אמא מילה אחת קטנה,

המכילה ים של אהבה.

אוהבת, מחבקת, עוטפת,

מפני כל פגע שומרת.

רק היא קוראת מחשבותי,

רק היא יודעת צעדיי.

בלי מילים, רק ממבט אחד קטן,

איתי הולכת עד סוף העולם.

מנווטת אותי לדרכים טובות,

אפילו מרחק אלפי שנות.

חשה את מגע ידה המלטפת,

אל ההצלחה אותי דוחפת,

עם כל הבטחון ובגדולה,

זה הסוד שלי ושלה. 

זה קרה לפני 4 שנים בתור בחנות בזק סטור בעירי,

הכרתי אישה מאוד נחמדה שחיפשה לדבר,

 לדעתי הרגישה מאוד בודדה כאן באותה תקופה בארץ.

היא החלה לשוחח עימי ותוך כדי שיחה החלה לספר לי את סיפור חייה, סיפור עצוב. 

היא היתה בארץ לשם סידורים אחרונים לאחר מות הוריה והכוונה בביקור הזה לסיים את כל מה שנשאר פתוח ולא לשוב כי אין לה לאן לטענתה.

היא חיה כבר 30 שנים מעבר לים.

הם כמשפחה זוג ותינוקת עזבו לארה"ב , ושם נולדו לה עוד שני ילדים,

היא עבדה כמורה ועדיין עובדת ובעלה ד"ר חוקר באחת האוניברסיטאות.

עברו הימים והשנים והנישואין עלו על שרטון, אבל הם המשיכו לחיות יחד,

עד אשר יום אחד עצוב במיוחד, אחד הבנים נהרג בתאונת אופנוע.

היום הזה הוא ששינה את חייה , הבעל עזב את הבית עם הבת שצדדה בו

והילד האחר נשאר איתה, הגירושין היו מכוערים למרות האסון שקרה לשניהם.

במשך הזמן הבת התחתנה ולא הזמינה את האם לחתונה,

מה גם שלא נתנה לאימה להכיר את נכדיה,

 ואילו הילד שנשאר איתה חלה במחלת הסרטן , החלים  וחזר לחיים רגילים.

באותם רגעים לא הבנתי למה בחרה בי דווקא בי לספר לי את סיפור חייה.

אישה כל כך רגישה ומיוחדת.

בתור היינו אחת אחר השניה, כשהיא סיימה את עיסוקיה

שאלה אותי אם היא יכולה להמתין לי ,השבתי בחיוב,

ואני הצעתי לה להסיע אותה לביתה.

כשניכנסנו למכונית היא בקשה להזמין אותי לארחת צהריים

ואכן החלטתי שאני לא יכולה לסרב לה,

הלכתי איתה כי הרגשתי כמה היא זקוקה לי באותם הרגעים.

ישבנו לאכול והמשכנו לדבר יותר היא מאשר אני

וכל כך הודתה לי על שאני קשובה לה.

כשסיימנו יצאנו מהמסעדה למכוניתי הסעתי אותה לביתה

היא השאירה לי מספר טלפון נייד ואימייל

 אני השארתי לה את שלי

דיברנו עוד פעם אחת , היא טסה חזרה הביתה,

כתבתי לה מספר פעמים אך היא לא ענתה.....

ואני נשארתי כאן עם המחשבות.........

ומתוך המחשבות כתבתי כמה מילים לאותה אישה יקרה אישה מיוחדת

אציין שלבנה שנהרג קראו לירון ושהיא עונדת על צווארה דיסקית מזהב

שבצדה האחד חרוט שמו ובצידה השני חרוטה תמונת פניו.

אישה מיוחדת

צבע הים משתקף מעיניה,

אגלי טל זולגים על לחייה.

מחייכת חיוך גדול,

המסתיר המון עצב ושכול.

לו רק יכלה לחזור לאחור,

לו רק יכלה להדליק את האור,

הנר שכבה טרם זמנו,
בליבה דולק במלוא אונו.

שמחה וגיל לה בשמו המיוחד,

נעלמו לה לפתע ברגע אחד.

אישה חזקה יחידה מיוחדת,

שמרי על עצמך כי אין דרך אחרת.

חג שמח לכולם

החיים דומים לנדנדה,

פעם  מרגיש למעלה -

כאילו כל העולם בידך,

ופעם למטה כאילו חרב עולמך.

פעם מרגיש כמו הנסיך של שלגייה,

ופעם כמו עני דלפון שאיבד את כל רכושו בשניה,

ואילו הלב מתרחב ומתכווץ על פי תעתועי החיים.

באהבה מתרחב ומרנין,

באכזבה מתכווץ ומכביד.

לכן קבל הכל באהבה,

תסיר מליבך מועקה.

הרם ראשך אל הרקיע,

כי שם הילת האל תרגיע.

וזכור כי עם כל יום שעובר,

עם שחר מפציע יום טוב יותר.

שיר ראשון יהורם גאון - בית אבי

שיר שני    לימור טובים  -  אמא

הגעגועים גוברים תמיד בתקופות החגים, למרות שאף פעם לא נעלמים, געגועים לתקופות שונות בחיים.

ואילו אני מתגעגעת כל כך להורים שלי שהלכו מהעולם

מוקדם  לדעתי להרגשתי.

ואני נשארתי יחידה מוקפת בארבעת ילדיי עטופה באהבתם.

 כשבוע לפני ליל הסדר הגעגועים שלי גואים,

(בליל הסדר ימלאו 11 חודשים ליום בו אימי הלכה לעולמה)

הגעגוע בי גואה - 

 להוריי היקרים,

שהלכו להם מבלי לשאול,

אם זה בסדר מצידי.

 אבי שעזב את עולמי 

 לפני 21 שנים -

ואימי שעזבה את עולמי

לפני 11 חודשים. 

תודה לכם הורים יקרים שלי -

שבחרתם ללדת אותי,

שנתתם לי חיים נפלאים -

אתם כה חסרים לי. 

משתדלת להתמודד,

אך הגעגוע בי גואה.

ולו רק לחבק עוד קצת,

אמא, אבא יקרים שלי.

לו רק יכולתי עוד פעם לחבק,

לקרוא אמא , אבא,

ולקבל מענה,

חלום ......שלעולם לא יתממש.

הורי היקרים אוהבת אתכם מאוד

נוחו על משכבכם בשלום. 

בעיקר מזיקה, לעיתים נעימה ,

הריאות הוורודות תמיד משחירה .

תחילה מדליקה, מלאת הנאה,

בסוף טובעת באפרה שלה.

לאחר ארוחה, בשלהי מנוחה,

את הזמן תמיד מנעימה.

עם הקפה, לאחר המשגל,

נסמן דרך דבר מעוגל.

דבר מיותר בלעדיו אי אפשר ,

מקצרת את זמן המחר.

בדרך כלל נושאת איסור ,

בתודעה לה תמיד מקום שמור.

לא בכל מקום מותרת,

עשן סמיך תמיד מפזרת ,

באש וגידים אותנו שורפת ,

לחצי הנפש תמיד משחררת.

טבעות מייצרת, את הזמן להעביר עוזרת ,

אך לא בכל מקום מקובלת.,

יילד יקר שלי

                             מזל טוב לך ליום המיוחד שלך

                                       שהוא גם יום מיוחד לי

                             מאחלת לך שכל חלומותיך ומאווייך יתגשמו

                             איתך תמיד בכל דרך שתבחר

                             איתך לאורך המסע

                             אוהבת מאוד מאוד אמא

 של הרב  פירר בבני ברק (רב שמכוון אנשים לרופא התאים על פי מסמכים רפואיים ועוד .......) ואכן שלחתי לרב את כל המכתבים שהיו לי מכל בתי החולים ,ותוך יום חזרו אלי עם תשובה של שם של רופא מומחה לילדים מבי"ח תל השומר ושמו ד"ר שי פדה רופא מדהים הן כמומחה והן כאדם עם אכפתיות. 

הגענו אליו ביום שלישי האחרון בערב הוא בדק את הילד באופן שלא ראיתי  במשך כל החודש, ואכן האבחנה היא דלקת בעצב בבטן ימנית שמקרין כאב לרגל וגורם לצליעה , צויידנו בתרופה שתוך שבוע תתחיל לפעול כשנגיע למינון הנכון, ותוך חודשיים נקווה להיות אחרי הכל.

תודה לכל מי שהתעניין וייעץ ותמך.

מאחלת לכולם אושר בריאות ושבת נפלאה.

עזבתי אתכם במוצאי שבת ערב אישפוז נוסף  של ילדי ב 1.3

ואכן ביום ראשון 2.3 התאשפז ילדי בבית חולים שלישי בתוך 3 שבועות ולשם הגענו בעקבות רופא פרטי שאליו פניתי .

הילד עבר שוב בדיקות דם שנמצאו תקינות

מה שלא מעיד שאין לילד בעיה.

ובנוסף מיפויי עצמות שלשמחתי נמצא תקין.

יום לאחר מכן קולונוסקופיה, עם צינתור במעי הדק

וממצא שנלקחה ממנו ביופסייה.

הרופא, בסוף הבדיקה שנערכה בהרדמה מלאה טוען שמה שראה לא מצדיק את הכאבים של הילד.

וכאן אציין שגם ההיבט הפסיכולוגי נשלל.

באותו יום בערב שוחררנו הביתה כלעומת שבאנו עם אותם הכאבים.

אחד הרופאים ששחרר אותנו ביקש סליחה על כך שאנו משתחררים עם אותם הכאבים שהגענו ושהוא יודע שהילד סובל אך עדיין אין אבחנה.

נכון להיום הילד עם אותם הכאבים צליעה כאבים במתן שתן ו.... ואני אובדת עיצות מה זה יכול להיות?...

חוקרת שואלת מנסה לדלות ולו במעט פיסת מידע..........

קשה לי כאמא שדואגת לראות את ילדי סובל....... 

החלטתי ללכת אחר רצונו של הילד ללכת לבית ספר ,

והנה לא אחרה להגיע הקריאה מבית הספר שהילד מתפתל מכאבים החזרתיו הביתה...

ממתינה היום יום שני  לשיחה מהרב פירר שייעץ לי למי לפנות.......

ואם לא יקרה נס אתייצב במיון של בית חולים בעל שם

ולא אצא משם עד שיאבחנו את הכאבים של ילדי,

הצלחה ובריאות , אמן!!!   

משהו שנכתב לאחר בדיקת הקולונוסקופייה:  

ילד שלי,מביטה בך,

אתה מחייך חיוך מעושה(מכירה את החיוך האמיתי שלך)

מנסה לומר אמא זה בסדר

זה לא כואב

אל תדאגי

אבל אני חשה בתוכי

רואה בעיניך שאתה דואג שכואב לך.

כשנכנסתי רגע לפני שהרדימו אותך לבדיקת הקולונוסקופייה 

נישקתי וחיבקתי אותך ואיחלתי הצלחה

אמרת לי אמא אל תבכי

למרות שכלל לא בכיתי (לידך)

אבל חשת את ליבי הבוכה

וכשהתעוררת לאחר הבדיקה

שאלת מה הרופא אמר?

עניתי לך  שהכל בסדר

דמעת ואמרת אמא אז למה כואב לי כל כך?.......

תשובה לא היתה לי

 ועדיין אין.

 בעקבות אירועי החודש האחרון שכולנו בדאגה לילד הקטן במשפחה

נדחקו הצידה מחוייבויות משפחתיות אבל לא נשכחו

ילד שלי יקר

חגגת לפני שבועיים יום הולדת

הפתעתי אותך ואכן הצלחתי

בן 14 אתה מקסים ומדהים

ילד יקר שלי מאחלת לך את כל הטוב שבעולם

נולדת עם חיוך שלא מש מפניך ומאחלת שלעולם ישאר

בכל שתבחר ובכל שתלך תמיד איתך במסע

אוהבת מאוד אמא

לא יודעת איך לקרוא לפוסט הזה אבל יכולה לומר שלחיות בלא נודע במיוחד בנושא הבריאות (ובכלל) זה איום ונורא במיוחד כשמדובר בילדים והפעם זה הילד שלי.  

ביום ראשון ( 10.2) אמצע היום הסלולרי שלי מצלצל על הצג מספר הטלפון של בית הספר של ילדי הקטן (11), ליבי מחסיר פעימה,  עניתי….. וילדי מהעבר שני….."אמא בואי יש לי כאבי בטן ובחילות "עניתי "אני כבר מגיעה נשמה שלי" וכך ברעד מה , תחושה של אמא שמשהו שונה קורה כאן אני "טסה" לבית הספר. 

ילדי מחכה לי אני אוספת אותו לחיקי ומנסה לברר מה קרה?...איפה הכאב.. (מתחת לטבור שם זה התחיל) נסענו הביתה צבעו של ילדי לא מוכר לי אבל וירוס גורם לכך גם, הוא מבקש רק למיטה משהו שלא אופייני לו, כאמא שיודעת שלא מיד רצים לרופא מחכה להתפתחות......... במקביל קובעת תור לרופא בבוקר…….. הכאבים ממשיכים....

בבוקר הכאב מתפשט לבטן ימנית תחתונה מקומו של האפנדציט  הגענו לרופא שבדק….ופסק בדיקות שתן…..ואמר שאין כלום...חזרנו הביתה...ישבתי אובדת עצות מה אני עושה?..הגיע הערב, הילד אומר לי אמא אני לא יכול יותר אני רוצה רופא, הזמנתי רופא הביתה והוא שלח אותנו לחדר מיון.......

שהינו במיון כ 3 שעות עד לפנות בוקר, כשבזמן הזה החליטו שלילד אין יציאות למרות שעידכנתי שאין בעיה עם זה, אבל החליטו שהכאב יעבור לאחר החוקן, עשו לו חוקן והכאב כמובן לא עבר נשלחנו בטענה שאין כלום....... ואם הכאבים ימשיכו לפנות לרופא  המשפחה.הכאבים אכן נמשכו והילד היגיע למצב של צליעה על רגל ימין וכאב במתן שתן  ואכן בבוקר שבנו לרופא,

למזלנו היתה רופאה מחליפה והיא החזירה אותנו למיון, הפעם ערכו לו בדיקת אולטראסאונד ונמצא ממצא כחשוד לאפנדציט מודלק.......אישפזו  את ילדי אמרו שעליו לצום כי בטח יעבור ניתוח,  הצום נמשך 4 ימים ולבסוף הוחלט לא ניתוח. שהינו שם כ 7 ימים  ושוב שחררו אותנו

במצב שהילד סובל כאבים מתקשה לדרוך על רגל ימין כאבים במתן שתן אבל אין כלום........החלטתי שאני לוקחת את הילד לרופא פרטי.

למחרת השחרור הגענו לרופא מומחה בכירורגיית ילדים גם הוא בדק ומישש ואמר שבועים ללא מאמץ גופני ולשוב אליו לאחר שבועיים, 

הילד חזר לבית הספר כשאני מלווה אותו עם התיק לכיתה וממנה חזרה 3 ימים. כל הזמן הזה הילד עדיין עם כאבים וצולע ברגל ימין (יש לציין שהילד הוא ילד בריא) והנה שבת למנוחה, ביום שבת בלילה החלו כאבים חזקים יותר ובבוקר התייצבנו אצל רופא המשפחה  ששלח אותנו לבית חולים אחר שהתמחותו ברפואת ילדים הגענו לשם הילד אושפז לשלושה ימים..... הוא שוחרר בטענה שהרבה ילדים סובלים מכאב בטן סתמי,  אבל שכחו לציין שהכאבים מלווים בצליעה ובכאב במתן שתן. קיבלנו בשחרור מכתב לחזור אחרי שבוע לבירור.........

הרי ברור ששבוע לחכות לבירור זה לא רלוונטי כששבועים וחצי הילד עם כאבים.....הגענו הביתה, התחלתי לפנות ולשאול לכל מקום אפשרי ולחשוב מה אני עושה כדי לעזור לילד שלי.........

לאחר שיחה במשפחה החלטתי שאני הולכת (שוב) לרופא מומחה ברפואת ילדים (כמובן שפרטי), ממש למחרת השחרור נפגשנו עם הרופא ונראה שהוא עלה על הבעיה גם לא ממש בטוח אבל נעשות כרגע עוד בדיקות....ממתינים לתוצאות...הילד שלי עדיין עם כאבים.......הפגישה עם הרופא היתה ביום רביעי ביום שישי בבוקר דיברתי שוב עם הרופא שהוא הראשון שמסביר לי כמו שצריך מה המצב (כבר הבנתי שרפואה אמיתית עולה כסף) הוא ביקש ממני לקחת את הילד עוד היום הכוונה ליום שישי לאורטופד לשלול בעיה אורטופדית ואכן עשיתי זאת והבעיה היא לא אורטופדית. חזרתי לרופא המומחה לילדים וסיפרתי לו, מכאן הוא הורה על אישפוז,

כך שמחר בבוקר יום ראשון 1.3 שזה שלושה שבועות מהיום בו התחיל הכל ועדיין לא מצאו מה יש לילד הילד שלי יאושפז בבית חולים שלישי

לעוד בדיקות מעמיקות בניצוחו של הרופא הפרטי....ואני רוצה להאמין שכאן יהיה סוף טוב. (אני יכולה לומר שאני מאמינה).

אני מאחלת לילדי המקסים והמיוחד שבאשפוז הזה ימצא הפתרון לכאבים והצליעה ושההחלמה תהיה מהירה.

לכם תודה שבאתם וקראתם  את שעבר עלי בשלושת השבועות האחרונים.  

לכל מי ששלח לי לקרוא ולהגיב אם לא עשיתי זאת עמכם הסליחהכי אני פשוט לא אני בימים אלו.

שבוע נפלא לכולם והרבה בריאות.  

 השורות הבאות נכתבו ברגע מפחיד בחיי (כשקיבלתי תשובה של בדיקת MRI) 

חשבתי שלי זה לא יקרה, כמו שתמיד חושבים,

אבל גם כשקורה.....תמיד צריך לחייך לא לשכוח

שזה הכוח, לחשוב חיובי כי זו הדרך...להיות בריא. 

(אולי בעתיד יהיה בי הכוח לספר את הסיפור).

מביטה לאופק חולמת בהקיץ,

אולי מגע קסם יבריא את העתיד.

רוצה לחלום לנשום אושר ושמחה -

ללא צל של כאב ודאגה.

לצעוד ברחובות סואנים,

בין מכוניות ואנשים,

להיבלע בתוך ההמולה,

ולהרגיש כי אני תועה וטועה,

לדמיין שחלמתי  סתם בהלה.

כי הכל ורוד ונפלא עם כל ההילה.

אהבות היו לי, ויש לי בחיי,

הגדולה מכולן היא אהבת ילדיי,

הם אהבה מתוקה ומיוחדת,

שאין לה דומה, או שווה אחרת. 

 קיוויתי לאהבת הגוף והנפש,

לפגוש באחד שימלא לי הפרץ,

אותו אחוש במגע ממרחק,

הוא יהיה לי יחיד ומיוחד.

באמצע החיים גיליתי אותה,

כל כך נעימה ורכה מרטיטה.

מלטפת נרקמת ועוטפת בחום,

ממש ממש התגשמות חלום.

כן, זה אתה במלוא הַדַרְךֳ ,

דמותך, שפתך, קולך וכולך.

נשיקה וחיבוק שלך ממיסים,

איתך אל האושר לאור כוכבים.

 תמיד ידעתי, חסרת אמונה,

שלכל אחד ממתינה אהבה.

בזמן ובמקום המתאים מופיעה,

ככה פתאום מתפרצת גדולה.