יום שלישי, 8/1/08, 20:32
| העולם מלא אנשים מפוחדים. אנשים שמזייפים בכדי להיות מקובלים בעיניי החברה ולא מעיזים לבוא עם היופי הפנימי שלהם, כי הם חושבים שאינו ראוי לעמוד בסטנדרטים של החברה. מה שאנחנו למעשה פוגשים ביום יום זה קליפות של אנשים, ולא את האנשים עצמם. הפחד הכי חזק של האנשי |
יום שלישי, 8/1/08, 15:31
| צו האופנה העכשווי של הבטן החשופה מעודד יכולות מנטליות כאלו ואחרות. וכל כך למה? "שליטה עצמית" - הרי לעצב ולחטב גוף נדרשת שליטה עצמית לא מבוטלת. "גילוי של ידע, הבנה ויכולת להשתמש בידע זה " ידע בנושא תזונה כמובן. "הישגיות" - |
יום שלישי, 8/1/08, 14:18
| המדינה שלנו מתנהלת מהיום להיום. מקסימום מהיום למחר. ללא תכנון. ללא דרך. מכבים שריפות ויוצאים למבצעים מתגלגלים. אף מנהיג בעל אישיות וחזון בדמותם של דוד בן גוריון ומנחם בגין לא נראה באופק ואת החלל הריק הזה מנסים לתפוס מנהיגים כושלים. לבן אדם יש מטרות, |
יום שלישי, 8/1/08, 12:45
| עד היום הייתי מחייך כמעט לכל אחד. חייך לעולם והעולם יחייך אליך. חייך לזולת ותראה שתקבל שכרך כפליים. ובאמת לרוב זכיתי בתמורה מיידית. מתיחות הוקהתה ותחושה נעימה פָּשְתָה והתפשטה, אווירה טובה שררה והלב נפתח. אבל - אליה וקוץ בה. ישנם אנשים מרי נפש, מדוכדכים, |
יום שלישי, 8/1/08, 10:07
| סלחי לי אבל אני חייב להתוודות בפנייך: פינטזתי עלייך הרבה. עשית לי פרצופים מסתוריים ואני ששתי להסיר את דוק המסתורין מעל פנייך ומה גיליתי? שאת ממש כמו כל האחרות. וזהו. הלך המסתורין. היה לי איתך סקס טוב. מה זה נהניתי. אבל כמה שוקולד כבר אפשר לאכול? הפוזה ה |
יום שלישי, 8/1/08, 10:04
| אני שותק כמו דג מביט בך אהובתי כורעת לצידי אני שותק, לא מוציא הגה אף לא מילה שתיקה של אין ברירה אני שותק ואת מדברת אני שותק כי אי אפשר למרות שיש לי מה לומר אני צועק את השתיקה שלי זועק באלם פה מתחנן בקול רפה אני נחנק רוצה לצעוק לא בא לי לשתוק אפל כא |
יום שלישי, 8/1/08, 10:03
| מיזְמוֹזָה ישבה לי על הקצה. נתתי לה מכה קטנה בתחת והיא תיזזה לאמצע. ברררררררררר... פתחתי לה את הפה ותחבתי אצבע. פִּיטְפּוּטָה בהתה בי ושירבבה לשון. בזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז... ספרתי עד עשר וצבטתי לה את הפטמות. היא החליקה במורד רגלי ושפעת שערה טימטמה לי את |
יום שלישי, 8/1/08, 10:01
| למה אני חי פה ורוצה להישאר? אני אוהב את מזג האוויר. בכל מקום אחר אחשב לזר. כבר התרגלתי וזה לא הזמן לשנות. זו השפה שלי. זו התרבות שלי. זו המנטליות שלי. אני לא יכול בלי החומוס והזיתים הירוקים והלבנה. אני אוהב את החופשיות והדוגריות של האנשים. המשפחה שלי פה. |
יום שלישי, 8/1/08, 09:58
| היו לי הרבה מורים נחמדים יותר ונחמדים פחות אבל מורה אחת נחרטה בזכרוני ותיכף תבינו למה. אבי נפטר כשהייתי צעיר ואמי עבדה שעות רבות לפרנסת המשפחה והיתה חוזרת הביתה מאוחר וכמעט ולא היה לה זמן לעצמה. יום אחד (היא היתה אז בשנות השלושים לחייה) פגשה בגבר מבוגר ממ |
יום שני, 7/1/08, 19:23
| הזכר האנושי נמשך לנקבה והוא אפילו לא יודע למה. קחו למשל בחורה סקסית שמופיעה במועדון לילה, מסטרפטזת, חושפת שד, שדיים, חושפת עכוז, משילה בגדים והופ היא ערומה לגמרי. הגברים מזילים ריר, אשכיהם מפרישים לבה רותחת וכלי זינם מזדקרים, ואותם גברים שרק לפני שעה קלה |
יום שני, 7/1/08, 19:22
| אנחנו מצהירים השכם והערב שאנחנו בעד "כנות", שונאים שקר וצביעות ונרתעים אפילו מחצאי אמיתות ושקרים לבנים. אבל האם באמת אנחנו כאלה? האם לא עדיף לפעמים לחיות בשקר ובאשליה שהכל טוב ויפה? להרגיש טוב עם עצמינו ולראות את העולם דרך משקפיים וורודים? ל |
יום שני, 7/1/08, 19:20
| אדגר ברונפמן אמר: "לא הייתי צריך לעבוד יום אחד בחיי. אבא סידר לי קרן על שמי, אבל עבדתי מאז שאני זוכר את עצמי." כשהייתי צעיר חשבתי שאעבוד קשה, אעשה מליונים תוך זמן קצר ואפרוש. ועכשיו, אני כבר יודע שלא אהיה מליונר אבל בכל זאת ממשיך לחלום על היום |