קטע אישי וקצר(מתוך תהליך גרושין )
ביום סגריר מנוכר וקר



סיגריות-בודדות





סיגריות בודדות-
פעם בימים שעוד עישנו סיגריות,כן אלה שבאות בקופסא של 20 ,לא \"סופט\" ולא \"הרד\" לא מדף בגודל של ספריה בבית אריאלה ,אלה סוג אחד שקראו לו אסקוט או משהו כזה ..או מקסימום נובלס .
לא דקות ולא עבות, לא ארוכות ולא קצרות,לא \"לייט\" ולא בצבעים פסיכודלים וגם לא אקסטרה,עם פילטר או בלי..ואני מתנצל מראש כי בטוח ששכחתי איזה יצרן שניסה להיות מיוחד.
אז פעם הן היו באות בחבורה,צפופות כאלה,קונפורמיסטיות משהו,בלי שאיפות גדולות .. עם ראש מורם
וחמימות ואחידות וארומה וטבק שריחו משתלב בריחות בסיסיים אחרים.
הלכו יחד בלי לשאול שאלות 20 בלי הצורך לתאם,או לעשות טלפונים או משאלי עם,ול\"סמס\" על כל שאחטה או על כל יד ענוגה של עלמת חן שנגעה באחת מהן ומיששה אותה ,והאם ואיזו כוונה היתה לה .
כל זה היה פעם עד שיום אחד כל זה השתנה.הארץ לא רעדה,כותרות העיתונים לא זעקו,אך באויר ניכר היה ריחו החזק והמסריח של.. הניכור.היה זה יום שישי בצהריים תל-אביבי מצוי, הלכתי לי לפיצוציה (כן זה השם הכי שפוי שמצאו במאה הנוכחית לקיוסק של פעם)הקרובה וביקשתי כמו ילד טוב תל-אביב קופסא סיגריות להעביר ולחמם איתה את השבת .היה זה עוד יום חום יולי ומעלי הילה של לחות מהבילה מעין הרגשה של לחיות בתוך כוס תה שמימיו הורדו מהאש שניה לפני שרתחו והושארו בכוס ביחד עם התמצית עוד מאז הקיץ שעבר.
ואז המוכר הפיל עלי את הפצצה,\"קופסא\" הוא אמר, שאל בקול יבש משהו.למה?,יש עוד אפשרות עניתי בקול רועד אך שחצני משהו מעומק התדהמה. \"בטח\" הוא ענה תסתכל והצביע על המדף לפניו,אני ליויתי את ידו במבטי ונתקעתי בעיני על מראה מוזר וזר,אריזות אריזות מסוגים שונים בגדלים שונים שכבו להן בתוך כל מיני קופסאות. החבורות של פעם הפכו לחבורה מצומצמת של 6 באריזה ,או מצומצמת יותר של 3 באריזה ולבסוף נחו עיני על הלא יאמן.. בתוך קופסא עגולה שכבו להן בתפזורת מוחלטת ובניכור טוטלי סיגריות בודדות ,שונות ללא כל מכנה משותף, כמעט אפשר היה לשמוע את קולן אומר\" קחו אותי אני לבד\".
מצאתי את עצמי ממלמל למוכר משהו כמו תן לי וינסטון לייט
ולעצמי אמרתי באותו רגע ,אפילו הסיגריות היום בודדות...