הוא אותת לי בדרכו שלו. שהצלצול קרב, שלא מאחר לבוא - היום בבוקר השקט הופר - זהו, נקבע תאריך לחתימה על הסכם הפרידה, זה קשה, לא כי פרידה סיטואציה קשה - זה קשה, כי זה סוג של פחד פחד מהלא נודע, לא מבינה למה אני צריכה לפחד, לא יודעת למה אני מפחדת, הפחד נמצא הוא ישנו. בשיחת מוטיבציה עם עצמי ואיתו הבנו שנינו שהפרידה - היא בעיתויי הנכון. הוא לא מפחד... אני חייבת להתגבר על הפחד הזה ..... |
לפני ארבע שנים הכרנו, הוא התחבר אלי מבלי לבקש רשות, לא שאל לא התעניין צמח לו, מצא לו מקום נוח בראשי, לי זה ממש לא הרגיש נוח, אך הוא הציב עובדה. לא היה בי הכוח והיכולת לסלק אותו מהפרטיות שלי, נותרה לי רק האפשרות לפתח איתו מערכת יחסים טובה. ללמוד להכיר האחד את השנייה, ולהמשיך בחיים למדנו לחיות בשלום ביחד מבלי לפגוע או להפריע האחד לשנייה. למזלי הוא לא מיהר לשום מקום, והיה לו טוב בגודלו המזערי. אחרי שיחות ממושכות בינינו בדיסקרטיות מלאה, הוא החליט על דעת עצמו מבלי להתייעץ עימי כרגיל, שזהו, שנמאס לו להיות שם כלוא והחליט להתרחב עדיין באיטיות, רק שבחר – לפלוש למקומות אסורים בהחלט! הוא עשה זאת מבלי לשאול אותי אם יש אפשרות להתרחבות. הוא גם החליט שכדאי לו לצאת לאור מהמקום האפלולי בו הוא נמצא, מקום שהפך גם לא נוח עבורי ובזה אני מסכימה עם החלטתו לא בשלמות, ולכן החלטנו ללכת לייעוץ "זוגי" ולבנות תכנית למסע פרידה נוח נעים וקל לשנינו, מבלי להרע אחד לשנייה, מבלי להכאיב יותר מידיי, הובהר לשנינו שהתחום הכירורגי לא יעיל, כי הוא פלש למקומות אסורים בהחלט, הוסבר לנו שיש דרך אחת אחרת של טיפול "זוגי" ממוקד, והמנוחה והנחלה תבוא על שנינו, ואת השנה החדשה נתחיל במתיקות כל אחד לחוד. הגענו ליועץ בטיפול הממוקד חתמנו שנינו על הסכמה וחיכינו לטלפון המיוחל - עבר חודש וחצי והטלפון הגיע ממש בימים אלה, ביקשו מאיתנו להכין את המסמכים הדרושים להסכם מסע הפרידה ואכן בימים אלה אנו דואגים לכל המסמכים הרלוונטים ומתכוננים ליום הגדול, ליום שיוליך את שנינו בדרך בה אנו רוצים -בדרך אל החופש, לחיות כל אחד בזכות עצמו. ביום הזה אדע כשארגיש לבד יוקל לי שלאט לאט הוא יעזוב אותי ולא יהיה מישהו שצמוד אלי 24 שעות ביממה אני זו אני כאן והוא זה הוא אי שם מחכה ליום ....שהוא קרוב מאוד!!!!
מצרפת שיר של בועז שרעבי שלדעתי מתאים מאוד....
כל עוד בועז שרעבי מילים: אהוד מנור לחן: בועז שרעבי כל עוד הירח קם ומתמלא כל חודש, כל עוד בוקר מן הים מסעיר את ראותי. כל עוד צלם האדם מבחין בין חול לקודש, כל עוד החלום התם פוקד את לילותי. לא תיפול רוחי לא יותש כוחי, כל עוד עד מחר ישאר לילה אחד לא יותר. זה אולי תמים אך תמיד אשים, את חיי בשתי ידיים על כנף התקווה. כל עוד חורש מלבלב ברשרושי צמרת, כל עוד אופק מהבהב בקצב רקותי, כל עוד בחיבוק אוהב חידת חיי נפתרת, כל עוד אש חדרי הלב תבער בעצמותי. לא תיפול רוחי... |