ילד שלי מזל טוב, היום הוא היום שלך, יום הולדתך,

באת לעולם אחרי שלושת אחיך הגדולים,

 עטפנו אותך באהבה עד אין קץ.

יום הולדת מיוחד הוא לך  -

סוג של מעבר מילדות לבגרות  

אנו כיהודים חוגגים בר מצווה בתאריך העברי

ושלך הוא ו' בטבת, נחגוג בעוד ימים מעטים את - 

 היום המיוחד בעלייה לתורה פרשת ויגש.  

איני יכולה לעבור את היום הזה ה 16.12

 כי לי הוא יום גדול,

ילד שלי, כן, בשבילי תמיד תהיה ילד -

הילד הקטן שלי לעולם.

כמו כן גם אחיך הגדולים.

עברנו ביחד כברת דרך לא קטנה, לא פשוטה ולפעמים גם כואבת,

זה התחיל מהרגע בו נוצרת בתוכי גדלת בקרבי בצאתך לאוויר העולם ובכלל,

מאז שגדלת  בקרבי היית שונה ומיוחד, יחסינו המיוחדים של אם ובן

נרקמו בזכות אותם רגעים של טלטלה בזמן ההריון

והנחישות שלי להמשיך את ההריון ולשמור עליך

מתוך אינטואיציה של אמא, למרות הפצרות הרופאים

שיש בעיה איתך ואני ידעתי שהם טועים - 

ידעתי שאתה מדהים חשתי את זה....לא ויתרתי עליך.... וזכיתי .....

עם השנים הוכחת את היותך ילד מיוחד חכם נבון

בעל כישורים אומנותיים, ילד מלא חום ואהבה  -

שאותם יודע להרעיף על כולם.

תלמיד מצטיין עם מטרות. 

ילד שלי תודה על הזכות שנתת לי להיות אמא שלך,  

לא שוכחת את הימים הקשים שעברתי עברת עברנו לפני חודשיים

ואתה צעיר כל כך ישבת לצידי עודדת דאגת ולא הרפית  -

לא נתת לי לרגע לאבד את התקווה.

 אתה היית כוח של כל הבית, אני יודעת שזה היה קשה - 

 למרות שלא אמרת, העיניים שלך דיברו.

 תודה ענקית מאחיך וממני שהיית עמוד איתן -

עבורם עבורי ועבורנו, למרות שאתה הצעיר מביניהם מבינינו.

ילד יקר שלי מאחלת לך את הכי טוב ,

שתצליח ותגשים את כל מאווייך ומטרותיך

ואני יודעת שיש לך הרבה.

תמיד איתך בכל צעד ובכל דרך בה תבחר

בריאות - ביחד נתגבר על הכל 

אושר, וכל הטוב שבעולם.

אוהבת מאוד

 אמא    

זהו סיפור אמיתי ומציאותי של שתי "ספקיות" 

שתפסו נוכחות מלאה באתרים לילדים וערוץ הילדים,

ושגוזלים ילדים תמימים שאינם מבינים,

שחושבים שהודעת SMS לאותן חברות היא עלות של SMS רגיל שמוכר

ומותר על ידי ההורים.   

אני מאמינה שלמי שיש ילדים שעדיין רואים ערוץ הילדים

ורוצים להשתתף בכל מיני חידונים ולזכות בפרסים

וכמו כן נכנסים לאתרים כאלה באינטרנט

אתרים לרישומים לאודישנים וחידונים לילדים המזכים בפרסים, 

 נתקלו בשמות הספקים הנ"ל.

הספקים אלו מנצלים את תמימותם של הילדים, 

 שאינם יודעים ומודעים, ובמקביל הספקים אינם מתאמצים

להדגיש את עלות ה SMS אליהם ומהם, 

מנצלים שוב את תמימותם של הילדים,

 וחודרים לכיס ההורים באכזריות רבה.

לצערי אני נתקלתי בהם כשהגיעה החשבונית האחרונה מהחברה הסלולרית

שבה מככבים שני הספקים בגדול.

גם שמתקשרים אליהם לבקש להסיר את המספר של הילד מרשימת התפוצה נתקלים בבירוקרטיה,

נציג יתקשר אליך, זו התשובה.

יש לציין שחברת יוניסל עשתה זאת במעמד השיחה,

אולי נבהלו מהעניין שאמרתי שאפנה לתקשורת

בעקבות ניצול תמימות של ילדים,

אבל, חברת סלאקט כנראה בעלת "מעמד" יוקרתי  יותר, 

אז נציג חוזר לאחר 48 שעות כדי לנצל עוד כמה SMS עם מידע לילד

 על חשבון ההורים, כשהילד בכלל לא מבין ויודע. 

 אבא שלי,  אני כל כך מתגעגעת -  

לו רק ידעת כמה?....

אולי אתה יודע?...

אולי אתה מרגיש?...

הזמן לא ריפא את הכאב -  

זו קלישאה זו לא מציאות.

ככל שהזמן עובר הגעגוע גובר -

והכאב חרוט בליבי כבר 23 שנים.

ככה פתאום באמצע החיים עזבת -

בלי התראה או אזהרה,

הפתעת,לא נתת לי זמן להיפרד.

אבא יקר שלי -  

הזיכרונות גואים בקרבי במחשבתי,

מסתכלת בתמונות

ורואה אבא ובת עם חיבור מיוחד,

אהבה שאין כמותה.

שאלות רבות יש לי אליך -

תשובות לא יהיו להן,   

אבא, איך יכולת לקטוע ככה פתאום

את מסע החיים שלנו

את החברות המיוחדת שלנו,

מבלי לשאול אותי -

אם זה בסדר מצידי?

אם זה הזמן המתאים?

אבא אתה כל כך חסר,

הכי חסר,

אמא הצטרפה אליך לפני כמעט 3 שנים

שימרו האחד על השנייה בשבילי.

רציתי לומר לך תודה על

התכונות העילאיות שהורשת לי

תודה לך וגם לאמא  

היום זה היום שלך

עליתי  להתייחד איתך ועם אמא

לחשתי לך כמה דברים -

שרציתי שרק אתה תשמע

כמו פעם, זוכר?

היית איש הסוד שלי,

אוהבת אותך הכי בעולם.     

לפעמים בחיים קורים דברים מוזרים,

פתאום כשמישהו לא מוכר מופיע לך באמצע החיים -  

ויודע עליך גם מה שהוא לא צריך לדעת -

כי...לפעמים אנו טועים ונותנים אמון באחר בקלות דעת.

 גם אם אנו שומרים מאוד על הפרטיות של האחר -

הוא עליך יודע יותר מידיי ורץ מהר לספר.

לו רק היינו יודעים לקחת נשימה -  

ולא בקלות הבלתי נסבלת להעביר כל מילה,

לכל אחד חשובה הפרטיות שלו -

אז ודאי שצריך לשמור גם על זו של חברו.

בימים של שמש זורחת,

ובימים של גשם שוטף -

כל רגע, כל הזמן -

בחלומות שלי גם –

אתה תמיד ...

במחשבות שלי  -  

מנסה להבין,לדעת ולראות -

פשר מרחק השָׁנִים,

שבהבנתי הרגשתי וראייתי - לא נמצא. 

מחשבת ימים לחודשים ושָׁנִים, מול –

מילים, עניין, חכמה ותשוקה.

לא מוצאת פתרון למשוואה

שאלתי חקרתי בדקתי בספרים

תהיתי, האם אני טועה?  -

גם משם – הגיעה אותה התשובה

אין פיתרון לזו המשוואה.

ההסבר הוא אחד -

מרחק הזמן, השָׁנִים –

אינו סוג של פרמטר

בזו המשוואה, של –

מילים שעוטפות,

בונות מחזקות,  

עניין הבנה,

חכמה, תובנות,

תשוקה סוחפת,

חיבוק ונשיקה,  

בתוך כל העונג הזה - 

לשָׁנִים אין סיבה למגבלה.  

 (בחרתי בקליפ הזה - אחד השירים שאני מאוד אוהבת)

שלחו אותי לביתי,

אך משום מה לא טרחו למנות בפניי

את כל תופעות הלוואי עם הסבר מפורט,

הבטיחו לי נפיחות "קלה" במצח בעיניים

ועייפות יתר, חלקית הם צדקו,

רק שהנפיחות לא הייתה "קלה"

"שכחו" לציין בחילות קשות

עד כדי אי יכולת של לגימת מים אפילו,

ואף יותר מזה.

שרירים רפויים -  

אי יכולת להלך אפילו בתוך הבית,

אי יכולת רגעית לאחוז בכוס שתייה

שחוזרת על עצמה,

כאבי ראש אדירים -  

בקיצור תחושה שהמחר לא יגיע,

אבל, אצלי האופטימיות היא במקום הראשון,  

וכמובן שהחשיבה חיובית

על החיים הטובים שאחרי,

כך שלא ויתרתי ואני לא מוותרת לעצמי,

אין הקלות.

למרות הכוח הנסתר הפיסי והנפשי

שפרץ פתאום -  

גיליתי בעצמי על עצמי מה שלא ידעתי שיש בי,

עברתי עשרה ימים קשים במיוחד -  

ונכון להיום אני ממשיכה במסע ההתאוששות

צעד אחר צעד עטופה באהבה של ילדיי,

חברים משפחה והאהבה הכי שלי,

אני מרגישה שאני בדרך הנכונה,

נכון לעכשיו נותרה לי תקופה של

התחזקות מושלמת וחזרה לחיים תקינים,

אני יודעת נכון להיום שיש בי את הכוח

להתגבר על הכל – ואין בכלל ספק בכך,

נפרדתי "ממנו" -  

ובכלל לא משנה לי "דעתו",

נכון לעכשיו ובכלל.

אני מאמינה באינטואיציה שלי

ובהרגשה הפנימית וזה הכי חשוב ונכון לי...

יבואו ימים בהם אחכים ...

אדע אם כל זה היה חלום או אגדה.... 

המציאות בריאה עכשיו ולעולם....

היום שבועיים אחרי –

אני עדיין עם חולשה בשרירים עייפות קשה,

בחילות, פשוט מותשת.

אך, חזקה במחשבה ויודעת

שעוד קצת עוד נשימה אחת או שתיים...

ואני משאירה את הכל מאחור,

עם פנים לעבר המחר -

נקייה מכל התופעות "חדשה" לגמרי

ועם אמונה תקווה ובטחון ש"הפרידה"

היא לעולם, ימים יגידו....

ה"מלאך" המומחה המשיך....

אנחנו נשמיע לך מוסיקה של שירים עבריים ברצף,

ל"הנעים" לך את זמן הטיפול שלא כואב,

אנחנו רואים ושומעים אותך,

בכל רגע שתחפצי שנעצור

רק הרימי ידך ומיד נעצור,

מידי פעם אנחנו אף נכנסים אלייך לחדר,

(כדי לסובב את המיטה להקרנה ממוקדת

וטובה) הסכמתי לכל,

הרי ממש לא הייתה לי ברירה אחרת,

ואכן, הוא יצא המוסיקה החלה להתנגן השיר:

אחכה לך, ביצוע: הנשמות הטהורות

שיר וביצוע  אהובים עלי במיוחד

אח"כ בועז שרעבי עם השיר משאלה

ועוד שירים נפלאים (שעה של מוסיקה)

וכמובן שהטיפול התחיל נסחפתי עם השירים

בהקרנה עצמה לא חשים כלום,

ממש כלום,

ואני שרתי בקול כמו בקריוקי

(אני אוהבת לשיר),

אפילו הוחמאתי ע"י ה"מלאכים"

על שירתי היפה,

(הרגשתי כטווס- הם לא מבינים כנראה במוסיקה

לא שמעו את הזיופים J ).....

בעצם החלטתי עוד לפני הכל,

לא רק החלטתי גם יישמתי -  

שאני מגיעה בחשיבה חיובית פלוס לטיפול הזה,

בדיוק כמו שהגעתי אליו מתוך החיוב לחיים טובים יותר,

ואז, למזלי ה"טוב" אומר זאת כך,

אחרי 50 דקות של טיפול המכונה הפסיקה לעבוד,

תקלה, כך אמר לי ה"מלאך" המומחה,

היא התחממה,

נשארו עוד 10 דקות לסיום הטיפול,

אבל חייבים לחכות לה למכונה

10 דקות שתתקרר ונמשיך.

מיד שאלתי, האם זה קרה

מיופיי המהמם או מהזיופים בשירתי?

הם שלושתם עם חיוך גדול על פניהם ענו,  

זה משהו שקורה לעיתים

כשהטיפול ארוך במיוחד

(אסור לשכוח שהמנה ההקרנתית

הייתה במינון גבוה במיוחד לפעם אחת 

במקרה שלי מכיוון שהיא באה

במקום התערבות כירורגית שאינה אפשרית,

והיא לא חולקה לכמה מפגשים,

ניתנה בשעה אחת ולא ב 20 מפגשים

כ 6 דקות בכל מפגש כמו שבד"כ זה נעשה).  

ואכן אחרי 10 דקות מנוחת ה"עמל"

המשיך הטיפול לעוד 10 דקות שנותרו לסגור שעה,  

וזהו הסתיים,

שעה ועשרים בחדר הלא נודע, 

כשעכשיו הכל ידוע. 

היה קשה לקום סחרחורת קשה, התגברתי,

התיישבתי כדי שיורידו את

מסגרת (המתכת) ה"מלאך"  מראשי,

שזו הייתה הקלה עצומה

(המסגרת הייתה מוברגת לראשי בארבעה מקומות),  

כאב לי עד דמעות שזלגו מעצמן אבל חייכתי,

אני תמיד מחייכת,

כי דרך הדמעות ראיתי את ניצוצות האור,

חבשו לי את הראש,

סוג של חבישה שדומה לסרט לבן עבה ורחב,

אופנתי משהו הייתי אומרת,

ושלחו אותי לביתי לילדיי, .........

המשך יבוא.....

נכנסתי ללא נודע,

חדר ענק עם מכונה גדולה

הצטרף עוד "מלאך" המומחה

לשניים שהיו עימי

התקבלתי בחום אהבה -

ותחושת ביטחון מסוימת

הוא החל להסביר לי

מה עומד לקרות

כמובן שהריכוז שלי לא היה

בשליטה ומעורער קמעה,   

אך השתדלתי לקלוט את

החשוב שעלי להבין,

אמר שלא יכאב אך יהיה ארוך -  

אמנם כבר ידעתי מראש,  

אך טרח להזכיר לי שוב

כי אולי שידרתי פחד ברמת על -

והכל כי אין אפשרות ל"פרידה" כירורגית

זו הדרך היחידה שלי לחזור לחיים רגילים

וכשנותנים כזאת "מתנה",

לא חושבים פעמיים,

(למרות שעשיתי את כל המבדקים האפשריים

 ולמדתי המון עד שחתמתי על הסכמתי

רק שבתקופה מאוד קצרה).

אז הנה זה מתחיל ....שכבתי על מיטה,

ואז הבנתי בדיוק מה תפקיד

מסגרת "המלאך" שמקובעת לראשי בהברגה 

קיבעו אותי עם הברגה למיטה

שלא אוכל לזוז אפילו אלפית המילימטר -

כי ההקרנה מאוד חזקה ממוקדת וארוכה

והפחד שלא תפגע במקומות הלא נכונים

תפקידה להרוג את ה – DNA  "שלו" 

ולא משהו אחר.

כששכבתי על המיטה הפחד השתלט עלי יותר

היה "לו" קל , אני חסרת אונים על המיטה

אין לי אפשרות לברוח אני מקובעת

וסרט חיי מתחיל לרוץ במחשבתי מול עיני -

האם אשרוד, האם ה"מלאכים" לא יטעו

מה יהיה על ילדיי הכל תוך שניות

ומשפט אחד הדהד לי בראש

ילדי השלישי אמר לי שבוע קודם

(הביע את פחדיו קבל עם ועדה בגוף שלישי)

"אמא את חזקה את חייבת לעבור את זה

אנחנו גדולים נוכל להסתדר...

"אבל .... הוא הזכיר את שמו של

ילדי הקטן (הרביעי) שמאוד קשור אלי ,

"הוא לא יוכל בלעדייך בשבילו

את חייבת לעבור את הכל ולהיות כמו פעם..."

המילים האלה שהדהדו הם הכוח שלי -

כל זה היה בעת שה"מלאך"

המומחה בודק ומכוון את המכונה

למקום שיקבל את כמות הקרינה הממוקדת

פתאום קולו פונה אלי מחזיר אותי למציאות

שואל את מוכנה? אנחנו מתחילים ....

לחשתי לעצמי למה שואל יש לי ברירה?  

המשך יבוא.....

ההכנה הייתה קשה מאוד,

מפחידה, כואבת,

הרשיתי לעצמי לבכות,

מול כל העולם, להשתחרר,

היו איתי אנשים אהובים,

שלרגעים מסוימים הרחיקו אותם ממני -

היה לי קשה – שרדתי,

התעליתי על עצמי,

למרות שהמלאכים בירוק הכאיבו לי -

הכאיבו מאוד ולא בכוונה,

לאחר סיום השלב הזה,

ראשון וכואב,    

הסתובבתי כ"מלאך",

"מחופשת" עם מסגרת מברזל על הראש

מצחיקה משהו, אולי מפחידה -

ומי שהביט מהצד ראה

סוג של חייזר מכוכב אחר -

אבל למי אכפת?

אני ראיתי/רואה רק את האור שבקצה -

ואת המטרה,

חשבתי/חושבת על העתיד הורוד שמצפה לי,   

אחרי בדיקה מדוקדקת והבנה

שהשלב הזה עבר בהצלחה,

נתנו לי כמה שעות ל"שוטטות"

למחשבות, לצחוק, לכאוב,

לבכות, לבלות ובכלל...

מהר מאוד השעון הראה שכבר ארבע

(הסתיים זמן השוטטות)-

ואני בדרך לשלב הלא נודע השלב הכי....

לא נעים לא כואב (כך אמרו) אבל קשה

(הקרנה מוקדת וארוכה - שעה שלימה) ...

שוב יושבים ומחכים

מתח עצום עוטף אותי לקראת הלא נודע

לאחר כשעה וחצי עוברים

לחדר ההמתנה של הלא נודע ....

והנה מתוך המחשבות כהד מצלצל

אני שומעת שקוראים בשמי -

פיק בירכיים, פחד עצום

אי יכולת לקום וללכת אל..

משהו לא מובן מדביק אותי למקום בו ישבתי ....

בעצם מובן מאוד, פחד גדול מה יהיה ...

איך ארגיש אחרי? אשרוד?

(כן, פחדתי מאוד הילדים .....)

שוב אין זמן להתלבטויות

אני רואה שני מלאכים יוצאים לעברי

עם חיוך ומבט מרגיע

הם הגיעו ללוות אותי אל הלא נודע

אמרתי להם מיד שאני מאוד פוחדת

התשובה לא אחרה לבוא - 

לא תרגישי כלום.....

המשך יבוא.... 

זה קורה....

לאחר מחשבות רבות ומעמיקות

החלטתי לשתף אתכם בתהליך

 ה"פרידה בהסכמה"

(המשך לפוסט "פרידה בהסכמה")

זה היה קרוב ופתאום התרחק,

מישהו החליט לתעתע בי - 

 לבדוק את ה"אלסטיות" הרגשית שבי,

את ה"אלסטיות" של כוחות הנפש שלי,

של הכוח הפיזי שלי

לדעת עד כמה אני חזקה -

אולי לתת לי להבין,

ואולי זה לא היה בכוונה,

האמת שאת הכל קיבלתי באהבה.

עכשיו זה סוף סוף הגיע - זהו,

לא היה זמן להתלבטויות,

אין דחיות, אולי קצת מפחיד?

מפחיד מאוד - אבל אני אמיצה

כן אני אמיצה!

 נותנת לעצמי את הקרדיט,

הכוחות הם נסתרים

פורצים החוצה ברגעים הנכונים,

הגעתי ל"טקס" הפרידה,

מעט מבולבלת, מפוחדת,

אך איתנה בהחלטה.

לא בדקתי "איתו" כבר,

מה הוא חושב? מה הוא מרגיש?

 אותי זה לא עניין,

רציתי להיות אחרי,

חשבתי על איך ארגיש אחרי,

חשבתי על הניצחון שלי,

ומכאן מתחיל/התחיל מסע מפרך של .... "פרידה"

המשך יבוא.... 

החיים מזמנים לנו מפגשים -  

הצבועים בכל מיני צבעים,

 האחד צבוע חיצונית בורוד - בפנים הכל שחור,

יש צבעי ביניים - ויש מי שצבעים כהים

אופפים  פנימית וחיצונית.

 אותך הכרתי כשהייתי צבועה בכהים ומהולה בעצב,

היית במצב דומה מסיבה אחרת,

דיברת סיפרת את הסיפור העצוב שלך

מצאנו שפה משותפת

כל אחת וסיפורה

עד אותו יום נורא בו השמיים נפלו -

ברגע ההוא הבנתי שהכהות והעצב שלי

מתגמדים ליד שלך היה קשה,

פתאום נאלמתי לפעמים נעלמתי אבל מעולם לא התעלמתי,

הבנתי אותך, הייתי שם, מידי פעם הייתי שולחת לך מילות עידוד

שתדעי שאני תמיד בשבילך,
לא שכחתי אותך.

ידעתי שיבוא יום ואשוב לדבר איתך

ואספר לך את מה שלא סיפרתי לפני -  

וכך היה, כן זה קרה ביום הולדתי לפני יומיים,  

אזרתי כוחות וכתבתי לך רציתי לספר את מה שלא סיפרתי לפני

וכאן אני רוצה להגיד לך שוב את מה שאמרתי בקול, 

אני מעריצה אותך אישה - 

את ראויה להערצה הכי גדולה

את חזקה ובעלת כוחות נסתרים אינך מודעת להם 

חברה אמיתית חדשה שלי

וירטואלית ישנה

תודה לך על מי שאת

השיר מוקדש לך

חברות אמיתית היא ערך עליון

לטוב ולרע בעצב ושמחה כאחד 

אוהבת אותך ........  

1.10 היום בו יצאתי לאוויר העולם

והתחלתי במסע חיי המופלא,

עדיין לא הגעתי למחצית המסע

ופניי נשואות הלאה ...  

לעבר המטרות והגשמת החלומות.

זוכרת כמעט כל רגע מתחילת המסע,

היו רגעים נעימים יותר, היו רגעים נעימים פחות,

רגעי בכי רגעי צחוק, רגעי שמחה ורגעי עצב,

אבל, אני זו אני, זוכרת את הטוב,

את הרע משתדלת למחוק, סוג של התעלמות. 

ילדיי הם הזכות הכי גדולה והכי יקרה שניתנה לי במהלך המסע,

הם יצירת חיי. ולצידם תמיד צועדת ואצעד גאה.

למדתי המון, בגרתי באיחור מה, וההבנה מושלמת,

למדתי לאהוב, אהבה בוגרת, אהבה אמיתית ,

 בעלת תוכן, שממלאת את הריק שהתרוצץ לי בלב,

חידדתי את האינטואיציה שמנווטת אותי

 "רכשתי" תובנות בהבחנה  בין הטוב והרע בין עיקר לטפל

מה שאף אחד לא היה יכול ללמד אותי אם לא חשתי בעצמי,

מאחלת לעצמי להגשים את כל חלומותיי ומאוויי

ואת כל מטרותיי - 

 שיהיה בי את הכוח להמשיך להתגשם ולהגשים

לאוצרות היקרים שלי – ילדיי - ולאהבה יותר ויותר,

מאחלת לעצמי ש"הפרידה בהסכמה" תהיה מהירה וקלה יותר,

 מזל טוב, עד 120.