דמותך אותי עוטפת, קולך אותי מלטף,

בכל רגע חשה שאיתך ארחף.

יד ביד איתך לאורך החוף בלי מילים,

לאור ירח מאיר ולחש אדוות הגלים.

רק אתה ואני בעולם הנפלא,

הרחק מכל שאון והמולה.

אהבה אקרא לה לתחושה -

מדהימה ומיוחדת במינה.

אמא מילה אחת קטנה,

המכילה ים של אהבה.

אוהבת, מחבקת, עוטפת,

מפני כל פגע שומרת.

רק היא קוראת מחשבותי,

רק היא יודעת צעדיי.

בלי מילים, רק ממבט אחד קטן,

איתי הולכת עד סוף העולם.

מנווטת אותי לדרכים טובות,

אפילו מרחק אלפי שנות.

חשה את מגע ידה המלטפת,

אל ההצלחה אותי דוחפת,

עם כל הבטחון ובגדולה,

זה הסוד שלי ושלה. 

זה קרה לפני 4 שנים בתור בחנות בזק סטור בעירי,

הכרתי אישה מאוד נחמדה שחיפשה לדבר,

 לדעתי הרגישה מאוד בודדה כאן באותה תקופה בארץ.

היא החלה לשוחח עימי ותוך כדי שיחה החלה לספר לי את סיפור חייה, סיפור עצוב. 

היא היתה בארץ לשם סידורים אחרונים לאחר מות הוריה והכוונה בביקור הזה לסיים את כל מה שנשאר פתוח ולא לשוב כי אין לה לאן לטענתה.

היא חיה כבר 30 שנים מעבר לים.

הם כמשפחה זוג ותינוקת עזבו לארה"ב , ושם נולדו לה עוד שני ילדים,

היא עבדה כמורה ועדיין עובדת ובעלה ד"ר חוקר באחת האוניברסיטאות.

עברו הימים והשנים והנישואין עלו על שרטון, אבל הם המשיכו לחיות יחד,

עד אשר יום אחד עצוב במיוחד, אחד הבנים נהרג בתאונת אופנוע.

היום הזה הוא ששינה את חייה , הבעל עזב את הבית עם הבת שצדדה בו

והילד האחר נשאר איתה, הגירושין היו מכוערים למרות האסון שקרה לשניהם.

במשך הזמן הבת התחתנה ולא הזמינה את האם לחתונה,

מה גם שלא נתנה לאימה להכיר את נכדיה,

 ואילו הילד שנשאר איתה חלה במחלת הסרטן , החלים  וחזר לחיים רגילים.

באותם רגעים לא הבנתי למה בחרה בי דווקא בי לספר לי את סיפור חייה.

אישה כל כך רגישה ומיוחדת.

בתור היינו אחת אחר השניה, כשהיא סיימה את עיסוקיה

שאלה אותי אם היא יכולה להמתין לי ,השבתי בחיוב,

ואני הצעתי לה להסיע אותה לביתה.

כשניכנסנו למכונית היא בקשה להזמין אותי לארחת צהריים

ואכן החלטתי שאני לא יכולה לסרב לה,

הלכתי איתה כי הרגשתי כמה היא זקוקה לי באותם הרגעים.

ישבנו לאכול והמשכנו לדבר יותר היא מאשר אני

וכל כך הודתה לי על שאני קשובה לה.

כשסיימנו יצאנו מהמסעדה למכוניתי הסעתי אותה לביתה

היא השאירה לי מספר טלפון נייד ואימייל

 אני השארתי לה את שלי

דיברנו עוד פעם אחת , היא טסה חזרה הביתה,

כתבתי לה מספר פעמים אך היא לא ענתה.....

ואני נשארתי כאן עם המחשבות.........

ומתוך המחשבות כתבתי כמה מילים לאותה אישה יקרה אישה מיוחדת

אציין שלבנה שנהרג קראו לירון ושהיא עונדת על צווארה דיסקית מזהב

שבצדה האחד חרוט שמו ובצידה השני חרוטה תמונת פניו.

אישה מיוחדת

צבע הים משתקף מעיניה,

אגלי טל זולגים על לחייה.

מחייכת חיוך גדול,

המסתיר המון עצב ושכול.

לו רק יכלה לחזור לאחור,

לו רק יכלה להדליק את האור,

הנר שכבה טרם זמנו,
בליבה דולק במלוא אונו.

שמחה וגיל לה בשמו המיוחד,

נעלמו לה לפתע ברגע אחד.

אישה חזקה יחידה מיוחדת,

שמרי על עצמך כי אין דרך אחרת.

חג שמח לכולם

החיים דומים לנדנדה,

פעם  מרגיש למעלה -

כאילו כל העולם בידך,

ופעם למטה כאילו חרב עולמך.

פעם מרגיש כמו הנסיך של שלגייה,

ופעם כמו עני דלפון שאיבד את כל רכושו בשניה,

ואילו הלב מתרחב ומתכווץ על פי תעתועי החיים.

באהבה מתרחב ומרנין,

באכזבה מתכווץ ומכביד.

לכן קבל הכל באהבה,

תסיר מליבך מועקה.

הרם ראשך אל הרקיע,

כי שם הילת האל תרגיע.

וזכור כי עם כל יום שעובר,

עם שחר מפציע יום טוב יותר.

שיר ראשון יהורם גאון - בית אבי

שיר שני    לימור טובים  -  אמא

הגעגועים גוברים תמיד בתקופות החגים, למרות שאף פעם לא נעלמים, געגועים לתקופות שונות בחיים.

ואילו אני מתגעגעת כל כך להורים שלי שהלכו מהעולם

מוקדם  לדעתי להרגשתי.

ואני נשארתי יחידה מוקפת בארבעת ילדיי עטופה באהבתם.

 כשבוע לפני ליל הסדר הגעגועים שלי גואים,

(בליל הסדר ימלאו 11 חודשים ליום בו אימי הלכה לעולמה)

הגעגוע בי גואה - 

 להוריי היקרים,

שהלכו להם מבלי לשאול,

אם זה בסדר מצידי.

 אבי שעזב את עולמי 

 לפני 21 שנים -

ואימי שעזבה את עולמי

לפני 11 חודשים. 

תודה לכם הורים יקרים שלי -

שבחרתם ללדת אותי,

שנתתם לי חיים נפלאים -

אתם כה חסרים לי. 

משתדלת להתמודד,

אך הגעגוע בי גואה.

ולו רק לחבק עוד קצת,

אמא, אבא יקרים שלי.

לו רק יכולתי עוד פעם לחבק,

לקרוא אמא , אבא,

ולקבל מענה,

חלום ......שלעולם לא יתממש.

הורי היקרים אוהבת אתכם מאוד

נוחו על משכבכם בשלום. 

בעיקר מזיקה, לעיתים נעימה ,

הריאות הוורודות תמיד משחירה .

תחילה מדליקה, מלאת הנאה,

בסוף טובעת באפרה שלה.

לאחר ארוחה, בשלהי מנוחה,

את הזמן תמיד מנעימה.

עם הקפה, לאחר המשגל,

נסמן דרך דבר מעוגל.

דבר מיותר בלעדיו אי אפשר ,

מקצרת את זמן המחר.

בדרך כלל נושאת איסור ,

בתודעה לה תמיד מקום שמור.

לא בכל מקום מותרת,

עשן סמיך תמיד מפזרת ,

באש וגידים אותנו שורפת ,

לחצי הנפש תמיד משחררת.

טבעות מייצרת, את הזמן להעביר עוזרת ,

אך לא בכל מקום מקובלת.,