השבוע לפני כמה שנים חל התאריך בו נגנב ממחנה פילון הסמוך לראש פינה, הג'יפ המפואר של מפקד האוגדה.
בשעות הערב המוקדמות, נעצר לידי ג'יפ, והנהג - חייל עם פנים מוכרות, ביקש שאחזיק לרגע את מכסה המנוע.
כשהג'יפ המפואר נמצא למחרת מרוסק בטבריה, והנושא הפך בבסיס לשיחת היום, קישרתי בין הדברים והבנתי שסייעתי לגנב...
יכולתי לשתוק ולצאת באותו היום ל"רגילה" אך הצעתי שאסתובב בבסיס כדי שאזהה את פניו של הגנב.
ההיגיון הצבאי עבד קצת אחרת, ותוך שעות ספורות, מצאתי את עצמי במעצר והואשמתי בכך שלא דיווחתי שגונבים ג'יפ.
מאחר והייתי סמב"צ עם עבר קרבי מוערך במלחמת לבנון הראשונה, נשבע שייקה הקמב"צ בסערת נפש שימנע את האיוולת בגופו ואפילו יכנס למעצר במקומי.
שבועתו לא החזיקה מעמד יותר משעה אחת.
ההוראה המוצפנת להכניס למעצר את כל מי שהיה מעורב בגניבה, הגיעה ישירות מהאוגדונר מלבנון, שאחזה בו הטרפת כששמע מה קרה לג'יפ המשוכלל והמפואר,
לו - חיכה בכיליון עיניים חודשים ארוכים...
כל הנסיונות לבטל את רוע הגזירה עלו בתוהו, על שייקה נאסר להעלות שוב את העניין ולבסוף ניגש אלי נבוך ונשבע שיעשה הכל למעני, ושידאג לי, אבל מבחוץ.
"כן כן". עניתי. "בלהישבע אתה חזק".
**
שלש סטירות חטפתי באותו יום.
האחת - איבדתי את תמימותי. לא הבנתי למה מכניסים למעצר את האדם הלא נכון.
השנייה - פיסית ומצלצלת. כשסימנתי לאחד הסוהרים שהיה גם ספר, כיצד לספר אותי,

כי בטח אשתחרר כבר למחרת, חטפתי סטירה איומה על חוצפתי ועל שהישרתי מבט לתוך עיניו.
השלישית - הפחד. עד אז לא ידעתי מה טעמו, אך כששמעתי במקרה מה מתכננים לעשות לי בלילה העצירים שדקרו את הרס"ר שלהם, החלטתי לברוח לקיבוץ נאות מרדכי, שם גר מפקד האגד הארטילרי אל"מ חזי נגר, שהשתתף באותו יום בתרגיל בדרום.

אחרי שעות של פעילויות משקמות כצביעת גזעי עצים בלבן ואיסוף עלים בעוד מאות נוספים נושרים לצידי, החל "מסע ההשפלה" עם הקסדות האדומות בתוך הבסיס ולעיני כל.
בשבע בערב כשה"מסע" הגיע לרחבה, זרקתי מאחורי אחד העצים את הקסדה האדומה, ובלי שאיש הרגיש, חמקתי למעגל ריקודי העם לשני ריקודים עם מילים שבאו ברצף סמלי:
"ושוב אתכם" ו-"קח מקל קח תרמיל בוא איתי אל הגליל".
**
לקיבוץ נאות מרדכי הגעתי רועד מקור וחיסלתי ברעב עשרות חרובים מהעץ הסמוך לביתו של המפקד, חושב על רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר שאכלו במערה שבפקיעין רק חרובים במשך 12 שנים.

חזי נגר היה מפקד לא שגרתי אהוב ונערץ, ידעתי שלא יאכזב אותי. הוא הגיע מהתרגיל לפנות בוקר. כעס שלא המתנתי בביתו ולא בקשתי מאשתו בגד חם...
הוא שמע בתדהמה את השתלשלות הדברים, החזיר אותי בג'יפ למחנה פילון ואמר שהוא ממיר את המעצר שלי ל"מעצר בחדר" וביקש שלא אצא ממנו עד שיגיע אלי שייקה הקמב"צ המבטיח...
עכשיו הייתי רגוע. הרגשתי שחזרתי לידיים השפויות של הצבא.
בבוקר כש"שוחררתי" ראיתי בחדר האוכל את גנב הג'יפ חבוש במצחו ובידו. כשהצטלבו מבטינו הוא היה חיור כסיד.
חייכתי אליו בחום, כבר לא עמדתי להסגיר אותו. בזכותו למדתי שיעור ענק לחיים, את חוכמת השתיקה.
**
מתוך רגעים ישראלים ב'.
איך נפלו גיבורים