בחדר היה קר,
כול כך קר עד שיכולתי לשמוע את נקישות השיניים מדקלמות שיר ישן.
שמיכה ועוד שמיכה, כלום!
הקור המשיך ומצב הניוון אליו נכנסתי רק גרם לתחושת הקור להתעצם.
הייתי חייב לצאת, לא משנה שבחוץ יש גשם, סופות ורוח שרק מחכה לך שתצא,
הרי לא יכול להיות שבחוץ קר יותר!.
ואכן בחוץ חיכתה הרוח, והזמינה את חברתה סופה לההצטרף למסע ההתעללות בגופי
אותו גוף ששכח מה זה להתמודד עם אתגרים אמיתיים, הגוף שמעדיף את חום השמיכה
על חום הפנימי שבו.
ובאמת היום בחוץ חם יותר, ואת הרוח כבר למדנו לרסן, הסופה הפכה למלטפת
והגשם הפך למקור מים חיים.
ועכשיו שכבר חם בחוץ, נשאר למצוא את החום שחסר בפנים, והחום הזה
הוא לא יותר פשוט, כי החום הזה צריך למצוא אותך לא פחות משאתה צריך למצוא אותו