מסירותו של פרנסואה היתה כה טוטאלית ומפתיעה, שבהנהלת המפעל, חשו שלא בנוח... והתעורר החשד שמשהו אצלו לא בסדר ... 
לצד החשד קיננו גם היסורים, כיצד קורה שבמקום לשמוח ולפרגן לעובד שמשקיע, מתעוררות לגביו מחשבות רעות...

**                                            

ערב, ברכיבה על האופנוע, מתחלפים במהירות הריחות. בשטחים הפתוחים עולה ריח פרדסים משכר, צמחים, פריחה וזבל אורגני חריף...
בכניסה לעיר מתחלפים הריחות לבליל ריחות תבשילים, לחמים ועשן אגזוזים.
גם התחושות מתחלפות, הסירה הצמודה לאופנוע-התלת-גלגלי שיוותה תחושת הפלגה בים כשהרוח הגבית מתחלפת ברוח צד.
אלה הרגעים הקסומים לסיים את יום העבודה. גם מחשבות היום, תחת השמיים זרועי הכוכבים, חולפות ביעף,
ללא כל מאמץ נעשה בהן סדר והן נכנסות לתיקיות הנכונות.

**

מסירותו המוזרה של פרנסואה ניקרה בראשי. בהחלטה פתאומית, סטיתי מנתיב הנסיעה ונכנסתי למשטרת הרצליה, בה עבדה חברה טובה. 

המקלדת נגסה במספר תעודת הזהות של פרנסואה, והמדפסת התפרצה בחימה שפוכה, על עשרות דפים שיצאו ממנה כמתוך תנור, חם ומבעבע.

"איפה אתה מוצא את העובדים שלך" תקעה בי מרפק, כשהיא מקריאה לי מתוך הדפים קומץ מהעבירות: "קבלת דבר במרמה, גניבה ממעביד, סחיטה, איומים, הטרדות וכו'".

**

פרנסואה התקבל לעבודה חודשיים קודם לכן, כשליח בבית דפוס,

"עליתי ארצה לא מזמן, ונהלתי בי"ס יהודי בפאריס"  -

"ואתה רוצה להיות שליח על אופנוע ?" 

"כן בטח", ענה במבטא צרפתי עדין, מדגיש את ה"טח" של הבטח.
"העבודה מתאימה לאופי שלי, אני אוהב את ריח הספרים והנייר, ארכב על אופנוע, אפגוש אנשים מעניינים"

התבוננתי בו ובהופעתו המוקפדת. הוא מצא חן בעיניי והתחיל לעבוד למחרת.

לא היה שליח כמותו. הוא חזר ממרחקים ניכרים במהירות ולא בזבז זמן.
בעוד השליחים לפניו, היו מתחבאים ונחים... נאנחים ומקטרים, פרנסואה בתום משימותיו, היה שותה מים ומתייצב מייד במשרד, דורש כל עבודה ובלבד שלא יישב בחוסר מעש. לפעמים נדמה היה, שעוד לפני שסיימתי להכתיב את משימותיו, הוא כבר היה חוזר בחיוך כובש ורגוע.

**     

כל אותו לילה לא עצמתי עין. דפי המדפסת שהכילו את עברו הפלילי של פרנסואה, לחשו בראשי כגחלים, כל עבירה הפיחה רוח כדים נוספת, שהבעירה גיצים חורכים באמון ובאופיו המתעתע של האדם. לא הפסקתי לחשוב על מפתחות העסק שבידו ועל הצ'ק בסך 50000 ₪ שאמור היה להיטמן ע"י פרנסואה בעומק המגירה שמשרד.
תכננתי כיצד לפטרו מבלי להכעיס אותו...
**
בבוקר הצ'ק היה במגירה. הסברתי לפרנסואה שהוא over qaulified ושמערכת החינוך בארץ משוועת לאנשים כמותו, הודיתי לו על מסירותו ושלמתי בעין יפה את משכורתו.

**

השלווה לא ארכה זמן רב. מנהל ההוצאה לאור של רשת אורט, היה על הקו.
דבריו היו קצרים וברורים. "אם השליח ששלחתם אתמול יופיע פעם נוספת במשרדינו. הרשת תפסיק לשלוח ספרים להדפסה בבית הדפוס".

"השליח פוטר הבוקר, אך מה קרה", שאלתי בסקרנות.

"אתמול הגיע השליח עם מעטפה ודרש למסור אותה אישית לפזית אבן-חן, שהיתה בחדר ישיבות. הסברנו לו בנימוס, שזה בלתי אפשרי.
הוא ענה בעוינות שהעבירה בנו צמרמורת, כשדבר מה ארוך ומשכנע... בלט בכיסו: "אם היא לא תצא אלי, אני אכנס אליה".
הישיבה הופסקה. דחפנו את פזית לארון של חדר הישיבות. 

שלשה גברים יצאו והסבירו לו, שחלה טעות, היא לא הגיעה היום לעבודה והם מתחייבים למסור לה את המעטפה באופן אישי".

**                                                  

המתח בחדר הישיבות היה עצום. רק כשהודיעו שהשליח עזב את המיתחם, עברה בכולם תחושת הקלה. כמעט כל משתתפי הישיבה תלו את מבטם במזוזות החדשות שהוחלפו יום  קודם... 
פזית יצאה מבוהלת מהארון, היא פתחה בידיים רועדות את המעטפה, הפכה והפכה ופרצה בצחוק מתגלגל, נשענת על הארון ממנו יצאה, מתנשפת בכבדות ועיניה דומעות בהקלה.

במעטפה היתה רק חשבונית עבור הדפסת 1000 ספרי אלקטרוניקה ספרתית, מבית הדפוס.