המקרה אירע אתמול בשעה 22.00 .

ילדי בן ה 15 ירד כהרגלו מידי ערב עם הכלב שלנו לטיול הלילי.

 אציין שאנחנו גרים ברחוב מואר והומה אדם עד שעה מאוחרת

 משהו שנחשב למרכז (לא רחוב ראשי).

ובנוסף אציין שמסתובבת כאן מיום העצמאות בערך

חבורה של צעירים שתספורותיהם ולבושם משונה פריקי משהו

 או הייתי אומרת דומים בחיצוניותם לחבורות הניאו – נאצים.

אוסיף ואומר שביום העצמאות באנדרטה הסמוכה לבניין שלנו

 כשעדיין זרי הפרחים טריים מטקס הזיכרון

ודגלי ישראל בראש התורן לכבוד

כבר אז החבורה החליטה להתעלל באחד הדגלים (דגל ישראל) 

כמובן שהתקשרתי למשטרה,

הם שלחו את השיטור העירוני שלקח את הדגל

וסילק אותם מהמקום בלי שום התייחסות מיוחדת

למעשה החמור דבר שחרה לי מאוד.

אבל מי אני סה"כ אזרחית בלי הרבה זכויות אבל עם המון חובות.

נחזור לסיפור המקרה מאתמול

כשילדי ירד עם הכלב כרגיל

ואני יודעת שהטיול אורך כ 15 דקות לפחות

במפתיע אחרי כחמש דקות בני מתפרץ הביתה

חיוור מבוהל ומפוחד ואומר לי אמא הרביצו לי נתנו לי אגרוף ,

 ואת יודעת מי? אלה שהתעללו בדגל.

את עוצמת הכאב שפילח את ליבי באותה שנייה איש לא ידע

מיד בדקתי את מקום הפגיעה ואכן היה סימן

מרוב בהלה הוא לא חש בעצמת הכאב .

כאן אציין שהוא בכלל לא דיבר, או פנה אליהם

כך שהאגרוף שקיבל היה לגמרי ללא סיבה.

בלי לחשוב פעמיים התקשרתי למשטרה

 ויש לציין שבמהירות מקסימאלית יצאו לסיור במקום

אך החבורה לא הייתה כבר.

 השוטרים הגיעו אלינו הביתה לשם רישום תלונה 

משהו שבדרך כלל לא קורה, ותמיד נאמר

 אם רוצים להגיש תלונה להגיע לתחנה.

ילדי סיפר שהיו אנשים שהיו עדים למקרה

ולא ניגשו אליו להושיט לו עזרה  עד להיכן הגענו!!!

 לפחות שהיו מדווחים מיד למשטרה,  

 הרי אם הוא לא היה בורח מי יודע איך זה יכול היה האירוע להסתיים?!

נכון לשעה זו הבנתי משיחת טלפון עם חוקר במשטרה

 שהתלונה בטיפול אך עדיין לא נתפסה החבורה .

היום מלאו שנתיים לעזיבתך אותנו -

את תמיד איתנו בכל רגע בכל מקום,

עלינו להתייחד עם זכרך כל המשפחה -  

אחיותייך חברים הילדים ואני.

כבר לא כתבתי על דף את שהיה לי לומר,

החלטתי שאהיה שם ושיסיימו להתפלל -

אבקש מכולם, שתיים שלוש דקות להקשיב לי,

ואומר את דבריי.

כמובן שהילדים הם הביטחון שלי -  

כולם ארבעתם עמדו סביבי -  

ואני דיברתי אליכם:

אמא ואבא יקרים

הגעגועים גוברים עם כל יום שעובר,

 אומרים שהזמן מרפא את הכאב -

אני לא מרגישה שזה כך.

אתם כל כך חסרים לי.  

חסרים לי במיוחד בתקופה הזו.  

בקשה לי אחת אליכם

תנו לי כוח לעמוד בפני כל

ולעבור את מה שאני צריכה לשלום

ואני יודעת שתעשו זאת בגדול

שימרו על ילדיי .

אבא אתה שחגגת אתמול יום הולדת

האם אפשר לומר במקום  הזה מזל טוב?

שמור על אמא והיא עליך

ושניכם מלמעלה על כולנו

אוהבת אתכם

יהי זכרכם ברוך.

עטופה בהילה של צלילים -

 תווים מרגשים שנתת בהם מילים.

פתחת ליבך על דברים אחרים - 

הקשבתי גמעתי חיים שלמים.

חוויתי רגישות ענקית שלך  -

 את ליבי פתחתי רק לך ואיתך.

פרפרים בתוכי מתעופפים -

 מרעידים את אמות הסיפים.

אמרת עוצמות,  לא יודעת מהן,  

רגשׁוֹת בגאות עוטפות הן.