חַמָּה- לוֹהֶטֶת!

עָמַדְתְּ בַּפֶּתַח
כֹּה יָפָה ,מְגָרֶה וּמוֹשֶכֶת
רֵיחַך מְשַכֵּר, נֶהֱדָר
וְאַת עֲגַלְגַּלָה-מְקֻמֶּרֶת

חַמָּה וְנוֹטֶפֶת 
כֹּל שֶׁנּוֹתַר לִי
לְהִסְתַּעֵר עָלַיִךְ

לִטְעֹם אוֹתָךְ
לִנְגֹס בָּךְ בְּלַהַט

לְהַשְאִיר בָּךְ סִימָנֵי שִינַי
וְאָכֵן לֹא אִכְזַבְתְּ
טְעִימָה לְחִכִּי

כִּמְעַט נְמֵסָה בְּהֵעָנוּתֵךְ
כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָּךְ!

 

רַכַּת בָּשָר

שוֹלַחַת גִּירוּי
עִם הַרְבֵּה
 זֵיתִים
      טוּנָה
            וּגְבִינָה.

 

 

הוֹ,

פִּיצָה מַקְפִּיצָה!

 

- - - - - - - - - - - - - -

 

מָתוֹק שֶׁלִּי 
 

כַּמָּה שֶׁאַתָּה רֵיחָנִי - מְבֻשָם,
                          חָלָק

                 וּמָתוֹק .
מְבַקֶּשֶׁת לִגְהוֹר אֵלֵיךָ
לַחוּש אוֹתְךָ בִּשְפָתַי הַנִרְגָשוֹת
אֶת הַצַּד הַיְּמָנִי
                     אֶת הַשְּׂמָאלִי
 וּכְשֶאַגִיעַ לָאֶמְצַע

אֶנְגוֹס בִּקְלִּילוּת
בְפִי,

הוּא יִתְפַח
בְּרַכּוּת  מְתַקְתַּקָה
כְּשֶאֶנְגוֹס  אֶת כֻּלְּךָ
רַק דַּקָּה תִּהְיֶה עַל שְפָתַי
וְאַרְבַּע שָׁנִים
עַל מֹתְנַי
אֲבָל אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ כָּךְ
מָרוּחַ בְּשׁוֹקוֹלָד

אֲלַקֵּק  אוֹתוֹ מִגוּפְךָ

בְּחֶשֶק, עַל סַף פְּרִיצוּת

 

 אַתָּה מָתוֹק

      שֶׁלִּי

           הַקְרוּאָסוֹן!

 

 

*

הצום עבר בסדר אפילו "איבדתי" 1.5 ק"ג

חתימה טובה ושנה יצירתית ונפלאה

לכל החברים/ות שלי

 

השיטוטים בצ´ט  -  גרמו בסופו של דבר לקשר עמוק עם גבר שמשך אותה מאד. הבינה שגם הוא ביקש לדבוק בה. נוצרה אהבה וירטואלית עזה מושכת.

ניעורו געגועים, ליתר קירבה.

הוא היה אז בחו"ל לצורכי עבודתו. בלילות, בשובו אל מלונו,

 נכנס לצ´ט. לא זכור אם היא "עלתה" עליו או הוא עליה.

מכל מקום בשלב מוקדם כבר נוצר "הזיווג".

-         "דורון" כינה את עצמו

שניהם חיו טוב יש לציין לפי תיאוריהם ההדדיים. 

אז מה בכל זאת הם חיפשו שם באותו ערב? מה הביא אותם לשם?

תשובה בהירה יוכל לספק  מן הסתם כל משוטטי אינטרנט,

התרים אחרי אישה או אחרי גבר. תלוי במינו. אישה מחפשת איש.

הגבר מחפש אישה. כפי שקורה לכולם, כולל רונית. כולל דורון.

מידי ערב היו ממתינים בקוצר רוח לשעה שבה הכל יעלו על משכבם,

כדי שיוכלו להיכנס לצ´ט לשוחח. ממפגש וירטואלי למפגש וירטואלי גם הקירבה מתחזקת והולכת.  בתום השיחה בלילה מתקשים להיפרד.

מפריחים נשיקות וירטואליות,חיבוקים ולעתים הבטחות נועזות יותר .

החליפו כתובות מייל כדי להדק את הקשר. האהבה הלכה ונעשתה

נסערת יותר ויותר.  הרגישו שכמו נועדו זה לזו.

בימי הולדת אהב לקנות לה את הבושם שהיא כל כך אוהבת.

בכל שבת שלח לה הודעות אוהבות: "אני כאן! אולי רחוק אבל כל כך קרוב". החודשים חלפו ולבשו צורת שנים,במקביל לרובד המשותף

שהיה שייך רק להם  טיפלו באהבה במשפחתם, גידלו את ילדיהם.

קשר המפגשים נפסק ביניהם, מבחירתה, היא ידעה שהוא אוהב אותה

אולם לעיתים היה פחות רגיש אליה וזה הפריע לה, למרות שהיה רומנטיקן

לא תמיד אמר את המילים שכל כך חיכתה לשמוע - למרות זאת הם היו בקשר טלפוני לפחות פעמיים שלוש בשבוע, הוא אמר לה: " את יודעת

היו לי נשים רבות בחיי ותמיד כשתם הקשר אז הוא נגמר סופית.  

תחושתי לגבי הקשר בינינו שונה. אני חש שחייב לשמוע את קולך!

 לדעת את קורותייך בימים שחלפו מאז שיחתנו האחרונה!

רוצה שתשתפי אותי, רוצה לספר לך גם". הוא מאד רצה שיפגשו עוד ועוד

והיא בחרה שלא.

הם תמיד סיפרו זה לזו על ילדיהם - שניהם העריצו כל אחד את ילדיו שלו על ההישגים שלהם על בחירת בן/בת זוג של הילד שלהם, שניהם חשבו בעצם

שנועדו לחיות יחד לרוע מזלם הכירו לא בזמן המתאים, אלוהים מדוע פגישתם  

הזו לא היתה לפני 30 שנה? וכך המשיכו לשוחח בטלפון לשתף,לספר, לסמס "אוהב" זה לזו והפוך

"חשתי פתאום כאילו החיים עמדו מלכת" – סיפרה לי.

מה שראתה בגוגל היתה מודעת  אבל.

זה לא הוגן שילקח כך ממני! חשבה. לא רק לא הוגן גם נורא.

אכזרי עוד היו לי  עוד המון דברים לומר לו, לחלוק עמו.

אני בטוחה שגם הוא רצה עוד לספר לה, לא הבינה איך אדם בגילו הולך.

ואיך תדע ממה מת? כל כך אהב את החיים. אהבתו אליה היתה חלק מאהבה זו. 

חשבה:  אם רק היה לו חבר אחד שהיה משותף לסודם; 

 שאם חס וחלילה....משהו יקרה שיהיה מישהו שיספר לה מה קרה?

ועכשיו היא לבד.

לבד לגמרי.

גלמודה .  כמו פעם לפני שנפגשו לילה אחד באינטרנט.

אף את מקום קבורתו לא תדע. ללכת אליו. להתייחד. היא מעל והוא מתחת.

האירוע החגיגי שמתרחש ברגע זה הוא בהחלט הזדמנות חגיגית

להסיר את מסך הסודיות. סוף סוף אפשר לגלות את הפרטים החסויים

ברומן של אירית וליאור. קיבלתי אישור מהש.ב. ומהצנזורה.

תשמעו איך בחורה מכרמיאל קשה להשגה, אוי ,כמה קשה להשגה!!! 

כובשת לבו של בחור מכרכור. תשמעו  גם על יום אחד מאד משמעותי בחייהם.

יום שבו נגרמים נזקים כלכליים קשים לאותו בחור מכרכור.

הכל התחיל בבוקר אחד שבו מתעוררת אירית

 מ-ת-מ-ת-ח-ת  מ-פ-ה-ק-ת בשעמום נורא.

איזה ביאוס על הבוקר!

הפיהוק הזה הוא מה שהביא אותנו עד לכאן, להערב.

יש מיליון דברים שמדליקים את האהבה בין בת לבין בן.

 אף פעם לא שמעתי ששעמום יכול להוליד זוגיות.

גם אתם לא.. תיכף תשמעו על זה.

אירית וליאור למדו יחד באוניברסיטה,בשנת הלימודים הראשונה

אירית הסתובבה עם חבר. לבו של ליאור היה פנוי וגם קצת שבור,

כי הוא רצה בה. לעתים ליאור פָּרָק בעצב את סיפור אירית בבית .

אחיו הצעיר אמיר היה אומר לו: "אז מה אם יש לה חבר?

גם קיר אפשר להזיז, אבל ליאור - ביישן.

עברה שנת הלימודים הראשונה והחלה השניה וכלום לא קרה ביניהם

חוץ מקצת דיבורים פה ושם.

יום  אחד הסתיים הרומן של אירית עם הבחור שלה.

ליאור שומע ויוצא למסע הכיבוש של לבה. ניסה ו - נאדה!

אירית קשה להשגה.לא רוצה!  גם מתווך שלח ליאור, כלום!

הבחורה קשה להשגה. חלפה עוד שנה של געגוע. שברון לב.

שום חוט מתוק של סוכר ודבש לא חיבר בין הבחורה מכרמיאל לבין הכרכוראי.

ואז קורה נס. יום אחד בחופשה בין השנה השניה לשלישית.

אישה יפה מכרמיאל מטלפנת לליאור. אומרת לו משהו כזה:

 "מה זה משעמם לי! בא לך לבוא לכאן? נצא לטייל  לאן שהוא?"

-בטח בטח -  אומר הבחור כמעט בצעקה והלב שלו ממש מתפרק מהתרגשות.

עוד לא יודע שקופידון שלח חיציו  באירית.  טס לכרמיאל. כמו טיל-אהבה

 הם נוסעים לרמת הגולן .כל רגע חולף יחד עושה את ליאור ליותר שיכור.

 כולם יודעים מה קורה לשיכורים. יעני, לא אחראים למעשיהם.

 האהבה היא מה זה אלכוהול וסם! אסור לשכוח שאירית היתה סם ממש כבד בשביל ליאור! אז השיכור שלנו נכנס בבגדיו לבריכת המשושים בגולן.

הי, ליאור הלך לך הטלפון הנייד!

לנצח!

 מת! תרשום: נזק כלכלי  ראשון.

 לא נורא! מה זה טלפון לעומת אירית.  טיילו, טיילו פתאום כואב לליאור בכפות הרגליים. הוא מסתכל עליהן לראות ממה הן צועקות שם למטה.

 מגלה השיכור שהן יחפות..גם את סנדליו שכח בבריכת המשושים. 

נזק כלכלי שני.

לא נורא!  מה הם סנדלים וקצת כאב ברגליים לעומת אירית הנשגבת?

יום מלא דבש מסתיים. גדוש ריגושים ובלבולים. הגיעה עת להחזיר את אירית הביתה. נכנס למכונית. עוד כמה דקות עם אירית נפרד ממנה

 האוטו מתחיל להתגלגל.עצור! עצור! עצור! המחשב הנייד נמצא

תחת הגלגלים – אלוהים יודע למה כמעט נמעך תחתם.

גם אם זה היה קורה לא נורא. מה זה מחשב נייד לעומת אירית?

ליאור רצה שהמפגש יסתיים בנשיקה אבל הביישנות אוי הביישנות הזו!

לא הסכימה. אני בטוחה שמאז יש המון נשיקות למרות

 שלא הכניסו אותי לפרטים. אהבה זה לא העסק של אמהות.

כשליאור חזר הכריז  באוזני : "תדעי לך,אמא, זו תהיה אשתי! "

 - מאותו יום הם כבר שלוש שנים חברים.

כל היתר - אורחים יקרים – כל היתר הסטוריה.

הסטוריה של הזמן החדש והמתוק שבו הצטרפה אירית למשפחה,

לפני שנתיים כשעברו לגור יחד גם אם באופן בלתי חוקי בלי רישיון ממשלתי.

הרי רק היום הם מקבלים רשיון לאהבה..

כמה נהדר ומבורך השעמום שאחז יום אחד באירית.

זה שעשה את ליאור למאושר.  אותנו כולנו גם.

אירית וליאור –

היום אתם סוגרים דלת ופותחים אחרת,
מי יתן וברגע שתעברו בעדה  תרגישו נפלא.
כל מה שתפגשו , יהיו אושר ושמחה.
שתהנו מהחיים המשותפים
ל ע ו ל מ י ם !

שביתכם ולבכם יימלאו אהבה,
 הבנה והקשבה
תקשורת ופתיחות יהיו נחלת הזוגיות
שלא תוותרו על חברות ושותפות

תדעו להתגבר יחד  גם על זמנים  קשים.

אנו אתכם כל כך אוהבים 

ואני עכשיו מחכה ל...צאצאים 

אמאביה

ולכל האורחים שבאתם מקרוב ומרחוק לכבד אותנו בנוכחותכם

תודה ושנפגש רק בשמחות שלכם ושלנו.

7.9.11 ליאור,בני האמצעי נשא לאשה את אירית

ב"מנסקו" גבעת אולגה - מול גלי הים -

הכל היה מרגש - הפעם היינו בהרכב מלא,עם שמואל,

תחת החופה,מה שלא חוויתי לפני 3 שנים כשבכורי משה התחתן -

 ושמואל היה בבית החולים ולא הורשה לצאת לחתונה

אז הייתי קצת שמחה והרבה עצובה - הפעם הייתי מאושרת כל כך -

לקבל את כל החברים - השכנים - המשפחה -

 כל מי שבא לכבד את הארוע הנפלא.

מגנטים שצילמתי בנייד - על מפת שולחן (לא שמלת הכלה)

ימין - אני

שמאל - שמואל ואני

אמצע - מובילים את ליאור לחופה

למטה יואל אוריאל מהקפה דה מרקר איתי ועם שמואל

החברים שלי מתפוז - ברק 188 מהקפה עומד שני מצד ימין

אחים שהם חברים הכי טובים משה וליאור ברחבת הריקודים

חתן

וכלה

*

ברגל ימין נכנסים לחופה (אני כבר שם)

מחוייכים,מקשיבים לנאום של האם והחמות (כאילו היתה להם ברירה?)

וממש בשקיעה הנייד שלי תפס את ההכנות לחופה

*

מה בסך הכל היה הצונאמי שהיכה ביפן ? מהי  ה"איירין" במזרח ארצות הברית שהיכה אותה בהיסטריה?
מה היתה הקתרינה בניו אורליאנס? - כולם לא הגיעו לשולי הסערות שחוויתי אני.
וואהו! וואהו!
יותר טוב אל תשאלו. וגם לא צריך לטרוח לשאול. ממילא תרצו או לא תרצו

אני אדווח בדייקנות .
רק מי שמחתן בת או בן ידע למה אני מתכוונת. לא לא כולם, כי אני 

רגשנית במיוחד ו"נאבדת" לעצמי מעצמי.
הגלים מכים בי! הרוח הסוערת מטלטלת אותי! ומה שנוצר בעקבותיהם

הם שני "אסונות טבע" ואלה מה זה מפחידים את העשתונות שלי 

הממהרים לברוח ממני דרך כל חלון או דלת, דרך כל שביל או כביש

ונעלמים במה שאפשר לכנות "הבלתי  ידוע" או "העמק הנעלם".

תבחרו את מה שמוצא חן בעיניכם יותר.

כשהכלבה  שלי, גורה" הולכת לחפש מאהבים,אקרא לה בקול נחוש

 והיא תעזוב אמנם בעצב את החיזורים ותחזור שמוטת זנב ואזניים.

יודעת שעליה להישמע למנהיגת הלהקה.
עשתונות זה דבר לגמרי לא ממושמעים. בשביל לאסוף אותם

מוכרחים לחכות לסוף הצונאמי הפרטי או ה"איירין"וכמובן גם את ה"קתרינה".
אז אלה הם  שני הדברים שהזכרתי למעלה.
הראשון - תערובת יוצאת דופן של התרגשות ושמחה. מה זה התרגשות ושמחה! מוכרחים להמציא מילים יותר חזקות בשביל להסביר אותן.

תופעות המונעות שינה מעיניים המון לילות.
והשני - דאגה. מה זה דאגה! גם מוכרחים למצוא מילים יותר עזות

 כדי שתבינו כמה עזה היא אבל אפשר לקרב את המילה חרדה אל הדאגה

כדי שגם הן ייעשו לתערובת מוזרה מאד. קשה מאד מאד.

רעידת האדמה שחוויתי בזמן האחרון אפילו סולם ריכטר לא היה יודע

למדוד אותה. גם לא היה יכול למדוד כי היה קורס מרוב בעתה.
כל כך שמחתי שנפסקים "החיים בחטא" (בטח חטא כייפי)  של אירית וליאור.

ככה זה: אמהות שמחות-מתרגשות נורא כשניתן הרשיון הרשמי

לחייהם ביחד של בן או בת עם בן או בת זוגם.

אבל חוק מרפי לא מוכן שהבת אדם - במקרה זה, אנוכי - רק תשמח 

הוא  צריך לצבוט במקומות מאד רגישים.
מוטב שאגלה כאן ועכשיו שאיני באה ממוצא פולני. הורי באו מארץ הקרפטים. ואני נולדתי בארץ ישראל. אבל אני לא האחרונה שאומר כי פולניוּת 

היא תכונה לא רק של פולנים. הנה בתקופה האחרונה תוקפת אותי הפוּלניות מנסה לקעקע את האופי הכמו רומני שלי. מפוצצת אותי בקריאה

 ל"אחריות מושלמת לקראת האירוע הקרב ובא".

אחריות שעושה הסבה לפעמים לסף כמעט הסטריה.

הרי ידוע שלכל פולניה, גם אם רומניה או בולגריה או קנדית או משבט הזולו - חשוב במידה אשר אין לה גבולות של תבונה - שהחתונה תהיה 

משהו כל כך מושלם כדי שכולם יתפעלו ממנו ואפילו ללשונות הרעות -

(אנחנו מכירים אותן אחת אחת) - לא יהיה אפילו שמץ של דבר רע

לומר על האירוע. איך נראית הכלה,  איך היה האוכל, איך היתה האווירה

והכי הכי יאהבו להשמיץ בלשון הכי נמוכה את אֵם החתן או הכלה עצמה.
כן כאלה הן הלשונות הרעות. אם לא היו כאלו לא היו קוראים להן

לשונות רעות.

או- אז בהיעדר עשתונות(כבר סיפרתי שאלה נסו על נפשותיהם)

מתמלאת נפש האישה הכותבת  אליכם בהודעות גיוס חירום.

את עצמה כמובן,היא קוראת  לקרב. למערכה הזו הצפויה לה אפשר לקרוא בקיצור  "לדאוג שכל דבר בחתונה יהיה  בסדר.

לא לדלג על אף פרט! בשום אופן לא לשכוח  אפילו פרט  קטן!"

וזה כולל לא לסמוך על החתן או הכלה העתידיים. ליצור קשר עם השמש ולתאם עמה  את שעת השקיעה המתאימה לנו, כי החתונה נערכת

לשפת הים וצריך שהשמש  תספק את זיווה הכי  ענוג.

אם לא - הלכה החתונה.
למשל - בכיווןן אחר לגמרי -

התנהגות פחדנית- ילדותית-עקשנית אצל עליזה שעושה לי את התסרוקת.

היא מתעקשת לסדר לי  "משהו מיוחד הפעם"  ואני משתפנת. לא מעיזה.

מתווכחת אתה. ("מה יגידו"?) לא רוצה! לא רוצה! עליזה מנצחת.

מי יכול עליה (תודה לאל  שלא יכולתי עליה מפני שבאמת עשתה לי

תסרוקת אחלה שקצרה הרבה  מחמאות בחתונה),כמו גם השמלה שהיתה קצת פרובוקטיבית ממש טיפה'לה, אחרי הכל איני הכלה, אני מקבלת מעמד של חותנת מיד אחרי שבני שובר את הכוס,אבל מה אעשה ולמרות היותי מחותנת 

גם אישה אני?

כן, ותארו לעצמכם את הרגע הכי דרמטי בחתונה: שהכוס לא היתה נשברת.

(על הכל אני חושבת) אילו גניחות היו פורצות מצד הקהל.
אז המשוגעת שאני דאגה לקנות בעצמה כוסות מתאימות,שתיים

ובאחת  מהן  נעשה מעשה אלים מזוויע, רמסנו אותה לפני  החתונה.

היא לא עשתה בעיות והלכה אל עולם חדש בלי להתלונן.

ומזה הבנו שלליאור לא יהיו פאשלות כשידרוך על אחותה.

גם היא תיחרב בקלי-קלות. וכך באמת היה.

למי צריך להודות אִם לא לאֵם החתן?

מכל מקום מפני שחשדתי שהחתונה לא תהיה מ-ו- ש-ל-מ-ת בלי לגלות סודות אפלים על הזוג, למרות שכולם כולם ידעו שאירית לא היתה בחורה קלת   דעת עובדה: כשליאור חיזר אחריה בלהט ,הראתה שהיא לא קלה להשגה.

הדבר גרם לליאור מה  שאומרים בצרפתית  "שגרן  דאמור".

"שגרן ד'אמור"  זה בעברית " יסורי אהבה".
אבל בואו לא נשחק משחקים.  כולם יודעים שאנו הנשים רק מתחפשות

לניצודות ובעצם אנו הציידות. לכן, גם  במקרה של הזוג הזה שאני מתארת אותו 

כאן צריך לומר "חפש את האישה", כי מי צלצלה אל ליאור הכמעט נואש

בבוקר  לא צפוי אחד ובפיה הצעה לא צפויה אחת.
והצעה זו היא שגרמה למה שאומרים כי הדבק טוב הוא.

הבן שלי הפיל בשמחה עצומה את עצמו אל תוך הרשת.

 זו שכל כך רצה לפרפר בה. (צמוד לאירית כמובן)
.
אז הגיע הזמן לחשוף הסודות האפלים שרמזתי  עליהם למעלה.

אותם סודות שקראתי  בחתונה ואתם תשמעו על כך בפרק הבא.

* * *

השולחנות הערוכים אל מול השקיעה

המשפחה המוווורחבת

 

  שני בנים ושתי כלות (בנות הן לי) והריבית עמית

נועה השושבינה

וסתיו השושבין

הרי את....בטבעת זו...

הכתובה בידה של אירית

ליאור ואירית מקשיבים לנאום של אמאביה (בפרק הבא)

הזוג היפה

בדרך אל החופה - התסרוקת מאחור לא פן מתפנפן:)

הפי אנד

 

להוליך אותו עם אמא לצדי


כוח טמיר מיגנט אותי לשם, משך אמר לי:
"נו כבר לכי אליהם! הלא  תבושי? יוסרתי עצמי בלא מעט מוסר כליות

על כך שחודש לא הייתי עמם בשל כל מיני אירועים שבלעו-ינקו לתוכם

כמעט את כל זמני.
ההכנות המרגשות-נרגשות לחתונת בני, שאני מעורבת בהן מאד.
ובכיוון שונה בתכלית:  הכניסה למקום עבודה חדש (הגיע כבר הזמן...)
במוסר כליות גם כי הם כל כך קרובים  לביתי. מרחק הליכה.

נכנסתי לשם והקשבתי לדממה. ועם זאת גם את רחש נגינת הרוח שכמו

פרטה על כל המצבות וליטפה אותן ברוך,אחת אחת.

דמיינתי שזה ליטוף לסוף שבוע.  
הרי לקראת השבת יד אלוהים מרחפת לחבק את כולם.
(אמן! כן יהי  רצון!)
כשם שלגלי הים אין קצב אחיד כך היו גם הרגעים האלו,

לא מדודים, לא אחידים . בעודי שם מחרישה-מתייחדת

שמעתי ציוץ קורא לי, הסתובבתי  ועל הגדר עמדה צפור.
מבטה ננעץ בעיני. צייצה וכמו להטיף לי : "הי סוף סוף אני רואה אותך ,

 לאן נעלמת לי כל הזמן "
(אותה ציפור לא רואה שלעיתים אני מנווטת את הצעידה שלי לכוון בית הקברות

רק כדי להיות קרובה,לעבור,להגיד שלום)
שילבתי ידיים ומתוך הבטן עניתי לה - כדי לא לדבר לחלל הריק שמסביבי.

אמרתי שאני שמחה לפגוש אותה כל פעם מחדש
וכי גם אם נעדרתי לזמן מה אני איתה כל הזמן.
כך שחתי לה ללא קול.  מתוך נפשי  ואל תוך נפשי.
בדמיוני חשבתי  כי יכול להיות שהציפור הזו היא-היא צפורה אמי.
אחר הרמתי עיני לשמיים וראיתי ענן ועוד עב משייטים אט אט, קצת בכבדות.

כמעט יד ביד. הזייתי המנסה למלא את משאלת לבי, הלא הגיוניות לכאורה,

שחה לי שאולי הם אבא ואמא שלי. אולי אפילו חשו שהגעתי לכאן

כדי לספר להם משהו משמח  אמנם תחושתם לא כיזבה להם.

אכן  באתי לחלוק עמם שמחה.  ישבתי על המצבה השחורה

ששניהם חולקים אותה כדרך שנהגתי לשבת על ברכיהם בהיותי ילדה קטנה ותחושת חום גופם הנובע אלי אז לא תתפוגג מעולם.  

קודם כל סיפרתי להם על הגעגועים הרבים התוקפים את לבי בכל יום,

במיוחד בכל סופשבוע, קל וחומר בחגים. במהלכם היעדרם מכאיב לי במיוחד.

 הגם שהם חיים בתוכי כל כך. הוספתי שבמיוחד בימים אלה ממש הם חסרים לי;
ימים שכולי נתונה בהם בהכנות נפשיות אבל גם אחרות לקראת החתונה

שתערך בשבוע הבא, אשר בו אוליך את בני השני, ליאור אל מתחת לחופתו.

יכול להיות שהייתה זו קרן שמש שסתם נקלעה אל שני העננים והפיזה אותם.

אבל לי ודאי שהאבא ואמא פשוט קרנו אורה בשמעם על כך.

שם, חולמנית ,על האבן השחורה נזכרתי באהבה הגדולה

ששררה בין ליאור לבין אמי.  השניים היו קשורים זה בזו במעין קשר מיוחד,

מסוג הקירבה שיכולה להתרחש רק בין סבתא לנכד שלה.  בין נכד לסבתא שלו. אבל בעוצמות יותר מרגילות.  ,מדי ערב במשך כל ימי ילדותו,

ליאור היה פוקד את בית סבתו. מפיח הרבה זיו ושמחה בריקנות בדידותה משמש כשליח לפצותה על ימיה הקשים,ימיה הרבים ללא גבר,

בעלה -אבי שהלך לעולמו הרבה לפניה.
היו להם סודות משותפים ואהבה בלתי מוסברת.
כל יום בשעה שבע בערב ליאור היה נכנס אל אמא שלי הרי גרנו בית ליד בית באותה חצר. הוא היה מכין לשניהם טוסט ושתייה חמה.

יושב איתה מול הטלוויזיה ממתיקים סודות קרוב לשעתיים,מי ידוע מה ריכלו  עלי. רק אחרי ששבע שב ליאור הביתה ועל פניו הבעה של מתיקות רבה.

כך נהג בסבתו מאז נעשה תלמיד ועד שהלך לצבא - וגם בחופשים.
זיכרונות אלה גרמו לכך שדמעות יתגלגלו מעיני בלא שאוכל לעצור בהן.
בעת שתערך החופה, יודעת שאחוש בסבתו-אמי לשמאלי,קרוב ללבי,

כאילו שתינו מוליכות את ליאור,  מובילות יחד את ליאור אל חופתו

והפעם אוביל את ליאור אל החופה עם אירית בחירת לבו האהובה והמתוקה

ולצידי גם שמואל יהיה הפעם - מה שלא זכיתי לפני 3 שנים כשהבאתי את

משה לחופה עם טלי שלו היפה.

ואני..... כל כך נרגשת.

שיר לאמא -

הִשְׁתַּקְּפוּת

אוֹתָם תְּלַמֵי קְמָטִים,
אוֹתָן עֵינַיִם מְדַבְּרוֹת
בְּלֹא צֹרֶךְ בְּמִלִּים
אוֹתוֹ חִיּוּךְ
שָׂמֵחַ,
אוֹתוֹ חִיּוּךְ
עָצוּב,
אוֹתוֹ חִיּוּךְ גַּם שָׂמֵחַ גַּם עָצוּב -
כְּאַחַת.
אוֹתָם נְמָשִׁים
אוֹתָהּ תְּמִימוּת
אוֹתָן הַבָּעוֹת
אוֹתָן מַחְשָׁבוֹת.

כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיטָה בַּמַּרְאָה
אִמִּי הִיא הַמִּשְׁתַּקֶּפֶת מִמֶּנָּה.



 

זה הקטן בשבוע הבא חתן -

 גם הוא מתגעגע לסבתא שכל כך עזרה וגידלה את שלושתם.

 

 

*

 

כֹּל יוֹם בְּשֶׁקֶט,כְּאִילוּ בַּחֲשַׁאי 
הוּא סוֹגֵר אֶת הַדֶּלֶת
וְנִכְנָס אִתָּהּ
לַמִקְלַחוֹן
וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת:
"מַדּוּעַ דַּוְקָא תַּעֲדִיףְ אוֹתָה?

 בַּמֶּה אֲנִי שׁוֹנָה"?

 וְאֶצְלִי , זֶה אֲפִלּוּ טִבְעִי!
שְׁתֵּינוּ חוֹשְבוֹת  שֶאָנוּ חֲכָמוֹת

אָז מַדּוּעַ, בַּעַלִי הַיָקָר
לָמָּה אַתָּה כֹּל יוֹם
נִכְנָס לַמִקְלַחוֹן
עִם פְּנִינָה רוֹזֵנְבְּלוּם,
מָה אַתָּה עוֹשֶׂה אִתָּהּ?
מָה אַתָּה עוֹשֶׂה לָהּ שָׁם
לִפְנִינָה רוֹזֵנְבְּלוּם,

כַּאֲשֶׁר אֲנִי הִיא 

אִשְׁתְּךָ הַחֻקִּית.

לְפָחוֹת הָיִיתָ עוֹשֶׂה   

קֹדֶם לָכֵן

 .........................חֲפִיפָה.

(בֵּינִי לְבֵינָה)

 

  

  

 
 (כאן היתה צריכה לבוא תמונה שלי במחשוף ורוד

ב...מקלחת. במקום  הבאתי  את האל סבון הנוזלי)
*

 

הסבר קצר:

 יש לנו מקלחון ואמבטיה. 

שמואל - אוהב את מקלחון

ואני - אוהבת את האמבטיה.

שַכְשְכַנִית נהנתנית שכזו

במקלחון שני סוגי סבון נוזלי רימונים ו.....שקדים

עם ריח אַ-מְחַיֶיה

ואילו הסבון נוזלי של פנינה נמצא באמבטיה לשירותיי

אבל הוא בכ"ז רק אותה לוקח למקלחון כשנכנס להתקלח

כשאני גולשת וצוללת לי לתוך האמבטיה עם שנורקל 

 גם קצת שמחה וטובת לב, גם קצת עצובה.

שמחה - על איך אני נראית בלבוש חווה.

 עצובה כי לדעתי פחות כמה קילו היה יותר  טוב.

 והנה אני כבר יושבת בתוך האמבטיה,באנחת רווחה,בכיף

 ומכינה עצמי לתענוגות הנוספים בה,כבר שוטפת את עצמי 

ואופס...אין סבון פנינה.

 

 צריכה לצאת כשהמים נוטפים ממני להכנס למקלחון

לקחת את פנינה שנדדה בידי שמואל ולחזור כבר קצת מעוצבנת

אבל..למרות הכל יודעת שֶ -

אני נבראתי לו והוא נברא לי

 

וגם...אשה אשה - תמיד אשה

תמונות שצילמתי בחצרו של יונתן בירן yonbir

את הפסלים עושה אשתו האומנית - כל החצר - גן עדן

כך גם בביתם - המון פסלים - לא ידעתי על מה להסתכל קודם

הפסל השמאלי - אשה הרה

ועוד חבלי לידה - חבלים חבלים

*

נו, טמבל  מה את שואל? בטח שאתה מוזמן.

גורה:  דרך אגב שחור קנו לי סלולרי איזה יש לך?

שחור:  "קנו לך ?  אצלנו במשפחה לכל ילד  יש 
           סלולרי  - האמת שלי קנו  אייפון.

           איך החליטו לקנות  לך? וכמה זה עלה"?

גורה:  "עזוב עכשיו  קושיות,עוד לא פסח  והם בסביבה

           (נותקה השיחה, "גורה" מחייגת שוב)

גורה:   (טוטוטו.....טוטוטו....טוטוטו.....

           "הוא בממתינה המאניאק! מענין עם איזו כלבה צעירה

          הוא מדבר עכשיו")

          (הו... סוף סוף ...פנוי... "זה מצלצל אבל..הוא לא עונה....הבן אלף")

 גורה: "שחור, למה לא ענית...רציתי לבוא אליך לארוחת

          בוקר הייתי מביאה מהבית" .

שחור: "גורה, מצטער, היתה כאן כלבה  מיוחמת, הייתי
           חייב להרגיע אותה ועכשיו כולי שלך".

גורה: "בן זונה" (טריקת טלפון)

נורא נעלבתי  שהוא בגד בי עם אחרת!  מה? הוא המרגיע הלאומי

של הכלבות המורעבות?  ואני לא בן אד...סליחה,לא כלבה

עם הדרישות שלה??

כבר מעדיפה שיתקשר אלי רקסי עם המבטא הצרפתי ממפעל הפיס

 זה שאומר: "כל המשפחה -  זוכה" -ואם המשפחה שלי זוכה 

אז אולי יחגגו לי בכ"ז בת מצווה באולם ארועים וכולכם מוזמנים.

טוב טוב  סלחתי לך בענין הבת כלבה ההיא. אבל תגיד לי

אתה הולך לפעמים לים? כי גברת בעלת הבית שלי אפילו לא חושבת

לקחת  אותי  לשם , לא שיש לי בעיה עם זה, כי אני לא אוהבת מים,

אבל שמעתי שבאחרונה היא מפלרטטת שם עם כלבים אחרים. -

החוקר הראה לי תמונות של איך מצאה לה כלב עם - לא  תאמין  -

עם חרוזים על הצוואר. 

 זה הכלב עם החרוזים - חיכה שהיא תזרוק לו את המקל

וכאן היא זרקה לו מקל. וככה זה לא נפסק היא זורקת הוא רץ ותופס ומחזיר.

 תראה אותו באוויר.  אי אפשר לומר שהוא לא חתיך - ממש אתלט

 והופ לשמאל

אלו צעדיה

ואלה צעדיו

זוכרים שסיפרתי לכם למעלה שהיא מחורפנת?

 הנה דוגמא תראו איך הלבישה אותי

וכאן תם הסיפור - אז תשריינו את ה-14.1 אז אני חוגגת בת מצווה

תודה - גורה הכלבה האמיצה

מוּזָה

 

 כְּשֶׁרוּחַ הַשִּׁירָה שֶׁלִּי מִתְיַבֶּשֶׁת
אֲנִי לְרֶגַע מִתְיַשֶׁבֶת,

 לוֹקַחַת אוֹתָהּ
לְשֶׁבַע טְבִילוֹת
בַּיָּם -

לֹא מִתְבַּיֶשֶת.

 

* * *

עשיתי לי ים קטן פרטי משלי,עגלגל וחומה בצורה

*

עֲלִיּוֹת וְיְּרִידוֹת

 

עליות חדות ו...ירידה

הָיִיתִי כֹּל כָּךְ מְמֻרְמֶרֶת
שֶׁלֹא יָדַעְתִּי

עַל מָה עוֹד לְהִתְמַרְמֵר.
כֹּל עוֹד הַכֹּל הָיָה מַר
הִתְמַרְמַרְתִּי
וֹכְשֶעַכְשָו מָתוֹק לִי
לְהִתְמַתְּמֵק?

*
 שְתִיקָת הַדָּגִים

 

יֵשׁ כְּאֵלּוּ הַמִּתְעַסְּקִים בְּלוּפְט גִּישֶפְט
אֲחֵרִים -ׁבּוֹנִים מִגְדָּלִים בָּאֲוִיר

  וַאֲנִי אוֹהֶבֶת
לִבְנוֹת אַרְמוֹנוֹת בָּחוֹל
וּלְדַבֵּר עִם הַדָּגִים.

* * * * *

הסיפור מאחורי הדג:- כל יום בדרכי מבית המלון "ברנט האוז" בניו אורלינס

לכוון בית החולים "אושנר" עברתי דרך הדג הזה, הוא היה לי אחד מסימני הדרך,

 יום אחד הזיזו את הדג, כי הכינו את המקום למפגש רופאים/אחיות ואני נלחצתי,

 אין דג!!!!!

ו...הלכתי לאיבוד :) נראה לי שבמקום לחפש את שמואל התחלתי לחפש את הדג

הוא דג/רופא בחדר ניתוח - לא שובת כי המשכורות שם גבוהות מאד

 

 

  

מה ש...חושבת)

 

 

מְשׁוֹרֲרִים/וֹת שֶׁלִּי

 

אוֹהֶבֶת לִקְרֹא אֶת שִירֵיכֵם
שֶׁאֵין לָהֶם אַף קֶמֶט,
לֹא זְקוּקִים לְגִהוּץ
מֻנָּחִים עַל הַגּוּף
כְּמוֹ עוֹר מָתוּחַ
שֶׁל אִשָּׁה.

 

* * * * *

לִפְנֵי מוֹתִי

לִפְנֵי מוֹתִי

אַשְׁאִיר עַל נְיָר אֶת חֲבִילָת יַלְדוּתִי -
כֹּל מָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֶרֶת

בְּתוֹךְ נִבְכִי לִבִּי -
רַק אָז יָצוּפוּ חַיַּי,
כְּבָר לֹא  אֶהְיֶה -
מִמַעַל אַבִּיט
לִבְדֹּק אֶת הַבָּעַת פְּנֵיכֶם.

* * * * *

פְּרָחִים אֲדֻמִּים 

 

כְּשֶׁאַתָּה

מְ

    לַ

       כְ

           סֵ

               ן

אֵלַי מַבָּט,
לְחָיַי נִצְבָּעוֹת
כְּשָׂדֶה שֶׁל

פְּרָחִים אֲדֻמִּים.