כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון : 7/2013

    5 תגובות   יום שישי , 26/7/13, 00:12

    דארווין, שפיתח את תורת האבולוציה, הבין שיש פרדוקס מהותי בטבע שמתבטא בחידת האלטרואיזם - איך ההקרבה והנתינה מתקיימים בעולם של אבולוציה הדורשת אגואיזם הישרדותי? שהרי כל הטבה היא על חשבונך...

    לפתרון החידהhttp://www.dc4u.net/

     

    http://cafe.themarker.com/image/2918498/

    דרג את התוכן:
      8 תגובות   יום שני, 1/7/13, 10:06

      ה"אני" המכתיב לי שורות אלו עם תחושה כשל מי שמחכה לאהובתו בשביל ודרך  ההשתוקקות, ולא למען המגע בבואה - שזאת כאותה התקווה שלא ניתנת למימוש פיזי... 

       

      "אם אני* כאן – הכל כאן" (בית הלל) וההסבר: רוצה רייטינג? תתחבר ל"אני" הנדיר שבך, אל תזגזג ואז יבואו כולם...

       

      אפילו החומר משתוקק לצורה ואת/ה לא?! החומר הראשוני בעולם היה "היולי" - "תוהו ובוהו" ומאז לא ראינו חומר ללא צורה, אבל אנשים כן?!

       

      אושר מלשון אישור, כשהאדם מקבל אישור למעשיו זה ניצוץ מהאושר הגדול...

       

      גיל וכסף זה לא מספר, זאת מנטליות...

       

      ההפך מתם זה מת (בהיפוך אותיות)...

       

      בוקר מלשון ביקר להבדיל מהלילה שלא, כי חשוך שם...

       

      מי שאטום ב"עין צרה" מקריב את ליבו הרחב...

       

      הגאון מוילנה : "מי שיודע לא אומר ומי שאומר לא יודע"

       

      לכולנו ישנה תמימות רק היא מכוסה, בשכלתנות טיפשית, מעצם העובדה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים...

       

      למה אומרים עמק השווה? ולא הר? כי הר זה אגו ולמפגש כל צד צריך להנמיך את עצמו, לעבר העמק...

       

      ולמה אומרים "להמתיק סוד"? מה מתוק בסוד? כי זה אינטימי ורק  בין שניים (אינטימיות)...

       

      "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מהעין" כי העין צרה והברכה לא...

       

      דרכי: לא באתי לחדש לך דבר רק להזכירך את ששכחת... כי בעצם ובמהות כולם יודעים, הם רק שכחו...ולכן הזיכרון מעורר יותר מהחידוש

       

      אמירתי: "אם אני* כאן – הכל כאן" (בית הלל)  הסברי: כשנפשך תתחבר ל"אני" – הקו הנדיר שבך, כולנו נצטרף אליך לעבר התקווה, שהיא צורך נפשי קיומי שלנו, כי רק "בקבץ קוויך מארבע כנפות הארץ יכירו וידעו..."

       

      במדינת הקומבינות שכחו מהי תקווה - צורך נפשי שלא ניתן למימוש פיזי, להבדיל מלייחל...

       

      כשאתה אומר ״תודה״, ועונים לך ״אין על מה״ אני מורד, כי תמיד יש על מה להודות, שזה היסוד לקומת האדם...

       

      הסיפורים הכי מעוררים, הם אלו שאתה לא מבין בדעת אך חש בלב...

       

      ולמה אומרים "מקרב לב" ולא שכל? כי השכל לא מקרב, הוא רק מרחיק בגלל הקומבינה וחוסר התמימות...

       

      הגטו המנטלי חמור מגטו פיזי. לגטו המנטלי אתה לא מודע, ולגטו הפיזי - רעב אתה מודע ויכול לבחור למרוד...

       

      האם לא אמור ההיסטוריון לנהוג כמו ארכיאולוג? כפי שפיסת חרס יכולה לתת תפנית חדשה להיסטוריה, כל שכן עדה, ספרים, מכתבים וצילומים? 

       

      רצונך כבודך אבל גם רצוני, אז שניפגש באמצע?

       

      צריך ללמד זכות כי זה לא מובן מאליו


      "השמעני את קולך מחגווי הסלע"  של חיי השעה האטומים לנצחנצחים ועוד והרבה...


      צריך להכיר בטוב אחרת שוקעים ברע


      התקווה היא התנועה אחרת היינו שוקעים בייאוש ולא זזים מטר

       

      "שתקי ותהיא יפה" כי  השכל שלנו לא משהו, אז מה שנשאר בעולם הוא יופייך...

       

      והמענה לשאלה מה זה הקו א-ל התקווה? להטמיע תקווה באישי, חברתי, שיווקי, מדיני

      1. כי התקווה היא הקמפיין על של כל הקמפיינים, היא הדרייב, המניע והאדם הוא הלך שמשתוקק ללכת...
      2. כי הקו (האישי) שלך, הוא חלק מתקוותנו (המשותפת)

       

       

      ''


      דרג את התוכן:

        תגובות אחרונות

        code2hope

        מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

        פרופיל

        הקו א-ל התקווה
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS