כותרות TheMarker >
    ';

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    ארכיון : 8/2015

    2 תגובות   יום שני, 3/8/15, 23:44

    Questions surfacing as a result of Ofer’s trip to search for Maya, daughter of Sarenka, the Warsaw Ghetto Uprising rbel

     

    1. הסקנדל  - מדוע סיפורם של 50 מורדי גטו וורשה, ששמם חקוק על מצבה קטנה בוורשה, צונזר עד לרגע זה? האם אתה מכיר שם מלבד מרדכי אנילביץ'?

    The scandal.  Why has the story of the 50 Warsaw Ghetto rebels, whose names are engraved on a small headstone in Warsaw, been censored until now?  Are you familiar with any name other than Mordechai Anilewicz?

     

     2. הצנזור - מי צנזר עיתונאים, גם זרים ממגזין "ניו-יורק טיימס", מסיפורה של שרנקה - שעצם פירסום סיפורה היה אולי עוזר למציאת בתה מאיה?

        Censorship.  Who censored the journalists, including foreign journalists from the “New York Times”, vis a vis Sarenka’s story, especially since its publication could help find her daughter Maya?


     3. האבסורדאיך ייתכן ששרנקה מופיעה בצילום (כמעט יחיד בעולם, של מרדכי אנילביץ') והיא מצונזרת? למרות שהתמונה ניתנה למוזיאונים ע"י אמו של עפר אלוני (שברשותו המקור)

     The absurdity.  How can it be that Sarenka appears in the photograph – almost the only one existing in the world showing Mordechai Anilewicz – but she herself is censored even though the photo was given to museums by Ofer Aloni’s mother (who owns the original)?

     

     

    4. האם יש עוד קאפואים בעולם? מי הלשין על עפר למשטרה הפולנית, בכנס 70 שנה למרד גטו וורשה, וגרם למעצרו, למרגלות פסל המרד? (למרות שהפסל נתן רפפורט קיבל את הצילום האמור בסעיף 3 מאימו של עפר)

     Are there still Kapos in the world?  Who was the informant to the Polish Police Force prior to Ofer’s visit there to attend the ceremony commemorating 70 years since the Warsaw Ghetto Uprising, and caused him to be arrested as he stood near the Warsaw Ghetto Uprising commemorative sculpture?  (Take note that the sculptor himself, Nathan Rappaport, also received the photograph in clause 3 above from Ofer’s mother).

     

     5. האם יש דמוקרטיה? מדוע נזרק עפר מ"יד ושם" ע"י אנשי ביטחון, בשעה ששאל שאלה דמוקרטית את ד"ר דרייפוס "האחראית לזיכרון השואה": "למה את מצנזרת את 50 הלוחמים ששמם חקוק במצבה במילא 18 - בונקר המפקדה של מרד גטו וורשה?"

     Is there democracy?  Why was Ofer thrown out of Yad Vashem by its security guards, when he asked a democratic question of Dr Dreyfus, who is “responsible for memorializing the Holocaust”?  The question Ofer asked was:  “Why do you censor the 50 fighters whose names are engraved on the memorial at Mila 18, the command bunker of the Warsaw Ghetto Uprising?”

     

    6. האם ההיסטוריה של המרד שייכת למישהו? האם מישהו מנסה לשלוט גם על זיכרון השואה? מה האינטרס שלו להכחיש את האמת הפשוטה? כפי שמעידה העדה עליזה ויטיס-שומרון, ועשרות מסמכים שהתגלו בפברואר 2012 בת"א?

     Does the history of the Warsaw Ghetto Uprising belong to a particular person?  Is someone trying to control the memorialization of the Holocaust? What may that person or persons interests be in denying a simple truth – as testified to by Aliza Vitis-Shomron, and tens of documents discovered in February 2012 in Tel Aviv?

     

    7. האם ג'ורג' אורוול צדק? "מי ששולט על ההווה שולט על העבר". האם בוב דילן צדק? "ההיסטוריה היא דבר מצחיק. היא יכולה להשתנות. אירועים שהאמנו שקרו, אולי לא קרו כלל, ולהפך."

       Was George Orwell right?  He said: “Who controls the present, controls the past.”  Is Bob Dylan right?  “History is a funny thing.  It can change.  Events which we believed occurred maybe never did, and vice versa.” 

     

     8. האם המושג "אל תתרגלו" של מרדכי אנילביץ' שממנו הם מרוויחים את כספם, מוכחש ע"י מוסדות השואה? איך ייתכן שמוסדות השואה הולכים בניגוד לצוואתו של מרדכי אנילביץ': "אל נשכח שהכבדה במלחמות היא המלחמה בנו עצמנו: לא להתרגל ולא להסתגל לתנאים אלה! המסתגל (גם לתפקידו הרם ע.א) חדל להבחין בין טוב לרע – הוא נעשה עבד בגוף ובנפש. בכל אשר יקרה אתכם, זכרו תמיד אל תתרגלו! אל תסתגלו! מרדו במציאות הזאת!"

       Mordechai Anilewicz was known for his concept of “Let us not get accustomed and adjusted to these conditions.” Is this statement and concept, used as a money-maker, denied by the Holocaust institutions themselves?  How can it be that Holocaust institutions operate in direct contravention of Mordechai Anilewicz’s own directives?  “The one who adjusts ceases to discriminate between good and evil, becoming a slave in body and soul. Whatever may happen to you, remember always: Don’t adjust! Revolt against the reality!

     

     9. האם לא אמור ההיסטוריון לנהוג כמו ארכיאולוג?  כפי שפיסת חרס יכולה לתת תפנית חדשה להיסטוריה, כל שכן עדה, ספרים, מכתבים וצילומים

       Is the historian not meant to behave like the archeologist?  If a shard of clay can offer new relevance to our history, how can testimony, books, letters and photographs not be relevant?

     

     

     

    10.  האם מישהו מוליך אותנו "כצאן לטבח" בנושא זיכרון השואה בכלל, ומרד גטו וורשה בפרט? "התלות ב"יד ושם" יוצרת בעיה" – ראו ביקורתו של פרופ' דניאל בלטמן בעיתון "הארץ" מתאריך 19 אפריל 2013.

       Is someone leading us “like sheep to the slaughter” concerning matters related to the Holocaust in general, and the Warsaw Ghetto Uprising in particular?  “Dependency on Yad Vashem is problematic”, says Professor Daniel Blatman in his critical remarks on the “Haaretz” newspaper of 19 April 2013.

     

     

    ''
    משטרת הזיכרון, בונה לנו גטו מנטלי, המונע מאתנו את רוח הנעורות, מהמהפכה הצרפתית - המרד בחברתי ועד למרד גטו וורשה באישי - קומת האדם

     

    ''

     

    ''

     

     

    ''

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 3/8/15, 20:31

      A true story and not just based on truth

       

      נקודת המפגש בין חיפושיי אחר מאיה...לצנזור ההיסטורי הדורש לצנזר* זאת!

      The point of encounter between my search for Maya … and historical censorship that persists with censoring

       

      שלום, שמי ​עפר, ואני קרוי על שם דודתי שרנקה (בפולנית - Sarenka = עפרה) - מעוררת ​ומורדת  מרד ​גטו ורשה, בפברואר 2012 מצאתי מציאה שפרופ'  גוטמן הגדירה כנדירה וייחודית "כי אין תיעוד"... אנשי הלב התפעלו ממנה ברמה של "וואו", אך אי שם בחדרים האפלים של משטרת הזיכרון החליטו לצנזר את מציאתי  ואותי ואת שהיה לפני 70 שנה במרד גטו וורשה – היסוד לדמוקרטיה העכשווית, למה? ומה לחש לי פרופ'  גוטמן כממתיק סוד...

       

      My name is Ofer (Hebrew for ‘deer’).  I am named for my aunt Sarenka (Polish for ‘deer’), who roused the Warsaw Ghetto Uprising.  In February 2012 I discovered something which Prof. Israel Gutman defined as rare and unique, “because there is no other documentation”, key persons were wowed by it, but somewhere in the gloomy corridors of the ‘Memory Police’ a decision was made: to censor my findings, along with me too, and what really happened 70 years ago at the Warsaw Ghetto Uprising, a rebellion which is the foundation of current democracy.  And why was this material, and I, censored?  Because the leaders fled…so Professor Gutman whispered to me.

       

      מסעי יזכיר לך את המרד בכוח המשיכה של ההרגלים שלנו (גם ההיסטוריים) , לעבר הקו א-ל התקווה... כי - אדם בלי תקווה חשוב למת

      My journey will remind you of the rebellion against the gravity of our own habitual approaches (historical, too) as we move towards the path 2 Hope…. for a person without hope is considered as though dead.

       

      המלצתי, ​נסו ללכת אחרי טביעת האצבעות של עברכם – משפחתכם, למרות או בגלל כל החומות...

      ו/או  אז תתחברו ל DNA​ של ה"אני" שלכם, ותחשפו להווייתכם העכשווית, שהרי עברנו  הוא היסוד לעתידנו​...

       

      I recommend you start tracking the fingerprints of your history – your families – despite, or because of, all the walls you’ll come up against.

      Then you'll be linking to the DNA of your personal “self”, and be exposed to your current existence in all its force, for our past is the foundation of our future.

       

       

      צופן התקווה

      ​הוא מסע, היסטורי, פילוסופי עכשווי, ואני עוד בדרך... ​נועד לחשוף את נקודת החיבור היחידה של האדם עם חברו , הלב - נקודת המגוז...

      אך כדי להאיר נקודה רוחנית צריך אגדה / משל / סיפור, אז יש לי סיפור היסטורי ע​ל הנושא החשוב בעולם - הלב.

       

      http://cafe.themarker.com/image/2921217/

       

       

      code 2 Hope

      is a journey – historical, philosophical, current – and I am still on my way.  It aims to reveal the singular point of connection between one person and another: the heart, serving as the vanishing point.

       

      But to enlighten a spiritual point, one is best assisted by a parable or legend or narrative.  Here’s a historical narrative on the most important issue in the world: the heart.

       

       

       

      ''

       

      ​אז יש לי סיפור שבשבילך, בשורה קצרה ולווריד:

      So here’s my story, for you, in brief and straight to your heart:

       

      במלחמת העולם השנייה, הייתה בחורה בת 21, שרנקה שמה, שמסרה את בתה מאיה, ​וחזרה ללב חבריה בגטו וורשה ​ הנצור, כדי למרוד בנאצים! והשאלות הצפות משורה זאת...

      There was a young woman, named Sarenka. Surely she kissed her baby girl as she handed her into another’s care. It was World War II and Sarenka, 21 years old, returned to the heart of the action, standing by her comrades in the locked-down Warsaw Ghetto to rebel against the Nazis!  And many are the questions that arise about Sarenka…

       

      מהו אותו חיבור ללב, בשבילו מסרה שרנקה את בתה? האם אנחנו מסוגלים להבין חיבור זה בדור של הווב, שבו הטכנולוגיה שולטת ורומסת את האנושיות הפשוטה?

      What is this connection to the heart that, for its sake, Sarenka handed her baby into another person’s care?  Are we capable of comprehending this connection in our web-dominated generation, in our technology-commanded world, that tramples simple humanity?

       

      האם אישה עוררה את המרד החשוב בעולם, אך "משטרת הזיכרון" צנזרה זאת?

      Did a woman rouse the most important rebellion ever in the world, and are the ‘memory police’ censoring this knowledge?

       

      בסיפור אמיתי זה  המנסה לעורר, אני מזמין אותך לשת"פ עם כתיבתי, שתהפוך לקריאתך,שתמרוד בכח המשיכה שלנו ​- ההרגל, לעבר הקו האישי שלך כחלק מהתקווה המשותפת שלנו....

      With this true story, which seeks to rouse and awaken, I invite you to join me in my journey of writing through your reading and join me, also, in rebelling against the ‘force of gravity’ within ourselves – our habituality – as you move along your personal path into our shared hope.

       

      המרד בכוח המשיכה עם הקו האישי שלך לעבר תקווה המשותפת שלנו, אז אתה בא/ה?!

      Rebel against the force of gravity with your personal path towards our shared hope: are you coming?

       

       

      מסע היסטורי, פילוסופי, עכשווי (ואני עוד בדרך...:)

      My historical, philosophical, here and now journey and I'm still on my way

      דרג את התוכן:

        תגובות אחרונות

        code2hope

        מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

        פרופיל

        הקו א-ל התקווה
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS