שירים ומה שבדרך
פוסטים פופולאריים
-
בקיטנה של אלוהים
1/7/16 | 14136 צפיות
-
מִשְׂחֲקֵי הָאַהֲבָה
19/5/18 | 969 צפיות
-
כְּאֶגְלֵי הַטַּל
21/5/14 | 1096 צפיות
-
אִשָּׁה מוּל הַיָּם
7/3/12 | 4174 צפיות
-
לֵילוֹת קֵסָרְיָה 12.8.09
15/8/09 | 3209 צפיות
-
לֵילוֹת קֵסָרְיָה - 19.8.09 - אחרון ודי
20/8/09 | 4690 צפיות
תכנים אחרונים
אורית וצביקה, החברים מהפוסט של ג`יסר א-זרקה שלקחו אותי לצעידת ה-10 ק"מ באו להפרד מאישי, צביקה הוא חבר ילדות היינו יחד מהגן עד....עכשיו. צביקה מושתל כליה, אורית תרמה לו לפני 12 שנים (כן ככה זה כשאוהבים) אורית הביאה לי צדף לצוואר "אבאלון" :צדף המביא אושר ושמחה,מעניק תחושה של רוגע,זרימה, נינוחות ושלווה, מסייע להתאוששות ממצבי יאוש. טובה לחיזוק העצמות ובעיקר עמוד השידרה ומכיון שבאיזה שהוא מקום אני עמוד השידרה בבית - ענדתי את הצדף להרגיש בטוחה בהמשך הדרך. אביה יקרה אני חשה צורך להעניק לך משהו לקראת הנסיעה של אישך כולנו כאן מחזיקים אצבעות ומתפללים לשלומו ולהצלחת התהליך אליו אתם נכנסים עם המון תקוות. אין לי ספק כלל שבסוף יהיה טוב הרבה יותר טוב ועד אז כולכם זקוקים להמון כוח, תקווה,אהבה ואמונה.בחרתי עבורך צדף מאחר ואת כל כך מחוברת לים ולכל מה שהוא מסמל.הצדף הזה מביא אושר ושמחה, מעניק תחושה של רוגע,זרימה,נינוחות ושלווה וכל אלה את כל כך זקוקה בימים אלה. בשבתות המועטות שבילינו יחד גיליתי אשה אמיצה עם המון נתינה ודאגה לזולת, עם חיבור מדהים לעצמה ולמשפחתה ועם קצת פחות מדי (ותסלחי לי אם אני קצת שופטת - זה ממקום טוב...) אמונה. אני מקווה שתלמדי להעריך את עצמך גם בתחומים בהם את חשה פחות חזקה אף אחד מאיתנו אינו מושלם והחיים מזמנים לנו עוד ועוד מצבים מהם אנו למדים ומתחזקים. צביקה שותף לתחושותיי כלפייך ושנינו מאחלים הצלחה רבה, המון בריאות, לילדים - כוח ותקווה ואיחוד משפחתי ולך.......לך הרבה שלווה, אמונה ואהבה בהערכה רבה רבה - אורית *  * שלב ראשון כתבתי לה באסאמאס שהיא ריגשה אותי כל כך במילותייה ושעִם כתיבה כזו היא יכולה לפתוח בלוג ב....קפה. יום א` 20.12.09 המשך המסע....בית הדמעות - אמרתי לבעלי שהולכת לבקש מאמי שתשמור עליו בארה"ב, היתה אהבה מיוחדת בינם העריכו זה את זו כל כך ואמא שמחה על הבחירה שלי הגעתי לאמאבא כי כן יש בי אמונה ויודעת ששם מלמעלה אמא שומרת (אבא לא הכיר את בעלי שכן התייתמתי בגיל 20) נשאתי תפילה ובקשה מאמי ומאמו של בעלי שישמרו על בעלי ועל אמיר שם בחו"ל כשהם רחוקים מאיתנו עד לאיחוד מחדש ובינתיים.... וקצת תמונות של תפילה לשמיים - השמיים היו תכולים היום ועננים לבנים שחייכו מעל - חשתי שתפילותיי הגיעו מעלה, בלילה לא הצלחתי להרדם וישבתי עם אמיר בחדרו והוא הראה לי מצגת שהכין מתמונות של כל המשפחה ברגעים יפים ושמחים ובחר את השיר של שי גבסו "שמור על האמונה" ושנינו התחבקנו ובכינו. יום ב' 21.12.09, היום זה היום סידורים אחרונים, דברים אחרונים למזוודה, תרופות בכל מקום אפשרי בכל המזוודות, בערב נסיעה לשדה וציפיה דרוכה שלי מכאן עד לנסיעה שלי בע"ה. ואם לשמור על האמונה - שי גבסו בשירו הנהדר "שמור על האמונה" ~ ~ ~ ~ ~ ~ וַאֲנִי - שֶׁיָּדַעְתִּי אַהֲבָה יָפָה, אַהֲבָה בַּת שְלֹשִים רוֹצָה שׁוּב כְּיַלְדָּה לְהִתְרַגֵּשׁ מֵחָדָשׁ, לִהְיוֹת בְּתוֹךְ גַּלֵי אַהֲבָה חַמִים שֶׁיָּצִיפוּ אֶת גּוּפִי הַעוֹרֵג לִנְשֹׁם אוֹתְךָ בְּאַהֲבָתִי לְסַתֵּת פְּעִימוֹת לִבִּי בְּקִירוֹת לִבְּךָ, לִהְיוֹת אַדְרִיכָלִית שֶׁל אַהֲבָה וְאַתָּה - אֱרֹג בִּי אַהֲבָתְךָ, אֶהְיֶה לְךָ חַיֶלֶת בִּצְבָא מִלִּים וּצְבָעִים לוֹחֶמֶת חֵרוּת וּמְאַהֵבֵת עָנֹגָה, אֶרְקַח עַל בַּד צִבְעֵי אַהֲבָה יָמִים קָרִים הָפְכוּ חַמִּים לְיָדְךָ, כְּאֵבִים נָמוֹגוֹ כְּשֶׁאֲנִי אִתְּךָ אֶת כֹּל הַמִּכְשׁוֹלִים עוֹבֶרֶת אִתְּךָ הַכֹּל רוֹצָה לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילְךָ. נוֹשֶׁמֶת נְשִׁימוֹת עֲמֻקּוֹת שְׁלֵמוֹת לֹא מְנִיחָה לַיֵּאוּשׁ לְכַרְסֵם בִּי שׁוֹאֶפֶת וְנוֹשֶׁמֶת אַהֲבָה. רַק אֵלֵיךָ כְּמֵהַה וְאַתָה יוֹדֵע. ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ השמיים האירו פנים  מתוך בית הדמעות  ושוב מבט אל השמיים התכולים - ומצבתם של הורי שכנתי  הברושים השומרים מכל משמר  השמש ממעל שלחה קרן מלטפת  והשמים הכחולים מבעד מראת המכונית  *  *
* וזהו בית החולים/המלונית בנברסקה  דרך צלחה לכם יקיריי אוהבת אביה/אמא |
יום שישי,18.12.09 נוסעים לנתניה להפרד ממשפחתו של בעלי, המפגש בביתו של אביו, הגיעה אחותו התאומה (אחיו יגיע לשדה התעופה) אחיינים, דיבורים על הא ועל דא וכן, גם על נברסקה - על הלא נודע. פרידה - איחולים - הבטחה לשוב במהרה בדרך חזרה, תוך כדי נסיעה נשאתי תפילתי לבורא עולם הבטתי אל העננים ותוך כדי הנסיעה צילמתי בנייד. מבין כל האפור - גיליתי פיסה תכולה - כן זוהי אותה תקוה. וביום שני בערב, משה בכורי, ליאור האמצעי ואנוכי, נלווה את בעלי ואת אמיר לשדה באהבה רבה וכל שנותר לחכות לקוות. תודה לכם כל חבריי בקפה דה מרקר על האיחולים, הברכות, העידוד והתקווה את הכל אני מראה לאישי ועם כל זה הוא יסע באהבה גדולה. והיום בערב, נשב לארוחת השבת והחג ביחד עם היצירה הכי יפה של בעלי ושלי - שלושת בנינו הנפלאים וכלתי. ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ תֵּן בָּנוּ אֶת הַכֹּחַ לָצֵאת לַמַּסַּע חַזֵּק רוּחֵנוּ בְּשָׁעָה קָשָׁה, עֲזֹר לָנוּ לְהָבִיס מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת טַע בָּנוּ כֹּחַ לְהֶמְשֵׁךְ הַיָּמִים וְהַשָּׁבוּעוֹת, עֲזֹר לָנוּ בַּמַּאֲבָקִים שֶנוּכַל לַחֲזֹר לְאוֹתָם חַיִים יָפִים, הַחְזֵק בְּיָדְךָ אֶת לַפִּיד הָאַהֲבָה, הַאֵר לָנוּ אֶת הָאוֹר בִּקְצֶה הַמִּנְהָרָה תֵּן לָנוּ אֶת בִּרְכַּת הַדֶּרֶךְ וְהַחְזֵר אוֹתָנוּ בִּמְהֵרָה, תֵּן בָּנוּ - תֵּן לָנוּ. ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ תוך כדי נסיעה בין העננים נמצא הבורא  *  טיפות הגשם על השמשה - עושות תחרות עם דמעותיי  וזו אותה פיסה תכולה  כחול של תקווה כך להמריא בחזרה  רק תפילה אשא אברהם פריד מילים: יורם טהרלב לחן: חנן יובל רק תפילה אשא הוי קלי, קלי כשהשמש תעבור עלי ותראה לי שוב את משעולי הוי אלי, אלי רק תפילה אשא כשהשמש תעבור עלי ותיקח אותי אל המסע תפילה אשא. ישנם ימים ללא מרגוע בם לא אמצא לי נחמה ומוכרח אני לנגוע בעשבים, באדמה לפסוע באותה הדרך בתוך פריחת הכרכומים ולהיות כל כך אחרת ולפרוח ערב הגשמים. רק תפילה אשא... ואם אשוב אל זאת הארץ ואם אפסע שוב בדרכים האם כקדם יכירוני האנשים והפרחים. רק תפילה אשא... האם אמצא את כל היופי את הבאר הנושנה אשר היתה שם כשעזבתי עוד נובעת כבראשונה. רק תפילה אשא... |
"אל תלך במעלה השביל; לך היכן שהשביל אינו מסומן, והשאר נתיב אחריך." ראלף וולדו אמרסון ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
כאב עמוק מצא משכנו בלבנו, חמק חדריו ועליותיו וקיבל אויר, פרץ בקול, בכי הנובע כעת מעצם העובדה כי הנסיעה לחו"ל מסמלת יותר מכל תקופה שהחלה בצעירות משותפת, גידול ילדים וכעת השתנו הדברים, שנינו אחוזי חרדה אל יום המחר, ומה שיקרה בימים, שבועות, חודשים ושנים לבוא. איך, איך היינו צעירים מלאי חדוות חיים ומקומם של אלה תפסו מועקה שוחקת מלווה חרדה קיומית, פוחדת מהימים הבאים - של הלבד - לא ביחד - המרחק , כבר לא מרחק נגיעה מדמיינת את רגע הנחיתה, את השהייה של תקופה קצובה, הטיפול בידי מומחים, שיחות אחרי טיפול,הכאבים, הרגע של חזרה, פרידה מרופאים חזרה אל בין זרועותיי, לחבק, הבכי...מבקשת להסיר עננת עצבות ולהפרד ממחשבות קשות. למרות עידוד המשפחה והחברים, אדם מרגיש בדידות עמוקה באיזה שהוא מקום פנימה בנשמה הוא חש "בודד במערכה", גם אם לא לבד.. היום אחר הצהריים נפגשנו עם הרופא המלווה, הגיע לביתנו להכיר ונטע בנו תקוה לחיים חדשים גם אם ההמתנה תהיה כמה חודשים. אליהם מצטרפים עוד בחור צעיר בן 28 הזקוק להשתלת כבד מתלווה אליו אמו. התקשרתי לעדכן את אמיר בצבא והוא שמח כל כך שלא יהיו לבד - בטוח לא יהיו לבד! ביום ב' בלילה הטיסה בחצות, לקחתי החל ממחר חופשה מהעבודה עד הטיסה, כדי שאוכל לצבור/לאגור רגעים יפים עם בעלי של שיחות , בכי ותקווה. ביום ב' כל המשפחה נלווה את בעלי ואת אמיר לשדה התעופה שבע שנים קשות ואולי עכשיו מרחוק תבוא התקוה? ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ מָה שֶׁנּוֹתַר לִי לְהוֹתִיר לְךָ, הוּא רִיקוּד מוּל הַפְּרִיחָה שִירֵי אַהֲבָה מִלִּים רְקוּמוֹת נֶעֱדַרוֹת מַנְגִּינָה. כְּמוֹ עֵץ עָנָפַיו סְבוּכִים עִם כֹּל תְּנוּעָה עוֹד וַעוֹד, עוֹד וַעוֹד, בַּגּוּף נִנְעַצִים. זוֹכֵר אֶת הַשָּׂדוֹת, רֵיחַ הַפַּרְדֵּסִים וְהַיָּם? אֶת שֶׁלֶד בֵּיתֵנוּ, הַצִּנּוֹרוֹת הַכֹּל הֻשְׁלַם, אֱלֹהִים כְּנִרְאֶה לֹא אוֹהֵב כְשֶהַכֹּל מֻשְׁלָם. בֹּא נַחֲלִיט שֶׁלֹּא לְהָרִים יָדַיִם (וְאַתָּה: אֶשְׁתַּדֵּל, נִשְׁתַּדֵּל, בּוֹאִי נַחְבֹק בֵּינְתַיִם) לִבִּי אוֹטוֹמָט וּקְמָטִים חֲדָשִׁים שֶבַּדֶּרֶךְ אָסַפְתִּי. נִדְמֶה לְךָ שֶׁאֵינִי זוֹלֶגֶת, אַךְ מִצְבּוֹר זִכְרוֹנוֹת מִמְּךָ מְתִּישִׁים אֶת עֵינַי. (אַל תִּבְכִּי יַלְדָּה. בְּיַחַד נְנַצַּח). * * * * * * * * * * זר פרחים שהגיע היום מהחֶברה שבעלי עבד עד לפני 3 שנים(וים של טלפונים מרגשים) *  לדרך - מגבת החלמה מהירה וספרי תהילים וקודש מהאחיין שלי ואשתו  *  ומרחוק תבוא התקוה - שם מעבר לים  מן הנט הפרח והפרפר מספרים על איש מכובד ונכבד בקהילתו , * |
כל הזמן עוטפים אותי פחדים שמא יקרה משהו לאישי, פעמיים מצאתיו ללא הכרה, פעם אחת זה היה תשעה ימים לפני חתונת בנינו הבכור ביוני 2008 ואושפזנו למשך ארבעה חודשים בגלל המחלה ולא הורשה אף לצאת לחתונה(את החופה השמענו לו בנייד ותמונות רצנו להראות לו למחרת) פעם שניה בלילה שבין חמישי לשישי האחרון 11.12 שעה לאחר חצות, הסתובבתי במיטה והוא היה עם הפנים לכוון שלי ומתוך הרגל של 7 שנים בודקת אם הכל בסדר, פניתי ושאלתי בחיוך: "מה הולך" לא השיב, שאלתי שוב "מה הולך" ואין תשובה,נגעתי בו והאיש קר כקרח הדלקתי את האור והאיש חיוור כמו הקיר, ניסיתי לדבר אליו וכלום, כל כך קשה להיות במחיצתו של אדם יקר ואהוב ולחשוב שהוא מת, זה דבר שאינו פשוט, סיטואציה מפחידה כל כך, פוחדת מהנסיונות האלו, עם אופציה של מוות, משהו שמרחף כל פעם מחדש בהתחלה עוד יודעת מה לעשות עד שנכנסת ללחץ מהמצב, קראתי לבני האמצעי והוא התקשר למד"א ואני עסוקה בנסיונות לדבר אל אישי לגעת בו - להזיז - לדבר וכלום! איבד את ההכרה ואני חסרת אונים , הרגשתי כמו בסחרחרה, כל הבית הסתובב ולא יכולתי לעמוד יותר נשכבתי לידו ולא יכולתי לפקוח עיניים - התקרה הסתובבה 360 מעלות שמעתי את צעדיהם של אנשי מד"א עולים במדרגות להכנס אל חדרנו ואז הגוף הגיב כפי שלא הכרתי מעולם, התחלתי להקיא ומעולם לא הקאתי,גם בהריונות אפילו לא פעם אחת, הרגשתי את הבטן מתהפכת בתוכי ולא יכולה לעזור לאישי מתמודדת עם הפחד האי וודאות, הצלחתי לשמוע שהדופק שלו היה 40, חיברו אותו לא.ק.ג. ולקחו אותו לבית החולים, אמיר הבן החייל התלווה לאמבולנס, ולאחר שאנשי מד"א הלכו שוב הקאתי את נשמתי, ליאור בני האמצעי נשאר לשמור עלי ושוב הבטן מתהפכת בעזרתו הגעתי לשירותים ושם כמובן הסימפטום שאני כבר מכירה כשאני בחרדה מה יהיה - שלשולים. כל 10 דקות התקשרתי לאמיר לדעת מה המצב למרות שידעתי שרעלים בגוף והכבד לא מוציא אותם, חייבים יציאות כדי להוציאם והסתבר שחום גופו היה 30 מעלות שמו לו במיטה מכשיר חימום שיעלה את חום גופו ואט אט עלה ל-33 ובסביבות 11 בבוקר הגיע ל-36.2. כמובן שלא ישנתי כל הלילה - בשבע וחצי כבר התייצבתי בבית חולים ודאגתי להאכיל, להשקותו ב"אבילאק" נוזל העוזר ליציאות ולאחר שהיו שתי יציאות התחלתי לנשום לרווחה - אישי החל לדבר,לשאול מה קרה למה הגענו לבית החולים וכך ישבתי וסיפרתי את ארועי הלילה...ותמיד מקנחת איתו בבדיחה "חולֶה חולֶה...אַלְמָן", מרמיזה לו שאני עוד אלך...לפניו:) אישי הבטיח לי שכשהכל יסתיים ונשוב לשיגרה שכה מייחלים לה, הוא חייב לי שתי מדליות, עניתי שרוצה להמיר אותם ב...ספר שירה:) וכל זאת שבוע לפני הטיסה לנברסקה,חשבתי איך זה שאין רגע דל וכשראיתי ששב לעצמו, ממשיכה לחייך ולחשוב חיובי ולדעת שהכל בסוף יהיה בסדר, אמרתי לו שכל פעם שקורה משהו הוא "מסדר" לי השראה לשיר אבל רוצה בעתיד לכתוב שירים אחרים. היום בבוקר התייצבתי שוב בבית החולים כל סוללת הרופאים היתה לידו ואמרו שמצבו התייצב ומחר ישוחרר ונוכל להתכונן לטיסתו, לארוז את כל הדברים וגם את לבי,בתקווה ליום המיוחל שבו נוכל לחשוב על הכל רק בזמן עבר. תודה לכם על כל האיחולים,האהבה, הברכות ותתפללו איתי בחג חנוכה הנפלא הזה על הנרות שהכל יהיה טוב. חג שמח  מַבִּיטָה בְּךָ מְלַטֶּפֶת מְחַיֶּכֶת, בְּרֵיחַ גּוּפְךָ מִתְבַּשֶמֶת הַמַּכָּה שׁוּב נִחַתָּה. אֵיךְ שֶׁאֲנִי מְנַסָּה לִכְתֹּב אוֹתְךָ, כֹּל הָעֵת מְפַזֶּרֶת מִלִּים הִנֵּה אַתָּה הוֹגֶה הֲבָרוֹת, הִנֵּה אַתָּה פּוֹסֵעַ מוּל הַיָּם, הֵיכָן שֶהַלְבַד הָיָה שֶׁלִּי בִּלְבַד, פִּתְאֹם דְּרִיסַת רַגְלֶיךָ נִכֶּרֶת בְּחַיַּי הֶחָזֶה שֶׁלְּךָ עוֹלֶה וְיוֹרֵד, מַלֵּא חַיִּים וּשְׁנֵינוּ נָעִים כָּךְ בֵּין הַנְּשִׁימוֹת. * * * * * * * * * * גם אם השמיים קודרים בלב יש תקווה  נר ראשון של חנוכה בבית החולים  * |
עַל אֶבֶן מְשוּלְהֶבֶת מְשֻלֶבֶת אָפֹר מְנַצְנֵץ, זוּגוֹת זוּגוֹת מוּשְלַכִים בְּשׁוּלֵי הַחַיִּים. חַיִּים שֶׁהִתְחַבְּרוּ לָרֵיקָנוּת שֶׁבֵּין הַשֶּׁקֶט וְהַכְּלוּם רֵיקָנוּת שֶׁמְּנַתֶּקֶת דַּפִּים מְרֻפָּטִים לְצַד אֶבֶן מְשֻׁלֶּבֶת, מִלִּים מִּתְּנַשְמוֹת בִּכְבֵדוּת מַמָּשׁ כְּמוֹ הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי. עַל בְּהוֹנוֹת הִתְקָרַבְתִּי זְהִירָה זְהִירָה נְחוּשָה לְרַפְרֵף בְּעָבָר רוֹפֵף מס(פָּ)רִים, "נָתַתִּי לָאֶצְבַּעוֹת לָלֶכֶת בִּמְקוֹמִי" עַל הַדַּף הַמּוּנָח עַל מַדָּף בִּלְבָבִי. * * * * * * * * * * * * * * * *  * * * * * * * * * * * יום חמישי,סוף שבוע, ביום הפנוי שלי, המון סידורים לקראת הטיסה לנברסקה ב- 21.12 בחצות, קניות, מזוודות, בגדים חמים ועוד סידורים אחרונים בבטוח לאומי, מס הכנסה, רופא שיניים (סוף טיפול, מזל שהספקנו כי חובה היה לסדר את הכל כדי למנוע זיהומים) רופא המשפחה, תרופות לדרך ולקבל גם את ברכת הדרך, פרידה מצוות הפקידות/אחיות/רוקחים ובמיוחד מרופא המשפחה המלווים אותנו במסע שבע שנים - האיחולים החיבוקים - מרגש כל כך, אני מאמינה בניסים וחושבת שהעיתוי נפלא - לאחר חג החנוכה - חג הניסים והנפלאות, "באנו חושך לגרש",בין כל המטלות של היום, על דבר אחד לא ויתרתי - הצעידה היומית(זוכרים שהאסטרולוגית אמרה לי שאני צריכה גם זמן לעצמי?)  מצאתי את השעה הזו לעצמי לצעוד ברחובות המושבה ואז מצאתי את ספר הטלפונים הזרוק, נתתי לאצבעות ללכת במקומי, אספתי עיסת אותיות הרכבתי מילים בשורות וכך עוד שיר נולד. חג אורים שמח ומואר. |
יש לעיתים רגעים שמחים יש לעיתים רגעים עצובים יש כאלה ויש אחרים לפעמים העצב והשמחה מתערבבים. * * * * * *
לפעמים אני מרגישה ככלי חרס הנשבר ברוח, כמו צל העובר ליד אנשים שאני מכירה ושאיני מכירה. לעיתים אני לא מדברת שלא יישמע קולי, כמו להרגיש את הדממה לאחר שאסתלק. בינתיים אני בודקת את הזריחה ולעת ערב את השקיעה לראות אם הם באמת עולים ויורדים בשעתם. אני בודקת את התרנגול מדי בוקר, בשעה 4, שלא יאחר להעיר אותי, אם הדרורים מצייצים על עץ הצאלון שממול חדרי ואם שני יוני התור עושים אהבה על אדן חלון האמבטיה שלי. אני מלבישה את עצמי בתכריכים, עומדת מול המראה במאונך לבדוק איך אראה כשאחרים יראו אותי במאוזן. מדמיינת את לוח המודעות עם שמי במודעה שחורה רטובה מהגשם כשמסביבה מודעות על מופע זה או אחר. איך אני יודעת שהיא תהיה רטובה מהגשם? אומרים שאנשים שנולדו בחורף, גם מתים בחורף. אני מסוקרנת לראות את האנשים הקוראים אותה. הבעת הפנים שלהם חשובה לי. האם ידברו בינם לבין עצמם? או עם מישהו שנמצא לידם? או אולי המודעות האחרות תהיינה מענינות יותר. אבל אתה יודע מה? הכי מפחיד אותי בעצם שאתה תמות לפניי. עברתי מספיק. התייתמתי פעמיים. אלמנה - אני לא רוצה להיות! יצא לי לשוחח היום עם אסטרולוגית (כן, מזל עקרב הוא מזל מיסטי ומאמין באסטרולוגיה, מפת הכוכבים ועוד) והיא שאלה אותי שאלה שרבים שואלים אותי: "מאין את שואבת כוחות" ואני עונה לה את התשובה שאני תמיד עונה: "לשאוב שטיחים או מים מהבאר הרבה יותר קל אבל עושה את זה למען המשפחה - הבעל והילדים" ואז היא אמרה לי שעתה יפתחו 7 שנים טובות ושהכל יעבור בשלום ושגם יהיה לי זמן בעתיד לפנק את עצמי כי אני שנים מקדישה מעצמי למטרה אחת ושהיא מקווה שלא אפול ואמשיך לשרוד, האמת היא ריגשה אותי בדבריה, (נו טוב אמרה עוד כמה דברים שאני רוחנית ונותנת המון אהבה לזולת ואוהבת לעזור ועוד ועוד אבל זה לא חשוב) וכל זה כ-10 ימים לפני שבעלי אמור לנסוע לנברסקה, קיבלנו אישור אתמול מ"דיקלה", ובשלב ראשון הבן הצעיר ילווה את אביו ואם הכל יעבור בשלום ונזכה להשתלה - אני אסע כדי להיות איתו שם לאורך כל הדרך. כולנו מאחוריך יקירי, נלחמנו 7 שנים ועכשיו התחלות חדשות - אני בטוחה - כן אני אופטימית ונושאת תפילה ביחד עם השיר של עופרה חזה ומחכה לחזור לשיגרה, מקווה שזה יהיה נס חנוכה פרטי שלנו. מכם אבקש - רק תפילה אחת - תודה. ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ רְגַעִים ~
הַרְגַעִים שֶלִי עוֹבְרִים בִּקֹּרֶת דַּקְדְּקָנִית עָל יָדִי, כָּךְ שֶאֶהֱיֶה כֻּלִי אִיתָם וְהֵם בִּלְעָדִים לִי. שוֹקְטִים וּשְלֵוִים, מוּכַנִים בְּרוּטִינָה נִפְלָאָה, יֵש מנְגִינָה מְיֻחֶדֶת לַשְהוּת שֶלִי אִתְךָ וּבִלְעֲדֵיךָ לֹא אוּכַל לְהוֹסִיף. * * * * * * * * * * בשעה ארבע וחצי יצאתי להליכה לכיוון בית הדמעות לספר לאמאבא על החדשות הטובות ושם צילמתי את העננים - כדי שישמע תפילתי שם האלֹהים ועוד עננים משייטים ואני מדמיינת את אמאבא על גביהם ועלי מביטים * וזו כבר השקיעה מבית הדמעות במרכז ניתן לראות בקושי קשת בענן - עם הנייד - זה מה שיוצא לימים טובים
זה לא יהיה הסתיו האחרון http://cafe.themarker.com/view.php?t=1202298
|
היום באתי לספר לכם שאין לי מה לספר , כן לפעמים אני מִתְרוֹקֶנֶת מִמִּלִּים. למרות שלקחתי היום את המסלול הארוך 14 ק"מ,סובו מחנה שמונים והקיפוה, כן שם גם עשיתי טירונות מה שנקרא קל"ב, עד פאתי גן שמואל וחזרה, בדרך כלל אני צועדת בין 7-8 ק"מ, החלטתי היום "מסע כומתה" הנייד ואני,תמיד בצעידה שלי המון מחשבות מציפות את ראשי, לעיתים אוספת חרוזים, לא כאלה של שרשרת, אלא לשירים עתידיים, הפעם כמעט כלום. המשכתי במסע כשבנייד שלי מוסיקה נהדרת, רומנטית משהו, וכך הלכתי ובדרכי פגשתי המון הולכי רגל הרגשתי כמו דני דין הרוֹאָה ואֵינָה נראית. הבוקר הזה הכבישים היו מלאים יותר בהלכים מאשר במכוניות, ככה זה בשבת כולם יוצאים לצעידה ואני מנסה להכנס לתוך המחשבות השקופות שלהם. הראשונה שפגשתי, אשה בסביבות גיל ה-40 שלה, ככה לדעתי, אף פעם לא ידעתי להעריך גיל או משקל וכבר למרחוק ראיתי שהיא מחייכת, כשהתקרבה אלי ראיתי שהיא מדברת בנייד,הספקתי לשמוע שלחשה: "גם אני" מיד נכנסתי למחשבה שלה וידעתי, האיש שהיה איתה על הקו אמר לה: "אני אוהב אותך" והיא ענתה לו בקול רך ומלטף:"גם אני", בהמשך פגשתי גבר , מוזר גם הוא דיבר בנייד גם נראה לי מאושר אבל הוא חלף כל כך מהר שלא הספקתי לקלוט את מה שהוא אמר אבל חייך חיוך גדול, שמתי לב לשינייו הצחורות וגם עיניו הבריקו , בטוח שלא סתם. כשחציתי איזו חצר, קול בקע מהחצר, קול של אישה בסביבות ה-60 חושבת, והיא צעקה לתוך האפרכסת: "עם כלה כזו הייתי מעדיפה שהבן שלי יהיה עוד רווק", הרחתי משהו לא טוב שם במשפחה הזו וכך אני צועדת בכבישים, רק שלא יתפסו אותי על מהירות, פעם החנווני במכולת השכונתית אמר לי שעוד יתפסו אותי על מהירות, עוברת על החוקים ועוד משוחחת בנייד ואז הקנס גדול יותר. בעודי חוצה את הכביש הראשי, הרוח ליטפה פניי, שערותיי התבדרו כמו התמסרו לליטוף, בלון כחול התעופף והתפוצץ על הגדר חשבתי איך גם החיים יכולים ככה להסתיים ברגע והחלטתי: הולכת לחיות את הרגע!! לפתע הנייד שלי מצלצל, לא יאומן, אני שומעת את הרינגטון שלי מנגן: "לונלי, איים מיסטר לונלי", יש, אני כבר לא לבד, הנה מישהו מתקשר גם אלי, שיחה לא מזוהה, שמחתי ולאחר שניה התבאסתי,חברתי הנודניקית , השויצה שאתמול ליום הולדתה קנו לה ויברטור, ביג דיל, שתהנה , למה זה בדיוק היה צריך לענין אותי? למה אף אחד לא מתקשר אלי ואומר: "אני אוהב אותך?" מה יש לא מגיע לי? הייתי גם מאמצת את המילים: "גם אני" סמוקת לחיים וסוד קטן בלב ,רק להיא שחלפה מולי ונראתה כמו איזה עגל תועה מגיע? או אולי איזה מאהב שיהיה לי (הלו אביה, מה קורה?הכל בסדר אצלך? עוד מעט החברים יכנסו למחשבות שלך) הוא יהיה כזה רומנטיקן שילחש לי מילים לאור הירח ,מילים שאור השמש מוחק בימים? ואם יגמרו לו המילים , תמיד יוכל לדבר איתי בשפת הסימנים או בלשון שאני עוד לא מכירה. טוב לא חשוב...העיקר הוורדים והשושנים שאני רואה בדרך עושים לי וָרֹד בלב והשירים הבוקעים מהנייד, בטוח שאין לאף אחד את השירים האלו , הם שרים לי אהבה, רומנטיים כאלו, לדוגמא עכשיו עברי לידר שר לי: "אני זוכר שיש שפתיים שרוצות אותי קרוב, אני יודע שזכיתי לאהוב" אז כל שנותר לי להיות אופטימית, זה יגיע אני מרגישה ככה ואז הצלילים של השיר הבא: Alain Barriere - Elle etait si jolie נכון שזה שיר יפה? אוהבת את השירים האלה, כן פעם היינו צעירים ויפים, אוהבת את העננים המשייטים המלווים אותי לאורך כל הדרך. בפעם הבאה אולי יהיה לי מה לספר לכם כי עכשיו כמו שהסברתי לכם, ממש אין לי מה לספר או במה לשתף אתכם. לקראת סוף הצעידה עברתי ליד גני ילדים(כן הייתי פעם בצד הזה) ונראה לי שהשנה, כולם מטפחים גינות לתפארת ובונים את הדחלילים, ממש ילדים יצירתיים. (אין כמו ילדים והרי ידוע שילדים זה שמחה) הבטתי על הדחלילים מבעד הגדר, השער כמובן היה הסגור צילמתי מבעד לגדר וחשבתי לו יכולתי להפיח בהם חיים. ואוטוטו לפני שהגעתי לרחוב שלי ראיתי משהו חדש - נ נח נחמ נחמן מאומן הגיע - לא יאומן אז צילמתי וזה בהמשך כמובן שיכולתי להביא עוד צילומים מהדרך, שכן אני פוגשת המון דברים מענינים אבל אז הפוסט היה באורך של 14 ק"מ ולא רציתי להלאות אתכם. מותירה 2 שירים וכמה צילומים. ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ כך החל המסלול -  והעורב שם למעלה - על פנס הרחוב  * דַּחְלִילֵי הַחַיִים בָּרֶגַע , אֲנִי דַּחְלִיל דּוֹמֵם שֶׁל סְתָו, דּוֹחֶקֶת אֶת עוֹנַת הַמַּעֲבָר. נוֹצֶרֶת אֶת הַזְּמַן הַפּוֹסֵחַ בְּחִפָּזוֹן וּכְּשֶהוּא חוֹמֵק מִמֶּנִּי - אֲנִי לְהוּטָה בְּעִקְבוֹתַיו. *  *  * ופרי יצירתי:)  * והדחליל הפרטי שלי מחייך אלי בכניסה לבית  עם הקקטוסים והחנוכיה המוכנה לחנוכה  מִתְרוֹקֶנֶת מִמִּלִּים, מְלֵאָה בָּהֶן כֹּל קִבּוּלִי מִלִּים גְּדוּשַת הֲגִיגִים. וּכְּשֶעַד גְּדוֹתַי הֵן מַחֲזִיקוֹת בִּי אֲנִי פּוֹסַעַת הֵיכָן שֶׁהַגַּלִּים שַׁלְוָה שַׁאֲנַנּוּת וְשֶׁקֶט מְאַוְרֶרֶת מִילוֹתַי מְנַקֶּדֶת הִרְהוּרַי מַקְפִּיאָה וּמַפְשִׁירָה מַחְשָבוֹתַי עַד לַפַּעַם הַבָּאָה. * * * * * * * * * * * * * * * * * * וכאן נ נח נחמ נחמן ממש השתלטו על המושבה - אוטובוס  * ומכונית  *וגרפיטי  *מכונית מלפנים  תחנת אוטובוס  ועוד אחת  א - גיטא שאבס - שבת שלום
*
|
~ אֲהוּבָתִי הַבּוֹגְדָניִת ~ מַדּוּעַ אַתְּ מִתְחַמֶקֶת מִמֶנִי, אֶת כֹּל רִגְשוֹתַי חוֹמֶסֶת בְּעוֹד אֲנִי שׁוֹמֶרֶת אֵמוּנִים. עַל דִיסְק לִבֵּךְ, עִבְרִי לִידֵר יָעִיד כְּשֶהוּא שָר לָךְ גַּעְגּוּעַ. אַתְּ נוֹתֶנֶת מִקְצָּתֵּךְ לְכֻּלָּם , לְחֵלְקָם מְחַלֵּקֶת כֻּלֵךְ וְאוֹתִי - שוֹכַחַת בָּאָרוֹן תְּנִי גַּם לִי לְהִתְעַנֵּג, בְּרַכּוּתֵּךְ הַכְּנוּעָה כִּי רַק לָךְ חִכִּיתִי בַּפֶתַח - אַהֲבָה יָפָה שֶלִי. * * * * * כמה משפטי אהבה רומנטיים שמצאתי בנט :- אולי בשביל כל העולם אתה סתם אחד, אבל בשבילי אתה כל העולם! אהבה היא כמו השמיים - אין לה גבולות. אהבה היא כמו אוקיינוס - היא מגיעה למעמקים. האהבה היא כמו חלום - נקטעת ברגעים הכי יפים. האהבה היא כמו אש - קשה לשלוט בה , לפעמים לוהטת ולפעמים שורפת. האהבה היא כמו מפתח קסמים - פותחת את שערי האושר. כאשר הכרתי אותך הבנתי ששוקולד זה לא הדבר הכי מתוק בעולם!!! יש נס חנוכה ויש נס קפה אבל כשנולדת קרה הנס הכי יפה האהבה היא כמו קינוח, משביעה אבל תמיד יש חשק לעוד. אם בכל פעם שהייתי חושב עלייך היה נופל כוכב, לא היו נשארים כוכבים בשמיים. אז אם פעם תראי שמיים בלי כוכבים, תדעי שזה רק באשמתך. אם הייתי יכול להיות בשני מקומות ברגע אחד הייתי איתך ברגע אחד פעמיים אם נשיקה הייתה מילה אז יש לנו שיחה ארוכה! האהבה אליך - כמו סוכר ממתיקה כל רגע מר פנים רבות לאהבה אבל הפנים שלך הם האהבה שלי . אתה שומע את השקט הזה? זה הלב שלי שהפסיק לפעום מאז שראיתי אותך האופק רחוק הדשא ירוק אתה אהובי חמוד ומתוק.. נגעתי באש- נשרפתי. נגעתי בבוץ- התלכלכתי. נגעתי בך- התאהבתי! * * * * * * * * *
|
יום חמישי, 26.11.09, טיילתי על שפת הים עם הנייד את הדיגיטלית השארנו בבית, עוד לא רגילה אליה, ובים - עוד לא נרשם לי עד כה חיסור מנוכחות. בכל העונות אוהבת את הים אבל אני חושבת שהיום, הים היה בתפאורה הכי נפלאה שלו מבחינת הצבע, החוף, הצורות בחול, נסעתי לים כי היו לי טעמים לא טובים בגוף חמוץ ומלוח מר ולא מתוק, החלטתי לנשום אוויר נקי לאחר שבוע לא קל ולא פשוט, יש ימים כאלו שצריכה לחפש את השלווה והולכת לחפש אותה אם תפגשו אותה ספרו לה שאני בסביבה, לא היו כלל אנשים, למעט כמה שעשו את הצעידה היומית והביתה, לקחתי את אישי איתי כדי שיריח את ריח הים, יראה את אשתו עושה כושר והוא באושר. לאחר צעידה של שעה, ישבתי מול הים ואלו הרשמים של היום. אמרתי שאני מבלה בים כ-10 חודשים בשנה, נראה מה יהא בחודשי החורף אם אוכל להלך על החוף ולצלם גם. * ~ עַל טַעַם וְעַל רֵיחַ ~ לְעִתִּים כְּשֶׁחָמוּץ לִי בַּפֶּה וּמַר בַּנְּשָׁמָה, דְּמָעוֹת יְבֵשׁוֹת מְטַפְטְפוֹת בַּזוֹ אַחַר זוֹ, הַסֻּכְּרָזִית הִיא הַיְּחִידָה הַמַּמְתִּיקָה אֶת יוֹמִי וּבַשָּׁמַיִם, הַצֶּבַע הַכָּחֹל וְרֵיחַ הַיָם - מְּבַשְּׂרִים עַל אוֹפְּטִימִיּוּת?! *  כמה שקט איזו פסטורליה  תחנת הכוח והחוף הנהדר  עוד  מדוזה אחת מיני רבות - כל הקיץ לא היו כל כך הרבה מדוזות כמו שמצאתי היום  השמש על פני החול/מים  ועוד  נירים נירים על החול  איזה כחול של שמים ושל ים  היום הייתי ממש שבויה תיקתקתי על הנייד עוד ועוד  אבנים וגלגל בלי גל  ים ושמים נפגשים באופק - הכל כחול כחול כחול  * חִיּוּךְ חוֹרְפִּי בְּכֹל בֹּקֶר אֲנִי מוֹרַחַת אֹדֶם וְחִיּוּךְ עַל פָּנַיי יוֹצֵאת לְיוֹם חָדָשׁ בִּלְתִי נוֹדַע רַק הַבְּרָקִים פּוֹרְעִים מְצִיאוּת חַיַי . אַל תַּזְכִּיר לִי אֶת הַלֵּיצָן הַבּוֹחֵק אֲנִי יוֹדַעַת. * 
 *
*  *  *  |
בסיום כתה ח`,העלינו הצגה. זוכרת שהיתה על סין. התפאורה והתלבושות היו מהממות ביופיין. לי ייעדו את התפקיד הראשי. אז הייתה לי צמה ארוכה ועבה, והמורה שמחה על כך שיש לי צמה סינית, ממש מושלם! (מהרהרת באם נבחרתי בזכות הצמה, או בגין המשחק) יום לפני ההצגה, הסתפרתי קצוץ (ג`וק ? חֹם ? לא יודעת. גם לכם יכול לקרות). למחרת בבוקר התפלצה המורה למראה הסינית נטולת הצמה. נראתה אומללה כאילו חרב עליה עולמה הסיני. נכמרו רחמיי למראיה, והפצרתי בה שלא לדאוג, יש לי את הצמה בבית, ונמצא דרך לחבר אותה. ההצגה היתה נפלאה. זוכרת שכל ההורים ניגשו להורי ואמרו להם: "נולדה לכם שחקנית". תמיד חלמתי להיות שחקנית, גם היו לי התחלות פה ושם, אפילו חוג תיאטרון, ומאד נהניתי אבל התנגש לי עם מקום העבודה ועזבתי. בטח מכירים, חוויתם פה ושם חלום ושיברו. כן, לפעמים חלומות לא מתגשמים. אילוץ פה וחצי אילוץ שם, והופה...החלום הופך לעורבא פרח (לא בגני, לצערי). השבוע הייתי בסינימה סיטי בסרט "חמש שעות מפריז" התמונות צולמו בנייד - והיה די חשוך שם ולכן קצת כהות יצאו התמונות, באחת התמונות עמדתי מול המראה וצילמתי וכך רואים גם אותי ואת מבקר הכרטיסים, ואת ה...זברה. תקציר הסרט מן הנט:- "יגאל הוא נהג מונית בת-ימי חובב שירים צרפתיים מתקתקים. לינה היא מורה למוזיקה שפעם חלמה להיות פסנתרנית אבל היא התרגלה לוותר על החלומות שלה. גם יגאל כבר ויתר, נשאר לו רק חלום אחד קטן - לטוס לפריז, הבעיה היא שהוא פוחד ממטוסים. שניהם מרגישים קצת בודדים ,קצת מפוספסים, קצת אבודים אבל אז הם נפגשים. יגאל, שמוקסם מיופייה של לינה, מתאהב בה ממבט ראשון. ללינה זה לוקח קצת יותר זמן. אט אט יגאל ולינה מתקרבים ומגלים שגם באמצע החיים אפשר לאהוב כמו בסרט צרפתי. כשהם ביחד בת ים הופכת לפריז, כשהם ביחד החיים הופכים למרגשים יותר, מפתיעים יותר, מקסימים יותר. אבל דווקא אז החיים מעמידים אותם למבחן וכעת הם צריכים לבחור בין האהבה לבין המציאות הבטוחה והמוכרת. זוכה פרס הסרט הישראלי הטוב ביותר פסטיבל חיפה 2009" שחקנים: דרור קרן , הלנה ירלובה , ולדימיר פרידמן , מיכי ורשביאק , לנה סחנוב , אריאל קרושין , יורם טלדנו , דנה גלוזמן , דורית לב ארי ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ מְכִּירָה שַׂחְקָנִית אַחַת מִינִי רַבּוֹת, המְּשַׂחֶקֶת בְּמִשְׂחָק הַחַיִּים מַפְעִימָה לְבָבוֹת אֲנָשִׁים גַּם אִם הֵם מְלֵאֵי תַּעְתּוּעִים. שׁוֹלַחַת מִלִּים לַיְּקוּם, מִלִּים לוֹחֲשׁוֹת וּמְחַיְכוֹת מְעַצְמָן. מְאַפְסֶנֶת צִינִיּוּת בֵּין רִוְחִי שִׁנֶּיה הַצְהֻבּוֹת שֶׁלֹּא טָעֲמוּ אֶת טַעַם הַמֶנְטָה זְמַן רַב. בְּמַדָּפִים לֹא כְּשֵׁרִים היא מַנִּיחה מִלִּים כְּתוּבוֹת מְזַיֶּפֶת בִּשְׁנֵי קוֹלוֹת בְּתָוִים לֹא מְזֹהִים זוֹעֵקת אַהֲבָה בּוֹכָה רִגְעֵי פְּרִידָה בְּכֹל שִׁיר דְּמוּתָה הוֹפֶכֶת לְסִימָן שְאֵלָה (?) נְקֻדָּה. ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  |
***************************
|
בְּאַחַת בָּאָה הָרוּחַ מַחֲזוֹת נִפְלָאִים שֶׁהִצִּיגָה לִי, כְּאֵלֶּה שֶׁטֶּרֶם יָדַעְתִּי כְּמוֹתָם. הַרְמוֹנְיָה קְסוּמָה אַהֲבָה נוֹבֶמְבֶּר חָדָשׁ שֶׁלִּי. *  * 21 בנובמבר, שבת, חוף הים בשדות ים, כמה כייף לצעוד לאורך החוף, שקט ושלווה וים שקט ורגוע. הפעם הגעתי עם הנייד(שתמיד צילמתי איתו), אולי מישהו ירצה להתקשר אלי וגם עם מצלמה דיגיטלית חדשה (קיבלתי מהבנים שלי ליום הולדתי, הבטיחו וקיימו וקנו לי עוד כמה מתנות ואת הכל קיבלתי במסעדת "יסמין" בבנימינה ביום ההולדת,מסעדה שהיתה לטעמי שכן הזמינו ארוחה חלבית, כמו שאני אוהבת - השקיעו בי:)ביום הולדת הבא אולי אלך לקורס צילום). בדרך כלל אוהבת את האביב ואת הקיץ של....אבל לטייל בנובמבר בחודש שבו נולדתי ביום שימשי כל כך מה יכול להיות טוב מזה? הנייד שלי ממש התנהג יפה לא הראה שום סימני קינאה בדיגיטלית ועובדה, הנייד צילם את הדיגיטלית החדשה 10 מגה פיקסל  וכך יכולתי לצלם בחוף הים גם דברים רחוקים ממני ולראות אותם קרוב. כל מיני ארמונות חול שהילדים בנו וזה הראשון - דגם סיר לילה:)  ועוד ארמון האביר  ועוד - לב החול  השחפים על המזח עוד לא עפו  מטיילים "ארכיאולוגים" בודקים....  ים של צדפים  בית חדש שבונים בקיבוץ - אולי....בשבילי?  לא הייתי צריכה להתקרב לעורב - המצלמה עושה את הכל  מדוזות  פה צעדתי יחפה  ועוד "ג`לי" מקרוב  המים הצלולים  ועוד עורב קרע קרע  זה נובמבר שלי  תְחִלָּת נוֹבֶמְבֶּר, עֵת יוֹרֵד לוֹ הַלַיִל בֵּין גַּיְא וְשָׁמַיִם, הַחֹשֶׁךְ לוֹבֵשׁ גְּוַנִים שׁוֹחֵר לַמְּרְחָבִים, מַדְלִיק עֲנָנִים קוֹרֵעַ רָקִיעַ וּפוֹעֵר מַבָּט חָלוּל, רַק פִּסָּה תְּכוּלָה מַבְטִיחָה תִּקְוָה, בְּצֵל שׁוֹלֵט עַל מַמְלֶכֶת כּוֹכָבִים בְּעוֹד הַשָּׁמַיִם נִשְׁאָרִים חָתוּמִים בְּשָׁחֹר. *  הָיִינוּ שְׁנַיִם, מוּל שָׂדוֹת שֶׁל יָם יָשַׁבְתָּ מוּלִי וְרֹאשְךָ מְרוֹקָן, מֻרְכָן עַל הַחוֹל. לָקַחְתִּי מִכְחוֹל שֶׁל מִלִּים עִרְבַּבְתִּי אוֹתִּיוֹת בִּשְׁלַל גְוָנִים, טָבַלְתִּי גוּפְךָ בִּדְלִי שֶׁל צְבָעִים צִיַּרְתִי אוֹתְךָ, לְאַחַר שֶׁבַע שָׁעוֹת עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ דַּקּוֹת יָדַעְתִּי, אַתָּה הַמֻּשְׁלָם. * ככה זה כשיש שניים זה תמיד זה תמיד פעמיים - זוג שישב ונהנה להסתכל על הים  ואם במזל חודש נובמבר עסקינן - עקרב רוֹאָה רַק שָׁחֹר לָבָן אֵין לִי אֶמְצַע, מַצָּב רוּחַ קְרָבִי שָׁמַיִם נוֹפְלִים שָׁחֹר! מְנַסָּה לְהִתְרוֹמֵם, כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה מַכְבִיד קַר לִי בַּגּוּף וּבַנְּשָׁמָה מִלִּים, לֹא יוֹדְעוֹת לְסַפֵּר כַּמָּה הַכֹּל כוֹאֵב וְאֵנֶרְגְּיָה נְמוּכָה. אַתָּה - אוּלַי שׁוֹנֶה בְּאֹפֶק אַחֵר, תַּעֲמֹד מוּלִי אֲנַסֶּה לְהִתְיַשֵר. *  דיונון  ועוד אחד  * חסקה חסקה בלי סיפון ומעקה  סלע במים - תמיד עושה אהבה עם הגלים  הציוד של הדייגים שדגים מרחוק  ועם הדיגיטלית אפשר לראות גם מה שממש רחוק עתיקות קסריה  ועוד  צדפים שהסתתרו בין הסלעים  אין כמו הים - מחכה לפעם הבאה 
 |
פרופיל
תגיות
ארכיון
תגובות אחרונות
-
שטוטית
בתגובה על יֵשׁ תִּקְוָה!
-
שטוטית
בתגובה על שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת
-
אביה אחת
בתגובה על לָךְ הַצּוֹעֶדֶת עַל חוֹף
-
sari10
בתגובה על מָחוֹל הַחַיִים
-
* חיוש *
בתגובה על בֵּין הַשְּׁפִיּוּת לַשִּׁגָּעוֹן
-
sari10
בתגובה על קצת קצר-צרים ולא קשורים
