מבעד לדלת הזכוכית השקופה של המרפסת, הבחנתי בעכבר שעל גבו כתם שחור ענק, הוא הרים יד כעושה שלום, הקיש בצפורניו על דלת ההזזה הענקית, מנסה להכנס.

שמחתי שמידר עצמו למרפסת. המטאטא שרדף אחריו הבריח אותו ובקפיצת שתי קומות נגס בחיים ונמלט לחצר. סגרתי את התריסים שורק בניצחון, לא מעלה על דעתי, שמה שנראה כגירוש קל, יסתיים באופן מתיש רק בעוד חודש ויותר.

**

הרשרוש והמכות החזקות על דלת הזכוכית העירו אותי משינה עמוקה. העכבר איתר את התריס היחיד, שהיה שבור מבין המאות וחדר שוב למרפסת, מכה בחבטות עזות של אדם בוגר את דלת הזכוכית. יצאתי אליו שוב, מופתע ומשועשע, אוחז במטאטא ומבריח אותו בפעם השניה. העכבר זנק מאותו תריס שבור לחצר.

**

הסבירות שאתקל בבעל הכתם השחור, בפעם השלישית באותו יום, לא נראתה טבעית. הבחנתי בו מכרסם את הרשת של חלון המטבח, נכנס ונבלע מאחורי כוורת הספרים הענקית שבסלון.
העקשות, והנחישות בבחירת הדירה שלי מכל דירות הבניין, החמיאה. לא ראיתי בכך דבר המובן מאליו...
היה לו אופי לעכבר - מאלה שבוחר את שכניו בפינצטה... 

**

הסביבה הקרובה - הילדים והחברים. הפסיקה לבקר.
דורית - שעד להופעתו של העכבר הקרינה אהבה ללא גבול, וסמסה יומיים קודם מהכותל, ששמה למעננו פתק, הפסיקה להגיע והודיעה, שהטיפול שלי בעכבר, משקף את התנהלותי בחיים. השכנות שהיו מביאות מרק, תקעו בי מבט מוזר ונמלטו. כל אלה, הבהירו לי, כיצד יצור באורך של  15 ס"מ יכול לשבש חיים שלמים. 
למתן, בן ה-12, שנגעל מהדייר החדש, הסברתי ש"כמו שלך יש את "בובה" הכלבה, לי יש את "ג'רי" העכבר... "
  

**
ההיכרות שלי עם העכברים, עד הופעתו של ג'רי העכבר, הסתכמה עד אז במיקי מאוס.
אחרי שהחלפתי את חוטי הרמקולים שכורסמו, חדל העניין  לשעשע. הטמנתי ארבע מלכודות ברחבי הבית.

התבוננתי כיצד עכבר אחד, האיר מחדש את תכולת  ארגז-הכלים של חיי. התובנות של "איך להסתדר בחיים", שנרכשו בבתי הספר, בצבא, באקדמיה ובסדנאות למנהיגות וכיצד להתמודד עם משברים בתנאי לחץ, התבררו כחסרי תועלת. נשארתי חסר -אונים במאבק מול עכבר תאב חיים, שידע לשלוט ביצריו ודחפיו לטובת אריכות ימיו. 
התפריט במלכודות שונה לתפריט גורמה. גבינת העמק הוחלפה לגבינת קצ'קבל מטובלת בחתיכות איכותיות של נקניק קבנוס  ממעדנייה נחשבת, אך ריח הסכנה גבר על גרגרנותו של העכבר. הוא דבק בחיים והמשיך לפזר את גלליו בכל הבית, כשהוא בועט בויטאליות  במלכודות המוות ומזיז אותן ממקום למקום. 

** 

התבוננות ברצף הארועים, הביאה לחיפוש אחר משמעויות ותובנות נסתרות. "האם בנחישות ובדבקות העכבר בחיים, מביא איתו העכבר מסר או אמירה מעולם הביבים? ואולי את מקומה של הצפרדע בספורת הקלאסית, תופס כיום העכבר, ועליי לנשק את העכבר/ה ולצפות לנסיכה אותנטית ...?
 

עם הזמן חבבתי יותר ויותר את חוכמת הביבים ויכולת ההשרדות של ג'רי העכבר. היו ימים שנוכחותו השקטה נעמה לי.

אך אט לאט הרגשתי קבס. תחושה קבועה שמשהו תקוע בבית הבליעה, לא לבלוע ולא להקיא.  

ג'רי העכבר לא הסתפק בארוחות שהושארו בלב מלכודות הדבק ותאי הסגירה המתכתיים, הוא כרסם תיק יקר, שנשכח בו הביגל'ה מהים וקופסא עשויה מפלסטיק קשיח במיוחד, בתוכה היתה מפוחית-פה.

בצד תחושת הגועל שהשתלטה עלי יותר ויותר, לא יכולתי להתעלם מאופיו התרבותי של העכבר.

**

בועז חבר טוב, איש אדמה שורשי, שמתפעל את כולם חוץ מעצמו, הציע שאאמץ חתול שמכיר את חוקי הטבע...
ומה אם החתול יתיידד עם העכבר ? שלחתי אליו סירטון משכנע עם הכותרת: "חוקי הטבע השתנו", המתאר כיצד נשתכחה האיבה הקלאסית בין החיות, ואנו חיים בעידן "אחרית הימים" בו "גר זאב עם כבש וחתול עם עכבר ירבץ וגו'.." 

 **

בועז הציע, שאאמץ "חתול ערס" בלתי מתפשר, שלא מחובר לצד הנקבי ולא יגלה רכות וחמלה כלפי העכבר. כשבקשתי שישאיל את החתול שלו כדי שיממש אצלי בבית את ייעודו החתולי, הוא הסכים מיד.

בערב התקשר מתנצל. והודיע שאשתו מתנגדת להשאלת החתול בנימוק הקליני שהחתול לא יעמוד בשינוי ובמעבר הסביבתי מהמושב לעיר".  

ייחוס תובנות קליניות והאנשת רגשות לחתולים ערסים, נראו לי תמוהות וכאבה לי העדפת הבעיות הנפשיות של החתול אל מול בעיותיי הגורפות. 
התבוננתי כיצד עכבר אחד תלש את חיי הסוערים משגרת יומם וגרם לי לבדוק מהויות וקשרים.
הסרוב של בועז להשאיל לי חתול ערס, העיב על החברות שראיתי בה חסרת גבולות. התקשיתי לגרש את המחשבה הפולנית של "מי חשוב לו יותר..."

 **

המחשבה לאמץ חתול, קסמה לי, אך ברגע שהחלטתי, הבחנתי בעכבר עם הכתם השחור, רץ בזיגזג למטבח ונעלם מאחורי תנור האפייה. בפחות מ-20 שניות, עמד התנור מחוץ לבית. 
נאמן להנחה, שהעכברים הם הראשונים לברוח מאש וראשונים להימלט מספינה טרופה, הבערתי גחלים תחת התנור. פרקתי את החלק האחורי של התנור, שהיה מלא בניילונים מחוררים... ניקיתי את התנור והחזרתי אותו למקומו.
התבשמתי  מהאושר ומהמחשבה שהנה יחזרו החיים למסלולם ועימן השכנות עם המרק ואפילו דורית.  

** 

שבוע עבר, עצמתי את העיניים מתענג מתחושה נהדרת של ירידת מתח והקלה. כשבית הבליעה החל להשתחרר סוף סוף מהמועקה שחסמה כל תאבון, והעינבל שבגרוני החל להתרכך, שמעתי לפתע רשרושים מוכרים מאחורי התנור ושני זנבות אפורים ומשכנעים נעלמו לתוכו.
בפחות מ-20 שניות, עמד שוב התנור וצפונותיו מחוץ לדירה, אל מול עיניהן הנדהמות של דורית וחברותיה, שהעוגות שזה עתה נאפו בתנור החם, נתקעו להן בגרון...  
 **                      

                                      
מיריק שניר