כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון : 12/2009

    70 תגובות   יום שבת, 26/12/09, 22:14

    מה בין אור לחושך?

    מה בין לבן לשחור?

    מה בין האחד למורכב?

     

    מה בין הנשמה לגוף?

     

    מה בין מלך לעבד?

     

    מה בין הנאצל לשפל?

     

    מה בין השורש לענף?

     

    מה בין התמימות לשכל?

     

    מה בין גאולה לגלות?

     

    מה ביננו למוות?

     

    "ואנחנו מה?"

     

    עולם מלשון נעלם!

    דרג את התוכן:
      120 תגובות   יום חמישי, 17/12/09, 23:29

      כשאני ב"אני" ואת בתוכך וההפך.

       

      כשאני בחושך ואת באור וההפך.

       

      כשאני מדבר ואת מחרישה וההפך.

       

      כשאני במדבר ואת בים וההפך.

       

      כשאני בטיסה ואת בהתרסקותך וההפך.

       

      כשאני בחוץ (ובקור) ואת בפנים וההפך.

       

      כשאני בליבי ותמימותי ואת בשכלותך וההפך.

      כשאני בעפרי ואת בגאון וההפך.

      אז איך נפגש, אם את מזגזגת, וזה סודק?

       

      ולאלה המחפשים את הניצוץ האופטימי הוא מצוי בסדק, כי אין דבר שלם יותר מלב שבור:)


      (שיר השירים בגירסה עכשווית)

      דרג את התוכן:
        86 תגובות   יום חמישי, 10/12/09, 17:32

         "לא באתי לחדש דבר אלא להזכיר לכם נשכחות" היא אמירה של הספר "מסילת ישרים" המלווה אותי לאורך ורוחב  השנים... משפט זה תרם לי בחיי התוכן,  בחיפוש בסביבתי הקרובה וחסך לי כרטיס טיסה, למזרח הרחוק והקרוב וכן עמידה מיגעת בדיוטי פרי...           

        מלבד תרומתה של אמירה זאת בחיי הרוח שלי הוא אף תרם לי לחיי החומר. שהרי בעבודתי כמאמן, מורה, איש קונספט ופרסום,המלצתי ללקוחותיי שעדיף בקמפיינים להישען על ההזכרה מאשר לחדש חידושים זרים הדורשים הטמעה יקרה בנפשו של הצרכן.           

        גם חיבור זה נולד בסביבה מוכרת לכל אחד מאתנו, כי השמש מכה על כל הבתים בשווה (לכן אין טענה של קופחתי)  ומדוע יש בתים שמוארים יותר? הכל תלוי בניקיון החלונות. אז בואו ננקה את חלונותנו...

        דרג את התוכן:
          79 תגובות   יום שבת, 5/12/09, 19:41

          זה היה מסוג הלילות האפלים שבתוכו הופיעה הזריחה...

          זריחה של ניצוץ שבכוחו יכול לשנות, את הצורה ליצירה ועשייה.

          הם זרמו כגלים והתנפצו על המזח עם תחושה של עוד לעבר הנצח...

          הם התנתקו מהאפל ומחיי השעה  לעבר חוף מבטחים לעולם שכולו טוב.

          תוך כדי ומבלי משים, הוא חש שנקודה קטנה של אור המצויה אי שם מעבר,

          מאירה לו את התובנה ש"האדם ידע את חווה...".

          דרג את התוכן:

            תגובות אחרונות

            code2hope

            מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

            פרופיל

            הקו א-ל התקווה
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            ארכיון

            פיד RSS