הרקע לכתיבת הספר -   משבר קריירה  בעיצומה של אינתיפדת הפיגועים הרצחניים שהותירה בכל אחד אחת מאיתנו צלקת - חרדת חוסר הודאות לגורלנו ולגורל יקירנו.  

החרדה התעצמה במיוחד בקרב הורים לילדים וכשמדובר באשת תקשורת, מגישת חדשות בכירה שמתפקדת גם בתור אמא וגם מסקרת את הזוועות יום אחרי יום . מעטה הספינקס "המקצועי", שנועד לאטום את כיס הדמעות   , נסדק  וטיפטף ועוד בשידור חי.

בעיני , התובנה הכי משמעותית מהספר - "נפלאות דרכי הגורל. כל עוד התנגדתי לתכתיביו , סבלתי . אבל משנכנעתי לו , סללתי את דרכי לאושר הגדול " (עמ' 63).

עוד ציטוטים נבחרים  מדברי הפסיכואנליט שליוה את אושרת  "מה שמניע אותך בחיים סופו לעייף אותך. זה עלול לשבור אותך. את צריכה לברר מה המניעים שלך".

"תפסיקי להעניש את עצמך על שאת לא משיגה את המטרות שהצבת לעצמך במהירות הראוייה."

אם הבנתם מקריאת סקירות על הספר כי מדובר בספר פילוסופיה שעוסק במשנתו של שפינוזה , אתם עלולים לפספס בגדול את המסר , את הרעיון ואת התובנות שהסופרת , לדעתי,  ביקשה לחלוק עם הקורא.

אושרת לא מוכרת לכם אשליה , אושרת לא בורחת לשום מקום, לא אורזת את עצמה ומתנתקת  מהמדינה (למרות שהירהרה בכך) , אושרת גם לא מנתקת את רגליה מהקרקע.  לא מדובר כאן בעוד ספר אוטופי שיוצר אצל הקורא תחושה של  - יופי, סבבה לה ,אבל עלי זה לא יעבוד.

"סיפור שמתחיל בדמעות" גם מרחיב אופקים וגם מחזיר את היציבות והאיזון לנפש . סיפור אוטביוגרפי  קצבי (בקצב חיתוך הדיבור של אושרת) ומרתק שמכיל  ילדות , בגרות והתבגרות (מודעות) .

כדאי לכם!  

ציטוט זה מתוך הספר נועד לכל מי שמשחק את "הגבר" על חשבון אחרים - אביה של אושרת מספר לה על רגע קשה ומכונן בחייו במהלך מלחמת העולם השניה :

"כשבאו השוטרים הבולגרים , אמא החווירה והתחילה לבכות. אבא נשתל במקום, משותק. אבא שלי עם כל האלימות כלפינו וכלפי אמא כל השנים , הרודן שכל כך פחדתי ממנו , עמד כמו בלון שרוקנו אותו מאוויר ולא עשה שום דבר. אמא התאוששה ראשונה  וגררה אותי לחדר. על אבא היא ציוותה להכין לשוטרים קפה . באורח פלא הוא נשמע לה".