה בשמה ואני לא... היא הייתה בעלת אנרגיה של עשיה,

                שבאה לידי ביטוי בשיפוץ ביתה בשביל אבי למרות  גסיסתה,מבלי שתהיה לה הנאה מכך לאחר מותה...

                תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים


                דרג את התוכן:
                  77 תגובות   יום רביעי, 9/7/08, 14:26

                   בחיי שעה אנו מוקפים ללא הרף במסעות פרסום – ופרסומים בודדים – הצצים סביבנו לשעה ונעלמים כלא היו, כחזיונות תעתועים. דומים הם בעיניי לעשבי בר המוריקים במהירות – ומצהיבים מיד, באין בהם פרי. כמותם, הם ריקים מכל תוכן מעשי. במשל, השטחיות כמוה כזיקוק, המאיר בשיאו וכבה כלא היה לאחר שניה.

                  כידוע, בכל זרע מצוי קוד גנטי, שבו צפון כל הידע הקשור בעץ, טיבו, מאפייניו, אורך חייו, גובהו ומוטת ענפיו. זו המהות של העץ. תהליך הזריעה של כל זרע - יהיה זה של עץ, או של רעיון, או של מסע שיווקי – כולל בתוכו את שלב החריש, ההכרחי להטמנת הזרע (המהות) ולהטמעתו  בקרקע. כוח הצמיחה מצוי במעמקים. לא במקרה דרושה הטמנה – כתנאי קודם להטמעה. כל זרע הנשאר על פני הקרקע נישא ואובד ברוח. במקרה כזה, הזרע נישא למרחקים – והמהות, שאין לה נקודת אחיזה – לא מצמיחה דבר. היא פשוט הולכת לאיבוד.

                  השבר בעולם השיווק החינוך ובכלל ... נובע מחוסר תכנים!

                  השבר בעולם השיווק, ולא רק בו, נובע מהעדרם של תכני מהות. העולם תוהה, נבוך ומבולבל נוכח השפע (חסר התוכן) ומשלם מכיסו – וברוחו – את מחירו של השפל בתוכן וברוח. אם מובילי דעת קהל היו חותרים אל עולם של תוכן, היינו יכולים להגיע לאיזון הרצוי בין הרוח לחומר (במאמר מוסגר: מובילי דעת הקהל היו אמורים להוביל את הדעת – ולא את הקהל).

                  האתגר, לתרום לקהילה תוך כדי הקמפיין

                  בסופו של חשבון, הדבר משתלם גם שיווקית, חברתית ותרבותית שהרי התאגיד עשוי בפרסומו  התוכני לתרום לקהילה תוך כדי הקמפיין. 


                   
                  מסר תוכני  נקלט ברבדים עמוקים יותר – ונשאר זמן רב יותר בזיכרון, מאשר מריחת צבע של איזה גרפיקאי, המתלהב מביצועי המק שלו.


                  האדם באשר הוא יצור המחפש מהות. לכן, התוך של התוכן, או המהות של המהות, ידברו תמיד אל כל אדם באשר הוא...

                  פיטר דרוקר הסבא והמייסד של העולם השיווקי המודרני אמר "להמצאות הכי גדולות והכי קטנות לא היה קהל יעד"

                   


                  דרג את התוכן:
                    42 תגובות   יום שלישי, 8/7/08, 09:37

                     נענע 10 ניזקק למעצב על מלונדון, וואו כתושב הפרוור(מלשון פרווה- לא בשרי ולא חלבי) רחובות, אני ממש נרגש (צוחק ואולי במרירות)

                    כי הוא היה בעולם ואני בירוחם, הוא דובר אנגלית ואני יידיש, יש לו לוק של מעצב על ולי של מעצב תת... 

                    זכור לי  שחב' אמקור הזמינה בזמנו מעצב על שעיצב לה את האל"ף של החב' כמו ילד שלא ראה צורת אות...

                    מדי פעם שומעים על מרצים מחו"ל בכנסים כאילו שזאת מנטרה לחוכמת חיים. 

                    לעניות דעתי שהיא עניה, שהרי אני מעצב תת, כל מה שמציירים בחו"ל זאת רק תולדה של מה שיש כאן בנמצא...

                    מדונה  שואבת את יצירותיה מכאן...

                    הסרט מטריקס מציג את ציון כערך עליון ואצלנו המושג ציון הס מלהזכיר?!

                    ü

                    ü
                    üבמפגש אמנים בעין הוד בשנת 1980, לעג  ז'אן פול סארטר הצרפתי - גדול הפילוסופים של המאה העשרים - לחיבתם של אמנים ישראלים לתרבויות זרות ואמר שבמרתפי הבנקים שלנו יש מילארדיים של דעות ואילו אנחנו הולכים ומבקשים הלוואות בבנקים זרים..."אתם יודעים כמה אתם עשירים?" שאל סארטר.
                    ואני שואל אותך מאיפה בא לנו הסעיף לחקות את העולם?
                    אולי זה הדימוי העצמי הנמוך שלנו, בקונספט של וודי אלן, שלפחות עשה מזה כסף?
                    אולי שכחנו שעניי עירך קודמים?  ואולי יש לעורר נגד מגמה זאת?

                     
                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום שישי , 4/7/08, 16:54


                      הרעיון של חוקת בא להזכיר לנו שנולדנו באמצע הסרט של החיים, ומי שנכנס באמצע הסרט קשה לו להבין את העלילה הנובעת מסוף מעשה במחשבה תחילה....

                      רש"י מסביר:
                      לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת (פרה אדומה שהיא מצווה לא נתפסת) ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה חוקה גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה.


                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 2/7/08, 14:52

                        *הבנת הנמצא של השורש מעידה על הענפים ולא רק...


                        רוח הדברים:
                        האדם באשר הוא נברא עם קצה של בדידות וקצה חברתי! איך מגשרים על הניגודים שבמהות האדם? מה הם הניגודים בעולמנו? למה הם נועדו? והאם הם משלימים? מה גורם לריגוש ובכלל? מה היא נקודת האיזון- שביל הזהב ? האם כל אחד מאתנו יודע הכל? מה היא הגדרת הצילויזציה- הקידמה ? מה עדיף תמימות או שכלתנות? מה היא האסטרטגיה המוליכה להצלחה?

                          החלק העיוני:
                        - למידה של כללים ועקרונות-"יתרון ידיעת הדברים על מתכונת חלקיהם כפי מחלקותם וסדרי יחסיהם, מידיעתם שלא בהבחנה, כיתרון ראיית הגן המהודר בערוגותיו ומיופה במסילותיו ובשורות מטעו, מראיית חורש הקנים והיער הצומח בערבוב." הרמח"ל
                        - האסטרטגיה המוליכה להצלחה הפרזנטציה נחשפה באוניברסיטת חיפה, בבינתחומי הרצליה...
                        - בין אור לחושך- הגדרת הטוב והרע- קונספט שמומש במרכז מברים למדינת ישראל אל מול 40 מיליון איש
                        - יצירה ועשיה ע"פ אדרת אליהו- הגאון מוילנה

                          החלק המעשי: אמונה, אמנות, כתיבה, עיצוב ועיצוב פנים

                          הנושאים של החוג הרב תחומי:
                        - האסטרטגיה אל התקווה במצגת על הניגודים שמשלימים ותפקידם- בלי - השחור הרע לא היינו מכירים בלבן שהוא הטוב לכן גם הרע/השחור טוב - האם התמימות עדיפה על השכלתנות?

                        - מה סוד הריגוש?- האם הצחוק הבכי והריגוש באים מאותו מקור?

                        - מולכי הדעת בעולם: מטריקס וסארטר... שואבים את הכוח היצירתי שלהם מכאן

                        - חשיפת הדרך שלי בכתיבה, הפקה וקמפיינים?-

                        - קריאה מיצירותיי ומצגות מסין, ארה"ב ועידת רה"מ ועוד...

                        - "לא באתי לחדש דבר אלא להזכיר לך את שיעדת" רמח"ל

                        - לכל אדם יש כשרון רדום

                        - האם כל דבר שאנחנו רואים בא להגיד לנו משהו?

                        - על סוד ההצלחה הקשור לשת"פ?

                          קישורים:
                        סבר פלוצקר "ראיתי את עבודותיו ונשבתי בקיסמן" 
                         
                        http://www.dc4u.net/images/sever.jpg 
                         -ההמלצה של שרי אריסון
                        http://cafe.themarker.com/view.php?t=373738
                        -חשיפת היצרתיות הקיימת בכל אדם באשר הוא...
                        http://cafe.themarker.com/view.php?t=229714
                        -על האסטרטגיה המוליכה להצלחה ויצירת חזון אישי
                        http://www.dc4u.net/amlacot.html
                        -הרצאות על כללים רוחניים ומעשיים בקופירייט ועיצוב
                        http://www.dc4u.net/images/sever.jpg
                        http://cafe.themarker.com/view.php?t=229728
                        -הקניית תוכן ב: אמנות, שיווק, פרסום, ועיצוב פנים
                        http://www.promo.co.il/pages/show/679
                        המלצות של שרים וראשי המשק:
                        http://www.dc4u.net/amlacot.html



                          © 2008, כל הזכויות שמורות לעפר אלוני

                        דרג את התוכן:
                          7 תגובות   יום שלישי, 1/7/08, 20:27

                          ההרגל מלשון רגל ורגליים. הרגליים מייצגות את ההליכה מבלי משים...כבר יצא לי לפגוש אנשים שהרגליים שלהם נשאו אותם לדרך לא דרך, כי הרגליים הורגלו ללכת בדרך מסויימת...

                          ולעצם שאלתי האם ההרגל של העיצוב הקודם לא חסר לך ?  

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            code2hope

                            מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

                            פרופיל

                            הקו א-ל התקווה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS