"הצעקה הראשונית" (דר' ארתור ג'אנוב) -

 ציטוטים מהספר -

הצעקה הראשונית היא שיטת טיפול -  

"הטיפול מבוסס על הענקת האפשרות למטופל לחוות את התחושה המזעזעת שאינו אהוב ו/או נחשק. דבר זה מאפשר למטופל להיווכח שחוסר היכולת לאהוב היה בעיית ההורים ולא משהו שנבע מפגם מהותי בילד. תהליך זה יכול להתרחש רק כאשר האדם מפסיק להיאבק בצורך שלו בחיזוקים תמידיים , וחש את חסרון האהבה בכל עומקו."  

* למי שלא הבין , לא מדובר כאן בנחשקות מינית! ילד זקוק לתחושה שחושקים בו , בנוכחותו,בדבריו, בחיוכו, במגע איתו!!!

שיטת הטיפול מחזירה את המטופל עשרות שנים אחורה לנקודת זמן שהזיכרון הטראומטי קשור בה ופורקים לתמיד את האנרגיה והמועקה של הזיכרון שנוצר בנקודת הזמן ההיא.

"דאגה של הורים לילד - זה לתת לו את התחושה שהוא רצוי, נחשב ומקובל בזכות עצמו."

"אהבת הורים לילד  היא  קודם כל  - הבנת צרכיו ,סיפוקם וכיבוד רגשותיו." (הבהרה- מותגים אינם צרכים)

"כאשר הילד הדחוי עסוק בלהתנהג בדרך שתרצה את הוריו , הוא מאבד מגע עם צרכיו האמיתיים."

"התנצלות מאוחרת של הורה על קיפוח שגרם לילד אינה יכולה להועיל . הפגיעה קיימת  ולא תמחק לעולם על ידי בקשת סליחה. לא ניתן למחוק צורך אמיתי שלא סופק  ע"י התנצלות . כוחו עצום. הפגיעה נטמנת במיכל האחסון. צרכים שלא באו על סיפוקם הם עובדה ואי אפשר להעלימם. "

"הילד זקוק להרגיש שמקבלים אותו כמות שהוא. כאשר דבר זה אינו מתרחש , הוא נאלץ להיות משהו אחר או מישהו אחר , להפסיק להיות הוא עצמו , להפסיק לנהוג בטבעיות. הוא חייב לשנות את עצמו וכך נגרם לו כאב רגשי. הוא כבר לא גדל בהרמוניה עם עצמו. הילד המתבגר מתחיל לחפש סיפוקים חלופיים המייצגים צרכים חלופיים . "

"לילדים דחויים  יש צורך אובססיבי להתפרסם. כבוגר, הילד שלא זכה לתגובה עלול לנסות להיות "כוכב" באמצעות התנהגות דרמטית. או שהוא עלול לדבר ללא הרף כדי להוות מרכז התעניינות. הוא מגזים או "עושה רוח" כדי לעורר תגובה אצל אחרים . בבגרותם , יש המתגוננים באמצעות בריחה למוחותיהם , בעזרת רעיונות ושיטות אמונה ופילוסופיה . יש המתגוננים באמצעות פעילות שוקקת המונעת מרגשות להתקרב , ואחרים מדברים ללא הפסק".

"אדם זה "מפיל" ללא הרף את האנרגיות שלו על אחרים , כופה איפה את עצמו וגורם לאחרים להאזין לו כל הזמן . הוא מרגיש שלעולם איש אינו מקשיב ולאיש לא אכפת. "

"בני אדם שקופחו בילדותם , גדלים בלי לחוש בהבדל שבין אהבה לצורך. הם נוטים "להתאהב" באדם המסוגל לספק להם את צרכיהם. "

"כאשר צרכים אינם מתמלאים , הם מתחלפים בכאב. הוא נהפך לכאב משום שהכאב מזהיר אותנו מפני האיום שחסך זה מציב"

תופעה שכיחה  (מומלץ לקרוא פעמיים כדי להבין) - "בני אדם שנוטים להתאהב באדם המסוגל לספק להם את צרכייהם , לא רואים מעבר לצרכיהם. לעולם אינם מסוגלים להיות חכמים יותר מצרכים שלא הרגישו ואינם מסוגלים לתפוס יותר ממה שצרכיהם מרשים להם. צרכים שאינם חשים הופכים אותם לטיפשים בתחומים רלוונטים מסויימים. הם אינם רואים אנשים באופן ריאליסטי משום שמיד הם מלבישים את צרכיהם שלא ממושו על ידי אדם אחר. הם תמיד רואים את הצרכים שלהם תחילה , משום שהם מהווים את המציאות הראשונית שלהם; כל השאר משני."

"ילדים זקוקים למגע לשם התפתחות נאותה. אם המגע נמנע מהם , יואט קצב התפתחותם וצמיחתם תעוכב."

"אדם בעל דחף עז להצלחה מכיל כמוית רבה של כאב."  "המערכת הלימברית במוחנו (זו הכוללת קולטני כאב) עיבדה בילדותנו עלבון אחר עלבון . הכאב הצטבר עד שנעשינו רגישים מאוד אפילו לגירוי הסתמי ביותר. וכך, התסכול הקל ביותר יכול להוביל לזעם עצום. "

כאשר הילד המקופח הופך לנויירוטי -

"כאשר אנו נעשים חסרי רגישות כלפי עצמנו , אנחנו נעשים חסרי רגישות כלפי אחרים. איננו רואים את כאבם ; איננו מסוגלים לחוש אמפטיה או הזדהות עם אחרים. אנחנו מתעלמים מהמובן מאליו."

"אדם ניירוטי משתמש תמיד בחלק גדול יותר ממוחו בשירות ההדחקה"

"תפקיד ההדחקה הוא לרמות. אין לך דבר אינסופי מן ההונאה העצמית - המתנה הכי גדולה של הציווליזציה המתקדמת שלנו. "

דוגמאות לסיפורי מטופלים , מתוך הספר,  שחיים בהפוך על הפוך - 

"אמי מעולם לא אהבה אותי  ומעולם לא הפגינה חום . לבסוף מצאתי את התחליף המושלם שלה , שאיתו הייתי מסוגל להתמודד . הייתי זקוק למישהי שאינה אוהבת אותי. 

אחר שנשלח בגיל 8 בלא אזהרה לבית יתומים והתגלגל מבית לבית , בבגרותו שאף לבית אמיתי משלו , אך הוא לא מצא אותו לעולם . ברגע שהרגיש שנשאר זמן ממושך מידי במקום אחד , קם ועזב."

מטופלת אחרת מספרת  - כדי להרגיש בטוחה , אני צריכה להרגיש שזקוקים לי ושאני שולטת במצב. אני מבינה שכדי שמאהבי ידאגו לי , תחילה אני צריכה לדאוג להם קודם. כך ארוויח מראש את מה שיעניקו לי . אני מפחדת להיות חסרת אונים ונזקקת , כי חוויתי  רגשות אלה כילדה. לא הרגשתי ראוייה שיעניקו לי כאשר אין באפשרותי לגמול.  

השימוש בסמים ובאלכוהול כתחליף זמני וממש לא בריא  לשיפור ההרגשה -  

"אנשים שנוטלים אקסטזי מגלים שהם באקסטזה אמיתית . מדוע? משום שהם החזירו לעצמם את היכולת להרגיש. הם חשים באופוריה משום שלבסוף הם באו במגע עם עצמם.  האקסטזי משחרר כמות עצמומה של סרוטונין  ומפחיתה עכבות. האקסטזי מפריע למערכת ההגנה  ומאפשר בכך גישה לרמת הרגשות."

"סמים , אלכוהול וכל  המשככים למיניהם יוצרים פעולת הדחקה (הדחקה זמנית של "הכאב הנפשי).  חומרים כימים מייצרים הדחקה יעילה  וגורמים להרגשה הדומה לנירוונה. נטילת סמים ואלכוהול אינה  מחלה . זו צורת מאבק במחלה האמיתית - נויירוזה וכאב. כדי לרפא אדם מסמים יש לסלק ממנו את הכאב. ההתמכרות תעלם מעצמה.  לא מדובר בכאב של שבירת רגל , מדובר בכאבים נפשיים. הדחקת הכאב פירושה הסתרת הבעיה." 

"גם מין היא אחת הדרכים היעילות ביותר שבהן אנשים מקופחים יכולים לגרום לעצמם להרגשה טובה. המין חושף את רמתנו הרגשית."

למי שבכל זאת יחליט לקרוא את הספר , אני ממליץ לו להתחיל בפרק 18 והאחרון  ורק אחר כך לחזור להתחלה .

איך אני הגעתי לספר - חבר קרוב שהמליץ לי לקרוא אחרי ששמע אותי מספר לו על : 

1. היא הייתה החברה של החבר , יצאנו ביחד , אהבתי אותה , אבל היא לא הייתה שלי . יום אחד הם נפרדו בבום גדול , היא נצמדה אלי. בכתה , כעסה ואמרה שלא תראה אותו לעולם כי הוא בן זונה ומניאק גדול. היא ביקשה נחמה. אני כמובן שיתפתי פעולה.  בשלב מסויים התחלנו להתנשק ,  זו הייתה נשיקה צרפתית לוהטת שנמשכה שעה . התאהבתי בה כמו שלא התאהבתי באף אחת בחיים . למחרת לא הצלחתי להשיג אותה . כל הגוף כאב לי .  בלילה , חיכיתי לה מודאג ליד ביתה , ראיתי אותה איתו. אני נודיתי.

2. היינו שלישיה , שלושה מתבגרים תוססים. אחרי תקופה של בילויים משותפים  החלטתי שנמאס לי מהרודן שבחבורה והתנתקתי. נותרתי לבד, עדיף היה על לספוג ירידות לנשמה ולהרגיש מושפל.  יום אחד הופיע השלישי , סיפר לי שמאס בהשפלות של הרודן והחליט לנתק מגע. שבועיים בילינו ביחד , חברים בנפש. דיברנו על הכל , כולל על עלילותיו של הרודן. כעבור שבועיים לא הצלחתי לתפוס אותו בטלפון. מצאתי אותו בים , במקום הקבוע שלנו, חזר לשחק מטקות עם הרודן. אני נודיתי.

אחרי שקראתי את הספר "הצעקה הראשונית" הצלחתי להבין את  המקור  לדפוס ההתנהגות זה, לסינדרום ......וגם לא מעט  אודותי  -