שירים ומה שבדרך
פוסטים פופולאריים
-
בקיטנה של אלוהים
1/7/16 | 14136 צפיות
-
מִשְׂחֲקֵי הָאַהֲבָה
19/5/18 | 969 צפיות
-
כְּאֶגְלֵי הַטַּל
21/5/14 | 1096 צפיות
-
אִשָּׁה מוּל הַיָּם
7/3/12 | 4174 צפיות
-
לֵילוֹת קֵסָרְיָה 12.8.09
15/8/09 | 3209 צפיות
-
לֵילוֹת קֵסָרְיָה - 19.8.09 - אחרון ודי
20/8/09 | 4690 צפיות
תכנים אחרונים
"כח הרצון הוא מניע חזק יותר מהחשמל או מהרוח" - אלברט אינשטיין ~ רוצה להגיע לפוסטים שהכנתי עוד בטרם, אבל כפי שאמרתי, תמיד מוצאת את עצמי מביאה את הפוסט האחרון שנכתב. ~ עוד יום מתיש,18.2.10, עדיין מחכים להשתלה, אבל בדרך מתקלקלים דברים, הגסטרו היה בסדר ולא ידעו מדוע שמואל מאבד דם וההמוגלובין יורד, החליטו על בדיקה נוספת - קולונוסקופיה לבדוק את המעי הגס,ההכנות בלילה שלפני, כדי שהקיבה תהיה נקיה,מילוי הטפסים ע"י האחות, שאלות, סיפרתי לה על ההמתנה בישראל 7 שנים ושאלה מאין אני שואבת כוחות, אמרתי לה בין הבכי והדמעות, שואבת וממשיכה, אמרה לי האחות אל תהיי עצובה, את אישה כל כך יפה, אמרתי לה את רוצה שביחד נספור את הקמטים...או תסתדרי לבד?:) שוב ההמתנה הזו מורטת העצבים, 40 דקות לבד בין הקירות הלבנים, השותקים והמבטים התרים בציפיה אחר אופקים בהירים יותר, עד ששמואל מתעורר לוקח עוד שעה ורבע, הגיע ד"ר אוֹלִיבֵרָה להרגיע, לא היו ממצאים,לא היו פוליפים,לא חתכו לביופסיה אפשר להמשיך לנשום לרווחה. לאחר ההתאוששות עזרתי לשמואל להתלבש ושאלתי אותו: "תגיד, איפה היית מוצא "פיליפינית" צמודה ככה שתטפל בך", והוא ענה לי ועוד....ג'ינג'ית:) ההמוגלובין עלה מ-9 ל-10.6 וכך,עברנו גם את זה וממשיכים להמתין להשתלה. האמת שכשאני רואה הליקופטר המתקרב ממרחקים ונוחת כאן על גג בית החולים,(מחלון המלונית אני רואה - זה ממול),השבוע היו כמה הליקופטרים ואתמול בערב עוד שניים נחתו,אני מתמלאת תקוה שאולי הגיעו איברים מ-7 המדינות הקרובות ואולי הטלפון יצלצל. כל צלצול מקפיץ אותי אבל עוד לא. אני עוזרת לשמואל מאד בשיחות עם הרופאים/אחיות/דיאטניות, בגלל המחלה החשיבה איטית יותר והדיבור איטי יותר - אחרי ההשתלה הכל יסתדר רק שנותר לחכות ולקוות. היום ביקרנו שוב אצל הדיאטנית לאחר שבוע והתוצאות נפלאות,שומרת עליו חזק חזק מבחינת פחמימות ומלחים - והסוכר ממש מתייצב,הדיאטנית היתה ממש מרוצה ואמרתי לה שתסדר לשמואל מדליה על התנהגות טובה,שמואל דווקא אמר שהמדליה מגיעה לי.....עוד מעט אסדר לי מדליה מגבינה צהובה העיקר שהוא חש טוב יותר היום. שבת טובה ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ אביה / רַעְיָתְךָ האוֹהֶבֶת אֲנִי רַעְיָתְךָ האוֹהֶבֶת הֵיכָן שֶאֵיבָרֵיךָ מוֹעֲדִים וּלְשׁוֹנְךָ מִסְתַּבֶּכֶת אני מַתִּירָה . וְכֹל הַגַּלִּים הָעַזִים סָבִיב מְאַיְמִים לְשָׁבֵּר אֶת קְלִפַּת הָאֱגוֹז . גַּם בְּמַשְבֵּרֵיךָ אֲנִי רַעְיָתְךָ האוֹהֶבֶת . ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~  את המצגת הכינה לי בתיה ברק וקצת תמונות מהבוקר של השלג שיורד כאן ~ שלג על עירם  19.2  כשחיכינו לדיאטנית - בינתיים צילמתי  היו היה פנס בודד בקצה שכונה  ועוד פנס בקצה אחר  במתחם של המלונית - יש את האוניברסיטה - ובית החולים - אולי ארשם לסימסטר:) כי נראה לי שעד סוף הקיץ.......  המסדרון בקומה שביעית המוביל לחדר מספר 7720 שם אנחנו גרים.....המון זמן  |
"האושר הוא בושם שלא תוכל לפזר על אחרים מבלי שכמה טיפות ממנו ידבקו בך עצמך." ראלף וולדו אמרסון בֹּשֶׁם אַתָּה לוֹבֵשׁ אֶת רֵיחַ הַבֹּשֶׁם שֶׁלְּךָ מַתְאִים אוֹתוֹ ל שְׂפַת הָרֵיחַ שֶׁלִּי וַאֲנִי הוֹלֶכֶת בְּעִקְבוֹתֵיךָ .gif) היום משחררת את סיפור המספרה - כשיש עוד המון סיפורים כאלו ואחרים ולא שוכחת את המכון כושר,מוזיאון דורהם וגם פוסט אחרון שלי מישראל - של הים - שאביאו מתישהו * באחד מן הימים, סוף ינואר, היה מינוס 9 מעלות, כך אמרו לי, לקחתי את שמואל לסיבוב בשמש, להריח לנשום ובכלל, לקחתי את הנייד איתי לצלם. לפתע בדרך ראיתי מספרה, אורו עיניי, אמרתי WOW הנה היום אעשה פן אהיה פארה פוסט נכנסנו ,המספרה היתה ריקה לחלוטין היתה שם אחת, לא שאלתי מה תפקידה, שאלתי לגבי פן, פתחה יומן ואמרה לי שפנוי לה ב-7.2 השתוממתי, והרי הכל ריק היו שם איזה 10 כסאות מול המראה, אצל אַסִי הספר שלי כשאני מסתפרת פעם בחודשיים, יש רק 2 עמדות. שאלתי אותה למה כל כך רחוק התאריך, ענתה לי שכך קובעים פה, שאלתי מה המחיר, ענתה - 25 , נו התלוצצתי איתה האם בשקלים או דולרים, אמרתי לה שאצל אסי שלי החמוד עולה לי 25 דולר להסתפר ולעשות פן. טוב בקיצור ויתרתי על הרעיון של המספרה, אז פארה פוסט לא אהיה אשאר אביה. חזרנו לחדר, בדיוק הגיעה החדרנית, סידרה את החדר, את המיטות (לאחרונה אני כבר עוזרת לה, רכשתי עוד מקצוע) רוקנה את פחי האשפה, מגבות חדשות, חשבתי שבעצם כאן עושים הכל עבורי, בבית אני החדרנית, מסדרת את המיטות ובמיוחד של אמיר שמשאיר את המיטה מבולגנת, וכך את החדר, כאן אני כלל לא צריכה לנקות רק לעשות נקיון בנשמה  תמורת 1.75 דולר אני מפעילה מכונת כביסה, 1.50 מייבש והקיפול....בחינם:) טוב גם כלים קצת בכיור, פה אין לנו מדיח כלים, אבל סה"כ כייף עם ההאוז קיפר - אמרתי לה שכשאחזור לישראל היא מאד תחסר לי ואולי....שתבוא איתנו. __________ בַּנִּקָּיוֹן הַיְּסוֹדִי הָאַחֲרוֹן שֶׁעָרַכְתִּי בִּי יצאנו מהמגורים בדרך לטיול הרגלי  במינוס 9 מעלות - השמש זרחה  השלג בדרך  בפתח בית  צמחים מבצבצים - הדשא היה קפוא ושרוף  את הבית הזה אהבתי - בטח מליון דולר למרות שראיתי גם בתים ב-150 אלף דולר.  והנה, יום רביעי 3.2 שעות אחר הצהריים, הגיע שֶבִי, בתו של הרב כדי לקחת את דּוֹרָה (אמא של גבי) לסידור גבות, שֶבִי הזמינה לעצמה תספורת ואני הייתי הנספחת לעניני בדיקת המספרה כי בעוד כחודש אצטרך להסתפר מעט. הגענו ל- CREATIV HAIR DESIGN - SALON AND SPA מקום ענק - 2 קומות, בחלק התחתון אגף לתספורת גברים, על יד, אגף לילדים, לנשים יש כמה אגפים, כמובן שיש גם מניקור/פדיקור בניית צפורניים ועוד, ובקומה השניה, ספא וחדרים לפילינג - גבות/שפם בשעווה. למטה יש חדר המתנה שיש שם "אח" נעים וחמים מאד, האנשים ממתינים, קוראים מגזינים עד שקוראים להם, וקורעים אותם:) דורה עשתה את הטפול, בת הרב הסתפרה ועשתה פן ואני אזמין תור למועד מאוחר יותר, המחיר 37.5 דולר ועוד טיפ. צילמתי שם מעט..למרות שנסחפתי מהגודל. ביציאה מבית החולים ראיתי לראשונה אמבולנס אמריקאי,מכירה רק את הטיפול נמרץ שהיינו מזמינים תמיד בישראל בדרך צילמתי רק תמונה אחת של השלג ותיבת הדואר בכניסה לבית דרך שמשת החלון שלא היתה נקיה כל כך ולכן לא המשכתי לצלם מהמכונית בחדר ההמתנה יש את האח - מקרוב ועוד גבר המחכה לתורו והגברת ופנים המספרה - הקבלה מחלקת הנשים צפורניים מחלקת הגברים תמרוקיה יה יה יה גם תכשיטים נמכרים שם
זה הפן של אסי שלי הכי מתוק במושבה - נראה איך יצא פה כשאלך למספרה
|
"מחויבות הינה המפתח לפתיחת שערי הדמיון; באמצעותה, באפשרותנו להפוך חלום למציאות." ג'יימס וומאק
בימים ששמואל מרגיש טוב, אנחנו יוצאים החוצה לטייל, תמיד יש ישראלים המציעים לנו ואנחנו בשמחה יוצאים,אם זה לקניונים, מוזיאונים אבל הכי אנחנו אוהבים לטייל בטבע יש לי כל כך הרבה פוסטים מוכנים מלפני כמה ימים החוויות של גן החיות, הַמִסְ+ את הסרטון בחרתי כי מאד אוהבת את השיר וגם כלבים ומתגעגעת לגורה שלי הכלבה המקסימה
יום ראשון, 14.2 חג האהבה, פתחנו את הוילון ונפעמנו מסופת השלג, כל כך יפה היה לראות את כל הלבן הלבן הזה מקומה שביעית  ומחכים לטלפון מרמי ונעמי, הם גרים באומהה, רמי ארכיאולוג, המרצה באוניבסיטה יהדות/נצרות/איסלם באו לקחת אותנו לטיול בטבע, אמרתי לו שאני רוצה מקום כמו המושבה שלי ואמר יאללה הולכים על זה, הם חיפאים במקור - רמי ונעמי הגיעו ואספו אותנו ונוסעים לאגם זוּרִיצְקִי, לאגם הזה מגיעים דייגים שעושים חור בקרח מורידים חכה ודגים דגים כך הם נראים קודחים בקרח מרחוק - ובעזרת הדיגיטלית - רואיים אותם מקרוב  האגם הקפוא ומהצד השני  רמי אמר שאם יתמזל לנו נראה צבאים ואכן ראינו - מרחוק ו...  מקרוב ,זוכרת גם את הסרט צייד הצבאים  פארק שְרָאם - אווזי בר היו אווזים וברווזים
שני חברים יצאו לדרך בים בם בום המונמון היו * * * * האגם מכוון אחר בכפר יש המון חוואים - הם מגדלים תירס - לכל אחד יש אסם/ים זה אחד מהם צילמתי תוך כדי נסיעה  שדות התירס,
בהמשך הרוח כמעט העיפה את המכונית שבה נסענו ובדרך ראינו מכונית הפוכה רמי רצה לודא שאין איש בתוכה, הקדים אותו נהג אחר שבדק והכל היה בסדר צילמתי מהמכונית
אחרי הטיול היינו רעבים וצמאים במיוחד בטמפרטורה של מינוס 8 - רמי לקח אותנו למסעדה לפני כן ניסיתי לצלם את השקיעה זה מה שיצא - לסיום ישבנו במסעדה - צילמתי רק תמונה אחת - למרחוק שמואל(עם הגב)נעמי ורמי מוסתר
בחזור למלונית, עברנו ברחוב דַנְדִי - הרחוב שבו גר וורן באפט בְּיוֹם הַמִשְפָּחָה נְשוֹרֵר זֶה לְזוֹ אַהֲבָה. כָּךְ זֶה, פַּעַם בְּשָׁנָה הַאִם גַּם לְמָחֳרָת בְּעִסְקַת חֲבִילָה שֶׁל שִׁיגְרָה כְּבוּיָה תִּשָמֵר זוֹ הָאַהֲבָה? * * * *
|
(מִסְפָרָה), מוזיאון הרכבת,טיולים בקניונים, ארוחת שבת אצל זוג ישראלים שיש להם 2 זוגות תאומים, אבל תמיד מתלהבת קודם מהפוסט שרק עתה הכנסתי למחשב - אז היום טיול טבע. 
שנה את האופן בו אתה מתבונן על דברים, והדברים עליהם אתה מתבונן ישתנו." ויין דאייר ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ושוב - מהלב - בלי עריכה - אל המקלדת - אל המחשב. כן, לא תמיד הכל הולך בקלות,יש לפעמים כל מיני "קלקולים" בדרך והשבוע זה קרה, שלוש לפנות בוקר,שמואל לא הרגיש טוב,כל כך מכירה את זה כשיש רעלים בגוף והוא מתחיל להיות בבלבול, מיד התקשרתי למיון, שש שעות בדיקות ומשם עולים למחלקה,בדיקות, איבוד דם מחליטים גסטרו,שני לילות להיות לצידו בבית החולים בלי להרדם לדקה, כל שעה עגולה נכנסת אחות למדוד לחץ דם וחום, ובדיקות דם, שש וחצי בבוקר,לוקחים את שמואל לגסטרו, ואני מתלווה,בדיקת דליות בשער הושט לראות אם התפוצצו (חצי דוקטורט כבר יש לי) לשבת בחוץ לבד ולחכות כשבן זוגך שם והאי ודאות מדוע יש איבוד דם,בלי אף אחד מוכר בסביבה לחכות עד שקוראים לך להגיד שהדליות קשורות, אבל עדיין יש איבוד דם, לא ידועה הסיבה,המוגלובין נמוך, ויהיו עוד בדיקות בשבוע הבא,לשמור דיאטה,מלחים,סוכר,כדורים חדשים, והכל עוד לפני ההשתלה, חודשיים כאן והדרך עוד ארוכה. (בכיתי המון בגסטרו) בדיוק עבר מנהל מחלקת הכבד ואמר שיבוא לדבר איתי בחדר כשנעלה. חזרנו לחדר,בבית החולים, שמואל עוד מטושטש,מתעורר ונרדם ואז הגיע ד"ר ארוין בתיה וד"ר אוליברה ועוד אחות מקסימה אחת ואמרו לי שלא אבכה, הם יעשו את הכל כדי ששמואל ירגיש טוב ויוכל להגיע להשתלה, ואז כששמואל התעורר, אמר לו אוליברה, מנהל המחלקה: "תשמע, קשה לאשתך כשהיא רואה אותך במצב הזה, והיא אוהבת אותך כל כך או שבעצם....יש לך הרבה כסף ולכן היא אוהבת"  אז לראשונה חייכתי...ושמואל ענה לו שהוא יודע שאני אוהבת...וכסף ואביה....זה שני דברים רחוקים גם אמר לרופא שהוא יודע שכשהוא יהיה בהשתלה - אני בחוץ אבכה הרבה הרבה, אז האחות ענתה לו שהיא תהיה איתי בחוץ , תחבק ותרגיע, הלוואי ונגיע לרגע, אמרתי לד"ר אוליברה ולד"ר ארוין, שלאחר שאנחנו חוזרים לישראל אני עושה להם עליה הישר לישראל,לבלינסון, שימשיכו ללוות אותנו בישראל, כי הם מדהימים. לכל חולה יש חדר בנפרד וצמודה אליו אחות ומתלמדת במהלך 24 שעות. בדרך כלל עושים השתלה אחת בשבוע, לעיתים שתיים אמרו שגבי הישראלי הראשון שיש לו שיא, שקיבל כבד לאחר חודש, מקווה שיהיה לנו גם איזה שיא שכן לא כל כך אופטימית כבר, חושבת שזה יקח מספר חודשים עד ההשתלה ועוד כמה חודשים עד לשיבה הביתה. אצל גבי יש עליות וירידות, לעיתים מצטברים אצלו נוזלים, חייבים להוציאם וכך ממלאים כמות של 6 בקבוקים של ליטר וחצי נוזלים ואז הוא תשוש לפחות ליומיים. עכשיו (12.2 יום שישי אחר הצהריים) חזרנו מביקור אצל גבי בדיוק היה צוות הרופאים, ותרגמנו להם את שאמרו הרופאים, מצבו מצויין וכנראה בקרוב ישוחרר למלונית,הוא לא מחובר לכלום, לוקח כדורים באופן עצמאי כבר לא דרך הוריד מאחלת לו שבמהרה ישוב למלונית ויגיע לישראל במהרה. (יש לי כ"כ הרבה פוסטים על המוזיאון וגן החיות וסיפורי קניונים ועוד ועוד,ואפילו פוסט אחד מהים בישראל בשבוע שנסעתי וחייבת שיהיה כאן לחמם את לבי, כי יש תמונות מאד יפות מהים שלי בישראל) בימים ששהינו בבית החולים הטמפרטורה בחוץ היתה מינוס 25 ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ גַּם אִם מְרִיחָה לְעִיתִים רִגְעֵי יֵאוּש, מְבִּיטָה מְהַקוֹמָה הַשְבִיעִית וְרוֹאָה אֶת פְּתִיתֵי הַשֶלֶג הַרִאשׁוֹנִים הַנוֹקְשִים עַל זְגוּגִית חַלּוֹנִי מַזְמִינִים לְהַקְשִיב, פּוֹרְטִים עַל מִנְעָד שַלְהָבוֹת קְטַנּוֹת וְרַק הַדְּמָעוֹת מְחוֹלְלוֹת בִּסְעָרָה פְּנִימִית.  את המצגת הכינה לי בתיה ברק
מהקומה השביעית
מקווה שרואים את פתיתי השלג  הכל לבן למטה  ממרחק תפסתי יונים עפות היה יום אפור  "אם תרצי שאראה לך את העיר באפור"  ועוד  ואני רוצה הביתה  *  *  שבת שלום אביה |
מידי יום, כדי להעביר את הזמן במלונית ואת ההמתנה להשתלה, אני כותבת, מצלמת, זה עוזר לי כאן.גם משתפת את החברים כאן וגם את המשפחה בישראל,ילדיי,וחברים. את הפוסטים שלי אני כותבת ומעבירה לתפוז - שם המחסן שלי, יש לי המון שירים שם עוד בטרם הגעתי לנברסקה, אולם לאחרונה מוצאת את עצמי שמספרת את חיי כאן בנברסקה, שלשום בלילה, 8.2, לקחתי את שמואל למיון, מכיון שלא חש בטוב אני כל כך מכירה כבר את הסימנים ואכן לאחר שבילינו 6 שעות במיון, העלו אותו למחלקה. הייתי לצידו כל הלילה, לישון אי אפשר שם למרות שיש מיטה נוספת, כל חולה בחדר לבד עם LCD וטלפון, אולם כל שעה נכנסת אחות לבדיקות ובארבע לפנות בוקר לקחו בדיקות דם ואכן בבדיקות הדם, הבילוריבין וה-INR לא היו טובות והמלד עלה מ-18 ל-20 זה אומר שמקרב את ההשתלה, ובסוף השבוע הרופא מגיש למתאמת ההשתלות את המלד הכי גבוה שהיה במהלך השבוע, בתקוה שזה יזרז את ההשתלה,התלוצצתי איתו שישר ירשום 23 הרופא חייך, כל הצוות מקסים הרופאים והאחיות,האמת שהיה לי קשה באותו לילה וקצת....בכיתי אז אחת האחיות אולי בת גילי אבל גדולת מימדים הרגשתי כאילו אמי באה לחבק אותי חיבקה ואמרה לי:"אביה, תשמרי על עצמך כי את הכוחות תצטרכי לאחר ההשתלה" עניתי לה שאני...פחות חשובה. גבי שקיבל כבד חדש וחיים חדשים ממש מרגיש בסדר שלושה שבועות אחרי ההשתלה,ומקווה שגם יגיע תורו של שמואל ולא נחכה גם כאן עוד שבע שנים. בינתיים אנחנו ממשיכים לטייל כאן באומהה והיינו גם בגן החיות עם NANCCY ובעלה FHIL והיה מדהים (זה בפוסט אחר)(עד כאן ההקדמה ומכאן הפוסט שהכנתי כבר ביום ו' האחרון) ~ ~ ~ ~ ~ ~ יום שישי 5.2 אמורים היינו לנסוע לגן החיות, אבל קבענו תור לשמואל לדיאטנית וגם לרופא סכרת, אומרים שאחרי ההשתלה, כשמקבלים סטרואידים, הסוכר עלול לקפוץ לרקיע, אז יפה שעה אחת קודם, לאחר הדיאטנית, היא קבעה לנו מיד רופא סכרת ולכן ויתרנו על גן החיות, מה גם שהיתה סופת שלגים, עונג לעיניים, כל העצים כוסו בלבן, ואני יצאתי החוצה בשמחה, לצלם את הלבן הלבן הזה. היינו צריכים לצאת לקניות ולכן ביקשנו את עזרתו של הרב מזרחי אם יוכל להסיענו לסופר, כמובן שהרב בחר לקחת אותנו לחנות שמוכרים שם "כּוּשֶר" ובדרך צילמתי. בשבילי להיות עם שמואל באומהה נברסקה זה כמו ירח דבש שני - לו היה בנסיבות אחרות וגם כמו טיול אחרי צבא - מה שלא עשיתי. ורוצה להספיק להכין גם...בובת שלג:) ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ניתן לראות את השלג היורד  העצים בדרך  *  *  *  *  *  כף רגלי הימנית  הנשיקה הראשונה על הספסל בגן  שורת עצים  *  כשחיכינו לרב רפי רצה לזרוק עלינו קרח -אמרתי לו בוא נבנה בובת שלג בסוף בניתי בשניה זוג תאומים קטנים וזה מה שיצא לא היו לנו גזרים כי היינו עוד לפני ה...קניות לא יצירתיים..במיוחד אבל עוד אצא יום אחד לגינה כדי לבנות בובת שלג  מתוך המכונית והכל בנייד  אותו ספסל מקרוב  הרב הוריד אותנו בפתח המלונית ובידינו המון שקיות עמוסות לעייפה חשבנו איך הולכים עם כל זה עד למעלית? לשמואל היה רעיון, יביא עגלת מזוודות, רק שהיא היתה תפוסה והוא בסביבה מצא כסא גלגלים העמסנו וכך הוא נראה במסדרון - מבסוט מהרעיון he is the Champion בלי כפפות וכובע סיבירי - הוא לא זז:)  אז מגיע לו שיר אַתָּה לִי מַתַּת שָׁמַיִם וַאֲנִי - אֶהְיֶה לְךָ כְּגַלֵי הַיָּם הַמְשַוְעִים לְחוֹף עֵינֵינוּ רְעֵבוֹת, שְפְתוֹתֵינוּ כֹּה צְמֵאוֹת מִמְּךָ מְבַקֶּשֶׁת עוֹד וְעוֹד לִרְווֹת לָעוֹלָם, לֹא אֶהְיֶה שְׂבֵעָה זוֹהִי הָאַהֲבָה בֵּינִי וּבֵינְךָ. בתוך הקושי טמונה ההזדמנות - אלברט איינשטיין *  *  *  * |
במלונית באומהה,נברסקה,ישנה גינה קטנה ומדליקה, צילמתי ביום בקור של מינוס 5 ובלילה במינוס הרבה יותר היה ממש קר הידיים קפאו אבל לא ויתרתי,וגם בסופת השלגים ב-5.2.10 אותן התמונות בשלושה מצבים. נכון שפה מאד קר אבל בלבי מאד חם ויש בי אהבה ותמיכה, מקווה לעולם לא לפשוט את הרגל ברגשות, שישארו רעננים לעד, אני מחכה לרגע שבאמת אוכל לחייך ולהגיד - ניצחנו, שנשב יחד בגינתנו היפה בבית תחת עץ אלת המסטיק על כסאות הנוח ביחד עם ילדינו ובעתיד עם נכדינו.  בַּגִּנָּה הַמְּנַגֶּנֶת אֶת שָׁלְּוָתָה מַטְמִיעַ הַחֹם בֵּין קְפָלַיו רֵיחַ נִמְפֵיאָה הַצָּף עַל פְּנֵי מַיִם מְפַזֵּר מִסְּבִיבוֹ נִיחוֹחוֹת הַמַּזְכִּירִים לִי אוֹתְךָ. מִמִצְחִי נוֹדְדוֹת בְּרָטוֹב מַחְשָׁבוֹת, יוֹרֶדֶת בְּמַדְרֵגוֹת הַחַיִּים נוֹשֶׁמֶת לְרֶגַע מְחַיֶּכֶת וְנָחָה  (התמונה מהנט) הגינה ביום - כאן רואים את המדרכה  *  *  *  *  *  * ובלילה - התמונה הראשונה צילום מקומה3 בנייד  *  *  *  *  *  *  הגינה בסופת השלג - 5.2.10  המדרגות  *  *  * וכן, אהבה היא שיר לשניים |
מלאו את חייכם ברגעים רבים ככל האפשר של שמחה והתלהבות. התחילו בחוויה אחת והמשיכו ממנה והלאה - מרשה ויידר. ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ היום התעוררנו לבוקר די ריקני, אין תוכניות לצאת החוצה, ביקרנו את גבי הוא מחלים לאט אבל בסדר לעניות דעתי. יש ימים שהוא מרגיש ממש טוב וצועד במסדרון המחלקה ויש ימים שהוא חלש יותר,אתמול והיום הוא מרגיש חלש יותר, אני מעודדת אותו לאכול ולהתחזק. היום התעוררתי לבוקר שמרגישה שאולי אט אט מתחילה להשבר אבל אז חושבת ש...אולי "בסוף הקיץ שוב נשב בין ידידים"....ואז זוקפת ראשי כחמניה ולחייך ממשיכה השאלה עד מתי כי אני כאן כבר 21 יום ובעלי כמעט חודשיים, היום אף הייתי בקבלה של המלונית וביקשתי לעזור להם שם כדי להעביר את הזמן, הם שמחו כל כך ונתנו לי את הטלפון של המנהל שלהם כדי שאדבר איתו. ביום שישי הבטיחו שיקחו אותנו לטייל בגן החיות שנחשב בין 10 הגנים היפים בעולם אולי אאמץ איזה בבון במקום גורה הכלבה שלי היפה:) כמו שכתבתי, הכנתי המון פוסטים על אומהה אבל מביאה את הסיפור של יום שישי האחרון שהיה. * שישי בבוקר, 29.1 התעוררנו לסוף השבוע השני שלי כאן באומהה,כל יום עובר כאן בעצלתיים,חיכינו לאריה, סטודנט יהודי הלומד כאן רפואה שנה שניה, מתגורר בגפו, ביום שישי לפני שבוע הגיע אלינו בשליחות הרב לעשות קידוש, בשישי זה כבר היינו בבית חבד לארוחת השבת שאספר בהמשך. אריה הגיע לאחר הלימודים במועד שקבענו, אחת בצהריים יצאנו לסופר שהוא בחציו כשר, אריה מקפיד לקנות רק שם שכן הוא דתי לקחנו את רפי, אחיו של גבי לקניות לשבת, קנינו את מה שהיינו צריכים ואז אמרתי לאריה שיקח אותנו לאיזו חנות, כי לבנות של הרב יש יומהולדת, שתיהן נולדו בט"ו בשבט, מושקא בת 20 ושבי(בת שבע) בת 22 שתיהן יפות ומתוקות, אריה לקח אותנו לחנות מתנות הסתובבנו לחפש. בינתיים קניתי לי חולצה סגולה שתהא סגולה ל... חיפשתי משהו אישי לבנות הרב  גם כרטיס ברכה  אולי ספל  או משהו מקרמיקה - אופס גם אני יצאתי שם במראה  אולי זר פרחים או בלונים  אני גם אוהבת קוואק קוואק קוואק צפרדעים במיוחד כשכתוב ברוכים באים  הכניסה לחנות  בהמשך אריה לקח אותנו לחנות פרחים עם אורכידיאות כאן אריה הסטודנט החמוד גדל בישראל עד גיל 6 והוריו ירדו ואני מלמדת אותו עברית - כי הוא הספיק לשכוח  האורכידאות  עוד פרח מיוחד  חפצי נוי  ועוד  ועוד  עוד מהפרחים  ועוד  ועוד  ועוד  והנה אריה פרח בין הפרחים - חיוך מדהים  עוד פינה שאהבתי - נכון שלא כמו במשתלות שאני רואה בישראל אבל....  ועוד  ועוד  ועוד  ועוד  לאחר שסיימנו, החזיר אותנו לחדר, פרקנו את הדברים שקנינו בסופר והתארגנו לקראת השעה חמש וחצי - ענת ורן, ישראלים המתגוררים כאן אמורים לאסוף אותנו לארוחת שישי אצל הרבי ומשפחתו נוסעים לשם ביחד עם רפי, אח של גבי, מגיעים לבית הרב, יש תפילות, ואז מתיישבים לשולחן המסודר בצורת חית, 40 איש מוזמנים לארוחת יום שישי. הרב,אשתו וששה מילדיו - עוד 6 מפוזרים בארה"ב ובישראל, הגיעו אורחים אמריקאים, חברים של משפחת כצמן משפחתו של הרב, וישראלים המתגוררים שם. האוכל היה כיד המלך, סלטים, חלות שהן מכינות שם, בעיקר אשת הרב ושתי בנותיה, מנות ראשונות, מרק, בשר/עוף ותוספות, פירות ט"ו בשבט עם הברכות. בין לבין, הרב מדבר בירך את בנותיו ליום הולדתן, סיפר שגם הוא ואחיו התאום חגגו יום הולדת יש לו חוש הומור מיוחד ואז החל להזמין את אורחיו לשאת את דבריהם, לספר מי הם וכך עשה סבב כשלפתע פתאום אמר:" ועכשיו נשמע את אביה" הסמקתי ואמרתי לו וואאוו רֵבֵּיִי איך אתה עושה לי את זה אמר לי יש לך שלוש אפשרויות: אידיש - עברית - אנגלית אמרתי לו אם אנאם בעברית - יבינו אולי 8 אם באידיש - יבינו אולי 6 כך שאלך על האנגלית סיפרתי מי אני מה אני מאין באתי ולאן אני הולכת מדוע אנחנו הגענו לנברסקה, סיפרתי על ילדינו, מה כל אחד מהם עושה ועל הגעגועים שלנו אליהם, על תקופת ההמתנה ועל האופטימיות שמקווים לשוב הביתה במהרה עם חיים חדשים וטובים יותר מאשר בשבע השנים שחיכינו בישראל ואז שוב מרימים לחיים ומברכים. שמואל ביקש להוסיף כמה מילים וסיפר על משפחתו, על אביו ששרד את השואה (לפני כן הזכירו את יום השואה הבינלאומי) ושכל משפחתו נכחדה והודינו לרב ולאישתו על האירוח,על העזרה, כמו כן לשאר הישראלים המגיעים אלינו למלונית עמ"נ לקחת אותנו למוזיאונים כאלו ואחרים, ושאנחנו שמחים שמצאנו אנשים טובים באמצע הדרך - הם אמרו שזו הזכות שלהם. חזרנו למלונית עם לִינָה, פרופסורית צעירה המתגוררת כאן ומלמדת באוניברסיטה, עלתה לישראל ב-91 וירדה עם הוריה לקנדה כעבור 5 שנים כי ההסתגלות בישראל היתה קשה. כמה כייף להכיר אנשים חדשים באמצע החיים - רק אילו הנסיבות היו אחרות. שַי מֵאָז נִכְנַסְתָּ לְחַיַּי לִבִּי הִצְמִיחַ שׁוֹשַׁנִים, אֲנִי רוֹצָה לִקְטֹף לְךָ זֵר לִכְתֹּב לְךָ אִגֶּרֶת, בְּסֶרֶט סָגֹל הַמְּאַסֵּף גִבְעוֹלָיו לִכְתֹּב מִלִּים שֶׁהֵן רַק בִּשְׁבִילְךָ. בְתֹם שָׁנָה זֵרִים יִתְרַבּוּ לְרִיבּוֹא אִיגִרוֹת רְבָבוֹת סְרָטִים יְעַטְּרוּ גִּבְעוֹלִים לִקְרַאת שָנָה חֲדָשָה אֶכְּרֹךְ לְךָ סֵפֶר עַל לֵב מְאֹהָב וְאֶחְתֹּם. * * *
|
בעודי כותבת את הפוסט הזה - פתיתי שלג רבים יורדים ואני כאן מהקומה השביעית מביטה וכל כך אוהבת את זה עוד שעה וחצי לערך נצא לקניות בסופר הקרוב - כל יום ב' יש מתנדב שלוקח אותנו לקניות.
ענת,ישראלית החיה באומהה עם בעלה,הגיעה אתמול בבוקר ולקחה את שמואל ואותי לגלריית אומנים,ציירים,ויטראז`ים,קדרות,ניפוח זכוכית,נפחים,פסלים ועוד. עברנו בין האומנים במיוחד אהבתי את ניפוח הזכוכית, היו שם שלושה מעיר אחרת, המגיעים לסופשבוע של שישי-שבת-ראשון לסדנא העולה 350 דולר והם עובדים בזכוכית ויוצרים להם כלים,שוחחתי עמם הם ממש נהנים לאומן קוראים אֵד, ראינו גם את הסדנא לקרמיקה,ציירת שבדיוק ציירה בסטודיו שלה, ענת אמרה לי שאם ארצה סדנא של סופשבוע אני יכולה לקבל כמה שיעורים בקרמיקה,או זכוכית, אמרתי לה שאני לא בטוחה שאוכל להתחייב כי חייבת להיות בשטח המלונית/בית החולים אם במקרה יזעיקו את שמואל אמרה לי שזה אפשרי כל עוד...ושאחשוב...אז אני חושבת. האמת שפעם גם עשיתי עבודות בפימו - גם תמונות,גם תכשיטים. והתמונות תדברנה בעד עצמן - חלק בנייד - חלק בדיגיטלית. כאן זה התחיל -  זה אחד מה"סטודנטים"  ועוד "סטודנט"  אלו העבודות שעשה במהלך שלושת הימים  ועוד סטודנטית  זה אֵד האומן  מקרוב  ועוד עבודות  את זה האומן הכין לחג המולד - 20 דולר כדור  ועוד כלים יפים  ועוד כמה דברים מהאומנות שם - תמונות בסביבות 900 דולר פסלים - כבדים מאד -  ועוד  ועוד  גם בובות מבד - כמו שאני אוהבת  ועוד  ועוד  ועוד - ברזל  ועוד  ועוד  עגילים מזכוכית  ועוד  מעץ  זכוכית  ויטראז`ים  ציורים  ~ אוֹפְּטִימִיּוּת ~ מְבַקֶּשֶׁת לַחֲזֹר לְחַיַּי שְׁלֵמָה יוֹתֵר עִם מָה שֶׁאֲנִי , עִם הֲבָנָה עֲמֻקָּה יוֹתֵר שֶׁל עַצְמִי וְשֶׁל הַנָּשִׁיּוּת שֶׁלִּי. רְגִילָה לָתֵת מֵעַצְמִי וְשׁוֹכַחַת, לְקַבֵּל. לַמְרוֹת הַכֹּל - הַכּוֹס שֶׁלִּי תָּמִיד מְלֵאָה לֹא חָשׁוּב מָה יֵשׁ בְּתוֹכָהּ שְמוּאֵל - כְּשֶיָגְּלִיד הַחַיִץ אקַשְטֵךָ בְּנֵזֵר שָזוּר אַהֲבָה , בְּדִיוּק כְּמוֹ זֶה שֶקִיבָּלְתִּי מִמְךָ לִפְנֵי שְלֹשִים שָנָה. |
יש לי כל כך הרבה סיפורים לספר, על חדר הכושר, על DURHAM MUSEUM, על ארוחת השישי בערב בבית חב"ד עם 40 אורחים, הארוחה,השירה, הרב ביקש מכל אחד מהאורחים לספר מיהו מאין בא ומה מעשיו וגם בחר בי לספר, כמובן הסמקתי, עמדתי וסיפרתי, לספר על גבי החולה השני שהגיע איתנו , הוא מחלים ממש יפה אנחנו מבקרים אותו פעמיים ביום בבוקר ובערב(כל זה בפוסטים אחרים) ועתה שולחת פוסט שריגש אותי מאד, כנראה הייתי צריכה להגיע עד אמריקה כדי לאתר חבר שאבד לי לפני חמישים שנה והסיפור שהיה כך היה: (מספרת בלי עריכה היישר מהלב למקלדת, לאתר). סיפור משנות השישים. אני כותבת בקומונה בתפוז שנקראת "על קצה הלשון" כל האנשים שם פחות או יותר בגילי , הם מכירים זה את זה (חוצממני)מכיון שהם נפגשים אחת לחודש - חברים טובים טובים. בקומונה הזכרתי את שם המושבה שנולדתי בה, ואז אחד החברים שם בשם אבִי (אביגדור) כתב לי במסר שגם הוא נולד בכרכור ו שאל אותי אם אני מכירה משפחה מסויימת עם שתי בנות, הם הדודים שלו ובנות הדודות, כשקראתי את המסר, רעד עבר בגופי מכיון שאני גרה בשכנות עם המשפחה, אב המשפחה נפטר ונותרה רק הדודה - הבנות נישאו ועברו לעיר אחרת, הוא עוד שאל אותי אם אני זוכרת את המכולת בקצה השכונה ואת בעלת המכולת שמה היה צפורה, שוב רעדתי כולי שכן צפורה היא אמי ז"ל, מסתבר שהוא נולד גם בכרכור, כלומר בבית היולדות הישן בחדרה בברנדיס וגם אני נולדתי שם, שנינו אותו שנתון, וגם גרנו יחד בבתי הסוכנות, הבתים הראשונים שקיבלו תושבי כרכור הראשונים ,חלקם קיבלו צריפים, חלקם בית בבית משותף שתי קומות והורי אחי ואני קיבלנו "וילה" בת חדר אחד, השירותים והמקלחת בחצר בשיתוף עם שאר השכנים, ההכרות איתו היתה בעצם כשהוא היה מגיע לבקר את הדודים בחופשות ובעיקר בחופש הגדול גם גדר לא מפרידה ביננו לבין דודו ודודתו (אני בניתי בחצר של אמא ולכן אנחנו עדיין שכנים של הדודה) כילדים נסענו גם לים ביחד עם הדודים שלו ואבא שלי שלקח אותי בהסעה של מקום העבודה. שיחקנו בכדור בחצר,הוא סיפר לי שזוכר את אבא שלי שהיה מתלוצץ איתו כל הזמן ואת אחי הגדול, אמרתי לו שגם אני זוכרת את אמא שלו שהיתה מביאה אותו ואת אחיו הגדול "בובו" כינינו אותו ואז סיפר לי שאחיו נפטר היה לי עצוב. החלפנו מסרים על הילדות בערך שעתיים בלילה של ישראל והוא הלך לישון בסביבות שלוש וכשהגיע הערב שלי לא הצלחתי להרדם. סיפרתי לבעלי את הסיפור והוא התרגש. בבוקר יום שישי, 29.1 שוחחתי עם אמיר בני הצעיר ואמר לי שחוה (הדודה של אבי) קראה לו הבוקר לשאול מה שלום ההורים ואיך מסתדרים בנברסקה ומה קורה עם אבא וביקשה ממנו אם יכול לאסוף את הפיקאנים שנפלו מהעץ וגם את התפוזים שנפלו ואמיר הלך לעזור לה והנה מסר נוסף מאבי, בתפוז, כתב לי שחוה בדיוק התקשרה אליו לשאול מה נשמע והוא סיפר לה את הסיפור המרגש ומסר לה ד"ש ממני ומשמואל מאד אהבתי כשאבי היה מגיע לדודיו בחופשים ואז שיחקנו אני גם זוכרת שמאד מאד אהבתי אותו :) אז מצאתי את חברי האבוד - ושמחה ונרגשת כל כך אבי סיפר לי שסיפר לאשתו גם את הסיפור המרגש וגם בקומונה הוא סיפר את שזוכר את הילדה הג'ינג'ית החמודה:) אני מחכה לשוב לישראל לפגוש אותו אחרי כל השנים האלו. ביולי חוה דודתו תחגוג גבורות - מקווה שנהיה עד אז חזרה בישראל כדי להגיד מזל טוב ולחגוג עם המשפחה אבי - בטוח יהיה שם:) אבי נשוי עם שלושה ילדים - ואני נשואה עם שלושה ילדים - וזה הסיפור ממרחק של חמישים. שיר לאבי מִמֶּרְחָק חֲמִשִּׁים שָׁנָה זה מה שהכין לי אבי בחוף הים שלו בראשון השאיר לי ד"ש על שפת הים - בילדותו הכיר את קסריה גם  ועוד אחת 
|
"לאורך הדורות, צעדו רבים במורד דרכים בלתי ידועות כשהם אינם חמושים בדבר מלבד החזון שלנגד עיניהם." איין ראנד ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ יום שלישי 26.1.2010 החל הבוקר עם בדיקות דם לשמואל וביקור אצל גבי המתאושש ממש ממש יפה, יום לפני, בערב ירד להתגלח ולהתקלח לבד,הראיתי לו תמונה שצילמתי אותו ביום הראשון לאחר ההשתלה ואיך הוא נראה היום וממש שמח לראות כך את עצמו. אחיו רפי הגיע מישראל לשהות עמו ועם אמם שבועיים,כך שיש לנו עוד ישראלי פה, אני מקווה שהשהייה שלנו לא תתארך לבלי סוף כדי לא לנהל איתי מלחמת התשה ומקוה שזה יהיה בפרק זמן קצר. בצהריים אמרתי לשמואל, ראה השמש זורחת, בוא נתלבש היטב ונצא קצת החוצה לנשום אוויר קר,שמואל אמר לי שזו שמש שקרנית, עניתי לו שגם אני לעיתים את השקרים שלי שמה בגיגית אקונומיקה וכולם יוצאים..לבנים אז גם לשמש מותר העיקר שתזרח עלינו, יצאנו ואכן היה ממש ממש קר אבל כייף היה לצעוד ברחובות נברסקה, עברנו גם ליד בית עלמין הכל מושלג שם, בטח קפוא להם מתחת העיקר ש יש המון פרחים ריחניים על כל מצבה. האמת שכל יום כאן עובר כל כך לאט ולכן חייבת להעסיק את עצמי, הולכת למכון כושר(בפוסט אחר) הייתי ב-27.1 במוזיאון הרכבת - THE DURHAM MUSEUM(גם בפוסט אחר) בסוף אחזור יותר מדי אינטיליגנטית גם מדברת כאן רק אנגלית עכשיו,לקראת ט"ו בשבט - פוסט על פֵּרוֹת וּשְׁאָר מִינֵי יְרָקוֹת במיוחד מתגעגעת לתאנה מיובשת. זהו - כבר חודש וחצי שמואל באומהה נברסקה ואני שבועיים ועדיין מחכים. * אֶת כֹּל מִלּוֹת הָאַהֲבָה שֶהֶעֱטָרְתָּ אֶשְׁמֹר בְּסַלְסִלָּת הַפֵּרוֹת כְּשֶׁאֶהְיֶה רְעֵבָה אֶנְגוֹס בְּאוֹתִּיוֹת אַ ה הֲ בָ אֶת הַחִבּוּק וְהַנְּשִׁיקָה אֶשְׁמֹר בִּפְרוֹזְדוֹר חַיַּי. * * * * * * * * וכך יצאנו לדרך....מחדר מספר 7720 שכל חיי אזכור את המספר הזה  יצאנו אל השלג ואם לא אכתוב את שמי איך ידעו שהייתי?  צילמתי את סוכן חשאי ש` צועד עטוף כולו ואני גשש בלש בפעולה צועדת אחריו  העצים ברחוב - ממול בית החולים  תחנת הדלק בדרך - לא היינו צריכים לתדלק הגענו ברגל מרחק צעידה של 1.5 ק"מ כל צד  והגענו בין שבילי השלג אל הבייקרס הסופר סל שלנו יש לנו גם כרטיס מועדון, כבר ותיקים פה.  כשנכנסנו פנימה מאד אהבתי את סידור הפירות והירקות אצלנו במושבה יש את בְּכוֹר הירקן שלי מאז ילדותי,שם מניחים ירקות ופירות על המשקל ב-5 שקל לק"ג אחד בסוף השבוע צונח לשלושה שקלים וכאן מחיר של פלפל אדום אחד -בין 3- 2 דולר על תפוחי עץ סמיט,תפוזים ובננות אנחנו לא מוותרים וכמובן גם קצת ירקות לסלט - רק מה שטעים לנו. המלפפונים ממש לא טעימים. אצל בְּכוֹר הירקן שלי הכל בתיבות ענקיות - כאן הכל מסודר בסלסלות. *  תפוחי אדמה,בצל,בטטות  גזר ,צנוניות,מלפפונים  מלונים,אבטיחים,אגסים  קצת עגבניות ושאר מיני ירקות  כרובית לבנה,סגולה ועוד  ל התפוזים התפוזים טובים פי אלף אחוזים אבל רק בישראל - בבית יש לי 2 עצי תפוז ופה תפוז אחד עולה 39 סנט.  וזו המחלקה שלי - בננות - הן טעימות לי פה מאד וצריך לפני חדר כושר לאכול בננה אחת כך אמר לי אמיר הוא התזונאי שלי  בהמשך מצאנו גם חומוס  ועוד כל מיני דברים לא מוכרים לי :) אם בא לכם - בתיאבון  *  *  *  לא פסחנו על מחלקת הגבינות אני מאד אוהבת גבינות בכל מיני צורות וכל מיני סוגים - היו שולחנות לטעימות וזה היה טעים.  *  קצת חמוצים  ולקינוח עוגיות  * כמובן שהסופר ענק ויש עוד ועוד ועוד * לִבִּי פְּרִי בָּשֵׁל שֶׁנִּתְרַכֵּך וְנִתְגַּבֵּשׁ יְרֵא אֶת הַנְּפִילָה, מְבַקֵּשׁ לְהִגָמֵל שֶׁלֹּא יְבַתֵּר לְבָבִי הַנֵּעוֹר לְהַשְׁלִים. * * * * * * |
"ללא אידיאל, לא קיים כיוון ללכת בו; ללא כיוון, אין חיים." ליאו טולסטוי * המשך יומן המסע, שמואל(בעלי) ואני מבקרים את גבי (שזכה לכבד חדש ולחיים חדשים)מידי יום בבוקר ובערב,וכל יום שעובר, המצב טוב יותר, אתמול (24.1) גבי כבר אכל לבד וחייך לראשונה וזה כייף לראותו כך, אם הכל יהיה כשורה את פסח נראה לי שכבר יחגוג בישראל עם המשפחה. אנחנו עדיין ממתינים לתורנו, לא יוצאים הרבה כמו בשבוע כשמשה היה כאן ולקח אותנו לטייל, אבל בעזרת הישראלים ובית חב"ד מקווה שלא נהיה בחדר יותר מידי,כי זה קשה. אתמול החל לרדת שלג לראשונה,כשהגעתי ב-15.1 כבר היה שלג וזה מקסים לראות את זה, כך שעוד אצלם את השלג ואביא בפוסטים. אתמול בערב הוזמנו לבית חבד לארוחת ערב, אחת המתנדבות, דבורה אספה אותנו,הדרך היתה קשה שכן היה שלג והמכונית לעיתים החליקה,הארוחה היתה חמה וטעימה אני מנסה להיות אופטימית, אבל כל יום שעובר,קשה יותר. (עד כאן ההקדמה) ועכשיו לתערוכת המכוניות שהיינו ביום ה` - 21.1.2010 שאלתי את משה מה יש לי בדיוק לעשות בתצוגת מכוניות, ענה לי: "בואי לבחור אחת" משה גם יודע שאני לא רוצה כלום:) מכיוון שהיו כל כך הרבה באמת לא ידעתי מה לבחור,מביאה כמה כדי שתעזרו לי ב...בחירה בכניסה, עד שמשה החנה ת`מכונית צילמתי את הפסלים בחוץ ובאולם הזה במרץ יופיע גם הזמר בון ג`ובי. תוספת מהשעה 13:00 כעת אצלנו אצלכם 9 בערב - שבנו מגבי, הוא ממש נראה בסדר אני מצחיקה אותו והוא מחייך אז הרווחתי הכל בגדול:)) אמרתי לו שנבוא שוב בערב....הוא ירד לראשונה מהמיטה להתקלח לבד, אמר שהשיער שלו ארוך...שאלתי אם רוצה שאני אספר אותו והרי הוא הסַפָּר שהבטיח לי לעשות לי פן - פשוט נחליף בתפקידים, גבי חייך אני חייכתי. * כאן זה היה - Q WEST CENTER OMAHA  *  בחוץ היו המון פסלים לא יכולתי שלא לצלם - תמיד יש שם מופעים, או משחקי כדורסל ותערוכת מכוניות.  ועוד  *  *  * היינו בשתים עשרה ועשרה  *  *  *  * האם מתאימה לי המכונית?  משה בחר את זו  ומה תאמרו על זו?  או זו  היו כל כך הרבה באמת לא ידעתי מה לבחור  *  על זו אסור היה לעלות  והענתיקות  *  *  מהמבחר לא ידעתי איפה להסתכל קודם  * *  *  *  * 8  *  ואם במכוניות עסקינן - מְחַפֶּשֶׂת אַהֲבָה יַד רִאשׁוֹנָה (אֶפְשָׁרִי שְׁנִיָּה) לֹא אוֹטוֹמָטִית סְפּוֹנְטָנִית מְאִיצָה פְּעִימוֹת לֵב בִּכְּמִיהָה וְעֶרְגָּה. ת בְּעָלִיָה קֶ נֵ זַ מְ מְשַכַּחָת מַכְאוֹבִים מְאִירָה זְמַנִּים אוֹפְּטִימִים, אֵשֵׁב לִי בְּתוֹכָהּ וְאֶדְהַר בִּרְחוֹבוֹת הַשִּׁיר. *  |
"לאהוב פרושו לרצות לחיות." קונפוציוס
יום רביעי, 20.1.2010 הוזמנו ע"י שֶבִי(בת שבע) ומושקא, הבנות של הרב מנדל כצמן בבית חב"ד, משה לקח אותי, את גבי החולה השני שהגיע מישראל ואת דּוֹרָה אמו(שמואל לא הצטרף כי היה עייף מדי) והלכנו להתארח, קיבלו את פנינו מאד יפה הכינו קפה ועוגיות והזמינו אף לשישי שבת אם נרצה, הם מאד שמחים כשמגיעים אליהם יהודים ואף מארחים אותם, אמרו שהם יהיה מעתה המשפחה שלנו כאן, כן זה נחמד בין כל הקור והכפור והאי ודאות לדעת שמישהו כאן חושב עליך בכל זמן ההמתנה. הילדים שם לומדים מהבית על המחשב יהדות בלבד, ממש מעט חשבון, והם לומדים לכתוב עברית, יש גם מבחנים כמובן, זו כביכול כיתה, עם מורה ועוד תלמידים, אבל הכל דרך המחשב, רואים זה את זה ולומדים, רציתי לצלם את השניים הכי קטנים אבל הם התביישו, ויתרתי להם:) בסוף הפוסט יש בשורה משמחת לגבי גבי המושתל השני - בשורה מהבוקר 21.1.2010 צילמתי בנייד כי שכחתי לקחת את המצלמה, התמונות בבית חבד קצת כהות אבל בחוץ, לדעתי יפות במיוחד אהבתי את זו עם הנטיפים מבעד לחלון. למרות שאיני דתיה, אני חושבת שזה מחמם את הלב לפגוש במקום כל כך גדול,זר ומנוכר, יהודים שבאים לבקר בשעה זו. אגב, מידי יום לקחנו את גבי ואת דורה אמו לטייל בכל הקניונים, וגבי שהוא סַפָּר במקצועו הבטיח לי שהיום יעשה לי פן מתפנפן, לא הספקנו :)ואני בדרכי לחדר הניתוח להיות עם אמו. * גַּם הַכְּפוֹר הָעַז בְּיוֹתֵר לֹא יוּכַל לְחֹם הַלֵּב הַזֶּה. נְתִינָה מַפְשִירַת קֶרַח, מְמַלֵּאת בִּשְׁלֵמוּת, אַהֲבָה וְשָׁלוֹם. מְפִיצָת אוֹר, מְרַפְּאָה. בֵּית חַבָּ"ד מַגְשִׁים אֶת גַּן הָעֵדֶן. ------------------ זו המשפחה - הרב ואשתו ו-12 ילדיו - צילמתי תמונה שהראו לנו ומהאור לא רואים ברור. 2 מהבנות כרגע נמצאות בישראל לומדות בצפת.  התמונות מתוך בית חבד * * * * * מתוך בית חבד - נטיפי שלג/קרח תמונה שאני ממש אוהבת * כאן הם מארחים ישראלים שמגיעים גן שעשועים בשלג אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה שלג - גם ברומניה שהייתי לפני 3 שנים לא היה כל כך הרבה מתוך בית חבד מבעד לרשת אחד הבתים ממול בית חבד משה מניח תפילין גבי החולה השני שהגיע מישראל וממתין גם לכבד
בבוקר ה-21.1 צלצל הטלפון בחדרנו במלון, דורה אמו של גבי הודיעה שבשעה שבע וחצי בבוקר באומהה - הזעיקו אותם לחדר ניתוח לשם השתלת כבד, מיד מיהרנו אליה כדי להיות איתה וקראנו גם לרב מנדל, הרב של חב"ד שהגיע עם בתו שֶבִי, אמרתי לרב,תראה איזה צירוף מקרים, גבי אתמול הניח תפילין והנה הוא בניתוח עכשיו, אז הוציא את התפילין וביקש מבעלי וממשה שוב להניח. עתה שבנו מארוחת צהריים עם דורה אמו של גבי והיא מחוסרת סבלנות ובמתח עצום, כל שעה יוצאים ומעדכנים אותה/אותנו מה המצב - עד כה תודה לאל הכל בסדר, עוד מעט נרד אליה להיות איתה עד שנדע שגבי התעורר. *
שמואל מניח תפילין בחדר ההמתנה ליד חדרי הניתוח ועכשיו מחכה לתורנו - מבקשת שתשאו איתי תפילה לבורא עולם מתגעגעת לכל אחד ואחת מכם - ומחכה שהכל יסתיים על הצד הכי טוב שיכול להיות ושנשוב הביתה מהר אל המשפחה והחברים |
פרופיל
תגיות
ארכיון
תגובות אחרונות
-
שטוטית
בתגובה על יֵשׁ תִּקְוָה!
-
שטוטית
בתגובה על שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת
-
אביה אחת
בתגובה על לָךְ הַצּוֹעֶדֶת עַל חוֹף
-
sari10
בתגובה על מָחוֹל הַחַיִים
-
* חיוש *
בתגובה על בֵּין הַשְּׁפִיּוּת לַשִּׁגָּעוֹן
-
sari10
בתגובה על קצת קצר-צרים ולא קשורים
