אמא (נאוה סמל)  מספרת על בנה בכורה  שירד לחיות באוסטרליה הרחוקה....בגלל הרוח

האם שואלת את בנה - "וכי אין העצים מרשרשים תמיד אותו הדבר? לשם מה להרחיק? הרי גם העץ ליד הבית שלנו בישראל מרשרש. "

הבן משיב - " אבל הרוח שונה".

והסופרת מחדדת את הבעיה-  " גזר הדין של משפחה שמתפרקת על פני יבשות , גם בעידן המיילים , הסקייפ ,ה - סמס והפייסבוק , הוא מערכת יחסים מושהית, בד בבד עם 'חטוף כפי יכולתך' במפגשים החד או הדו שנתיים שבהם מנסים להשלים את הפערים."

 הסופרת חוששת בצדק  מהיום בו היא ובעלה יתראו עם הנכדים בנכר "רק מידי כמה שנים , באיזו חופשת קיץ שתהפוך להם למטרד, שלא לדבר על כך שלעולם לא נדבר איתם בלשון הם משותפת, שיתבישו בנו ויראו בנו זוג טרחנים מארץרחוקה ובלתי מושגת, שהעברית שלנו תהיה להם כמו היידיש של הסבים שלי שהייתה כתם מביך בחיי המוקדמים".
 
מי ידע  שפעם קראו לנס ציונה "עמק השושנים " - "זה בעקבות סיפור אהבה רומנטי על שיח בדווי שניסה לשמח את אהובתו ששקעה במרה שחורה לנוכח המקום הקמל והמדכא שאליו הביא אותה והתגעגעה לפיכפוך המים ולצל הקריר של מולדתה. השיח המאוהב נטע בשביל נסיכתו העצובה בוסתני שושנים פורחים שלא נותר מהם זכר תחת שלמת הבטון של שכונות המתהדרות בשמות כמו  'גבעת טוסקנה' ו'שמורת מאליבו".

הספר נע ונד בין אוסטרליה לנס ציונה ומוסיף אנקדוטות מרתקות אודות העיר  ואם אני הייתי ראש עיריית נס ציונה , הייתי בכיף מעניק לסופרת נאוה סמל  תואר -  יקירת העיר.

בשולי הדברים - נאווה סמל מקדשת את בנה הבכור  המוכשר, המדהים, היצירתי והמהמם . אני באופן אישי מפתח אלרגיה כלפי אימהות שמתייחסות לבן הבכור שלהם כאל חצי אלוהים , אם לא אלוהים שלם (הרי איך יתכן שרוב הפוטנציאל השיכלי המשפחתי  שטמון בזרע של האב , זה שנקלט בביצית הראשונה של האם המיועדת , נופל בחלקו של הבכור? האם זה עוד פלא בריאתי ,  או שמא הבן הראשון הוא זה שמקבל את מלוא תשומת הלב מאמו ואת הביטחון שתמיד תהיה נכונה בשבילו , הרבה מעל ומעבר מאשר בעבור אחיו?).

בסופו של דבר , אביו המודאג של הבן "האובד" באוסטרליה אומר את האמת -  "אביו דואג לו , אפילו יותר ממני. אולי זו החרדה המוצפנת באבות שמבקשים לראות את הדור הבא עם שתי רגלים נטועות בקרקע . אורח החיים הנוודי זר לאביו ואפילו בשיחול הטלפון לאוסטרליה הוא לא חדל לחלוק עימי את חששותיו מהבחירה של הבן (שמו אייר) בקריירה של אמן. בעולם מוצף יוצרים, איך ימצא מקום קטן לילד שלנו? "

במילים אחרות - האבא חושש מזה שבנו שואף להיות כלומניק. למה לעטוף זאת במילים רכות.

זה שדודו התמזל מזלו ודרך כוכבו , זו עובדה, אבל צריך לזכור ש- על כל שלמה ארצי מצליח יש יותר מ- 1000 נכשלים וששלמה ארצי עבר שנים קשות של אפס הכנסות וביקורות לא מחמיאות והצליח לשרוד אותן בקושי רב .

אני באופן אישי זוכר את הימים בהם חיתל את בתו הראשונה,בין ההופעות, מול קהל של ילדים, בתור ה"מחמם" של באפי (אניסה ג'ונס) מהסדרה "משפחה שכזו". גם אני הייתי אז בשורת המחממים יחד עם חבורת אן דן דינו.

תראו לאן הגיע שלמה, לאן הגעתי אני....סתם ....מזל שאני לא הוא , לא הייתי רוצה להתמכר לתלות באהבת הקהל.