חוֹשֶׁבֶת וּבוֹהָה עַל הַחַיִּים,

כִּתְמוּנוֹת בְּסֶרֶט מַדְהִים.

תְּמוּנוֹת נוֹף מַרְהִיבוֹת,

שְׂמֵחוֹת וְלִפְעָמִים מַכְאִיבוֹת.

 תְּמוּנָה שֶׁל נוֹף הֲרָרִי,

עִם שְׁבִיל מִתְפַּתֵּל לַפִּסְגָּה,

מַמָּשׁ הַחַיִּים בְּדַרְכָּם -

כְּמוֹ בַּדֶּרֶךְ אֶל הָאֹשֶׁר הַמֻּשְׁלָם.

 הַנּוֹף הַמִּדְבָּרִי הַחוֹל הַצִּבְעוֹנִי,

מְהַמֵּם ביופיו לְסֵרוּגִין מַכְאִיב.

מָשׁוּל לִתְקוּפוֹת עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים -

לֹא רוֹאִים אֶת הַתִּקְוָה לֶפָנִים.

 חוֹף הַיָּם הַגַּלִּים הָאֹפֶק,

רוֹמַנְטִיקָה בַּכָּחֹל לָעֹמֶק,

אוּלַי מִן תִּזְכֹּרֶת עִם תִּקְוָה -

לָאֹשֶׁר שֶׁמַּמְתִין בַּפִּנָּה.

להביט בעיניך, לצלול לליבך,
לחוש מגע שפתיך, להתכרבל איתך.
לבקש אותך לעולם........
כי אתה המיוחד מכולם.

בך בשקיעה להתעטף,
עם הזריחה לצידך להתעורר.
בין שקיעה לזריחה לחוש גופך,
להרוות צמאון הלב ולהרגיש שלך.

כילדה סקרנית שואלת וחוקרת,

על עולם מופלא לדעת מבקשת.

האם יש מקום שהכל בו צבוע -

בצבעי אהבה שמחה וצחוק קבוע. 

אם אי שם מקום כזה נמצא,

רוצה להגיע אליו בקפיצה.

להתלטף בצבעים רכים ומרגיעים,

למחוק את הצבעים העצובים והמכאיבים.

לחייך לאור צהוב המאיר את היום,

להתעלם משחור שמזכיר את השכול,

להתעטף בכחול של אהבה רכה,

למחוק את האדום שמזכיר מלחמה.

לשמוח בלבן כבבגדי מסיבה,

להנות ממראה ירוק של נוף בהוויה,

לחלום עם סגול תכלת  וכתום שיא הפריחה,

למחוק את החום שמזכיר את עפר הקבורה. 

המילים רוגעות כגלי הים העורגים לסלעים,

הקצף כסבון מכסה הגוף בליטופים,

השמש בקרניה צובעת בגוון המתאים,

הים בכחול כצבע האהבה ,

הקצף בלבן כשמלת כלה,

ואני שטה לתוך הכחול והלבן -

עם כל צבעי הקשת בענן.

חיוך על השפתיים,

מגביהה מבט לשמיים,

חיבוק עוטף אותי מרחוק -

לאט יתקרב לאהבת אין סוף.

תמיד עולות המחשבות

כשבתוכן גם חלומות

האם ארצה להשתנות ?

ואולי להישאר מיוחדת כזאת -

לעולם לא אדע כי הכל בתחושה

רוצה להיות אני

בלי שום שינויים וגלגולים.

פעם בחלום הייתי בת מלך,

מרוחקת עצובה ובודדה.

התעוררתי בבקתה,

מחובקת בזרועות אהובי -

שבפשטות את חיי ממלא.

שוב חלום שבו אני לביאה,

במרחבי הגונגל אני המלכה -

נלחמת שורדת בממלכה

הקצתי קצת נבוכה כי -

במילה קטנה בשקט ושלווה,

לעולם אשיג כל שאשאל .

בחלום אחר הייתי המלכה,

שליטת עולם גדולה ומרשעה,

הכל היה לי ולא כלום.

התעוררתי למציאות פשוטה,

והבנתי שסינדרלה -

זו התשובה להצלחה.

מכאן באה ההחלטה,

שלהיות אני זו ההבטחה,

שבי יש את הטוב והרע,

במידה שווה ללא הפלייה,

כן אלו חיי ואני מאושרת -

שנתנה לי במתנה את זו הדרך.  

בין ערביים לאורך הים,

פוסעת  ושערה סתור על פניה,

מרותקת למחשבותיה -

האם הגלים ישאו אליה את אהבתה.

החול מלטף כפות רגליה ,

משאירה עקבותיה,

מביטה לאופק עם תקווה למחר.

רחש הגלים הוא הלחן ,

פסיעותיה המילים,

פעימות ליבה התופים ,

והיא כמו שיר מתנגנת -

לאורך הים בלי תוים.

@ כל הזכויות שמורות קלמנוביץ-חן אורלי 

מופיע בספר לאור השורות אסופת שירה ישראלית - שורות הוצאה לאור