התיישבתי על המצבה של אמא חשתי כאילו יושבת על ברכיה

השתקפות -

גם השמיים  בכו אתי

פתע החל לרדת  גשם. הופתעתי!
מה? גם השמיים בוכים  עמי? השמיים היו אפורים. די קודרים. כזה היה גם צבעו של מצב רוחי. למרות שהיום שמחת תורה. אם היא לא היתה הולכת מאתנו, היתה לנו גם שמחה פרטית היום. יום הולדתה. בת 86!

אבל כבר תשע שנים שאנו לא עושים לה יום הולדת של שמחה.

בשמונה באוקטובר. כשהוא חל הדמעות מחליפות את השמחה. 
הכאב והגעגועים מחליפים את "שתזכי לשנה  הבאה"  שנהגנו לשיר לה באהבה

 והיום השמונה באוקטובר יום הולדת לאמא. לו היתה בחיים היתה היום בת 86.

אבל מזה תשע שנים, ביום הזה,אני פוקדת אותה בביתה האחר בית עולמה

כבר אתמול, אחרי העבודה נסעתי להיות עם אמא קצת.

בדרכי המכונית היתה מלאה בצלילי שירים שנבחרו  לכאורה במיוחד בשבילי.

אייל גולן שר "אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות".
אחריו שלומי שבת שר לי  "אמא"
גם שרית חדד " כשהלב בוכה".

נכנסתי  דרך השער הגדול. הוא לא חרק היום., חשתי שאני נבלעת לתוך שקט ,

 שקט אפילו יותר מן הרגיל.ניצבתי ליד אמא. הדלקתי נר על מצבתה.

 לא מן הסוג שמניחים על עוגה.  סידרתי קצת את העציצים גם ניקיתי מה שצריך לנקות.

 אמא היתה קפדנית כזו . אהבה שתמיד יהיה מסודר ונקי.  התיישבתי על השיש השחור –

כמו שפעם הייתי יושבת על ברכיה -הבטתי על המצבה ולא היה לי מה להגיד,

פעם ראשונה ששתקתי שם!  הפעם לא נמצאו  לי מילים.אולי מפני שבנשמה שלי 

בכלל לא נותר מקום פנוי בשבילן. היא מלאה ברגשות  עזים.

שתקתי מוזר הרי בכל פעם, בבואי אליה אני מספרת לה על מה שעבר ועובר עלי.

 לפעמים, אפילו בקול רם, אני שומעת את עצמי מספרת לה וכאילו מרגישה 

שהדברים נקלטים אצלה. הפעם ישבתי, בהיתי ולא יצאו המילים מפי .

רציתי לספר לה על השבוע שעברתי , לא היה לי כל כך מצב רוח .

הוא גם הנחיל לי אכזבות צער והתכווצות של הלב. בגלל כמה  אנשים שלא היטיבו  עמי.

אולי נבעה עכשיו שתיקתי כי  יכול להיות שאמא לא רוצה לשמוע דברים רעים ולא נעימים

 שקורים לי. לא היא היתה מקשיבה ומחבקת אותי ברוך. אבל  כמובן שהיתה מעדיפה סיפורים עליזים.  אבל כאלו לי נמצא בתוכי היום.

מכל מקום ברור לי  שאמא שומעת גם מה שאני לא אומרת לה  בקול. 

 יש לה  אוזן ששומעת את מה שיש  אצלי בתוכי .

 הגיעו שלושה גברים הם עמדו במרחק מה מהמצבה של אמא והם התפללו נדמה לי שהיה

 "אל מלא רחמים" לא כל כך מבינה בתפילות האלו,רוח קלה החלה לנשב הביאה את המילים שלהם לעברי שמחתי כאילו הרגישו כמה עמוקה בדידותי בימים אלה. 

 כמה אני זקוקה לתמיכה. לחיבוק. לאו  דווקא גופני, אם כי גם כזה לא היה מזיק.

 אז אימצתי את השלושה שלידי כאילו  הם נושאים תפילתם גם בשבילי.

לא יכולתי להינתק מאמא שלי. זה שאני כבר סבתא לא אומר שאני לא  צריכה  אמא'לה משלי. לפתע הגיעה לטאה אחת עצרה. עיניה היו מול עיניי. כמו מנסה לקרוא את מחשבותיי.  

נדמה לי שהיא אומרת לי : "את לא לבד! הרי  באתי להיות איתך" רק אז פרצו הדמעות.

 במקום המילים שלא רצו להיווצר.

יום שני, סוכות, נסעתי לים רציתי להיות שם לבד לצעוד ולחשוב על אמא רק על אמא.

סילקתי מתודעתי  המון מחשבות, נזכרתי בילדות, בחיים הלא פשוטים של אמא.

 היותה שופעת אהבה. הצניעות שלה. הרי  תמיד נהגה לומר שיש לה הכל

 כשבעצם לא היה לה כמעט כלום אני מנסה ללכת בדרכה לחייך כמה  שאפשר. 

 לא שתמיד זה אפשרי. שמחה בעושר של צבעים ודימויים,בעושר של מילים ורגשות

מושפעת מדברים הכי פשוטים,הכי נגישים, ים, צדפים, גלים,חמנית,חרצית,חצב

חגיגה מנחמת ומעצימה של החיים.

כבר אמרתי שהשמיים בכו איתי  גם בצעדי  בחוף.

הדמעות שלי גם היו מלוחות.

מלוחות ממי הים.

טעמתי את עצמי. כל מיני טעמים מלוחים באו לפי.
אבל זה היה מיוחד. מליחות  מלאה מתיקות של אמא.

גם השמיים היו אפורים היום

*

*



ובדרך הביתה - הגשם והדמעות עשו תחרות

פפינו דה קפרי שר Melancolie in Settembre, גם חמי רודנר שר מלנכוליה אהובתי,

בעיניי חודש ספטמבר, עם בוא הסתיו, הנחליאלי והחצב, כשהחצר לאחר חום האימים של יולי אוגוסט נעשתה קצת יותר נעימה למרות שעוד יש לפעמים  "חום קיצוני"

ספטמבר הוא חודש נהדר! 

קודמכל יש לנו המון חגים, המון חופשים, המון ארוחות חגיגיות  והמון....ים! 

הים בספטמבר הכי טוב לדעתי. (תאמינו לי אני מבינה מתי הוא טוב ומתי הוא פחות) 

המים שקופים (כמוני) וחלקים (גם כמוני...) -

היום פגשתי בים דג קטן ומוזר לא ראיתי עוד שכמותו הוא היה מוטל על החול קרוב למים ,

 מצאתי כוס חד פעמית ומשיתי אותו מהמים.

  

 

עבר בחור צעיר ואמר לי : 

 "הוא מת!"  

אמרתי לו "אל תדאג אני לא הולכת לעשות לו הנשמה מפה לפה" 

שאל: "את יודעת איזה דג זה"? 

עניתי לו : "נראה לי שזה כריש קטן" 

ובלבי  אמרתי: "גם אתה בטח כריש. לפי המבטים  שלך -

רואה שבא לך לטרוף אותי. וגם להנשים אותי. היית מת!".
אבל לא אמרתי. מספיק שידעתי

כמו כן פגשתי ספה מאד מיוחדת שהיתה מצויירת בכל הכיוונים עם כתוביות 

אף אחד מההולכים לא עצר ולא התייחס אליה - רק לאחר שעמדתי וצילמתי

עצר העולם מלכת ואנשים בהו בי המצלמת ספות בקצת תמהון

ובכל הציורים והכתובות בתמונה.

 

  

.

מוּזָה

 

 כְּשֶׁרוּחַ הַשִּׁירָה שֶׁלִּי מִתְיַבֶּשֶׁת
אֲנִי לוֹקַחַת אוֹתָהּ
לְשֶׁבַע טְבִילוֹת
בַּיָּם.

***** 

והתמונות שיספרו

הספה בזווית אחרת ומצוירת

תראו כמה שקט היה הים  - לא זז

*

גם כלבים מתים על הים

צלולים ושקופים

אז מה אם אני לא עובדת "בפועלים סהר"? אז מה אם אין לי גם מניות בבנק שלהם? אני בכלל לא אוהבת להשקיע במניות כי יודעת שאפשר גם לשקוע ולכן אני בדרך כלל משקיעה בדברים שיכולה להנות מהם, כמו לקנות בגדים, סנדלים, תכשיטים, לא מגזימה רק כשצריכה - אבל אז רואה את זה מוחשי ולא את הניירות של הבנק.

אה, יש לי גם מזל שאמיר הבן הצעיר שלי מנהל חופים וארועים בשדות ים ככה אני יודעת מבעוד מועד מתי יש שם אירועים

וכשיכולה מצטרפת לחגיגה - באמצע השבוע כבר לא יכולה כי אני "הולכת" לגן, ומבלה שם עד אחת וחצי - ואז הארועים כבר כמעט מסתיימים, אבל ביום שישי - חגיגה צבעונית ונפלאה

ביום שישי האחרון היה יום טוב לגולשים,הוא סער,הים. הוא געש, פוסידון  שלי.  . בזכות הגלים, אנשים המריאו גבוה גבוה עם גלשניהם,היום היה טוב לגולשים אגב, איש זולתי לא יודע שגם  אני גולשת,זה שאין לי  גלשן - לא אומר כלום זאת שאיני נראית נישאת לשמים - בכוחות של גל אדיר - לא אומר כלום,עובדה -
אני גולשת
אני נישאת
אני ממריאה
הים, מאהבי שלי,מניף אתי מעלה.
רק האחרים לא רואים זאת רק הוא ואני יודעים זאת וחשים.
הים מעורר סערות גם בי .
רק שהאחרים לא רואים זאת,
הים במיוחד,  אישי ללא נישואין, הוא השותף שלי למעשה הניאוף הנפלא גודש אותי ברוחות עזות הממלאות ומטלטלות אותי.
רק שאחרים לא רואים זאת.
שנינו יודעים.שנינו  חשים.
הים
ואני

רק שנינו - הסוד רווי העונג הזה.
הוא מחליף  צבעים כל הזמן. מן טווס מחזר  כזה, שרוצה למצוא חן בעיניי הנקבה שהיא אני ואין דבר שאינו מנסה עלי כדי לפתות אותי להיות שלו - לגמרי שלו עד אובדן חושים! הוא מצליח, הממזר, כי מה אני בכלל? כולי אישה קטנה מורעבת לסיפוק הצרכים הנשיים שלי והוא אחרי הכל גבר גבר! אז מה אני אגיד לו לא? שיש לי כאב ראש והפנלים מלוכלכים?
כמו רבים ורבות שם בחוף אני - בבגד ים שחור,  מהלכת  לצדו של הים כאילו כמו כולם   ואף אחד מן היושבים שם לא  רואה ולא מרגיש ולא יודע מה עושה בי הים.
דברים שעוד מעט אצרח בזכותם - ותאמינו לי שאני לא פולניה שמזייפת.

שהוא מסעיר  אותי
הוא מרים אותי
הוא מעורר בתוכי  רוחות  כל כך מענגות
הוא בלתי נראה בהיותי עמי. רק לי הוא נראה.
אוהבת את הנגיעות שלו.
 הן כל כך עזות כל כך מלטפות ברכות  כאחת.
אוהבת שהוא מרחיב אותי.
אנו צוחקים שנינו. הוא עושה לי כל כך טוב ומפזר , לפחות לשעות, עננים קבועים של קדרות.
יש מי שאומר שהים לא משנה תפאורה. אלה  טחו עיניהם. הוא   משנה גם משנה. קוסם  בעל  אלף תלבושות. יוצר של אלף תפאורות. שחקן של אלף תחפושות בכולן  אני מאוהבת בו.
ועוד יש אומרים שהוא לא  משנה תפאורה! חה! לא יודעים האומרים.

 כשאני מגיעה לים אני רואה שהוא מתרגש אני חשה שהוא אוצה אותי רק לעצמו.  גליו היו גבוהים! מימיו הזועפים סחפו מאד! מימיו  הסתערו על החוף וכבשוהו.  את כל החוף.
אני אוהבת אותו כמות שהוא. כאשר יחפוץ להיראות
הנייד שלי ואני צילמנו אותו ואת החוף. שידע לו הים שאני שומרת עדויות מפלילות אשר יעידו על כעסו. כעסו היפה.
אמרתי לו  שיכול הוא לגעוש  כאשר יחפוץ. איני  פוחדת ממנו. בכל מצב, גם כשהא מפעיל  עצמתו כלפי.
איני פוחדת- אמרתי לו  וחדרתי לתוכו  למרות היות כה סוער. הרי אני אוהבת אותו בסערת רוחו. נלחמתי עם הגלים. אוח! איזו מלחמה מרגשת  ומסעירה זו היתה.  עוד ,עוד  ביקשתי ממנו
ובכלל איני חרדה שהוא סוחף אותי לאן שהוא  סוחף.
לגלים הוכחתי כי גם אני יכולה להיות חזקה ולהשיב  בגופי הדיפות שכנגד. נסחפתי מעט  שמאלה לכיוון  תחנת הכוח  כי הים רצה אותי עמוק בתוכו, נכנעתי לו . ועשיתי חיים
עד ששבעתי 
מה?  זה שאני אישה אומר  שאני חזקה פחות ממנו? רוצה פחות ממנו?

 אחרי הסערה באה השלווה

לפני שהייתי עם קבוצת פועלים סהר כמובן שיוצאת לצעידה של שעה כדי להנות ולצלם כל מיני דברים שאוהבת בים.

הנה ההוכחה שהייתי שם

קיפצו ני - לילדים

פעילויות לילדים

*

את הטיפולים האלה..אני ממש אוהבת

ארוחת הבוקר פירות/קרואסונים/קפה

פסלונים - יצירות של האנשים בחוף - רוץ בן סוסי

*

*

*

להושיט היד אל בורא עולם

הגלגל הזה פעם היה כולו מעל פני האדמה

מחבקת חזק חזק

חבצלות החוף

בגן גילי היה עוד ארוע

עליתי לקיבוץ שדות ים - מבט מלמעלה אלי אלי שלא יגמר לעולם

הנה המעופפים

ואני אסירה של הים ואסירת תודה שהים כל כך קרוב אלי

 

 *

 

טוֹב לִי בַּטֵרוּף
שֶׁל הַיָּם
הַסְּתָו כְּבָר נָח עָלָיו,
חָשָׁה בִּצְבִיטוֹתַיו
וַאֲנִי מְכֻרְבֶּלֶת מוּל אוֹפְקוֹ.
חֲרֵדָה לָרוּחַ,
הַדְּבָרִים שֶׁהִיא נוֹשֵׂאת
עִמָּה אֵלַי
שַׂק אַהֲבָה,
וּבְכָל זֹאת
מָה?

(מְבַקֶשֶת אֶת הַשֶקֶט)

************************

  *

חתימה טובה וגמר חתימה טובה

בתיאטרון ,בחלק מן ההצגות התפאורה היא דינמית ומשתנה. לעתים בין מערכה למערכה. לעיתים אינה משתנה במשך כל ההצגה.

אבל במקום ההוא ,שבו ההצגה מתחלפת לעיתים מרגע לרגע, בין אם בדרך של מהפך ובין אם רק בפרטים אחדים -  גם התפאורה והתאורה מתחלפות בהתמדה. כאילו לא נוח לו לים בלי להשתנות בכל רגע. אולי משמעם לו והוא לא יודע איך להעביר את היום. מי יודע? אולי אשתו לא מתייחסת אליו יפה,אולי לא מספקת לו את צרכיו. ממש אין לי שום השערה בעניין הזוגיות שלו. ולא רוצה להטריד אתכם בהשערות שווא. אז כיון שהוא לא מרוצה/לא מסופק/משועמם הוא משחק ב"להשתנות". הנה הוא רוגע שולח אדוות רכות שמלטפות בחום ובחיבה את החול הגובל בו.  לפעמים יעלו גם על הנשים והגברים הגובלים בו או רק ילטפו. לעיתים הוא כל כך זועם  שקצף די מגעיל יוצא משפתותיו והוא מתחיל להרביץ עם הגלים שלו בכל דבר שהוא פוגש. ממש נורא. ויש אזורים שמשום מה יש לו כעס באמת עצום עליהן ואז?אוי ואבוי!  ראו ערך "צונאמי" הויקיפדיה.

אני אוהבת את כל הצבעוניות הזו האנטי משעממת בים ומנציחה הכל במצלמהבפעם המאה אחזור ואומר - אולי למען החדשים מקרוב  באו אלי - כי הים ואני ממש זוג : כשהוא סוער אני מנסה להרגיע אותו,כאשר אני סוערת נכנסת למים והוא עוטף, מחבק,אוהב ומרגיע.

כמובן שהנייד שלי "שיגע" אותי...צלמי, עוד..עוד...את חייבת להביא רשמים מהים שלך,

ואני נענית לו - כמו תמיד! רק חלק מהתמונות שהנייד הסכים שאשחרר - כמובן שיש עוד המון.

שנה טובה!!

ומעתה התמונות וקודם כל אברך לשנה טובה את כל החברים והחברות שלי בקפה

 העננים קידמו את פני - הסתיו כבר כאן

 נח נח נחנח עושה מתפלל ועושה תשליך       שנה טובה ומתוקה

מהדקת את החגורה

שלוש ארובות מגיעות לגובה 250 מ' והחדשה אמורה להגיע ל-330 מ'

השתקפות

מישהו כאן השתכר וזה עצוב ככה

חולמת על בית כזה

כמו חיילים עומדים הגזעים ומחכים לתורם הם לא רבים

וכאן מכינים את האוכל

גם כאן הייתי מוכנה לגור - ארמון פאר

טובים השניים מהאחד

העננים המתחשרים את הדייגים לא מפחידים

יש ארוחה לחג

אוהבת את הפסל הסביבתי הזה

מוקדם מידי להחזיר מפתחות - לא ככה?

נעשיתי גם מציצנית עליתי על הדיונות - הצצתי  לתחנת הכוח

אתם מכירים את סילביה המשתוללת?

אוהבת את הצהובים

הרחצה אסורה - אני הזהרתי

אוהבת תמיד להביא התנפצויות כאן הן מתערבבות עם העננים

שצף קצף

 וממני - שנה טובה ונפלאה - שנת אור ואהבה - המון בריאות!

*

בַּמַּעְבָּדָה שֶׁלִּי

  בְּמַעֲבַּדְתִּי

לָשָה אֶת הַכְּאֵב,

מַרְכִּיבָה לוֹ רַגְלַיִם עֲגֻלּוֹת
שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל מִגּוּפִי לְכֹל הָרוּחוֹת
וְיֹאבַד, יִתְּרַסֵק בַּתְּהוֹמוֹת.
מְעַתָּה -
מְעַבֶּדֶת שִירֵי אַהֲבָה.
- - - - - - - -

בַּמַּעְבָּדָה שֶׁלִּי
מְעַצֶבֶת אֶת הַכְּאֵב,
מַרְכִּיבָה לוֹ כְּנָפָיִם
שֶיִפְרָח מִגּוּפִי
לְכֹל הָרוּחוֹת!
מְאֲבֶּדֶת אוֹתוֹ
לְתָּמִיד.

מְפַסֶּלֶת מִלִּים

גַּם אֲנִי
לַמְרוֹת גִּילִי
מְפַעֲמִים בִּי הַנְּעוּרִים.
גַּם אֲנִי כְּמוֹ אֵיימִי וִינְהָאוּז
מְסַמֶּמֶת עַצְמִי
בְּמִלִּים שֶאֲנִי כּוֹתֶבֶת
וּמַסְנִיפָה בְּשִכְרוּת נְעִימָה
כָּל הַיּוֹם אַמְשִיךְ לְפַסֵּל מִלּוֹתַי
בַּשַּיִש הַקַּר וְהַקָּשֶה,
שֶאֲנִי מִתְעַקֶּשֶת לְהָפִיחַ בּוֹ חַיִּים וְיֹפִי,גַּם עֹנֶג
שִירָתִי נוֹלֶדֶת מִמַּעֲיַן רְגָשוֹת בִּלְתִּי נִלְאֶה
הַנוֹבֵעַ מִמֶּנִּי,
מְבַעְבֵּעַ,
מְפַכֶּה, תּוֹסֵס

אִזְמֵל מַכֶּה בַּשַּיִש

יוֹצֵא וְנִכְנָס
מְסֻכָּךְ בְּמֵימֵי הַמַּעֲיָן הַשּוֹפְעִים
כְּדֵי שֶמַּהֲלוּמוֹתָיו הַמַּתִּיזוֹת
סִיסִים וְנִיצוֹצוֹת
יִנְעֲמוּ וְלֹא יַכְאִיבוּ
עִם כָּל שִיר
יוֹצֵאת לְמַסָּע כִּסּוּפִים.
כֹּל שִיר הוּא הַלַּחַן הַמְּלַוֶּה אֶת הַמַסָּע
גַּם אֶת חַיַּי
בַּדֶּרֶךְ אוֹסֶפֶת
קַרְנֵי שֶמֶש
לִצְבֹּעַ וּלְחַמֵּם
אֶת נַפְשִי וְלִבִּי
אֲשֶר קָרִים הֵם לְעִתִּים
עַד כְּאֵב
בְּמַסָּעִי יְלַוּוּנִי קַרְנֵי שֶמֶש
וּמַחְשָבוֹת מְתוּקוֹת עַל אֲנָשִים אֲשֶר אֹהַב
אוֹ אַחֵרִים אֲשֶר בָּהֶם תֶּחְשַק נַפְשִי
וְיַשְבִּיעוּנִי עֹנֶג בַּהֲזָיוֹתַי הַמְּעַנְּגוֹת
גַּם אִם רַק בַּהֲזָיוֹתַי
הֲרֵי חֲלוֹמוֹת - גַּם בְּהָקִיץ - הֵם חֵלֶק מִן הַחַיִּים.
אַף כִּי מְצִיאוּת אַחֶרֶת
הָרָעִים שֶבָּהֶם יְסַיְּטוּנִי
הַמְּתוּקִים - אֵלֶּה שֶאֲנִי בּוֹחֶרֶת בָּהֶם לְמַסְּעוֹתַי - יְעוֹרְרוּנִי
גם אם הם רק מציאות חלוּמה
כְּמוּ אֵיימִי וִינְהָאוּז הַיָּפָה שֶסִּמְּמָה עַצְמָה לַמָּוֶת
גַּם אֲנִי מִסַמֶּמֶת עַצְמִי אֲבָל - לַ חַ יִּ י ם

  ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מה יפים הלילות בקיסריה

הורדוס שבין היתר היה גם טייקון בניה ענק (מה זה אקירוב לעומתו ומי הם הגינדים? – מקום מקום מאז הורדוס גזר את הסרט עם סיום הקמת קיסריה עברו  כמעט  2100 שנים.

הוא קרא לה קיסריה על שם אוגוסטוס קיסר,החנפן הזה הורדוס.

בטח היו בטכס נאומים וגם כיבוד רציני זמרים ומקהלות מחול ( אחת באה במיוחד מרומא) .

 אחר כך הלכו הרומאים מארצנו ובאו אחרים שעשו לנו בעיות עד שגרשנו אותם וקיסריה נעשתה שלנו.

הסיפור הזה למעלה על החגיגות שערך הורדוס מעוררות בי  קנאה

("גם אני רוצה! למה לא הזמינו  אותי גם?"-רוקעת  אביה הילדותית ברגליה)

ולכן מדי פעם אני באה אל המקום ונוכחת ששמח בו כמו בהילולת חנוכת העיר.  נאומים אמנם אין ברוך השם,אבל כיבוד בשפע וגם הופעות משובבות נפש. תסתכלו איך שום דבר לא משתנה ב-2100 שנים, הבא בשערי קסריה

יהנה מחגיגת צלילים על רקע הים הכחול, שקיעות רומנטיות  - ועתיקות.

(הורדוס אכל אותה. לו לא היו עתיקות ולנו דווקא כן יש).

המקום הומה אנשים, רבים  גודשים  את המסעדות ובתי קפה, דוכני אמנות והגלריות, תכשיטים, בגדים וחפצי נוי

עם ישראל בא להתרענן  במקום היחודי הזה לפני המופע התורן שעוד מעט יתחיל מסתובבים המבקרים וסוקרים את מה שמציעים להם . נכון שהמעמד הבינוני  דפוק. אבל מה? 

 לא יקנו  משהו כדי לעשות את הערב  מושלם?

בזכות נדיבות זו של המבקרים זחוחי הדעת חלק יותר  קטן  מעם ישראל גוזר קופונים זאת אומרת הסוחרים

ממה שהם מוכרים לאנשים הרבים  המשוטטים כאן. אנשים שדעתם טובה עליהם ונותנים פרנסה  קונים פה משהו לאכול ,שם משהו מקרמיקה,איזה בגד נחמד -  ומדוע לא תכשיט?

קסריה בשבילי היא קצת חוץ לארץ. לא שאני פרובינציאלית. ראיתי עולם.

(טוב,  רק חלק ממנו. אל תסתכלו עלי ככה!))

כמדי שנה בחודש אוגוסט, בימי שלישי  יש מופע על הדשא רחב הידיים,  עם השקיעה,

  ביום ג' , 21.8.12 המופע האחרון שחתם את הקיץ - מחווה לאיימי ויינהאוס.
כמו שכתבו  בסיפורים השמש שקעה, הדשא התמלא - והלהקה עלתה על הבמה:

ששה נגנים, זמרת ליווי והזמרת מדהימה מדליקה:  עדי גנדלר בת המושבה שלי, לא רק בת המושבה, אלא אפילו יצא לה ללמוד  בבית הספר החקלאי עם ליאור, בני האמצעי.

היו יחד במגמת מוסיקה, ליאור ניגן על פסנתר ועדי שרה, זוכרת שליאור הלחין ועיבד

 שניים משיריי ועדי שרה אותם.

עדי חוננה לא רק בקול  מקסים אלא גם ביופי  מעורר ומרגש!

לימים נעשתה  חברה בלהקת USBומופיעה ברחבי המדינה.

בחודש הבא גם יעלו על הבמה בפסטיבל חיפה ועוד. כמובן שלא הנחנו להם כאשר סיימו להשמיע את תכניתם.  הקהל דרש עוד ועוד הדרנים. היה כיף לאנוס אותם ולדעתי  גם הם  נהנו להיאנס.

היה לילה של כיף .שעות שבהן המוח מתרוקן מכל מיני הרהורים עצובים או מרגיזים.

  זה מצב רוח שדומה טיפה'לה למצב הרוח של  אנשים המתכוננים לעשות אהבה, מתמסרים כאלה הפעם לקול ולצלילים

  שכמותם פוקדים את הבן אדם או  בת חווה הרבה.

לילות קסריה - סוף! הפוגה!עד השנה הבאה שתבוא עלינו לטובה

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הלהקה/זמרת הליווי ועדי גנדלר בלבן/שחור

עדי והסקסופון -

 

Approve this tag

 

Remove

 

 

Click to name

עדי האחת והיחידה 

 

עדי

היריד  - חיות מזכוכית

תהילים בחמישה שקלים

חפצי נוי - קרמיקה

*

ואי אפשר בלי לצלם קצת את הים לפני המופע

*

קצת עתיקות

מזלטוב גם חתן כלה הגיעו להצטלם

 

Approve this tag

 

Remove

 

 

Click to name

השקיעה היפה

~~~~~~~~~~~~~

יוטיוב של עדי והלהקה - לא מצליחה להעביר בדרך הרגילה

http://www.youtube.com/watch?v=7A8ykPtAE6w

או-טו-טו תיכף סוגרים לנו את הקיץ.

הלוואי! אמן!  מה שמתיש אותנו זה לא אם נפציץ או לא נפציץ את איראן
זה הקייץ זה, החם האכזרי הזה שהורג אותנו.

בעיקר את האנשים שגרים ליד הים ובשפלת החוף בגלל הלחות המעצבנת

על הקיץ הזה לא נשיר  "שלא ייגמר לעולם". הו,לא!  אולי כן נשיר (אם יוותר בנו כוח) - 

 את "באנו  קייץ לגרש"

או-טו-טו תיכף סוגרים גם את החופש הגדול.
אמהות נפלאות,עזות  כוח, איך התישה אתכן התקופה שבה הותקפתן על ידי זאטוטיכן  וזאטוטותיכן ההיפר אקטיביים, המשועממים, שנצמדו לסינר של אמא.

כל בית ישראל שיש בו ילדים מלא בשאלות כמו למשל:
- "אמא מה נעשה אחרי הצהריים"
-  אמא, מה נעשה מחר?"
- "אמא נורא משעמם לנו ?"
- "אמא נלך לקולנוע?
-  "נלך ללונה פרק?"
- "לא, אני רוצה דווקא לים"

האם העבריה המותשת פוכרת אצבעותיה ביאוש, כורעת מעייפות,

מתפללת "אלי,אלי שיגמר" כבר החופש הגדול ואם אפשר אז לעולם!

כי אני תיכף מתמוטטת.
בימים אלו הן נעשות קצת יותר אופטימיות ומזמרות לעצמן ."באנו חופש לקבל"
כלומר החופש שלהן  מן החופש הגדול .
אם הבעל ישאר בבית איזה יום. יוכל לומר לה "אולי  נעשה זה כבר.

 סוף סוף הילדים כבר לא בבית"
- "בטח!בטח" - תענה האם העבריה שהיא גם אישה ומשתוקקת גם.

"גם אני מתה כבר לזה.חכה לי במיטה. אני תיכף באה"

לי, כותבת שורות  אלו, אין כבר ילדים  בית. העיירים שלי גדלו ונעשו חמורים בוגרים.

לכל היותר קיימתי תורנויות סבתא אצל הנכד. אבל ממש  נמאס לי להיות בבית.

החופש היה ארוך מדי. מחכה  בשמחה להתחלת העבודה בגן.

רגע לפני, למרות שהקייץ הלוהט בעיצומו,  ובטרם החופש שלי אתם,

יצאתי לתור את הארץ עם ליאור בני האמצעי  שנגזרה עליו חופשה מאורגנת.

היעד -  עכו. אמרנו נפוליון לא כבש אותה, אנו נכבוש! מה זה נפוליון לעומת קלפטה כמוני

ובני משפחה אחרים.  יצאנו  לדרך  "שלושה במכונית אחת בלבד", בואכה העיר הזו

תחנה ראשונה עשינו  בגנים הבהאים בעכו, לפני שנתיים וכמה חודשים טיילנו בגנים הבהאים בחיפה, עכשיו יכולתי להשוות. אין מה לדבר הבהאיים עם או כת או עדה הם אנשים שיודעים להעריך יופי.

 בני העדה הם הקוסמטיקאים הכי נפלאים של הטבע במקומות השייכים להם.

איזו  הפקה של אסתטיות! איזו הקפדה על דיוק.

הם מזכירים לי אישה שלא תרשה לעצמה ששערה אחת  משערותיה תחרוג ותצא החוצה מן הפריזורה שלה.הקפדה על יופי היא ממש מאפיין עיקרי שלהם. כמובן שהשווינו את הגן הבאהאי

 של עכו לזה של חיפה.   שניהם נהדרים למרות שהחיפאי מרשים בזכות גודלו הרב והיותו כה בולט בעיר מאיפה שלא תסתכל בו. אבל לא אעשה כאן השוואות. כמו שכתבה המשוררת 

 "בנות  שתיים... זו יפה  וזו  יפה גם כן"  אני לא  הולכת  להכביר מילים על הנוסח העכואי. התמונות למטה ידברו  בעד עצמן  ואתם תהמהמו בתוככם בשקט  "הראית איזה יופי..."

מכל מקום הנה הרשומה  שכתבתי לפני  כשנתיים  עת העפלתי אל המקום החיפאי המקביל.

http://cafe.themarker.com/post/1578903‏/

היינו שם לאחר ששבנו מאומהה בלי השתלת הכבד, ובדיוק אביו של שמואל נפטר.

לאחר הסיור בגנים - שבעי ירוק וצבע ויופי -  נסענו לעכו העתיקה קודם כל לנמל;

הכי קרוב שאפשר למים, כי אתם יודעים שהים הוא מאהבי המחשיק אותי תמיד-

ומעורר בי סערות הורמונאליות. (ששש...אל  תגידו בגת וששמואל לא ישמע,

 גם יש  לי ילד אחד בסביבה...).

כה יפה הוא מראה סירות הדייגים המשתקשקות במים והדייגים שזופי הפנים.

 גם יאכטות לא יעדרו מן הנמל.  מה? הן של הטייקונים? או של המעמד הבינוני הדפוק שאין לו כסף לקוטג'? אבל יש לו ליאכטה?

 לא גמרתי שם  ליד הים. אבל ראיתי  שקרובי נעשים קצת חסרי סבלנות ואולי גם קצת חשדניים

 אז נפרדתי בעיניים מלוחלחות מן הים והלכנו אל השוק הססגוני שהוא ישראל

 אבל ישראל אחרת. שונה לגמרי. גם כאן  לא אכביר מילים והתמונות תדברנה

עכו נתנה לנו  יום של  כיף. אבל לא פרנסנו אותה, את ארוחת הצהריים עשינו

במה שהיה פעם  עיר הפועלים חיפה. גם לה יש  ים מחרמן. קינחנו במסעדת שווארמה בחיפה ומשם הביתה בשמחה רבה,כי בית הוא בית מה יש לדבר תמיד הוא הוא הטוב ביותר.

 והרי גם נפוליון חזר פריסה אחרי עכו,לא?

~ ~ ~ ~ ~ ~

שלט אזהרה בכניסה אל  הבאהאיים. חולצת הטריקו שלי,זה צנוע או פרוע?

 נראה  ,אם יגרשו אותי שסימן  שזה לבוש פריצות



בכניסה לגן באה מנוחה ליגעה. הנה החולצה ההיא שהזכרתי למעלה  

  

שמואל ואביה צועדים שמאל ימין שמאל ימין - אביה מובילה

פסלים פזורים בכל הגן גם ציפור טרף אחד הממונה  על גירוש המופקרים.

  והנה אמא'לה היא פורשת כנפיה כאילו להסתער עלי מה זה זועמת!

בתוך הגן -מראה יפהפה

הכניסה לקבר - מקדש הבָּאבּ - סי'יד עלי מוחמד

הקבר 

הכל פלס אין עלה מיותר אחד. אתם חושבים  שאם אבקש יפה ואפילו קצת אתחנחן, אולי אבליט את חולצת הטריקו -הגנן הראשי יקפוץ אלי  לסדר קצת את הגינה?

ועוד מראה מופלא

והנה  שדרה הזקיפים הירוקים,מתנשאים וזקופים. שומרי האתר?

*

*

ומן היופי  אל עיר יפה.  עכו. העיר העתיקה

שלושה  אבירי  עכו על  כרכרתם האצילים שלהם

וסוס לתיירים

הכדורסלן הכי  גדול באורווה -מיקי ברקוביץ. מספר 9

*

*

*

סטלבט בשוק. לא הייתי מרגישה אותם כאן. אתן להם לסקור אותי.אבל שלא יבינו אותי לא נכון.

 אני עם בעלי ובני כאן.

הנמל

*

*

השוק

נשיקה לגמל

המשך סיור בשוק - שמלות לבנות

נרגילות לבנים

ולסיום אחד הבתים מלא אומנות מבחוץ

*

*

להתראות ברשומה הבאה

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

~ ~ ~

היום זה ולדימיר, מחר זה אחר, בודדים, שכוחים, והם כלל לא שחקני ספסל,

ולדימיר לא הגיע סתם ולא הלך סתם.

לעיתים אני חושבת מי שחשב להניח ספסלים במקומות מסויימים,

לאו דווקא בגנים ציבוריים ששם, נועדו הספסלים לבילוי בטבע בחיק המשפחה

על מי חשב זה שהניח את הספסל? האם ידע את מי ישמש?

אני רואה בזה הזמנה להביט אל ועל החיים כמו בסרט

רק כשרואים - מבינים.

הספסלים האלה מסומנים

ספסל ששינה זהויות, ספסל ששינה בעלויות, ספסל שהוא בית

ספסל שהוא....

~ ~ ~ ~

אז בא יולי ונגמר. חם למות! לחות מגעילה לסחוט בגדים!

אני אומרת לאנשים שמתכוננת  רדת נמוך נמוך כדי לפוש בים המלח.
הם מודדים אותי ביסודיות  - והפעם לא בגלל המחשוף שיש בו יותר מרמז – אלא במבטי רחמים: מי יורד חום כזה לים המלח? המקום הכי נמוך בעולם והכי  טמפרטורות גבוהות? מה אני? מתאבדת  שיעית? 42 מעלות הראה השעון על שפת הבריכה - המים היו חמים מאד להערכתי (המציל אישר) 50 מעלות.

ושוב,פעם נוספת, אני שמחה לרדת ליממלח, המקום הכי יפה והכי שליו וכייפי בעיניי. ארזתי מזוודה (איש לא שאל אותי אם ארזתי לבד או אם מישהו נתן לי משהו להעביר) הייתי מרוצה מן מטען הכבד שאני לוקחת איתי.

 והופ -  יצאנו לדרך... 

וואללה!  ממדי החום שם בים המלח הכספית כמעט קופצת החוצה מרוב חום כי אין לה כבר כמעט לאן  לעלות יותר. אבל רוב האנשים לא יודעים שנעים יותר מתל אביב  או שפלת החוף בכלל,  אין לחות.

חוץ מזה: כשבאמת חם  מאד תמיד אפשר לחסות במלון שלנו "לאונרדו קלאב"   שם בתוכו  את יושבת מחובקת ועטופה במיזוג האוויר ובבידור כמעט בלתי פוסק.

ים של אירועים!  אירובי בבריכה, מופעים של צוות בידור, הרצאות, תצוגות אופנה.
 רק שחס וחלילה לא נשתעמם.

בביקורי הנוכחי היה גם מופע קרקס מאפריקה. הם היו מדהימים!  שעה של הנאה נטו ליד הבריכה בערב. היתה גם  להקה מאנגליה בשירי עולם שונים ומגוונים, וקינחו בשירים ישראלים שסחפו את הקהל

בידור וממיזוג אוויר כבודם במקומם מונח. אבל בשהותי בימהמלח מבכרת להיות בחוץ. להתעלס עם הים והנופים.

הקשבתי רק להרצאה אחת בנושא מיסטיקה. אַרְלֵט המרצה הציפה אותנו  בכל מיני דברים מסתוריים על דברים המביאים אנרגיות חיוביות לבית, כמו פיל או צפרדע. (הממ...חשבתי לעצמי, מילא צפרדע. אלך לביצות חדרה ואקח אחת הביתה. תמיד יש  סיכוי שאם אנשק אותו יהיה לי נסיך. אבל מאיפה  אשיג פיל, תגידו לי? ומה יצא לי  אם אתן לו נשיקה? ממותה?)

 גם דיברה על המזלות,   ארלט אמרה יופי של דברים על מזל עקרב. שזו אני.
גילתה לי שעקרב תמיד אוהב קרבת מים, שהעקרבים הם אנשים חמים וטובים (טובים???? אני??? פחחח...);  

העקרבים אוהבי בית ומשפחה (מה שנכון...נכון).

 בבתי מלון אני שר החוץ. רוב שעות היום מחוץ לחדר. אוהבת מאד להיות בבריכה, בים, בג´קוזי. שמואל הוא שר הפנים. מעדיף חדר כושר, הרצאות, ולבדוק במחשב  מה מצב הבורסה, לנוח בצהריים.

כמובן שהזמנתי גם עיסוי  לשמואל ולי. ממש כייף להתמסר חצי שעה לידיים שיודעות לעשות  לגוף ולבעליו כל מיני  נעימים; ולעיתים גם  צמרמורות קלות.  הפעם בחרתי במרינה שידיה  יודעות לעסות וגם לענג. עשתה עבודה טובה. ממש אהבתי.

בתכנית גם יום בוץ. בשפת הים כולם נעשים שחורים אני לא אוהבת את זה.

  אל תראוני שאני לבנבונת. זה עדיף  בעיני.

ולכן לא  נעשיתי כושית ובמקום זאת צילמתי את הכושים לשעה.

 ומעתה התמונות יספרו:-

מהמכונית הירידה ליממלח

הנוף החום – יפה, פראי, גברי, עז כוח

הירידה לעין גדי מתקרבים! יופי מתקרבים!

וכבר אנו בחדר. מבט מן הקומה הרביעית"איזו מן שלווה ולא עושים שום דבר"...

*

החוף כמעט ריק מאדם תיכף תראו איך הוא יתמלא אבל בינתיים אני ממלאה את
המצלמה במטעני הנצחה

זו השלוה האמיתית

*

רגעי אקרובטיקה של הקרקס האפריקאי - הנייד שלי בחושך לא כל כך מצטיין

*

*

ואז הם עשו לימבו - עד גובה של 20 ס"מ וגם את זה הוא עבר עם האש

לקחו את אחד הילדים

האנשים בשחור. אולי גם תחרות "למי יש הטוסיק הכי יפה, הכי יפה הכי יפה?...

מורחים זה את זה. ומה שעולה מן התמונה הוא דבר אחד: שבישראל אין רעב

היתה רוח מזרחית שעשתה גלים ועיסוי לטובלים

ולבסוף נפגשתי עם בת דודתי שולה מ. מחבורת קפה דה מרקר

 

יָמִים חֲדָשִׁים
הִפְצִיעוּ כְּבֹקֶר חָדָשׁ בַּמִּזְרָח
טְהוֹרִים, רְקוּמִים בְּזָהָב.
יִשָּׁאֲרוּ כָּאן
עִם שׁוֹבָר זִיכּוּי
לְמִשְׁאָלוֹת וַחֲלוֹמוֹת.

חג אהבה שמח