כותרות TheMarker >
    ';

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    ארכיון : 8/2014

    0 תגובות   יום חמישי, 28/8/14, 09:43

    היינריך הימלר, ראש האס.אס שנודע כ"אדריכל הפתרון הסופי", לשם הולכים התקציבים שלכם, בחסות נותני הפרסים

     

    ''

     

     

     

     

    "לימודי השואה: שיעור בהתקרנפות...

    מרד גטו ורשה הועלה על נס במלאות 70 שנה להתרחשותו. לא זיכרון, לא כאב, לא תובנה אנושית אמיתית; רק מסר פוליטי נבוב של צדקנות... על יד ושם :... זהו מוסד הנמצא באחריות ממשלתית ואמון על מסר ממלכתי־לאומי צר של השואה... התלות ביד ושם יוצרת בעיה. היסטוריונים של השואה באוניברסיטאות ממלאים תפקידי מפתח במסגרות המחקר של יד ושם... ועד שלא יוכשר כאן דור חוקרים שינתק את חקר השואה באופן סופי מהמסר הממלכתי החונק את ההתפתחות האינטלקטואלית ויזכה לגיבוי ותקציבים המאפשרים לו לעשות כן, אין סיכוי לשינוי..."  קישור לכתבה במלואה

     

     

     

    I came to Poland for the purpose of sharing my finds with the heads of your museums, since in Israel all research relies on one organization alone, Yad Vashem, which is currently under harsh criticism in Israel.  Examples include the article of 18 April 2013 by Professor Daniel Blatman in the “Haaretz” newspaper, where the Professor states:

    “The Warsaw Ghetto Uprising has received focus during commemoration of 70 years since its occurrence.  But there is no real memorial, pain or authentic human insight; only an empty political message of self-righteousness […] about Yad Vashem, an organization government-run and hence tied to a narrow government-national message concerning the Holocaust […] Dependence on Yad Vashem creates a problem.  Holocaust historians in universities fulfill key roles in Yad Vashem research frameworks […] and until a new generation of researchers is trained here, that will disconnect holocaust research entirely from the suffocating government-promoted message and intellectual development, while receiving support and budgeting that will allow this, there is no chance of any change.  link to full article: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.1997398

     

     

    פרופ' ישראל גוטמן: "מה שהספקתי לקרוא זה הרבה מאד שטויות וחוצפה"

    Prof. Israel Gutman:  “What I've managed to read is a lot of rubbish and insolence.”

    http://www.youtube.com/watch?v=d0wMWAa5NmY&list=UUcjynGj7Mhcz9m2Ss9vNm6Q

     

    פרופ' גוטמן: ומה שהספקתי לקרוא, זה הרבה מאד שטויות וחוצפה בלתי רגילה. החוצפה זה שהם יכולים להגיד דברים שאין להם שחר, והם כותבים את זה, עושים את זה בצורה כזאת שאומרים מה פה ושם מה שהוא אומר, ודברים אחרים, ולא אומרים מי אומר, כך שזה לא נותן אפשרות לתהליך.. כן? לי הוא לא היה אומר דבר כזה

    Prof. Gutman:  And what I've managed to read is a lot of rubbish and unbelievable insolence.  This insolence, that they can say things with no basis, and they write them, they do it by saying what happened there, what someone said, and other things, but they don’t say who said it, so it leaved no possibility of a process… yes?  To me he wouldn’t say such a thing.

     

     

     

    אז ישכחו את השואה?

    פרופ' גוטמן: כן, וגם את היושרה...

     

    Will the Holocaust be forgotten?  Prof. Gutman:  “Yes, and also integrity…”

    http://www.youtube.com/watch?v=P68T1hiUkY0

     

    פרופ' גוטמן: הם ינסו, והחיים שאנחנו חיים היום לעשות ולהשכיח את העניין של השואה ודאי (יד ושם) וגם לא מה שצריך לעשות כדי להיות הישר, שבגנבות כן,

    Prof. Gutman:  They’ll certainly try, judging by the way we’re living today, to cause the Holocaust to be forgotten (Yad Vashem), and what needs to be done, to have integrity, though slyness… that, yes.

     

    עפר: אז זה העצם סוג של מחאה שלך שאתה לא מוכן לבוא? (ליד ושם)

    Ofer:  So that’s a kind of protest on your part, not being willing to go? (to Yad Vashem)

     

    פרופ' גוטמן: זה לא סוג של מחאה, אני לא רואה הגיון בזה, כי אם האנשים האלו לא נאמנים לדברים האלה שהם עושים ושהם מקבלים על עצמם, אז מה יש לדבר איתם?

    Prof. Gutman:  It’s not a kind of protest, I just don’t see the logic of it, because if these people can't be loyal to the things they're doing and that they take upon themselves, so what’s the point of talking with them?

     

    עפר: הבנתי, כן, אני שומע, ובכל זאת, מה אתה מציע לי לעשות? (שהשואה לא תשכח) בתור איש חכם

    Ofer:  I understand. Yes, I hear, but nonetheless, what do you suggest I do (for the Holocaust not to be forgotten)…as a very learned man…?

     

    פרופ' גוטמן: מה שאתה עושה, אני לא רוצה ממך מה שאתה עושה (המחאה – המרד לזכר המרד) מכיוון שזה דבר חשוב מאד, תנסה, יש לך כוח לזה, יש לך מרץ לזה, תעשה את זה, אולי תצליח, אם תצליח זה יהיה דבר גדול, אני יותר מבוגר ממך, ויש לי יותר ניסיון בזה, ויותר... אני יכול להגיד את זה גם כן, יותר הקשבתי לדברים האלה ואני רואה איך שזה יצא

    Prof. Gutman:  What you're doing, I don’t ask from you what you're doing (the rebellion in memory of the rebellion) because that’s very important, you should try it, you have the power to, and the energy to do it, and maybe you'll succeed.  If you do, that would be a very great thing, I'm much older than you, and I have more experience, and more…   I can also say this, that I listened closely to all these things, and I see what resulted from it all.

     

    עפר: כן, אז מה? אתה רוצה להגיד לי שאתה כבר מיואש מזה?

    Ofer:  So… what… are you telling me you're completely despairing of it all?

     

    פרופ' גוטמן: תראה, אם אתה תצליח, אתה עוד צעיר, ואני לא, אם אתה עוד מצליח לקחת חדשים, אנשים חדשים, ולהקנות להם רעיונות נכונים, אמיתיים, ברוח זאת שאנחנו (התכנית המשותפת של גוטמן ועפר) שזה יהיה, שזה יהיה היסוד, זה חשוב מאד

    Prof. Gutman:  Look, if you succeed, you're still young… I'm not… but if you succeed in taking new people and instilling the right, and true, concepts, in the spirit of what we (Prof. Gutman’s and Ofer’s joint project) are aiming for, that’s the foundation, and that’s extremely important.

     

    עפר: כן, אתה יודע שהיסוד אצלי זה תמיד הסיפור שאתה מספר לי איך התחברתם באותו לילה, בוורשה, שכולם עזבו את הבתים, והייתם ביחד, זה היסוד של כל הסיפור שלי

    Ofer:  Yes, you know that the foundation, as far as I'm concerned, is always the story you tell me of how you all joined together that night, in Warsaw, that everyone left their homes, and stuck together, that’s the foundation of my entire narrative.

     

    פרופ' גוטמן: זה, זה היה יסוד... שאנשים לקחו על עצמם מהכל, הכל היה זה, מה שהיה והם חשו כאנשים, מזה חיו,

    Prof. Gutman:  That!  That was the foundation, that people took everything on themselves, that was the entirety of it, they felt proud to be human, that’s where their life force came from.

     

    עפר: זה היה האוכל שלכם (החיבור החברתי)

    Ofer:  It (social connection) was their sustenance!

     

    פרופ' גוטמן: זה היה, זאת הייתה הרגשה שאנחנו עושים דברים שהם מחייבים את כולם וזה נותן לנו כוח

    Prof. Gutman:  It was a feeling that we’re doing things that obligate all of us and also give us our strength.

    דרג את התוכן:

      תגובות אחרונות

      code2hope

      מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

      פרופיל

      הקו א-ל התקווה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS