כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אלמנתי לעתיד

    חייו הממוצעים של רווק פלוס שניים ועל השילוב בין נטיות רומנטיות, זריזות ידיים, כשרון מודחק, פיצול אישיות וחוש טכני.

    תכנים אחרונים

    3 תגובות   יום חמישי, 29/11/07, 20:09

    "מי את?"

    "אתה פנית אלי..."

    אין מצב.  

     

    בדקתי מייד את ההיסטוריה של התוכנה.  

    די מהר הגעתי אל השיחה הראשונה שלנו, אשר החלה במילים "מי את?" וזה אכן צלצל מוכר משהו.

    "מה שמך בישראל?"

    "לימור."

    "ובמרוקו?"

    "..."

    מוזר, הבדיחה הזו תמיד עבדה.

    מבחן ראשון נכשל. 

     

    "את עדיין שם?"

    "מה?"

    "לימור?"

    "כן."

    "שם יפה..."

    "אני שונאת את השם הזה!" 

     

    זה הולך להיות קשה. 

     

    "יש סיכוי שנעבור לטלפון?" 

     

    כעבור רבע שעה.

    "יש כאן מישהו?"

    השאירה מספר.

    לך תבין בחורות...

    איזה קול חמוד.

    מבחן ראשון עבר בהצלחה (בשלב זה כל מבחן הוא מבחן ראשון).

    התקשרתי אחרי שש וחצי דקות - לא צריך להיות נלהב מדי...

    "היי."

    "היי וברכה"

    "אז מאיפה אתה?"

    "מאיפה את?"

    "רעננה ואתה?"

    "את אוהבת את רעננה?"

    "כן. מאיפה אתה?"

    "אני במקור מחיפה."

    "ואיפה אתה גר עכשיו?"

    "תמיד גרת ברעננה?"

    "כן. ואתה?"

    "אני עכשיו בגבעתיים בעבודה..."

    "איפה אתה גר?"

    "גרתי בתל אביב כמה שנים..."

    "אתה עדיין גר בתל אביב?"

    "כבר לא."

    "איפה אתה גר היום?"

    "ליד שדה התעופה..."

    "שדה דב?"

    "בן גוריון..."

    "איפה בדיוק?"

    "גני אביב."

    "איפה זה?"

    "לוד..." 

     

    שתיקה. 

     

    "הלו?"

    "כן."

    "אז מה שלומך?"

    "אני צריכה לצאת נדבר כבר." 

     

    למי אכפת. 

    "לא" זה לא. 

    אני אקבל את זה כמו גבר.

    התקשרתי למחרת. 

     

    "במה אתה עובד?"

    "מחשבים."

    "מה בדיוק?"

    "אם אני אגיד לך זה יעזור?"

    "יש לי תואר במתמטיקה ובהנדסת מחשבים."

    "אני בונה אתרים..." 

     

    למה זה נשמע כל כך לא מרשים פתאום? 

     

    "נחמד." 

     

    אוי לא... 

     

    "אבל אני גם מתכנת..."

    "יפה לך." 

     

    הצילו! 

     

    "מה את אוהבת לאכול?"

    "יש לך תמונה?"

    "מה?"

    "אתה יכול לשלוח לי תמונה?"

    "אין לי כאן משהו מעודכן..."

    "שלח!" 

     

    שלחתי. 

     

    שתיקה. 

     

    "לימור?"

    "אני רוצה גבר ולא ילד!"

    "אמרתי לך שזה לא מעודכן."

    "בן כמה אתה שם?"

    "שלוש..." 

     

    לפעמים שתיקה זה דבר טוב. 

     

    "בן כמה אתה?"

    "אני יותר קרוב לעשרים וחמש מאשר לעשרים וארבע..."

    "שזה?"

    "עשרים ותשע." 

     

    שתיקה. 

     

    "הלו?"

    "יש לך תמונה אחרת?"

    "לא כאן."

    "חבל." 

     

    העולם נהיה קצת חשוך יותר. 

    בעצם מה אכפת לי בכלל, אני אפילו לא יודע איך היא נראית.

    "אולי תשלחי לי תמונה שלך?"

     

    שלחה. 

    איזה מאמי. 

    נסיכה אמיתית.

    מבחן ראשון עבר בהצלחה. 

     

    "הלו?"

    "את נראית נחמד..."

    "תודה."

    "אז?"

    "אז דבר איתי כשתהיה לך תמונה מעודכנת יותר." 

     

    ניסיתי להסביר לה שבכל גבר מסתתר ילד קטן, אבל היא כבר ניתקה את הקו. 

    אני אדם בעל עקרונות. כשמישהו מנתק לי את הטלפון, לעולם לא ישמע ממני יותר. 

    התקשרתי למחרת להגיד לה את זה כדי שתדע לה.

    תפוס. 

    אין מה לעשות - גורל זה גורל. 

    ניסיתי שוב - ומאז אנחנו יחד.

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      אינדוקציה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      ארכיון

      תגובות אחרונות

      פיד RSS