~ ~ ~ ~

לאחר שסיימתי את העבודה, הוליכו אותי כוח ההיפנוזה של הים עלי וגלגלי מכוניתי אל החוף.

הגעתי לשם בארבע וחצי  אחרי הצהריים, במזג אוויר שבו מדירים רוב האנשים את רגליהם מכאן. זולת משוגעים כמוני. למשל, הגולשים שרק תן להם סערה וכבר קיבלו אורגזמה של חשק לשחק עם הגלים כאילו לבעול אותם.

סביבי השתוללה סופת רוחות שהעבירה בי צמרמורת .אבל הרי אתם יודעים שנשים לא פוחדות מכלום,  ואותי לא מפחידים בסערות. להפך, אני נמשכת אליהן. הן עושות לי טוב.

ואז עם הלב שנחרת בתודעתי התחלתי לעשות בוק לשקיעות ולים.

הענקתי תשומת לב מיוחדת לעננים שלעתים נדמה כי אמנים 

בעלי יכולת ענקית שרטטו את צורתם, עשו אותם תלת-ממדיים ושלחו אותם לשוט  בשמיים גם כדי שיצודו את עיניה של אישה אשר אוהבת דברים יפים באים  לקראתה  

כה קטנות לעומתם הסירות המשייטות על פני הגלים.

מפרשים  בודדים מלבינים באופק

פתאום שמתי לב שבתצורות העננים שיצרו האמנים, נחבאת מפעם לפעם 

איזו חיה אם תשימו לב בימין התמונה ענן כהה בצורת ארנבת המחזיקה

 בגפיה מעין אגוז ענק

וכן מימין אנו רואים טיל מוארך, עב קוטר, הממהר לבוא בעננה הנשית

שמולו משמאל. ואם יש לכם עין חדה בתוך ענן נמוך יותר מסתתרת

ציפור טרף פרוסת כנפיים טסה לעברנו אף כי ראשה ומקורה מופנים

קצת לשמאל. אולי היא צופה בטיל ותוהה מדוע בחר לבוא בעננה

ולא בה הציפור המפוארת

וזו להקת עננים הטסה בצורת צפורים דמויי הליקופטרים אל ארצות החום

וזו לא ישראל כי בה קר כל כך השנה

החמה יצאה קצת מבעד לעננים - הצצה כמעט אחרונה...

לפני שהיא צונחת אל תהומות הים. לשנת לילה....

הכחול הכחול הזה עם הכרבולות בלבן

תמונה מטעה אשר לפיה  מצנח רחיפה של גולש מטורף עלה בהרבה על גובה העננים שמאחור והם כאילו נסים בבהלה. מדוע? כי הם לקויי ראיה וחושבים שפצצה שחורה עומדת ליפול עליהם מהשמים

התחברות עם אחד הגולשים

והנה הוא פה באוויר - זה מה שקלט הנייד שלי משוגעים כאלה.

הם  הרי ממש נרטבים, לא? לא יצטננו כמו השפן הקטן?

ועוד דוגית שטה על פני...

ועוד רגע של היופי הזה ואם תשימו לב,מה שלא מומלץ כי יהיו לכם

סיוטים בלילה האם אתם רואים את המפלצת התנינית 

(חלק הענין  מימין) זו החותרת בעוז מתכננת לעוט עלינו לבדוק אם אנו נהיה  טעימים כשתסעד את לבה בנו? אממממא'לה! היא כבר כל כך קרובה אלי!

זהירות ענן אפרוח ענק. אם תרד עוד קצת מעל שלוש הארובות, הן יתקעו בך

 ויגרמו לך נזקים רציניים. את עוד ציפור קטינה.

ועל רקע השקיעה וכאן הענן המרכזי התחפש לאחד ששוחה בסגנון שחיית חזה והציפור המרחפת אומרת וואלה היית לוקחת ממנו ביס או שניים

ועוד 30 שניות חלפו והיא התיאשה.הציפור.

 הוא גדול מדי בשבילה.יכול להכאיב לה השחיין הזה

*

*

היו כמה משוגעים שרצו על החוף. אל תדרשו ממני לעסוק בספורט הזה.

ממש אין לי חשק לרוץ. אבל אם יש מישהו שרוצה לרוץ אחרי - ברוך הבא!

ממרפסת המסעדה

רגע לפני הבערה

מאחורי הדקל

כמעט שקיעה

*

ויונת השלום נראתה לפתע למעלה בלי עלה של זית

מאחורי הסורגים

תמונה אחרונה דקה לפני שהלכתי

 

 

 

 

יוֹשֶׁבֶת מוּל הַיָּם
מַבִּיטָה וְחוֹשֶׁבֶת
עַל הָעוֹלָם
רוֹאָה בְּעֵינֵיךָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
בִּשְׂפָתֶיךָ אֶת הָרַכּוּת
בְּגוּפְךָ אֶת הַתְּשׁוּקָה
בְּלִבְּךָ, מְחַפֶּשֶׂת אַחַר הָאַהֲבָה.
שְׁנֵינוּ בְּיַחַד וּלְבַד
בְּמָקוֹם קָסוּם
עֵינֵיךָ לְעִתִּים מְלַטְּפוֹת
לְעִתִּים בּוֹהוֹת
שְׂפָתֶיךָ,
נוֹגְעוֹת - לֹא נוֹגְעוֹת.
גּוּפְךָ מְחַבֵּק וּמַרְגִּיעַ
מְנַסָּה לְהַרְגִּישׁ קִרְבָתְּךָ,
זוֹ הַמְּצִיאוּת

שֶלָה חִיכִּיתִי.

~ ~ ~ ~ ~ ~

התמונה מהנט

אָדֹם

~ ~ ~

הָאִשָּׁה שֶׁלְּךָ בְּאָדֹם.

הָרוּחַ שֶׁלִּי לְעִתִּים קוֹרֶסֶת מֻכָּה
צוֹנַחַת אֵלֵי תְּהוֹמוֹת מַפְחִידִים,
לְעִתִּים הִיא מַשְׂכֶּרֶת
עוֹשָׂה אוֹתִי מְבֻשֶמֶת,
מִשְתוֹמֶמֶת,
מִתְעַלֶּמֶת מִגְּבוּלוֹת.
לְעוֹלָם רוּחִי לֹא מְשַׁקֶּרֶת לִי,
בְּעוֹדָהּ מַעְפִּילָה

       ה

    לָ

  עְ
מַ

      מַעְלָה,

 וּשְׂפָתֶיהָ מְחַיְּכוֹת
בְּהַבָּעָה שֶׁל מוּדָעוּת,
אֲנִי מְחֻבֶּרֶת אֵלֶיהָ
בְּחוּט כְּמוֹ מַרְיוֹנֵטָה,

 נִשֵּׂאת גַּם הִיא -
וְקָמָה לִתְחִיָּה,
מִסְתַּבֶּכֶת בַּיְּצִירָה
נִלְחֶמֶת בַּיֵּצֶר הָרַע,
כְּמוֹ לוֹרֶנְצִינִי -
בְּצָמָא.
מִתְחַנֶּנֶת שֶתִישוֹב לְעֶבְרִי
שֶׁלֹּא תֵּחְדַל
תָּשִׁיב לִבְשָׂרִי הַקָּפוּא, 
רוּחַ חַיִּים
וְהָיִיתִי מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁתְּנַפַּח אֶת הַ -
בּוּל הָעֵץ שֶׁאֲנִי
כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה כְּפִּינוֹקְיוֹ
שָׁעָה שֶׁתִּשְׁאַב בְּשִׁירַי,
לְהַפִיחַ
שִׂמְחַת חַיִּים
וְאָז אֶהֱפֹךְ לִהְיוֹת -
הָאִשָּׁה שֶׁלְּךָ
בְּאָדֹם.

~ ~ ~ ~

בחצרי

~ ~ ~ ~

הַיַּלְדָּה בַּפִּנָּה, הַיַּלְדָּה  שֶׁהָיִיתִי, הָאִשָּׁה שֶׁאֲנִי

רְאֵה שָׁם מִמּוּל ,
לֹא רָחוֹק מִשֻׁלְחָנֵנוּ -
יַלְדָּה קְטָנָה שָׁם.
כָּמוֹנִי אָז

תִּהְיֶה אִשָּׁה
כְּמוֹתִּי עַכְשָׁו.

יוֹדֵעַ מַהִי הַמַּנְגִּינָה?
הַנְּעִימָה וְהַמְּתוּקָה בָּעוֹלָם?
נַחֵש,נַסֵה! נַחֵש...
מַנְּגִינַת הַחָלִיל ?אוֹ הַכִּנּוֹר?
הַפְּסַנְתֵּר?וְאוּלַי הוּא הַנֶּבֶל?
יוֹדֵעַ?
אִם לֹא -
חַכֵּה מְעַט וַאַסַפֵּר.

גַּם אֲגַלֶּה לְךָ דְּבָרִים
עַל הַמַּנְגִּינָה הַנְּעִימָה וְהַמְּתוּקָה שֶׁבְּכֻלָּן.
(חַכֵּה, חַכֵּה  אַל תִּהְיֶה  קְצָר רוּחַ
הֲרֵי אָנוּ רַק בָּהַתְחָלָה, בַּהַקְדָּמָה לְמָחוֹל)
וּבְכֵן, רֵעִי הַסְּכֵּת וּשְׁמָע. אֲבָל קֹדֶם:

רוֹאֶה?
לֹא רָחוֹק מְאִתָּנוּ בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמִּסְעָדָה
בַּפִּנָּה הַמוּאָרָה,
יֹשְּׁבָה יַלְדָּה קְטָנָה, לֹא אִשָּׁה. יַלְדָּה קְטָנָה יָפָה
בְּיָדָהּ כַּף, מְקִישָה עַל צַלַּחַת

(אַתָּה רוֹאֶה אִיש? - בְּאָזְנְךָ אֶלְאַט - כָּזוֹ בְּדִיּוּק הָיִיתִי כְּשֶׁהָיִיתִי בְּגִילָהּ)

הַיַּלְדָּה שָׁם מְקִישָה עוֹד בְּכַף עַל צַלַּחַת
חֲסְרַת סַבְלָנוּת. רוֹצָה דָּבָר.
כְּמוֹתָהּ אֲנִי עַכְשָׁו. רוֹצָה רוֹצָה.
לֹא!. כְּבֹש סַקְרָנוּתְּךָ
עֲדַיִן מֻקְדָּם לְהַבִּיעַ אֶת מָה
רוֹצָה.
אֲנִי עַכְשָׁו, אִשָּׁה יַלְדָּה
לָהּ יֵשׁ רַק שְׁאֵלוֹת
וְגַם לִי כְּמוֹתָהּ הָיוּ בִּשְעָתִּי.
עַכְשָׁו -
יוֹדַעַת אֶת הַתְּשׁוּבוֹת

שְׁנֵינוּ בִּמְסוּבִים בַּמִּסְעָדָה,
בְּפִינָּה חֲשׁוּכָה כַּמּוּבָן.
לְאוֹר נֵרוֹת - לַאוֹהֲבִים נוֹעַדוּ
רְעֵבִים כְּמוֹ צָמְנוּ יָמִים

("לֹא רַק לְאֹכֶל שָׂחָה לְעַצְמִי בְּלֹא קוֹל
שֶׁלֹּא יִשְמַע, שֶלֹא יֵדַע לֹא עֲדַיִן)
לֹא רָחוֹק מְאִתָּנוּ עַל בָּמָה קְטַנָּה ,
מְנַגְּנִים לָנוּ טוֹבֵי הַנַּגָּנִים
עַל חַלִיל,כִּנוֹר, פְּסַנְתֵּר וַנֶבֶל 

תִּזְמֹרֶת חוֹגֶגֶת אֶת אַהֲבָתֵנוּ.
וַאֲנַחְנוּ רְעֵבִים - זוֹכֵר?
יָדִי אָסוּפָה בְּיָדְךָ הַחֲזָקָה
וְאָנִו לְקֶצֶב הַמַּנְגִּינָה הָעֲדִינָה
נָעִים בִּמְקוֹמוֹתֵּינוּ

 קָדִימָה וְאַחוֹר, לִיְמִין וְלִשְׂמֹאל
בִּתְנוּעוֹת קְטַנּוֹת מְאֹד.
(כְּמוֹ בְּטַנְגּוֹ תּוּגָת אַהֲבָה)
מֵתַק הַצְּלִילִים מְנַגֵּן עַל מְקוֹמוֹתֵּינוּ הַרְגִישִים בְּיוֹתֵר.

מוֹקְדֵי הַעֹנֶג
כְּאִלּוּ בַּמַּחְתֶּרֶת. נוֹגְעִים וְלֹא נוֹגְעִים. וַשׁוּב!

וַאֲנַחְנוּ רְעֵבִים - זוֹכֵר?
(רָעָב לְאֹכֶל, אַל תִּסָּחֵף. עוֹד לֹא אֶחְשֹׂף כֹּל סְפוּנוֹת עֶרְגוֹתַּי)

אַתָּה,
מֵישִׁיר אֵלַי מַבָּט,
אֶל תּוֹךְ עֵינַי הַשְּׁקוּפוֹת
הַמְקִילוֹת עָלֶיךָ אֶת הַחֲדִירָה אֵלַי
יֵשׁ וּמַבָּטִים  יְדַבְּרוּ בְּעָצְמָה רַבָּה יוֹתֵר
מִמִּלִּים הַיּוֹצְאוֹת מִפֶּה
נוֹעֵץ מַבָּטִים וְאוֹמֵר (אוֹ כְּאִלּוּ אוֹמֵר):

"אַתְּ, אַתְּ, אַתְּ... הַדָּבָר הַנִּפְלָא בְּיוֹתֵר שֶׁקָּרָה לִי
בַּךְ בָּחַרְתִּי מִכֻּלָּן,
רוֹצֶה לָשֶׁבֶת עִמָךְ אֶל מוּל  הַגַּלִּים
שֶׁעֲלֵיהֶם בְּעֶצֶם כְּבָר אֲנִי יוֹשֵׁב
אֵלֶּה הַסּוֹחֲפִים אוֹתִי אֵלַיִךְ.

רוֹצֶה
לִסְרֹק שְׂעָרֵךְ,
לִסְרֹק עוֹרֵךְ,
לְפְרֹט עַל מֵיתָרֵי גּוּפֵךְ -

אֵלֶּה הָרְגִישִׁים כֹּל כָּךְ

וְנַעֲנִים בִּצְלִילֵי הַסְכָּמָה נִרְגָּשִׁים.

רוֹצָה
לַשִּׁיר לָךְ וְאִתָּךְ,
שִּׁיר שֶׁיִּהְיֶה רַק שֶׁל שְׁנֵינוּ

וַאֲנִי הִרְהַרְתִּי...
נִסְחֶפֶת.
זוֹכֶרֶת שֶ -
זוֹ הָיְתָה הָאֲרוּחָה
הֲכִי טְעִימָה שֶׁאָכַלְתִּי בְּחַיַּי.
וְכָךְ גַּם -
מָה שֶׁאֵרַע אַחֲרֶיהָ.

וַאֲנִי רַק בָּאתִי מֵ....אַהֲבָה.

(השיר נבחר בתפוז באומרים שירה)

 http://www.tapuz.co.il/blog/net/userblog.aspx?foldername=av36

הילדה שהייתי - התמונה מהנט

~ ~ ~

נוֹסֶקֶת גָּבוֹהַּ
לְעוֹלָם הַפַנְטַזְיוֹת
קָסוּם מְיֻחָד,
שֶׁבּוֹ חֲדָרִים מְבֻשָמִים
 בְּנִיחוֹחוֹת  מַדְהִימִים,
 כְּקוֹקְטֵיל נָדִיר
יָקָר הַמְּצִיאוּת
מִתְעַנֶּגֶת  מֵהֶם
בְּכָל חוּשַי.

חָשָׁה עַצְמִי מְרַחֶפֶת
רַגְלַי כְּמוֹ
לֹא נוֹגְעוֹת בָּאֲדָמָה.

 מְרַחֶפֶת
 גּוּפִי  קַל,
בְּחֶזִי הַרוֹגֵש
פַּרְפַּרִים קְטַנִּים
מִסְתַּחְרְרִים,
זוֹרְמִים  לְעֵבֶר
אֵיבָרַי הָרְגִישִׁים הָאֲחֵרִים
נוֹשְׂאִים אוֹתִי מַעְלָה,
אֶל רְקִיעֵי הָאַהֲבָה

 וְהָעֹנֶג הַמְּיֹחָלִים

בְּאֵדֵי הַשִּׁכָּרוֹן הַמִּתְפָּרְצִים.

הוּא מַגִּיעַ - הוּא מוֹפִיעַ
מַבָּטַי יִגְמְעוּהוּ
וְהִנֵּה הוּא
יְפֵה תֹּאַר וְאֵיבָרִים,
עָדִין וְחָזָק
כְּמוֹ רֵיחַ הָאָבִיב.

 נִיצֶבֶת מוּלוֹ מְחַכָּה
לָחִיבּוּק -
לַנְּשִׁיקָה -
לַלְּחִישָׁה -
מִתְרַגֶּשֶׁת  כְּיַלְדָּה.
הָאֲוִיר בֵּינֵנוּ -
סְפוּג יַיִן,

הַאֲוִירָה -
מַשְרָה שִׁכְרוּת
מְתוּקָה וּמְסַחְרֶרֶת
וְהַלֵּב הוֹמֶה.

הַאִם אַתָּה חָשׁ
אֶת נְשִימוֹתַי?
הַאִם פָּנֵיךָ  שֶׁעַל חָזִי חָשִׁים  

אֶת פְּעִימוֹת לִבִּי?
הַאִם תִּתְקָרֵב 
 תְּאֶסֹף אֶת יָדִי בְּרֹךְ ?
וְאַחֲרֵי כֵן - אַט  אַט ...

הַאִם גַּם?...
הַאִם?

~

ואני רציתי לספר רק....אהבה

התמונה מהנט

~ ~ ~

 

על סדר היום:
הצילו!  צונאמי  היא האהבה!

 

לא! בעצם, לא! אל תצילו אותי!.

אני אישה שאש בוערת בה.

רוצה  להטרף בגלי  צונאמי-האהבה. רוצה שיכבשוני!! שיטרפו אותי! 

אני אשה שלבה  נוטה לפרפר בכל פעם שההורמון הרוחני אשר שמו הוא אהבה ממלא את נשמתי ואת גופי  (זה לא אותו דבר, הנשמה והגוף?).

אותו "ההורמון שמשתלט עלי ועושה אותי קצת-הרבה  "משוגעת" בשל כמות   האדרנלין  שהוא מייצר בתוכי. ולכן, רמת  "האלכוהול" בדמי כל כך גבוהה, הוא מורכב מחומרים שונים לפעמים נוגדים זה את זה.

למשל: אושר,עצב,כמיהה,כעס,קנאה,תשוקה רבה מאד.

אני בטוחה שאם היתה משטרת האהבה היו אנשיה עוצרים אותי על המקום

ושוללים ממני את הרשיון לאהוב. הם היו אומרים: "גברת, כמו שאת נוהגת את מסכנת את שלום הציבור"

נא,להם! לכו מכאן שוטרים קנאים. אי אפשר לשלול את הרשיון והתשוקה

לאהוב. אם יתמלא רצוני באהבה ואם תשוקתי תרווה ממנה עד שעיני יתלחלחו  בתודה לאל הטוב ולשותף הטוב  -אף אחד לא יִפַגָע ואני אהיה מאושרת.
מצד שני אם לבי ישבר בשל מי שחשקה בו נפשי אזעק קבל השמיים והים: 

 "הלו! אומרים ישנה אהבה בעולם אז היכן היא האהבה", כי אני לא מצאתיה.  

אני אישה

אני אישה שנעשית אפילו עוד יותר שיכורה כשמלבלב ובא לקראתי אביב,

ט"ו באב היהודי או יום האהבה ששמו "ולנטיין דיי" (של עובדי כוכבים ומזלות).

אל כל מקום בו מתנגנים בנעימות צליליה של האהבה,אני נדחפת.

 וטוב לי ככה. נימפומנית של אהבה שכמותי. (מה אני יכולה לעשות?)

אל נא תגדירו אותי כיהירה אבל למרות שאיני רעה בהתעסקות עם מילים 

 אני יודעת  ל ה ר ג י ש   מהי  אהבה (ואיך!).
אבל איך אגדיר אותה? וואללה, איזו שאלה  קשה! אינה חדלה לרחף בעולמי:
מהי אהבה חוץ מן  הסערות שהיא מעוררת?
הכמיהות שהיא מייצרת?
הכוחות שהיא יוצקת!
היצר הזה שכמעט גורם לאיבוד עשתונות ושולח אותך לכבוש את האהבה.

ממש בכוח!ממש ב"אלימות"!  לכבוש כתבתי? טעות! להיכבש!!!!

רוצה לדעת מי הוא שאהב ולא יודע כי בדיקת בלמים -(והפעם ע"י שוטרים אמיתיים)-עלולה לגלות כי כשאוהבים מאבדים לפעמים את המעצורים. חס ולחלילה שלא יהיו תאונות -אהבה ואהבים.  אף כי הן  קורות לעתים.

איזה טבע משונה נתן לנו  הבורא בכל מה שנוגע ל"יצר לב האדם"

(והחווה ,כמובן)?!

מהו פשר הרגש הקמאי והגורלי שפועם בלבותינו בעוצמה 

וטורף את כל הקלפים כשהוא תוקף?
בבקשי תשובה הלכתי לראות בשדות זרים. לשמוע את ה מ ו ח ו ת  מדברים, מסבירים ומדריכים. ולא  להישמע  רק לסערת הגוף והנפש,כמו מה שקורה לי,הפתיה-הנסחפת . אז שוטטתי בשדות-השכל ושוטטתי עוד.  לא ארצה ליַגְעְכֵם בפירוטים שכלתניים. אך בבקשה הנה רק מה שאומר הפילוסוף והפסיכולוג אריך פרום בספרו "אומנות האהבה". הוא טוען בעצם מה שכולנו יודעים:

האהבה אינה מקרית. היא דורשת למידה ונזקקת ללא פחות מהמיטב שבנו.

אל האהבה נקלעים אליו אם יש..מזל.
עד כאן פרום  (ואני תמהתי  אם בעצם לא ידעתי מה שבכתב פשוט על פי תחושותי שלי???)

•  

הקשב,איש, הקשיבי, אישה  הקוראים:

הכותבת כלומר אני  אוהבת לעצב מילים ולסתת אותן; להיות אדריכלית של אהבה. כשאשחק איתך במשחקי האהבה תמיד אתן לך לנצח, לגבור, לכבוש  להכניע!  ביחסים של אהבה המנוצחת היא המנצחת. גם אם  זה ניגוד וסתירה.

אבל אני בטוחה שכל אישה תדע למה אני מתכוונת (אוי לי מן הפמיניסטיות...)

מי שעשה סטארט-אפ לאהבה הוא גאון בעיניי
האהבה מעוררת השראה ,
יוצרת התרוממות נפש
מעניקה תחושת רוך וכמעט מהפנטת כאשר יד אוהבת מלטפת גוף אישה  -
 או יד אישה המלטפת את מי שעמה.

האהבה היא בית חרושת מייצרת געגועים. הם קיימים, מתרחשים, תוססים, 

מעניקים סיפוק חושני. גם שיכרות קלה. יוצרם בנו אנקות תחנונים, אנקות אהבה
וגם גניחות עילוסין:
"קחי אותי אווירה מיוחדת שכמותך. קחי  אותי אלייך! אני מתמסרת לך!

כבשי אותי! עשי אותי מאושרת - חבקי אותי אהבה!  

נכון  שקל יותר לכתוב- לאסוף מילים לכתיבה על אהבה קל לכאורה יותר

מאשר לאסוף  אבנים  בדרך. לסקל שדות תחת  להט השמש היוקדת.
מצד שני האם כתיבה על אהבה אינה נעשית בלהט,להט עז יותר אפילו משמש  יוקדת.

איני יודעת כמה אני מצליחה באיסוף המילים הנכונות וגיבושן ,לצורך הקמת גורד  השחקים הכי גבוה בעולם - האהבה! אבל מנסה. את מעי התרגשותי 

רוקנתי אל הכתוב.

הכתוב בסך הכל רוצה לספר איך מתקשרת האישה שאני עם האהבה.

מחכה לאביב ששמו אהבה! ימלא נא את עולמי בריחות של תשוקה.

אשתכר כשאגהר על פרחי אהבה ואשאף מלוא ריאותי מלוא נשמתי ובעיקר

מלא גופי השוקק את ניחוחותיהם.

*

עֵירֹמָה

גַּם אִם אֲנִי
מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּשִירַי,
בְּהֵמְיָת לִבִּי הַנִּכְתֶּבֶת
לֹא מַרְגִּישָׁה
עֵירֹמָה.
וְאִם כָּךְ אֲנִי בְּעֵינֵיכֶם -לֹא אֵבוֹשׁ בְּכָךְ
כִּי עֵירֹמִים בָּרָא אוֹתָנוּ הַכֹּל יָכוֹל
וְלֹא הִתְבּוֹשְשוּ.

~ ~ ~

 

(התמונה מהנט)

 

תְכוּפוֹת גוּפִי נֶאֱפָה בְּיָדֶיךָ
וְאַתָּה עוֹשֶׂה בּוֹ כְּשֶׁלְּךָ
שָדַי נִכְבַּשִים בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַמְּעַנְּגוֹת
יְרֵכַי נִלּוֹשִים בְּיָדֶיךָ וְעוֹד  מִגּוּפְך
וְאַתָּה הוֹפֵךְ אוֹתָן ,מְגוּרוּת וּמְשָלְהֵבוֹת
כּוּלִי הֻכְשַרְתִּי בְּךָ
גַּם אֲנִי אֶגְמֹל לְךָ בְּאֶצְבְּעוֹתַי פִּי וּלְשׁוֹנִי
וּבְשָרֵינוּ עִיסָה אַחַת שֶׁל עֹנֶג אוֹהֲבִים
~ ~ ~ ~ ~

 

 

 

 

חג אהבה שמח

• •  

אחרי שניצחתי על מוסיקת חיי

http://cafe.themarker.com/post/2515055/

הפרוזה

ולמה אני מספרת לכם את כל זה?

כי השבוע ט"ו בשבט חג האילנות

ובדיוק לפני שנה -

בגופו של שמואל נטעו כבד חדש

חג אילנות שמח!

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

מוזרים הם החיים ולעתים גם מפליאים לעשות. התרחשויות שקורות בחייך.

למשל, בשעות מאד קשות שאת חווה; דווקא בשעות קשות מאד של מתח וחרדות. והנה בהיות האדם על הפנים, כאילו מן השמיים מסתכלים עלייך בחמלה רבה. המלאך הממונה על הרחמים שבמקרה השקיף אלייך למטה, חש בעצב ובדאגה  שרוחשים בתוכך פנימה.

-"אופס" -אומר  המלאך -  "אני חייב לעשות לאישה הזו משהו טוב.

לפנק אותה במשהו מתוק. כל כך קשה לה!. הרי היא כל לילה בעלותה על יצועה אינה יודעת מה מחכה לה מחר.
אם טוב או אם רע.

אם הצלחה  או כשלון.
ואיך תשרוד?"

"אז בואי ,אישה - אמר המלאך ברֹך כל כך חביב אף כי בתהודה גברית מאד -  בואי אישה. לעצום עיניים, לפתוח יפה את הפה. כן,כן, ככה...ילדה טובה!

הנה קחי לך כפית של דבש ותיכף תרגישי - כמו אצל שמשון הגיבור - 

גם אצלך יהיה מקרה "מעז יצא מתוק!'"

האישה כמובן לא שמעה את דבריו. קולות של מלאכים אינם נשמעים באזני

בני תמותה. אבל ממש באותו יום, באותה שעה שיצקו בה את הדבש בפסעה אל  המקום שבו היה מוטל האיש שלה על מיטת חוליו, אחרי השתלת כבד ועם הדהוד צעדיה מכות בה החרדות: האם יקלט או הכבד החדש  - או שהכשלון יבוא.

כשלבה מפרפר, בפסעה מדי יום  מן המלונית לקראת הגעתה אל בית החולים שם שוכב בעלה, חשה כאילו פתאום מישהו בלם אותה בעדינות. ובאותו רגע ממש אירע בה דבר מוזר כאילו בא דבש אל פיה. צמרמורת קלה של עונג עברה בבשרה; מן הסוג שחווה אישה בשעות היפות של התעלסות עם גבר. קצב הלמות לבה גבר.

ההייתי או חלמתי חלום? שאלה את עצמה ספק נרגשת ספק טיפה מבוהלת.

מה הן התמורות הבלתי נשלטות שמתעתעות בא ,אמנם לטוב.

האיש היה ריצ'ארד. ריצ'ארד ישב, פניו לעברה.
היא סקרה אותו בעונג מסוים לא מוסבר.
הוא הבחין בה ושיגר כלפיה חיוך רחב וחם וטוב. אם יותר לציין - חיוך ממש גברי
היא החזירה לו באחד משלה.גם הוא חם וטוב. ואם יותר לציין 

גם הוא נשי חן וטוב.

ריצ'ארד עוד לא ידע שבצד היותו גבר מקסים הוא ניחן בכוח משיכה נוסף  לגבריותו. הוא היה יושב במלונית  ומנגן שעות על הפסנתר.
האישה שלעומתו  אוהבת מאד פסנתר וצליליו.
האישה ההיא הייתי אני.
ונגינתו פרטה על מיתריי.

עם הימים החולפים - לא ימים רבים - נוצר קשר ונוצר  יגשר בינה לבין הפסנתרן. הוא היה לה ריצ'ארד-לב-מלאך. מי יודע? אולי היה שליחו של אותו מלאך רחום. ההוא שהחליט להשקותני בדבש. בלי שהוא או אני נדע על השליחות שלו.
מאז יום יום הייתי מתעכבת לידו ,רווה את צליליו ואת מבטיו הטובים והוא כל יום היה מנגן לי  במיוחד את "בדרכי שלי", נעימת השיר של פרנק סינטרה.

נקשרתי אל ריצ'ארד נגינותיו היו לי כיין  הטוב. מתוק, לא משכר אבל מבשם.

במשך שלושה חדשים הייתי עושה הסבה מן החרדה לקראת הצפוי לי במיטת בעלי המחובר למכשירים בבית החולים.

בדרך ריצ'ארד הטוב היה  עושה אותי "היי"כאילו היה עושה "פוווו"  עז על  פחדי ומפזר את רובם לצדדים.

האיש הזה הקפיד  לבוא לבית החולים שהמלונית מסועפת אליו.

מתנדב למלא את החלל בצליליו. ל"ו-ניק. צדיק.

הגיע במסירות כדי לעשות טוב לכל החולים המושתלים שהגיעו מרחבי העולם

כדי לקבל חיים חדשים - ולמשפחותיהם.

ממנו שאבתי חיים ואהבה! הוא בא כדי להנעים לכולם 

אבל לדידי היה הריצ'ארד הפרטי שלי לעיתים דמיינתי שגם אני אביה הפרטית שלו.

*

·      

אני מתה על מוסיקה. היא אהבת חיי וחלק ממתיקותם. יכולה שעות לשבת אל מול הים - או במכונית להקשיב לנעימות ושירי אהבה שעושים לי טוב בלב ובנשמה.

מה נפלא יותר מסיפורי אהבות "מולחנות  מנוגנות ולפעמים גם ומושרות".

אהבות שכל אישה כמהה לכמותן בפנטזיות  הסמויות שלהן.

איני יודעת מדוע,אבל כנראה שהשם ריצ'ארד נקשר ונמשך אלי כדי לעשות לי טוב.
כמו האיש שבמלונית שבניו אורליאנס -  כך גם ריצ'ארד קליידרמן המלחין והפסנתרן  שמנגינותיו  ממש מפתות אותי, מגרות אותי  וכופתות אותי 

באזיקי עונג.
ואני?
אני מתמכרת-מתמסרת לו. בלי תנאים. אם הייתי  נערה בת טפשעשרה הייתי צווחת  "קח אותי, קליידרמן! עשה לי ילד, קליידרמן".
טוב איני טיפשעשרה ויש המרכלים מאחורי גבי שכבר אני סבתא.

אבל מי הוא שיהין לומר שהתחושות של בת העשרה מאבדות את עוצמתן

המסעירה ומרגשת בנשמותיהן של הסבתות.

בקיצור, מדוע אייגע  אתכם, הנשים והאנשים שבאים להתוודע אל הגיגי. הנה כאן למטה המון  קטעים של צליליו המטיבים של קליידרמן.  הם מגיעים עם בני לוויה  סרטונים מקסימים, נופים, אהבות . ממש מענגים. השילוב הזה אינו יכול שלא  לעשות  טוב לנשמה.

אז מה? את העונג הזה אשמור  רק לעצמי?
 לא אחלוק אותו עם חברות וחברים טובים ואהובים עלי?

הנה הם .כולם שלכם. לגמו מהם כאוות נפשכם ואולי תשתכרו כמוני

*

*

סיפור אהבה עם יופי של פריחה

הוא ממשיך שם ליד הים שלי ושלו, מספר את כל ההסטוריה של האהבה,

 ולי אין הסטוריה, יש לי רק הווה - וחיה את היומיום באהבה רבה

 והצלילים הם אלו המחבקים וחודרים לנשמה -

האהבה היא לא שיעור חשבון...גם לא הסטוריה...

היא שפה כל כך יפה בין שניים -

הוא גם יודע שאני אשה

הוא גם מבין את כוחה של האהבה

ובדיוק כמו קליידרמן אני יודעת שזה אחלה עולם

והוא כל כך קרוב אלי

בדיוק כאן הוא מחכה לי

כל מה שהוא עושה - הוא עושה בשבילי

וזה הזמן להגיד גוד..ביי

*

מיותר לציין שאוהבת עוד ריצ'ארד - כמובן..ריצ'ארד גיר

~ ~ ~

"תעשה מה שאתה חושב, עכשיו......

         לפני שלא תוכל לחשוב מה תעשה"

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

והרי החדשות: אני ברוקרית!!!

אני משוגעת

כל יום, כמעט כל יום רעיונות חדשים עולים בי. משוגעים ופוחזים
מפתים אותי, מגרים אותי - ואני נכנעת. (שאני? שאני אוותר על פיתוי?)

לחתול שמונה נפשות. אבל אני אישה אני שיש לה המוני נשמות סוערות

אולי מאה!. וזו תסתפק רק בשמונה?
מה אני? חתולה על גג פח לוהט? אני כמו מאה מהן לוהטות...

והרי הודעה חשובה:
("טה טה טה ", תוקעת החצוצרה! "טאם טאם טאם" מרעימים התופים)

הקשיבו הקשיבו לחדשות:
אני נכנסת בכל אונָי הרוגשים אל הבורסה

ז ה ו ! רוצה להשקיע בבורסת המילים של "וול-וורד".

(על בסיס וול סטריט)

חה-חה!, חכו-חכו!!
‏מה אתם מסתכלים עלי ככה בעקום? אני כבר יודעת
מה לעשות כדי להתעשר ולהעשיר.

בימים טובים של עליות שערים,וזינוק מדד וול-וורד אעשה שרירים

 (נו, מה שיש ואיפה שיש וכמה שיש אצל אישה) .

ואז - הללויה! התשואה תהיה נכבדת:

 לחשבון ניירות המילים שלי  יגיעו המון שירים

בימים של ירידות שערים -שיט! שוב ירידות!

במקום לכתוב שירים  - אנפח בלונים - (לא! מה אתכם! לא הגדלת חזה!) 

"המילים איבדו מערכן. שוב הם יורדות!" - יכריז קריין החדשות ברדיו

 בקול נוגה ואני אתייפח לי על עלבונן.

יש ירידות ויש ירידות....אלה שהזכרתי למעלה לא נמנות על הכיפיות

  אנהל משחקי אהבה עם המילים,כסוחרת ממולחת אשקיע במניות שעולות

והנה עוד דבר שאני הולכת לרשום עליו פטנט :

מפעל הפיס יוציא "גירוד" חדש שיקרא:
"גרד מילה - תרוויח שתיים"

"גרד שתי מילים ^- תרוויח ארבע מילים"

כמובן, לא בחינם. זה הימור. ולכן  יש יום דבש וגם יום בצל

ותמיד תהיה אפשרות לשלֵש להרביע כמו פר הרבעה.

השאלה היא כמה ביצים יש לך ( לא מתוצרת הלול או מה שיש לפר,

אלא מבחינת האומץ)

ישששש! למשל אוותר על מגפיים יפהפיים, מכנסיים מחטבות

 ולבנים סקסיים.
למה? כי ההימור מגרה אותי. בלילות לבדי במיטה אתהפך.

 ממוכרת ל"מחשבות טורדניות"

הלוואי הלוואי שתבואנה  מחר המילים.  זורמות כמו מי נהר זכים

 שנשפכים לים (שהוא אני) - והים איננו מלא.

ותמיד אצעק :עוד עוד! בואו אלי! כסו אותי!

אין גבול לתאוותי ואין משביע. רק לעיתים רחוקות במיטה בחלום

או במציאות יגיע רגע של שיא ואירדם עם חיוך על שפתיי

 אולי אף בעינים מלוחלחות משהו שאומרות תודה!

תודה תודה שעשית לי את זה

כמה נעימה ההרגשה להיות ממולאה (גבר לא יבין זאת)

רוצה להיות תמיד מלאה במילים יפות

רגלי באדמה - רוחי בשמיים

עכשיו ינואר?

הצחקתם !
תפסיקו לבלבל את המוח! עכשיו אביב.רק תראו איזה ים היה לי ב-7.1.12.
ח-ג-י-ג-ה!

מה אני אומרת אביב? אוגוסט!
כמוני הסתובבו שום עוד צועדים רבים גומעים מיום קיץ שבא פתאום

באמצע חורף.
גם אני צעדתי שעה לחיזוק לב-ריאה ובעיקר לשיפור חיטובים.
חלק מן ההולכים מכירה - "אהלן מה נשמע?"
וחלק לא... " אהלן גם לך!. לא מכירה אותך! מה?

אתה רוצה להתחיל איתי?"
הים היה יפה מתמיד
וגליו - כנ"ל
סירות בכל צבעי הקשת פילסו אט-אט דרכן במים הרוגעים
ש ל ו ו ה

אני? הרגליים מהוססות צ"ל: מבוססות בחול. אבל נשמתי ריחפה

מעלה-מעלה אל לשמיים. נסקתי גבוה, כמו מזל"ט.

אבל כזה שלא מצלם מלמעלה שום דבר, אלא רק את עצמי,

את הבתוכו שלי, את קרבָי. הים היה כאמור רגוע ולא מסוכן לשחיה,

אני במחשבותיי הייתי גועשת ומבוהלת במקצת מן הסכנה הכרוכה

 במימוש במה שעבר לי בראש. למרות הסכנה כל כך כן רוצה לקפוץ

 אל השחיה המסוכנת.

על מה חשבתי?
נו,
על מה שאני כל כך רוצה
על מה שאני כל כך צריכה!!!- ולא מקבלת
על מוסכמות מכובדות-אבל מעצבנות- שאסור כאילו להפר אותן.

(גוואלד! בושה! אסור!)
(אבל למה אסור? שמעתי שהבן אדם - כולל הבת חווה -חי רק פעם אחת.

לא ככה?)

על התסכול של להיות גיבורה במילים אבל לא במציאות!
על מה שמחכה לי או לעזאזל, לא מחכה לי.
על כך שאני צעירה ברוחי,למרות שכבר סבתא
(כי צְעִירוּת או זיקנה לא נקבעות לפי מספר השנים אלא לפי רוח האדם.
יש זקנים בני 30 וצעירים בני 80
בראותי את עצמי כפי שאני בעיני מותר לי לרצות דברים שאדם זכאי

 להם שאישה זקוקה להם

כל כך רוצה לאסוף את מה שאחשוק בו אל בין זרועותי העוטפות

ואל חיקי החם

להכריז - (אם וכאשר זה יקרה): תודה לך, אלוהים שהקשבת
תודה שנתת.
תודה שהתחשבת!

תודה שפתחת אותי
תודה שפתחת לי שערים
תודה שגרמת לי להיות מסופקת!
מאושרת!

...אכן, כן
נסקתי גבוה גבוה....
כמעט כמו העורבים שהיו שם
שלחתי לחם תפילותי אל פני המים -
בתקווה שלא ברבות הימים אלא מהר ממש יחזור אלי

 בדמות סלים עמוסים בהגשמת חלומותי

למטה התמונות שהנייד שלי דג שם. יצרתי לי שם בת ים.

הירידה אל הים אני במראה עם כל הציוד הנדרש

מבט מלמעלה. שולחן מסכן בודד. הוא נכון לארח אך וסועדים סביבו -אין

קרני שמש מחניפות לים ומחממות אותו כמו עושות עמו אהבה

כל מיני צבעים - והעין אינה שבעה.

לאחר שצעדתי פיסלתי את בת הים הקטנה. תראו איזו חתיכה שהיא!.  

 איזו פיגורה! איזו פיגורה! וכמה חבל שהיא דגה למטה.

ומזווית אחרת ,כובשת לב. אני כבר לא מקנאה,אלא מאוהבת .

 איפה בר רפאלי ואיפה היא.ותראו איך היא משתפת פעולה,

זרקה את השמלה שלה הצידה. מתמסרת לשמש ינואר

ועוד פרח בים,. אבל אם תשאלו גבר יודיע לכם כשפה-רך נשי "יותר עדיף" לו

אהבת פועלי הים. השאירו מזכרת . שתדעו כי היו כאן. עכשיו הם בהפסקת צהריים

ועורב אחד גם. לפעמים גם אני בודדה כמוהו. אבל ורודה ולא שחורה

ומדוזה בודדה. לא סליחה אני לא משווה את עצמי למדוזות.

אבנים אסירות (תודה)

ואחיותיהן הגדולות חופשיות

סוכת המציל בגלל התנאים האלה הם עושים שביתות. מי יציל את המציל?

בעזרת המצוף...דגתי...אותך. ואם יהיה לי אומץ אדוג מוצלחים ממך

ואופנוע ים

צדפים רבים כחול אשר על שפת הים( ארבה הים?)

שלח לחמך על פני המים,כי ברבות הימים תמצאנו (רטוב)

גם זו דרך להגיע לים...עם דו אופן. לא, ארבעה אופנים.

 וכידוע על זה שרה יפה ירקוני את השיר :עגלה לי עם א-אי-מא -בים תרוץ"

ולסיום התנפצות הגלים...חיקוי של התנפצויות נשמתי

~ ~ ~

יֵשׁ וּבְתוּרִי אַחֲרֵי הַמִּלִּים
יָדִי הַמִתְפַּקֶרֶת פּוֹתַחַת נְחוּשָה
אֶת מְגֵרַת הַלֵּב
חָבוּיָה בְּתוֹכָהּ מְגֵרַת הַמִּלִּים
צְנוּעָה אַךְ גּוֹעֶשֶׁת
וּמִמֶנָה אֶמְשֶׁה לִי אֶת כֻּלָּן -
רַק לְךָ - רַק לְי.

פַּרְפַּרִים רַבִּים
רוֹחַשִים סְבִיבִי
אָחוּשׁ סִפּוּק בִּרְאוֹת אוֹתָם
נִקְבַּצִים אֵלַי
מִבֵּינֵיהֵם בָּחַרְתִּי לִי
בְּהַלְמוּת לֵב
בְּגַעַש רוּחַ
אֶת הֲכִי נָכוֹן
הֲכִי יָפֶה - הֲכִי צִבְעוֹנִי
הוֹ, פַּרְפַּרִי הַמַּקְסִים
רוֹצָה לִהְיוֹת פַּרְפַּרָה

מֵרַפְרֶפֶת בְּרִיגְשָה עַל גּוּפְךָ -
נִצְמֶדֶת.
תְּאֵוָה לְהִסָּחֵף בִּמְעַרְבֹּלֶת חוּשִׁים -
רַק אִתְּךָ - רַק אִתְּךָ.

הַאִם לָכְדוּ עֵינֵיךָ
פַּעַם אוֹ יוֹתֵר
פַּרְפַּרָה יְחֵפָה
נָעָה ונָדָה כְּמוֹ אֲבוּדָה
בְּחוּפּוֹ שֶׁל יָם?
אוֹתְךָ,אוֹתְךָ, אוֹתְךָ
מְחַפֶּשֶׂת בֵּין הַקְרֵבִים
פּוֹסְעִים עַל חוֹל
אַךְ אָתוּר אַחֲרֶיךָ
גַּם עַדֵי אֹפֶק?
זוֹ אֲנִי
פַּרְפַּרִי
מְרַחֶפֶת יְחֵפָה
בְּבֶגֶד יָם - אַךְ בְּאֱמֶת עֵירֹמָה כְּחָוָּה
וְלֹא אֶתְבּוֹשֵש!
מְחַפֶּשֶׂת
אוֹתְךָ - רַק אוֹתְךָ.

חוֹשֶׁקֶת!
אָבִיב
עֲלִיצוּת שֶבַּחֵירוּת
הִתְמַסְּרוּת
הִשְׁתַּעְבְּדוּת שֶׁל אוֹהֶבֶת
אָז ,אָנָּא, הַקֵּף אוֹתִי חָזָק
הַתְּקֵּף אוֹתִי, הֱיֵה עַז!

אֲכַבֶּה אֶת הָאוֹר הַדָּלוּחַ
אֲשֶׁר בַּמַּמָּשִׁי, בַּקַּיָּם, בַּמְּצִיאוּת
אֶפְרַח אָבִיב
אֶתְחַקֶה אַחַר דּוֹדִי
בְּאַהֲבָה
בִּדְמָעוֹת שֶל עֶצֶב אוֹ שִמְחָה
לֹא אֵדַע
אוּלַי חֲלִיפוֹת
כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת
אֶרְעַב לְךָ, אֶצְמָא לְךָ
עַד כְּלוֹתוֹ
וְאַתָּה - בּוֹא!
אֵזוֹר תְּשׁוּקָה כִּתְשוּקָתִי.

שַׁחְרֵר פַּרְפַּר מַעֲצוֹרֵיךָ
אַזֵן גּוּפִי, אַזֵן נַפְשִׁי
תַּחְתֶּיךָ אַפַרְפֵּר כְּמִתְעַלֶּפֶת, פַּרְפַּרִי
עַד כְּדֵי מְאֻנָּךְ
אוֹ אָז אֵדַע כִּי
אוּזַנְתִּי - וְאַתָּה הֶאֱזַנְתָּ.

בָּאָה מְנוּחָה אֶל תוֹכְכֵי כֹּל מָה שֶׁאֲנִי
כֹּל כָּךְ עָרַגְתִּי אֵלֶיךָ, אָדָם
מִמֶּנִּי - חָוָּה.

~ ~ ~ ~ ~

פרפרים שקופים בחצר - פרפרי אור בלילה

*

*

~ ~ ~

"שיר והמהום אינם מסוג הדברים שאתה ממציא. זה דבר שמוצא אותך,

 וכל שעליך לעשות הוא להיות במקום ששם הם יכולים להשיג אותך" 

 - פו הדב -

וְאוּלַי
...
בְּמַגָּע  לוֹהֵט שֶׁל אַהֲבָה
נוֹתֶנֶת אֶת קוֹל כֻּלִּי
רוֹצָה לַחְווֹת
אֶת הַחִבּוּר
בֵּין הַקּוֹל וְגוּפְנֶפֶש
בִּשְנַיִם.

 

מְנַסָּה לַחֲקֹר
גַּם אַחַר כֻּלְךָ
גַּם אַחַר קוֹלְךָ
שֶׁהָלַךְ לְאִי - 

               בּוּד.

הִּתְכַּסֶּה בְּקוֹלִי
אֶתְמַסֵּר כֻּלִּי
אֲבַקֵּשׁ לִי
אֶת כֻּלְּךָ
וְאוּלַי -
כֻּלְךָ  וְכֻּלִי
קוֹלִי וְקוֹלְךָ
נִהְיֵה  לְ אֶ חָ ד !

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

 

אתמול בים

 

~ ~ ~

‏בַּלָּדָה מְלָנְכּוֹלִית וְצִפּוֹרֵי הַחֹרֶף

עֲנָנִים אָפֹרִים מְאֻכְזָבִים
וְקַרְנֵי שֶמֶשׁ עָגוּמוֹת אַחֲרוֹנוֹת -
לֹא מוֹצְאִים שָׂפָה מְשֻׁתֶּפֶת
עִמִי
מִתְנַכְּרִים אֵלַי,
גַּם הַמַּיִם הַקַּרִים
שֶל יָם מְאֻכְזָב
בַּחֹרֶף,
אַך אֲנִי
בְּקוֹל חָנוּק
מִתּוֹךְ גָּרוֹן
שְטוּף מִלִּים,
פּוֹרְצוֹת מִלֵּב כִּמְעַט נִשְׁבָּר, מִגַּעְגּוּעַ
מְדַבֶּרת .
מְכֻיֶלֶת בְּכָל חוּשַי הַנָשִיים הַסּוֹעֲרִים
לְמִישֶהוּ דִּמְיוֹנִי
רְאוּ זֶה פֶּלֶא
גַּם מְצִיאוּתִי מְאֹד
נִתַּן לְמִמּוּשׁ
מִי יִתְנֵנִי אֶת עֹנֶג מִישוּשְךָ.
מְחֻבֶּרֶת לְמִישֶׁהוּ
בִּלְתִּי נִרְאֶה
אַךְ בָּרוּר לִי כְּשֶׁמֶשׁ,
מִישֶׁהוּ
הַהוֹלֵךְ
יָחֵף עַל חוֹףְ .
מֵעֵבֶר לַאֹפֶק,
מֵעֵבֶר לַיָם
מְשוֹטֵט .
אָח! לוּ רַק הִלַּכְתָּ
בְּאֲגַמֵי כְּמִיהוֹתַי
לוּ בּוֹסַסְתַ בִּי כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ
רְאִיתִיךָ רָחוֹק מְאֹד

קָרוֹב מְאֹד
יָפֶה, רָחָב חָזֶה - ומְחַיֵךְ.
וּפֶתַע
צִפּוֹרֵי הַחֹרֶף חִיְכוּ אֵלַי
וְצִיְצוּ לִי אַהֲבָה
חַיֵךְ גַּם אַתָּה
אֶל הַכְּמֵהַה אֵלֵיךָ,
הָעֲנֵק לִי אוֹתְךָ
וְאַשִיב לְךָ אַהֲבָה
אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה

עוֹד וְעוֹד
וְלֹא תִּשְׂבַּע
לֹא עוֹד בְּאַרְצוֹת נֵכָר תֵּלֵךְ,
תַּטִּיל לְתָמִיד
עוֹגְנְךָ
בִּי,
בְּתוֹכִי,
בְּנַפְשִׁי,
וְלֹא תַּחְפֹּץ לְהַרִימוֹ
תִתְחַפֵּר בְּעֹמְקִי
וְאֶהְיֶה לְךָ

           אוֹהֶבֶת.

~ ~ ~ ~

הים שלי כשהוא באפור - אבל גם עדיין יפה