חייבת לשתף שנירשמתי לקפה דה .. כבר מזמן. רק מה, לא היתה לי מוזה לכתוב שום דבר מעניין שיפיל אתכם הקוראים מכיסאותיכם. אמרתי לעצמי - מי האהבל שיישב/יעמוד/ישכב ויבזבז זמן ויקרא את השטויות שכל אחד מחליט לשבת ולכתוב? כל אחד חושב עצמו רם אורן. ואז פתאום נידלק הפלורסנט - הרי אני עושה ברגעים אלו את הדבר הדבילי הזה וקוראת בלוגים (מי המציא את המילה הזו?) של אנשים אחרים שאני אפילו לא מכירה! והרי משועממת - אני לא, מעניינת - לא, חכמה - לא, יפה - לא, כוסית מהממת - לא ולא, אז מה נישאר? נדודי שינה! זו הסיבה היחידה המצליחה לתפוס מקום באונתי הימנית החביבה עלי אבל לא יותר מאונתי השמאלית החביבה עלי עד מאוד.
זאת ועוד. הרצון הבלתי ניסבל הזה של \"יש לי בלוג, כולם לקרוא ולהגיב בבקשה\" . יו. מעניין מה יכתבו. מתי יקראו. מי יגיב? למה? מה הוא רוצה? ואולי היה עדיף שהייתי נירשמת בשם בדוי - בכל זאת המוניטין מוטל כאן על הכף. אה, אין מוניטין, אזל. נו שויין. אז נייצר אחד . כאן בקפה דה מרקר. יש מוניטין למכירה? הלו? יש שם מישהו? טוב, ניראה לי שכדאי שאפסיק כאן. בכל זאת אין ברצוני לייצר בושות במקום מוניטין. מכירים את הסיפור: 2 חביות מתגלגלות במורד הכביש. אחת ריקה ואחת מלאה. מי עושה יותר רעש? (החידה בחסות: סבתא שושי)אם אתם רוצים את התשובה , אתם יודעים היכן למצוא אותי.

שלכם מהיום,

א.א.