הדרך שבה אנשים הבינו את האהבה היתה שגוייה. הדבר שלו אתם קוראים אהבה, אינו אהבה; זה משהו אחר. לפעמים אתה לבד, ואתה לא יכול לסבול את עצמך לבד, ורק כדי למלא את החלל, את החור הפנימי, אתה מוצא מישהו. זוהי לא אהבה. וכמובן שהדברים ילכו רע. מההתחלה הבסיס שגוי. אהבה היא שיתוף של שני אינדבידואלים. ואני קורא אינדיבידואל לאדם ששמח עם הלבד שלו; אחרת, אם הוא לא שמח בלבד שלו, הוא לא אינדנבידואל.
חישבו על זה. אם אדם לא יכול להיות שמח לבד, איך תוכלו להיות שמחים ביחד ? אם שני אנשים אינם מאושרים כאשר הם לחוד, אתם חושבים שעומד לקרות נס כשהם ביחד ? שני אומללים יושבים ביחד ופתאום תעלה בהם שמחה ? האומללות כפולה פי שתיים – לא רק פי שתיים, הרבה יותר.
מתוך האומללות שלך אתה מחפש את האחר, אז היחסים שלכם יהיו לא טובים. חפש את האחר מתוך שמחה והיחסים ביניכם אף פעם לא יהיו רעים. חפש את האחר מתוך שמחה. קודם כל מדוט, הרגש את הווייתך שלך, קודם התפלל. גודם התבגר אל האהבה; אחרת, מה תעשה כשתמצא את האהוב ? אז לא תדע מה לעשות.
אם אתה לא מאושר ואומלל אתה תמצא מישהו שגם הוא לא מאושר. אנשים לא מאושרים נמשכים לאנשים לא מאושרים. וזה טוב, זה טבעי. זה טוב שאנשים לא מאושרים לא נמשכים לאנשים מאושרים; אחרת הם עלולים להרוס את האושר של השמחים. זה לגמרי בסדר. רק אנשים שמחים נמשכים לאנשים שמחים. דומה מושך דומה. אנשים אינטיליגנטים מושכים אנשים אינטיליגנטים; טיפשים נמשכים לטיפשים. אתם נמשכים לאנשים שנמצאים באותו מישור. לכן הדבר הראשון שצריך לזכור הוא:
יחסים נועדו להיות מרים אם הם גדלו כתוצאה מאומללות, או חוסר שמחה. קודם כל היה שמח, עליז, חוגג, ואז אתה תמצא נשמה אחרת שגם היא חוגגת ושם תהיה פגישה של שתי נשמות רוקדות שמתוכן יוולד ריקוד נפלא.
אל תחפשו מערכת יחסים כתוצאה מבדידות, לא. אז אתם מתחילים מכיוון שגוי. אז האחר ישמש כאמצעי והאחר ישתמש בך כאמצעי. ואף אחד לא רוצה שישתמשו בו כאמצעי! כל אדם הוא אינסופי. זה לא מוסרי להשתמש באדם כאמצעי. קודם כל עליך ללמוד להיות לבד. מדיטציה היא דרך להיות לבד. ואם אתה יכול להיות שמח כשאתה לבד, למדת בעצם את סוד השמחה. עכשיו אתה יכול להיות שמח ביחד. אם אתה שמח אז יש לך משהו לחלוק, לתת. וכאשר אתה נותן, אתה מקבל; זה לא הפוך. אז עולה הצורך לאהוב מישהו.
בדרך כלל הצורך הוא להיות נאהב על ידי מישהו. זהו צורך שגוי. זהו צורך ילדותי; אתה לא בוגר. זוהי התנהגות של ילד.

ילד נולד. כמובן, הילד לא יכול לאהוב את האמא; הוא לא יודע מהי אהבה והוא לא יודע מי היא האמא ומי הוא האבא. הוא לגמרי חסר אונים. ההווייה שלו עוד לא התחברה; הוא עדיין לא שלם. הוא רק אפשרות. האמא צריכה לאהוב, המשפחה צריכה לשטוף את הילד באהבה. וכעת הוא לומד דבר אחד: שכולם צריכים לאהוב אותו והוא אף פעם לא לומד שהוא צריך לאהוב. כעת הילד יגדל, ואם הוא ישאר תקוע עם הרעיון שכולם צריכים לאהוב אותו, הוא יסבול כל חייו – הגוף שלו גדל, אבל הראש שלו נשאר לא מפותח.

אדם בוגר הוא אחד שיכול לראות את הצורך של האחר: שעכשיו אני חייב לאהוב מישהו. הצורך לקבל אהבה הוא ילדותי, לא בוגר. הצורך לאהוב הוא בוגר. וכאשר אתה מוכן לאהוב מישהו, יצמחו מכך יחסים נפלאים, אחרת לא.

אתה שואל: האם אפשרי לשני אנשים שנמצאים במערכת יחסים להיות רעים זה לזה?
כן זה מה שקורה בכל העולם. להיות טוב זה דבר מאד קשה, אתה אפילו לא טוב לעצמך. איך תוכל להיות טוב למישהו אחר ? אתה אפילו לא אוהב את עצמך! איך תוכל לאהוב מישהו אחר? אהוב את עצמך, היה טוב לעצמך אפילו אם הדת שלך לימדה אותך לא לאהוב ולא להיות טוב לעצמך. הם לימדו אותך להיות רך כלפי אחרים וקשה כלפי עצמך. זהו אבסורד.

אני מלמד אתכם שהדבר הראשון והחשוב ביותר הוא להיות אוהב כלפי עצמך. אל תהיה קשה; היה רך. דאג לעצמך, למד איך לסלוח לעצמך. אל תהיה קשה; אל תתנגד לעצמך. אז אתה תפרח.
ובפריחה הזאת אתה תמשוך פרח אחר. זה טבעי.
אבנים נמשכים לאבנים; פרחים נמשכים לפרחים. ואז יש יחסים שיש להם נועם, שיש להם יופי, שיש עימם ברכה. ואם תוכל למצא יחסים כאלה, היחסים שלכם יצמחו לרמה של תפילה... האהבה שלכם תהפוך לאקסטזה... ודרך האהבה אתם תבינו מה זה אלוהים.

אושו
מתוך: אקסטזה – השפה הנשכחת
פרק 2 – תרגום וילינה

פעם גם אני הייתי כותבת..
יפה, כמוכם..
שירים והגיגים.. 
 

אפילו בתיכון המורה לספרות הקריאה בגאווה ובקול  (מוגזם וקצת מביך לטעמי דאז),
אחד מסיפוריי, (שכתבתי למגרה, בכלל לא לה, אבל זה התיישב בדיוק במקום שעורי הבית ששכחתי להכין.)

ואף מחתה דמעה!
באמת.
אבל אז לא היה מחשב, ולא דה מרקר, ובמות כאלה מפוארות.
המגרה הייתה אמיתית. לא ביטוי.
ערב אחד, נשרף לנו הבית.
וכל הגיגיי המהוללים הפכו אפר.
מאז אני לא כותבת למגרה ולא  לשום דבר שאין  לו סיבה ונמען.
בטח טראומה.
בכל אופן, אני כאן,  להציג  תמונות של עבודותיי,

המשקפות אולי כמה אני נהנית  מפרנסתי ובכלל.

ואולי אזכה להכיר אנשים חביבים ויפים בנפש,

המעוניינים בקשר עיסקי או חברי איתי.

ואולי , אולי יום אחד,

ייפרץ המחסום הזה ואחזור להגג והפעם למגירה אינטרנטית .
הלוואי.