לכל חבריי ומכרי

שנה טובה ומבורכת

שנת אושר ובריאות

שנה של אהבה ואור

שנה של שגשוג ושלום

שנה של ברכה ומזל

שנה של התגשמות -

חלומות מאוויים

ושנה בה שגלעד שליט ישוב אלינו.

בתקופה זו אני נמצאת בעיצומה של

סדרת בדיקות ביקורתומעקב

אחר תוצאות ההקרנות

ולשמחתי תוצאות הבדיקות

נהדרות.

אחת הבדיקות  היא בדיקה מקיפה

אצל רופאת עיניים

המתמחה בנויירואופטולמולוגייה

(התמחות מסויימתבתחום העיניים לא אלאה אתכם בהסברים תוכלו

לקרוא על כך ברשת)  

בקשה ממני אותה רופאה לבצע

בדיקת ראייה אצל אופטומטריסט מומחה –

היא המליצה לי על מישהו מסוים

הסתבר לי שאני כבר מכירה גם אותו ובעבר ביקרתי אצלו,

התקשרתי לקבוע תור, עונה לי הפקידה לצורך העניין נקרא לה ל':

ל':      שלום במה אוכל לעזור?

אני:    הפנתה אותי אליכם ד"ר ה' לבדיקת ראייה,

ל:       מה שמך?

אני:    אמרתי את שמי המלא, והוספתי שיש לי כבר כרטיס מפעם,

ל':      אני לא מוצאת, רק רגע, <שקט כמה שניות ארוכות בהקו>

          יש לי את השם הזה אבל זו לא את,

אני:    ואולי זו כן אני בואי נאמת עוד פרטים

ל':      זו שמצאתי היא בת 49 כמעט, זו לא את,

אני:    התפלאתי מקביעתה, ואמרתי זו אני  

ל':      לא יכול להיות, את נשמעת צעירה מידי כמו בת 16, וזו שמצאתי בת 49 כמעט,

אני:    אכן את לא הראשונה שמתפלאת מקולי הצעיר אבל זו אני

ל':      אני בהלם אני לא מאמינה

אני:    תודה על המחמאה,

התור נקבע.

ל' נותרה עדיין המומה,

זאת נאמר לי כשהגעתי לבדיקה.   

שלוש שנים של מועקת הלב והגוף,

מנסה להסוות, מנסה לשנות.

מנסה לקלף מעלי את-

הקליפות  היבשות הלא נחוצות,

קליפות הכאב שעטפו אותי בכפייה,

גלד הפציעה  -

ובכל זאת נשארה צלקת עמוקה.

מנסה לעדן את המגן שבניתי -

ירדתי למחתרת טעות עשיתי. 

כי ..... אולי..... בושה?  -

לא אני לא צריכה להתבייש - 

יש מי שצריך להתבייש,

יודעת שעמדתי כנמרה -

במקום הכי קשה שהיה,

לא נכנעתי לכלום,

הלכתי עד הסוף  עם האמת -

את הצדק לאכוף,

כי הרי תמיד ייאמר -

צדק צדק תרדוף.

וזה קרה  הצדק נעשה.

רק היום בתחילתה של דרך -

כמו תינוק מדדה,

קמה ונופלת-

כבר שלוש שנים אני מנסה.

אז נכון  -

שיניתי מיקום -  

נכון שפני מועדות קדימה -

ההקרנות  היו  בדרך , 

אבל בסופו של יום בלילה בחושך -

זה עדיין שם, 

לא הצלחתי להרחיק את קליפות הרפש עד תום -  

וכשהשחר מפציע מייחלת ליום הנכסף.

שנתיים עברו להם מאז

תהליך  הפרידה בהסכמה  -

הוא עדיין שוכן לו באותו מקום  "יחסים תקינים",

אך נראה שתהליך ההקרנה  (באיחור אופנתי) -

עובד לא רע בכלל.

לפני שנה קצת התייאשתי  -

אך היה מי שאמר, שאין ייאוש בעולם

שצריך להאמין,  צריך סבלנות וסובלנות  -

כל מילה בסלע.

היום כמעט ממש שנתיים אחרי -

התוצאות לא אחרו לבוא.

הוא אמנם עדיין שוכן לו שם

ואנו חיים בשלום "יחסי שכנות רחוקים"

הוא, בלי ה"כוח" שהיה לו לפני.

תוצאות הבדיקות מפליאות אפילו את הרופאים -

טוב, נו, צריך להודות שזה גם תלוי בי ולו במעט

(הרי אני בעלת הבית).

כשאני מחליטה להילחם אני לוחמת

לא מוותרת –

נכון שמעקב יהיה וכל הזמן

עד יומי האחרון, ואני כמו שאני  -

 לא ויתרתי ולא מוותרת,  

ממשיכה קדימה  -

זה התחיל במכירת דירה,  

וקניית חדשה יותר  -

איכות חיים לילדיי ולי ,  

ועכשיו  - המטרה קריירה,

כן קריירה פשוטו כמשמעו,  

אומנם באמצע החיים

אבל מה זה משנה מתי?

העיקר שמשיגים את המטרה.  

להשתמע

בלב שלי אתה גר,

לא אמרתי לך ללכת-

אתה בחרת להישאר,

להטביע חותם.

אני בחרתי להתנתק -

על האהבה שמרתי,

חיכיתי שתחזור, ידעתי.

כן, זה אתה שנשארת -

שורשיך היכו

פעמו  בליבי

על כל מיתר פרטת

רקמת את המנגינה שלך

בלב שלי

עדיין גר בליבי

במקום הכי רגיש

הכי שלי

עדיין לא החלטי

אוהב אותי?

כן,(לא מאלה שאומרים)

קח עוד רגע

קח עוד דקה

תחליט -

האם אני בשלה?(אתה יודע שכן)

אתה -

הכי שלי לאהבה.

שנה של שינוי,

הייתי  כאן ולא הייתי

קראתי הגבתי ולא כתבתי

הייתי עסוקה בחיי היום יום

ילדים, הבית ובי, 

החלטתי לשנות

מכרתי וקניתי דירה  (עניין לא פשוט)

עברנו לדירה החדשה

כייף אמיתי  -

אופס עברה לה שנה

ואני אוטוטו חוגגת שוב יום הולדת

שוב החשק לכתוב  

שוב החשק לשתף

אני מעלה מסך ומתחילה

והכי חשוב –

אני פורטת על מיתרי ליבו

להשתמע

מזל טוב לי,

חלפה לה עוד שנה,

יום ההולדת הנה זה בא,

שנה לא קלה עברתי,

וביום הולדת זה כל

שאבקש הוא - בריאות,

אושר והצלחה וכל השאר

כמובן תמיד יתקבלו בברכה. 

כן, זה קורה, אחרי כמעט שנה,  

אחרי טיפול הקרנתי ממוקד שעברתי, לא היה קל,  

והיו מי שקראו על כך כאן בבלוג שלי,

פרידה בהסכמה,  מתחיל כאן  ,

אני עדיין בבדיקות ומעקב כמובן, 

ממתינה לתשובה המיוחלת ....  

לקבל ולו פיסת מידע על תחילתה של הדרך ....

לתחילת הצלחה מהטיפול....

ואכן זה לא אחר להגיע –

זה בא בהפתעה גדולה ממש מתנה לראש השנה - 

בדיוק ביום בו מלאו  11 חודש לטיפול  (ההקרנה הייתה ב 8.10.2009)

הגיעה תוצאה של בדיקת דם אחת מיני רבות (8.9.2010)

וזה אומר:

הטיפול מתחיל לפעול, איזה כייף!!!

הרגשה עילאית, סוג של נצחון על הפחד.

ידעתי שאני אצליח, האמונה נתנה לי כוח,   

ההרגשה, ממש כמו לקבל את התינוק אל בין הזרועות

מיד עם צאתו לאוויר העולם. 

ראש השנה ממש עכשיו  - מתחילה שנה חדשה ומבורכת,

ואני מתחילה גם דרך חדשה ... עוד כמה בדיקות  –  המשך מעקב

מעט סבלנות, סובלנות ואמונה,

ואני בדרך בטוחה, הדרך לפרידה טוטאלית, אומנם זה נמשך זמן אבל משתלם.

שנה טובה ומבורכת שנת בריאות ואושר,

שנה של הגשמת כל החלומות והמאוויים.

מסע החיים, מסע של גורל,

מסע ניווט מאוד לא קל - 

ימים של שמחה, ימים של עצב,

מצב הרוח מניב את הקצב.

 ימים של צחוק, ימים של בכי,

פיתולי הדרך מובילים עד דחי -

אמון, אמונה מחזקים לפעמים,  

היום נצבע בצבעים מתאימים. 

ימים של שברון, רעידת אדמה,

ניקויי הריסות, תהליך של החלמה-

הלב נסחף בעיקולי הדרך -

היגיון תומך להחזרת הערך. 

יבואו ימים יפים מחייכים -  

יאירו כל פיסה,

נדע בדרך של שינויים -

מסע חיים מלאי אהבה. 

ביום חמישי האחרון התקשר אלי בני הבכור (25)

ושאל אותי:     אמא מה את עושה ב 28.3 בערב? את פנויה?

התשובה שלי הייתה:     בשבילך אני תמיד פנויה,

רק שזה ערב לפני ליל הסדר,הכנות אחרונות לקראת ליל הסדר

ומיד הוא שאל:    ומה את עושה  ב 30.3 ?

עניתי:    שאין לי משהו מיוחד

וכמובן ששאלתי:   למה אתה כל כך מסתורי?

התשובה:   התעלמות טוטאלית מהשאלה.

הוא קיצר את השיחה ואמר טוב אמא ביי נדבר -

כך הסתיימה לה השיחה.

ואני, המחשבות התרוצצו במוחי מנסה לפענח את החידה את המסתורין,

למה הוא שאל? מה קרה? אלה לא תאריכים של יומולדת במשפחה,

אין שום אירוע שאני יודעת עליו,

הדבר היחיד שעלה בדעתי הוא:

 שאולי הוא החליט להציע נישואין לחברתו מזה זמן  

והוא מתעניין בתאריך שיתאים לכולם.

טוב, נו, המשכתי בחיי השגרה,

שוחחנו עוד המון פעמים לאחר אותה שיחה

אך נושא אותה שיחה לא עלה בשנית.

אתמול בשעות הבוקר אני מקבלת שוב שיחת טלפון  

הבן:   אמא בוקר טוב, מה שלומך?

עניתי:  מצוין, ואתה?

הבן:    טוב, אמרת שאת ב 30.3 פנויה, אז תהי מוכנה בשעה שבע וחצי בערב,

ואני שואלת:        מה קרה? הרי עוד נדבר וניפגש בליל הסדר,

הבן עונה:     כן, אבל אני רוצה להבטיח את התאריך

אמרתי:    בסדר, אולי אני יכולה לדעת מה קרה מה המסתוריות?

הבן:    מתמהמה קמעה, ואומר:   נכון שאת אוהבת את הזמרת לארה פביאן

עונה:   (מופתעת)   נכון מאוד

הבן:    היא מגיעה להופיע בארץ וקניתי כרטיסים

אני:     שותקת, (בלעתי את הלשון) לא ידעתי מה לומר, יצא לי רק, וואוו תודה.
הבן:   להתראות נדבר,

דמעות של התרגשות חנקו את גרוני,

איך הוא יודע שאני אוהבת את הזמרת?

הוא לא יודע שהתוודעתי לזמרת הנפלאה הזאת בזכות האיש שבא מהמילים אהבת חיי,

ואני ממשיכה לתהות לעצמי מאין הוא יודע?

ואז נזכרתי שהראיתי לפני זמן לחברתו וידאו של הזמרת,

ואף דיברתי בשבחה

והיא החברה היא הציפור שלחשה לו, פשוט מדהים.

אז ב 30.3 אני אהיה בהיכל התרבות בהופעה חיה של הזמרת הנפלאה

תודה לך בן יקר שלי על ההפתעה ולך חברתו תודה על הלחישה שהובילה להפתעה,  

חג שמח לכולם !

טוב, אז מי שקרא את הפוסטים שלי באוקטובר - נובמבר 2009,

יודע שאני עברתי ועוברת תקופה לא קלה,

אך מבין שאני לא מתכוונת לוותר על -

חלומותיי תחביביי ומטרותיי.

משהו בי דוחף אותי כל הזמן קדימה בתחום האומנות -

אני כותבת, מציירת, עבודות על עץ

ועכשיו ....מי יודע ... משחק וקריינות?!

אז הסיפור הוא כזה,

חלום היה לי ויש לי,

אבל ... לא חשבתי שאגשים אותו,

למרות שאני מאמינה שחלומות מתגשמים

אין לי סיבה ברורה למה דווקא החלום הזה...

אולי הגיל, אמא לילדים וכבר לא בשנות העשרים.

נכון להיום אני מבינה שאין גיל להגשמה -

אולי היום אפילו אני בשלה ומוכנה יותר.

לפני שלושה ימים קיבלתי מייל שהכותרת שלו

מכאן תהפוך לכוכב –

קראתי את המייל היה בו מקום למלא

שם גיל ומספר טלפון – 

מלאתי מבלי לחשוב פעמיים

חלום....והכל קרה מהר משחשבתי -   

 שעתיים בלבד מרגע שעניתי צלצול טלפון -

התקשרנו לקבוע לך מועד לאודישן מחר -

התחלתי לגמגם... לא ידעתי מה לומר,

הלב זועק לומר כן אני מגיעה -

והראש – השתגעת את כבר לא .....

הלב ניצח-

בזמן האחרון אני הולכת אחרי הלב.

הגעתי-

ואני שמעולם לא למדתי משחק,  

הפגנתי כישרון רק 

כשהקראתי לילדי סיפורים,

לשיר? רק באמבטיה כמו רוב הזמרים החובבניים,

שירה בציבור,  ערבי קריוקי

ופתאום הנה אני כאן עם כל הביטחון אודישן -

קטע של משחק –

והתשובה לא אחרה להגיע

התקבלת!!

יש לך את זה,

אין מאושרת ממני....

 המשך יבוא.....